במהלך החודשים האחרונים, המדינה היהודית סופגת נזיפות הולכות ומתעצמות מצד הנשיא אובמה ודובריו, וזאת בעקבות מאמציהם הכושלים לקידום הסדר בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. ההתדרדרות המתמשכת ביחסים החריפה בשבועות האחרונות, כשתמיכתה הטקסית של ארה"ב בזכותה של ישראל להגן על עצמה נכרכת באחת בביקורת של התנהגותה. אין כל ספק שארה"ב מהווה את בת בריתה המרכזית של ישראל. בניגוד לרוב העולם, הציבור האמריקני ושתי המפלגות בקונגרס נותרו פרו-ישראליים בעיקרם, ועד השבוע, המדינה שימרה את השותפות הצבאית והפעילה את זכות הוטו שלה במטרה להגן על ישראל מהחלטות מוטות במועצת הביטחון של האו"ם.

השתיקה הרועמת של הממסד היהודי האמריקני

Print This Post

america-israel

The deafening silence of American Jewish Leaders

במהלך החודשים האחרונים, המדינה היהודית סופגת נזיפות הולכות ומתעצמות מצד הנשיא אובמה ודובריו, וזאת בעקבות מאמציהם הכושלים לקידום הסדר בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. ההתדרדרות המתמשכת ביחסים החריפה בשבועות האחרונות, כשתמיכתה הטקסית של ארה"ב בזכותה של ישראל להגן על עצמה נכרכת באחת בביקורת של התנהגותה.

אין כל ספק שארה"ב מהווה את בת בריתה המרכזית של ישראל. בניגוד לרוב העולם, הציבור האמריקני ושתי המפלגות בקונגרס נותרו פרו-ישראליים בעיקרם, ועד השבוע, המדינה שימרה את השותפות הצבאית והפעילה את זכות הוטו שלה במטרה להגן על ישראל מהחלטות מוטות במועצת הביטחון של האו"ם.

על כן, ישראל הסתייגה מעימות עם ההצהרות הפוגעניות שמקורן בבית הלבן, והיא עשתה כפי יכולתה בכדי לצמצם את חילוקי הדעות.

בתנאים שכאלו, ניתן היה לצפות מן ההנהגה היהודית באמריקה שתשמיע באופן אקטיבי את חששותיה. ואולם, מלבד 'ארגון ציוני אמריקה' הניצי, נדמה שהממסד היהודי עטף את עצמו במסך של שתיקה רועמת.

למרבה האירוניה, יהודים אמריקניים מעורבים מאוחדים כיום בתמיכתם בישראל יותר מאשר בכל זמן מאז מלחמת יום כיפור. אפילו קבוצות כמו 'שלום עכשיו' התקבצו ועמדו מאחורי מפגשי סולידריות, תוך שהם מביעים באופן פומבי את תמיכתם. זאת, למרות העובדה שהתקשורת השמאלנית שבה וסיפקה חשיפה מופרזת לאישים יהודיים לקבוצות יהודיות בעלי דעות אנטי-ישראליות – על אף שהם מהווים חלק פרופורציונאלי שולי מן הקהילה היהודית המסורה.

היהודים האמריקניים התייחסו בחרפה לאירועי 1944, אז מנהיגיהם, ובראשם הרב סטיבן וייז, נמנעו ממחאה על הכישלון בהצלת היהודים בשואה במטרה לפייס את הנשיא רוזוולט. במהלך ארבעת העשורים האחרונים, המנהיגים היהודיים צברו מוניטין גאה של השמעת קולם ללא משוא פנים בכל הקשור לזכויות היהודים, כשהם לוחמים באופן אקטיבי בדמוניזציה ובדה-לגיטימציה של ישראל.

במבט לאחור, האקטיביזם האמריקני ביהודי בזמננו התעסק, במידת מה, ב'אמהות ופיא תפוחים' (נושאים ערבים לכל אוזן). תנועות המחאה המוצלחות להקלת סבלה של יהדות ברית המועצות או הקמפיינים נגד האנטישמיות לא עוררו סערות גדולות.

היו לעיתים חילוקי דעות הקשורים לישראל עם ממשלים שונים, אך, להוציא את ימי קרטר ועד לממשל רייגן, הנשיאים הדמוקרטים הוכיחו עצמם כאוהדים יותר כלפי ישראל מאשר הרפובליקנים. מגמה זו הייתה מספקת למרבית היהודים, שלהם התמיכה במפלגה הדמוקרטית הפכה כמעט לחלק מהדנ"א.

כיום, המצב השתנה באופן דרמטי. בעוד שישנם ראיות לפיהן, באופן כולל, האמריקנים הפכו פרו-ישראליים יותר, מתקיימת שחיקה בתמיכה בישראל בקרב גורמי שמאל קיצוני בשורות המפלגה הדמוקרטית אשר תומכים באופן מוחץ באובמה. העימותים בנוגע להחלטות הקשורות לישראל בוועידת המפלגה הדמוקרטית האחרונה הדגישו את עלייתה של עוינות מתגברת.

במהלך החודשים האחרונים, הגישה של הנשיא ושל ממשלו כלפי ישראל התדרדרה באופן דרמטי. ישראל הוכרזה באופן לא הוגן כאשמה במשבר במשא ומתן לשלום שניהלה ארה"ב עם הרשות. לאחרונה, מזכיר המדינה ג'ון קרי הדהים את הישראלים כשביקש להחליף את התיווך המצרי עם קטאר וטורקיה התומכות בחמאס – צעד שיכול היה להיות הרסני בעבור ישראל לולא סוכל.

הנשיא אובמה לא התייחס לישראל באופן שהולם בת ברית. מחלקת המדינה גינתה את ישראל על הקורבנות האזרחיים, ותיארה את פעולותינו כ"מחפירות" ו"מחרידות". זאת בזמן שהנשיא התייחס לאלפי הטילים ששיגר חמאס כ"חסרי אחריות באופן חריג", ואף ציין שישראל מחויבת להסיר את המצור – וזאת מבלי להתייחס לדרישות הביטחון. למעשה, הוא התייחס לישראל ולחמאס במונחים של שקילות מוסרית.

למרבה הצער, הגינויים של אובמה דרבנו את שאר העולם לבצע דמוניזציה של ישראל, ועודדו את חמאס להאמין כי המשך המלחמה והקרבת האזרחים יובילו לבסוף להתערבות גלובאלית שתכפה על ישראל להסכים לדרישותיו. השבוע, הממשל שבר שיאים חדשים בהוספת אש למדורה כשכפה מגבלות בירוקרטיות ומסורבלות חדשות על אספקת כלי נשק לישראל. פעולה שכזאת, בזמן שישראל נתונה במלחמה שממנה היא ביקשה נואשות להימנע, משקפת את המעמקים שאליהם שקעו יחסי ארה"ב-ישראל.

ואולם, לא נשמעה כל ביקורת על מדיניות הבית הלבן מצדם של 'איפא"ק', 'ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית' (ועידת הנשיאים), 'הוועד היהודי-אמריקני' וה-'ADL'.

המנהיגים היהודים האמריקניים בוודאי אינם אדישים למאורעות. למלקולם הונליין, סגן יושב הראש הביצועי של ועידת הנשיאים, יש רקורד מוכח של מחויבות מסורה ונלהבת לישראל ולציונות, והוא עמד מאחורי אינספור הפגנות סולידריות אפקטיביות לטובת ישראל.

כמו כן, אין ספק שארגונים יהודיים כמו 'איפא"ק', שמאמציו המתמשכים במשך השנים הביאו לתמיכה על-מפלגתית בישראל בקונגרס, שואפים לקדם באופן דומם את ההסברה הישראלית בבית הלבן.

מה שקשה לקבל הוא את אי-רצונם להפריך באופן פומבי את ההצהרות הפוגעניות הקשורות לישראל שמשמיעים הנשיא אובמה ודוברי הבית הלבן.

בעבר, חלק מהמנהיגים היהודים טענו שבמידה ויתבטאו בצורה מוחצנת, תימנע גישתם לבית הלבן. כיום, הטיעון הזה אינו רלוונטי משום שגישה משמעותית למנהיגים היהודיים מוגבלת גם ככה יותר משהייתה בחצי המאה האחרונה. ואכן, נדמה שלקבוצות שמאל אנטי-ישראליות ישנה גישה קלה יותר לממשל מאשר למנהיגים מן הזרם המרכזי.

נדמה שההנהגה היהודית החליטה שעימות עם הנשיא אובמה רק יביא לקיטוב נוסף של המצב, ויעודד אותו להפגין ביקורת רבה יותר כלפי ישראל. כמו כן, ישנן חששות לפיהן השמעת ביקורת על הבית הלבן תוביל מחוקקים דמוקרטיים מסוימים לזנוח אותם לטובת נשיאם.

זאת ועוד, ישנן חששות לפיהן לאחר הבחירות לקונגרס בנובמבר, אובמה ירגיש חופשי לעשות ככל העולה על רוחו עד לסיום הקדנציה שלו, ועל כן הוחלט להימנע מעימות עם הנשיא או השמעת ביקורת עליו, ותחת זאת בחרו להתמקד בדיפלומטיה חרישית ובחיזוק היחסים עם קונגרס.

יש להודות שהדילמה באשר למקום בו עובר הגבול בין דיפלומטיה חרישית לבין פעולה ציבורית היא מורכבת, ומנהיגים יהודיים בכל המדינות הדמוקרטיות מתמודדים עמה באופן תכוף. ראוי לציין שגם בכל הקשור ליהדות בריה"מ, היו בתחילה ויכוחים סוערים בנוגע לתוצאות הפוטנציאליות הרות האסון שימיטו ההפגנות על היהודים הסובייטיים. ברוב המקרים, אומצה גישה דו-מסלולית. אך בקמפיינים המוצלחים הללו, היהודים האמריקניים התגאו בכך שהם השמיעו את קולם, והם אף לעגו לקהילות יהודיות אחרות בתפוצות על כך שנותרו דוממות.

למרות החששות, הנהגת הקהילה היהודית נכשלת במילוי המנדט שלה כאשר היא נותרת דוממת, וזאת בזמן שהבית הלבן משמיע הצהרות שליליות לא הוגנות כנגד בת ברית הלכודה במלחמה מרה נגד טרוריסטים רצחניים.

לאחר השתיקה הבלתי-מוסברת של ההנהגה היהודית בהקשר של ההפקה האנטישמית של האופרה המטרופוליטנית של ניו יורק "מותו של קלינגהופר", מתעוררות תהיות באשר לשאלה האם המנהיגים היהודיים נסוגים אחורה לגישת ה"עבריים המפוחדים" של שנות ה-40 של המאה הקודמת.

ישנו צורך דחוף בחשבון נפש מטעמה של הנהגה היהודית באמריקה. היעדר תגובה להתפרצויות פרובוקטיביות שכאלו מצד הבית הלבן משגר מסר של חולשה, לפיו הקהילה היהודית כבר איננה מוכנה להתעמת עם עוינות באופן פומבי, תופעה שעלולה להוביל לשחיקה משמעותית בהשפעתה הפוליטית של יהדות אמריקה.

מנהיגי יהדות ארה"ב מונעים ללא ספק ע"י כוונות טובות, אך עליהם לזכור שזכותם הדמוקרטית להשמיע ביקורת ולמחות נגד מדיניותו של הנשיא, וכן שהדבר יכול להיעשות באופן מכובד ואצילי. שתיקתם הציבורית המתמשכת צפויה להישפט בחומרה ע"י ההיסטוריונים של העתיד.

ייתכן ומניעיהם של המנהיגים היהודיים באמריקה הם טובים, אך ישנן דרכים להביע מחלוקת תוך שימור הכבוד והאצילות. השתיקה הפומבית המתמשכת שלהם צפויה להישפט בחומרה על ידי ההיסטוריונים בעתיד.

iliebler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann