Tomer Neuberg/FLASH90

השפעתם ההרסנית של יהודים אמריקנים שאינם יהודיים

Print This Post

אין עוררין על כך שהיהודים האמריקנים ומנהיגיהם, להוציא את רובם המוחלט של היהודים האורתודוקסים, הרחיקו עצמם מזהותם היהודית.

ברוב המקרים, הדבר משתקף באדישות המופגנת כלפי נושאים יהודיים, ולעיתים קרובות, בהפגנה מכוונת של בוז כלפי ישראל וכלפי אתגרי הביטחון שלה, כמו גם באמונה לפיה המנהיגים הישראלים אינם מוכנים להיפטר מ"אידיאולוגיה לאומנית מיושנת".

רבים מביעים את 'יהדותם' באמצעות הכרזה על גרסה מעוותת של "תיקון עולם", שאותה מקדמים רבים מרבניהם בתור אימוץ של מדיניות אוניברסלית. הם תומכים לחלוטין בדמוקרטים שאותם מקדמים למעשה רבנים רפורמים רבים כהתגלמות העכשווית של היהדות.

חלק גדול מן התופעה קשור לדמוגרפיה המשתנה במהירות של היהודים האמריקנים.

כיום, רוב היהודים שאינם אורתודוקסים סובלים מרמות חסרות תקדים של בורות. התנועה הקונסרבטיבית, שנלחמה למען חינוך יהודי וביקשה לשמר בתי ספר יהודיים, היא כיום לא יותר מצל של מה שהייתה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. היא הולכת ומתקרבת ליהדות הרפורמית, ומנהיגיה מהדהדים תכופות את הרגשות שמביעים מנהיגים רבניים רפורמים רדיקלים.

היהדות הרפורמית היא הזרם המוביל בקרב הקהילה היהודית. כל רבניה מחתנים בנישואי תערובת, והנתונים מצביעים על כך שרובם המוחלט של הזוגות הרפורמים כוללים בן זוג שאינו יהודי. נתונים אלו מתיישבים עם הסטטיסטיקה שלפיה, במהלך העשור האחרון, כ-80% מהחתונות היו נישואי תערובת.

מה שמחריף את הדברים זו העובדה שהרוב הגורף של היהודים הרפורמים מבקר בבית הכנסת רק בראש השנה וביום הכיפורים. נושא זה נבחן במאמר מבריק שפורסם לאחרונה במגזין 'מוזיאיק' ע"י ג'ק ורטהיימר (שהוא ללא ספק האנליסט הפיקח ביותר של מגמות בקרב הקהילה היהודית).

הרבנים מלאי שמחה על כך שבחגי תשרי, יש להם הזדמנות ייחודית לנאום בפני קהלים גדולים. אך רבים מהם, במקום להתרכז בנושאים יהודיים, מנצלים את המעמד על מנת לקדם את הקמפיין נגד טראמפ. לעיתים קרובות, הם מעודדים את אנשי הקהילות להצביע במטרה להביס את מי שהם מכנים "אויב הדמוקרטיה", טראמפ "בעל הנטיות האנטישמיות".

מספר הולך וגדל של אותם יהודים מתארים את עצמם כיום כיהודים חילונים, והם בורים לחלוטין בנוגע ליהדות ובכל הקשור למורשתם. לפני 50 שנים, עמיתיהם היו שונים למדי. השואה וחוסר האונים היהודי היו בראש מעייניהם, כמו גם הגאווה במאבקים ובהישגים של מדינת ישראל, אשר סיפקה מקלט ליהודים נרדפים מכל קצוות תבל. בזמנו, רוב היהודים התייחסו לישראל כאל חלק משמעותי מזהותם היהודית.

המציאות העגומה היא שכיום, חלק הארי של הצעירים מהסקטור שאינו אורתודוקסי מהווים מה שניתן לתאר כיהודים שאינם יהודיים, משום שהקשר היחיד שלהם לעמם הוא מוצאם היהודי – ולעיתים קרובות רק מצד הורה אחד. תפיסתם את הערכים היהודיים או את מורשתם היהודית היא מועטה עד אפסית.

יהודים אלו לא רק שדבקים בהיסטריה האנטי טראפמית, אלא שלעיתים קרובות הם ניצבים בחזיתה. מנהיגי ארגונים יהודיים שאינם אורתודוקסים – אפילו ציונים מסורתיים – שומרים על דממה או מתחנפים לחברי הארגונים הליברלים. זאת, אפילו בזמן שטראמפ מתייחס לישראל בצורה טובה יותר מכל נשיא אמריקני קודם ולראשונה, חושף את חוסר המוכנות לפשרות של הפלסטינים, את קידום הטרור שהם מבצעים ואת מיליוני הדולרים שהם מעבירים לרוצחים ולמשפחותיהם. אותם יהודים מעולם לא הרימו גבה כאשר הנשיא אובמה השמיע הצהרות שערורייתיות שהפעילו שקילות מוסרית בין הטרור הפלסטיני להגנה הישראלית.

דבר לא סימל את התדרדרותם של אלו המתארים עצמם כיהודים אמריקנים יותר מאשר הרגע שבו 42% מהם (בתחילה בהובלת המנהיג הרפורמי הרב ריק ג'ייקובס) התנגד להחלטתו של טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים – החלטה שמילאה את הישראלים בגאווה. חמור מכך, הפדרציה היהודית של צפון אמריקה, שקיימה תמיד את פגישותיה בישראל בירושלים, תקיים את הכנס הקרוב שלה בתל אביב, כפי הנראה במטרה להשקיט את חבריה הליברלים.

אכן, בטקס הסיום השנתי של הכשרת הרבנים הרפורמים, נאום האורח ניתן ע"י מייקל שייבון האנטי ישראלי, שמתח ביקורת קשה על המדינה היהודית והצהיר, "ביטחון היא המצאה שהמציאו הסוהרים של האנושות". לאחר מכן, הוא המשיך להביע את התנגדותו לאנדוגמיה היהודית וקרא לנישואי תערובת. אין זה מפתיע שרבנים המוכשרים בסביבה שכזו מפתחים לעיתים קרובות גישות שליליות.

לאחרונה, הרבה פרסון, מנהלת האסטרטגיה הראשית של הוועידה המרכזית של רבנים אמריקאים מטעם התנועה הרפורמית והמוציאה לאור של הביטאון שלה, הכריזה על פסיקתה ה"הלכתית" לפיה ההאשמות הנוגעות לתקיפות המיניות של השופט קוואנו לא נחקרו כראוי, וכי היהדות לא הייתה מאשרת את קידומו לבית הדין הגבוה. האם זו יהדות? כמובן שקיים עוד מיעוט של רבנים רפורמים שהם ציונים להוטים, והם מגנים באופן חד משמעי את המגמות הללו. הבולט מבינם הם הרב עמיאל הירש מבית הכנסת החופשי ע"ש סטיבן וייז באפר ווסט סייד בניו יורק.

תמצית זו מדרשת יום הכיפור שלו אינו משתמעת לשני פנים:

"נדמה שאנו, היהודים הליברלים, איננו מדברים יותר אף פעם על סולידריות… על כן, בעבור יהודים רפורמים רבים, "תיקון עולם" פירושו כל העולם מלבד יהודים. נדיר לפגוש בן נוער רפורמי אמריקאי שמתייחס לתיקון עולם כסיוע, לדוגמה, ליהודים עניים בישראל או בברית המועצות לשעבר. שליחות רפורמית של תיקון עולם תצא בסבירות גבוהה יותר לסייע לכפר אפריקני עני במקום לבית תמחוי של יהודים באוקראינה… הנטייה הגוברת בקרב יהודים ליברלים להסיר את הדגש מהמובחנות היהודית מהווה את האיום הגדול ביותר על היהדות הליברלית… בעולם המודרני, אלו שאינם מוסרים להישרדות היהודית – לא יישרדו כיהודים".

ישנם אחרים במסגרת התנועה הרפורמית שחולקים את העמדות הללו, אך אבוי, הם מייצגים מיעוט הולך וקטן, ורבים מהם מחויבים לספק לחברי הקהילה שלהם את מה שהם מבקשים לשמוע.

באווירה הנוכחית, הזהות היהודית מדוכאת ע"י השנאה הפרנואידית כלפי טראמפ מצד יהודים ליברלים הממשיכים להתאבל על בחירתו.

הדבר משתקף בהתפרצויות אנטי טראמפיות חוזרות ונשנות מצד ארגונים שנמנעו באופן מסורתי בחריצות מנושאים פוליטיים מפלגתיים. הארגון העבריין המוכר ביותר לשמצה בהקשר זה הוא הליגה נגד השמצה (ADL), אשר, מאז פרישתו של אייב פוקסמן, הפך למעשה לשלוחה של המפלגה הדמוקרטית ואף מבקר שוב ושוב את מדיניותה של ממשלת ישראל שנבחרה באופן דמוקרטי. במקביל, בעוד שההתנהגות השערורייתית האנטי דמוקרטית ביותר והאיומים האלימים נגד סטודנטים פרו ישראל בכל הקמפוסים כמעט מקורם במוסלמים ובסטודנטים מן השמאל הקיצוני, הארגון, שפוחד להיות מואשם במניעת חופש הביטוי, כופה מסך של שתיקה או במקרה הטוב, נוזף קלות באלו המבצעים את הזוועות הללו.

מספר הולך וגדל של הצעירים והסטודנטים הרדיקלים, בדרבון של פרופסורים יחד עם הלו המורדים בתיוג של "יהודים רפורמים בחגים", מעדיפים לתאר את עצמם כיהודים חילונים. היהדות וישראל נמצאים נמוך מאוד בסדר העדיפויות שלהם. ואכן, רבים מוצאים שהפגנת הקוסמופוליטיות שלהם ע"י גינוי של ישראל ודחייה של לאומנות או גאווה אתנית לכאורה, מספקות להם יתרונות חברתיים.

שערורייתית עוד יותר היא העובדה שמנהיגים יהודים אמריקנים מאשימים את ישראל בשחיקה ביחסים עם התפוצות. המנהיגים הרפורמים טוענים כי מקורה של הבעיה בנסיגה של נתניהו מן ההסכם בנוגע לעזרת תפילה שוויונית בכותל המערבי.

ישראלים רבים היו מתוסכלים כאשר נתניהו נכנע לחרדים בנושא זה. הוא עשה זאת (ושגה, לדעתי) מתוך חשש שהחרדים יפילו את ממשלתו.

הסיפור הגיע לכותרות החדשות בארה"ב, כאשר כמה רבנים אף קראו לבני קהילותיהם להימנע מהשקעות בבונדס הישראלי. העובדה היא שרוב היהודים הרפורמים מעולם לא ביקרו בישראל, וכי רק מספר מזערי מתוכם היה בכלל מודע לנושא אלמלא היו רבניהם משתמשים בו באופן אחוז טירוף ככלי לנזיפה בישראל.

אי אפשר להאשים את ישראל על כך שיהודים אמריקנים, ובמיוחד הדור הצעיר, מרחיקים עצמם מישראל. נהיר שהאשמה מונחת בידיהם של מנהיגים יהודים אמריקנים, אשר נמנעו מלהשקיע משאבים מספקים והזניחו לחלוטין את החינוך היהודי של ילדיהם. ליהודים הנבערים שמספרם הולך וגדל מגיע להיקרא יהודים שאינם יהודיים.

לא ניתן לעשות הרבה מלבד אולי להמשיך ולשמור על קשר עם אלו השבים מטיולי 'תגלית'. אך הלאות של ההנהגה היהודית הנוכחית וההסתמכות על תומכים ליברלים ששנאתם הפרנואידית כלפי טראמפ מופגנת אפילו על חשבונה של ישראל, קושרים את ידיהם. אני חושש שלמרות המאמצים שעושים שליחים של הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, עלינו לזנוח את האשליות שלנו ולהכיר בכך שעל חלק גדול מיהדות אמריקה משתלטים יהודים שאינם יהודיים.

עלינו להתמקד במילוני היהודים האמריקנים שהם אורתודוקסים וברבים אחרים המכירים בישראל כמרכיב חשוב בזהותם היהודית, ולהתרכז בעידוד ובחיזוק שלהם.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann