מינויה של סמנתה פאוור לשגרירת ארה"ב באו"ם, בשילוב הצהרות המדיניות האחרונות של אמריקה, מעצימות את החששות לפיהם הממשל האמריקני מאיץ את מדיניות הנסיגה הגלובאלית שלו, ועסוק בריצוי הקיצוניים האסלאמיים במקום בהתעמתות עם מדינות עוינות. בעבר, פאוור התייחסה בביטול לחששות בנוגע לאיום הגרעין האיראני. כמו כן, בעוד שהיא תומכת באסרטיביות אמריקנית רבה יותר בכל הקשור לנושאי זכויות אדם, נדמה כי גישתה לוקה ברלטיביזם מוסרי מעוות כאשר היא מסווגת במשותף את "פשעי" הישראלים והפלסטינים. במקרה אחד, היא אף קראה לארה"ב להתערב צבאית לטובת הפלסטינים וכנגד המדינה היהודית. ואכן, במאמר שפרסמה לפני עשור שכותרתו "מדוע הם שונאים אותנו?", פאוור השוותה בגסות בין התנהגותה של ארה"ב לזו של הנאצים. היא תיארה את כריעתו של הקנצלר הגרמני ווילי ברנדט בגטו ורשה כאקט לבקשת מחילה על פשעי הנאצים כ"מרוממת ומזככת בעבור גרמניה", ורמזה כי על ארצות הברית לבקש מחילה דומה על מדיניותה הגלובאלית.

השלכות הנסיגה הגלובאלית של ארה"ב על ישראל

Print This Post

Obama and Powers

Implications for Israel in the US Global Retreat

מינויה של סמנתה פאוור לשגרירת ארה"ב באו"ם, בשילוב הצהרות המדיניות האחרונות של אמריקה, מעצימות את החששות לפיהם הממשל האמריקני מאיץ את מדיניות הנסיגה הגלובאלית שלו, ועסוק בריצוי הקיצוניים האסלאמיים במקום בהתעמתות עם מדינות עוינות.

בעבר, פאוור התייחסה בביטול לחששות בנוגע לאיום הגרעין האיראני. כמו כן, בעוד שהיא תומכת באסרטיביות אמריקנית רבה יותר בכל הקשור לנושאי זכויות אדם, נדמה כי גישתה לוקה ברלטיביזם מוסרי מעוות כאשר היא מסווגת במשותף את "פשעי" הישראלים והפלסטינים. במקרה אחד, היא אף קראה לארה"ב להתערב צבאית לטובת הפלסטינים וכנגד המדינה היהודית.

ואכן, במאמר שפרסמה לפני עשור שכותרתו "מדוע הם שונאים אותנו?", פאוור השוותה בגסות בין התנהגותה של ארה"ב לזו של הנאצים. היא תיארה את כריעתו של הקנצלר הגרמני ווילי ברנדט בגטו ורשה כאקט לבקשת מחילה על פשעי הנאצים כ"מרוממת ומזככת בעבור גרמניה", ורמזה כי על ארצות הברית לבקש מחילה דומה על מדיניותה הגלובאלית.

לאור גינוייה הנוקשים במיוחד כלפי ישראל בעבר, התמיכה הנלהבת שלה זכה מינויה מצד תומכי ישראל מובהקים- כמו הסנטור לשעבר ג'ו ליברמן, ראש הליגה נגד השמצה אייב פוקסמן ואלן דרשוביץ- מבלבלת במקצת. אנו מקווים כי תחזיותיהם הבטוחות, לפיהן היא תתעמת עם המתקפות האנטי-ישראליות המתמשכות באו"ם, אכן תתממשנה. אך בהתחשב בהצהרותיה הקודמות בנושא, ניתן היה לצפות מהם כי לכל הפחות ישהו את החלטתם בנושא.

הנשיא ברק אובמה גילה עקביות בישירותו בכל הקשור לכוונותיו להפחית מתפקידה המתערב של אמריקה בזירה הגלובאלית, וכן באשר לכוונתו "לשלב" במקום להתעמת עם מדינות עוינות. בחירותיו האחרונות בתחום כוח האדם עולות בקנה אחד עם הכוונות הללו.

למזכיר המדינה ג'ון קרי, ידיד מדינת ישראל, ישנו רקורד מבולבל ומגוון בתחום מדיניות החוץ, ובתוכו מאמץ הרה אסון- זמן קצר לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה- לשיקום מעמדו של אסד, שאותו הוא החשיב למנהיג שקול ונאור. מאמציו הנאיביים לקידום תהליך השלום נסבלים מתוך כבוד ע"י הישראלים, וזוכים ליחס של זלזול מופגן מצד הפלסטינים. אלו לעגו גם לתכנית ההשקעות הפרטיות בסך 4 מיליארד דולר שאותה חשף לאחרונה. בחודש שעבר, קרי ויתר בשקט על דרישות ארה"ב ממצרים "ליישם מדיניות להבטחת חופש הביטוי, ההתאגדות והדת", תוך שאישר מענק חימוש בסך 1.3 מיליארד דולר למצרים. כעבור מספר שבועות, המצרים הפגינו את הערכתם על כך באמצעות שליחת 43 עובדי עמותות זרות, ובתוכם 16 אמריקנים, לתקופות מאסר באורך חמש שנים, וזאת משום שמימנו קבוצות התומכות בדמוקרטיה.

שר ההגנה של אובמה, צ'אק הייגל, דגל בעבר במדיניות בדלנית והחזיק בדעות אנטי-ישראליות. ג'ון ברנן, העומד בראש ה-CAA, הוא האדריכל המרכזי של מדיניות ריצוי האסלאם.

ה"אביב הערבי" כביכול, שזכה לקבלת פנים נלהבת מצד ממשל אובמה, החליף את הדיקטטורים האוטוריטריים- חלקם תומכי המערב- בפנאטים קיצוניים יותר, מהאחים המוסלמים ועד אסלאמיסטים רדיקאליים אחרים. אלו, למרות הסתמכותם על התמיכה הכלכלית האמריקנית, מפגינים בוז מוחלט כלפי ענייניה של ארה"ב.

היעדר לחץ בינלאומי מצד ארה"ב כמעצמת על בכל הקשור למלחמת האזרחים ההרסנית בסוריה הביא לחיזוק הקיצוניים משני הצדדים. כעת, נדמה שתוצאות המלחמה הסבירות תהיינה משטר אסד בשליטת איראן והחיזבאללה, או שלטון אחים מוסלמים קיצוני בתמיכת אל קאעידה.

ריצוי הקיצוניות האסלאמית ע"י ארה"ב מביא כעת לכך שכל ביקורת כלפי הטרור האסלאמי נמחקה לחלוטין מלקסיקון דוברי הממשל. על כן, הממשל נמנע ממסגור תפקיד הפונדמנטליזם האסלאמי עם מעשי הטרור המאורגנים ע"י האלמנטים הג'יהאדיסטים. למרות העובדה ש-95% מהטרור הגלובאלי נובע ממקורות אסלאמיים קיצוניים, אנו מופגזים ללא הרף בקלישאות חסרות תוכן כגון "האסלאם הוא דת של שלום", שתפקידן לטייח ולהפחית מערכם של האלמנטים האסלאמיים הקיצוניים. בנוסף לכל, הממשל השיק כעת קמפיין ל"הושטת יד" לקבוצות האחים המוסלמים בארה"ב, בין היתר לאלמנטים הנמצאים תחת חקירה באשמת תמיכה בטרור. למותר לציין כי הדבר חותר תחת מעמדם והשפעתם של המוסלמים המתונים.

להתפתחויות אלו ישנן השלכות חמורות על ישראל. ארצות הברית הינה אחת המדינות הבודדות בעולם שבהן דעת הקהל ממשיכה לתמוך באופן חזק בישראל, וזאת ברמה החוצה מפלגות. הצהרת התמיכה ההפגנתית של אובמה כלפי ישראל בשלבים המוקדמים של הקדנציה השנייה שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בביקורו במדינה היהודית, הושפעה ללא ספק רבות ע"י תחושותיהם של אמריקנים מן השורה.

ההתדרדרות הגלובאלית של ארה"ב יוצרת חששות חמורים בעבור ישראל. התעצמות כוחה המקבילה של סין, שלה ערכים משותפים מועטים ומערכת יחסים פרגמטית ותו לא עמנו, מושפעת רבות ע"י כוחו הפוליטי והכלכלי של הגוש הערבי. המנהיגים הרוסיים, בשונה מקודמיהם הסובייטיים, אינם אנטישמיים, אך משמרים בריתות עוצמתיות עם סוריה ואף עם איראן.

החשש הכבד ביותר של ישראל הוא השאלה האם, לאחר כישלונן הצפוי של הסנקציות, ארה"ב תעמוד בהתחייבויותיה החוזרות ונשנות לפיהן תנקוט בפעולה צבאית על מנת למנוע מאיראן מלהפוך למעצמת גרעין. הבעת הרצון החוזרת ל"שילוב" מדינות עוינות זוכה להתייחסות מצד משקיפים רבים כשלב מקדים להחלפת מדיניות ע"י ארה"ב. זאת, ע"פ התחזיות, תחליף את מדיניות מניעת השגת הפצצה ע"י איראן בגישת הכלה ממוסמסת, שתסלול את הדרך להגמוניה אזורית של איראן או תחייב מדינות ערב נוספות לבקש להשיג מתקני גרעין.

ואולם, על אף התדרדרותה הגלובאלית, ארה"ב ממשיכה להוות את מעצמת העל הגדולה בעולם, ומערכת יחסיה עם ישראל ממשיכה להיות חיונית בעבורנו.

על כן, מחויבים אנחנו להכיר בשתי מטרות ולעבוד לקראתן. הראשונה היא לשמר מודעות לכך שבמאורת עקרבים אזורית זו, אין רחמים על החלשים ועלינו להסתמך רק על מקורותינו ועוצמתנו בכדי להרתיע את המדינות הללו- שיעיות וסוניות כאחת- אשר ממשיכות באובססיביות לבקש להשמיד אותנו.

העובדה שצה"ל חזק יותר היום מבכל זמן בעבר מהווה את זריקת העידוד החזקה ביותר בעבור האומה. אל לנו להסתמך על צדדים שלישיים, כפי שמוכיחה האנדרלמוסיה הנוכחית עם אונדו"פ ברמת הגולן, שם הצעת הרוסים להחליף את האוסטרים לאחר נסיגתם שמה דגש על חיוניות ההסתמכות העצמית בהבטחת ביטחוננו.

המטרה השנייה חייבת להיות שימור וחיזוק של יחסינו עם העם האמריקני והקונגרס. במידה וימשיכו לתמוך במאמצינו להדוף את הברברים העומדים בשערינו, הממשל צפוי להמשיך ולספק לנו את התמיכה הצבאית והטכנולוגית הנדרשת לנו.

בכדי להשיג את המטרות הללו, עלינו לכפות משמעת גבוהה יותר על הפוליטיקאים שלנו ועל עצמנו. עלינו לדבר בקול אחד, במיוחד בזמן הנוכחי ובהינתן ההנהגה הפלסטינית הבלתי מתפשרת. בזמן זה ובעתיד הנראה לעין, התקדמות אמתית בתהליך השלום כלל אינה מתקבלת על הדעת. אך כאשר סגן שר ביטחון מכריז כי פתרון שתי מדינות אינו על השולחן או קורא לסיפוח כל השטחים- מדובר בשיא חוסר האחריות. התפרצויות שכאלו מספקות תחמושת לאלו המבקשים להרחיק את ארה"ב מישראל.

על הממשלה להמשיך במדיניותה המבוססת על הניואנסים שבחיזוק מערכת היחסים עם ארה"ב מבלי לוותר על הנושאים המדרבנים את האסטרטגיה של אויבינו לערעור המדינה בשלבים ולחיזוק הקיצונים האסלאמיים.

עלינו לקוות כי תומכינו היהודיים וידידינו בארצות הברית ימשיכו לעודד את הממשל בכל דרגותיו לתמוך בישראל במאבקה המתמשך נגד יריביה הג'יאהדיסטיים האסלאמיים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann