איזי ליבלר

השלכות בדלנותה של ארה"ב על ישראל

America's Isolationism and its Implications for Israel [1]

ישנה סבירות נמוכה כי האסטרטגיה הרוסית תנחל הצלחה במניעת פעולה צבאית אמריקנית, וזאת באמצעות שכנוע אסד למסור את הנשק הכימי להשמדה המונית שנמצא בידיו על מנת שיושמד ע"י הקהילה הבינלאומית. אך גם במידה והדבר יקרה, תגובותיו המתנדנדות של הנשיא אובמה לזוועות בסוריה עדיין מהוות ביטוי נוסף לשחיקתו המתמשכת של תפקידה של ארה"ב כמעצמת על וכמגנו של העולם החופשי מפניהם של כוחות הטרור האסלאמי העולים.

בהיעדר הנהגה נשיאותית אפקטיבית, האומה האמריקנית מאסה מלשאת בנטל השיטור העולמי, ומגיוס בניה לקרבות נגד קיצונים בארצות רחוקות. מדיניותו של אובמה הפיחה חיים חדשים בנטיותיה הבדלניות הרדומות של אמריקה.

מגמה זו מועצמת ע"י האירופאים, אשר, תוך הישענות על רלטיביזם מוסרי פוסט-מודרני, מסרבים להשתתף בנטל. כעת, הם אינם מוכנים לספק אפילו תמיכה סמלית לכניסתה של ארצות הברית ליוזמות צבאיות גלובליות לבלימת הטרור האסלאמי. מדינות המערב קוברות את ראשיהן בחול, ונדמה כי הן מכחישות כי הג'יהאדיזם, בדומה לנאציזם והקומוניזם, מהווה איום בסיסי לתרבות המערבית, וכי במידה ולא יתעמתו עמו, הוא יוביל לבסוף להרס וחורבן גם בשכונותיהן שלהן.

התנהגותו המתמהמהת והבלתי-צפויה של הנשיא אובמה כבר שכנעה את בנות בריתה של ארה"ב, ובתוכן מדינות ערב המתונות כביכול, כי אמריקה הפכה לנמר של נייר. כמובן, הם אינם מאמינים עוד כי יוכלו להסתמך על מפקד עליון חסר החלטיות החוכך בדעתו ללא הרף. בעיניהם, אפילו הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שהיה מוכר כבלתי-אפקטיבי, נדמה כלוחם אמיץ לעומת אובמה ההססן.

גישה זו איננה צפויה להשתנות במידה והקונגרס יתמוך בבקשתו של הנשיא אובמה להעניש את אסד על שימוש בנשק כימי כנגד אזרחיו שלו. אפילו במידה והקונגרס יאשר מתקפה אמריקנית, הפעולה תוגבל לתמרון מוגבל, שמטרתו לא תהיה ואיננה צפויה להביא לשינוי במשטר. כפי הנראה, תהיה לפעולה זו השפעה מרתיעה שולית, וייתכן והיא אף תאפשר לאסד להציג את עצמו כמנצח מלא תעוזה שגבר על ארה"ב הגדולה.

ישראל ניצבת בעמדה לא פשוטה בתוך המתיחות הזו. ניתן להבין מדוע היא ממאנת להתייצב לצד אסד הרוצח או לצד הטרוריסטיים האכזריים של אל קאעידה, הנמצאים כעת בעמדות כוח בקרב המורדים הסורים. אין ספק כי היינו מאחלים מגפה על שני בתיהם.

אך לאחר הבטחותיו החוזרות ונשנות של אובמה לפעול במידה ואסד יחצה את "הקווים האדומים" ויפעיל נשק כימי, בהינתן מצב בו הקונגרס ידחה את בקשתו לתגובה צבאית, ישראל מכירה בכך שהנשיא המוחלש יסבול מהשפלה נוספת, אשר תדגיש את אין האונות האמריקנית ותחזק את הגישות הבדלניות שכבר השפיעו על דעת הקהל בארה"ב. למצב שכזה יהיו השלכות שליליות חמורות על ישראל ועל האזור כולו, ומעל לכל, הוא יחזק את האיראנים בכמיהתם לגרעין.

תוך מודעות לנושא האיראני החשוב מכל, ישראל איננה רוצה לראות את הקונגרס משפיל את הנשיא בהקשר זה. כמו כן, היא אינה רוצה להיקלע למלחמת האזרחים הסורית, ואינה רוצה להיחשף להאשמות על כך שגררה את ארה"ב לעימות חדש.

יש לשבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו על התנהגותו הדיפלומטית הפקחית. הוא הצליח להשתיק את שרי ממשלתו הבוטים והבלתי-אחראיים בדרך כלל. הוא הילך בהצלחה על חבל דק דיפלומטי ונמנע מהשפלת אובמה תוך ששיגר מסר ברור לסורים לפיו במידה ויממשו את איומיהם לתקוף את ישראל, אנו לא נישאר דוממים כפי שעשינו במלחמת המפרץ.

בתוך כך, מצבם של הארגונים היהודיים האמריקניים אינו פשוט. במפנה ביזארי, ממשל אובמה פנה לישראל ול-AIPAC וביקש מהם לפעול מטעמו בקונגרס. הארגונים היהודיים המרכזיים בארה"ב הגיבו בלית ברירה בחיוב, ודחקו בקונגרס לאמץ את בקשתו של הנשיא. עם זאת, הם פועלים לבדל את הפעילות הזו מפעילות השתדלנות הפרו-ישראלית המסורתית שלהם. ואולם, מדובר במצב של הפסד בטוח. אם יחליט הקונגרס לאשר תקיפה צבאית, אנו נעמוד בפני האשמות בגרירת מדינתם לעימות חדש. ומאידך, במידה והקונגרס ידחה את בקשת אובמה, ההתערבות תוביל לפגיעה חמורה במעמדו של הלובי היהודי בזירה הפוליטית האמריקנית.

מצידה של ישראל, ישנו הכרח כי במקביל להתרבות האיומים הפונדמנטליסטים האסלאמיים באזור, אנו נשלב בתכנון האסטרטגי שלנו את בדלנותה המחודשת של ארה"ב ואת אדישותה של אירופה. עלינו להכיר במציאות כי אנו עם לבדד ישכון, ואנו יכולים לסמוך רק על עצמנו בכדי להרתיע את יריבינו.

החשש הגדול ביותר שלנו ממשיך להיות איראן. אם ארה"ב והמערב אינם מסוגלים להרתיע את האיראנים מפיתוח פצצת גרעין, אנו נהיה מחויבים לקבל החלטות קשות, לשקול את ההשלכות הדיפלומטיות ולחשב את המעשיות ואת סיכויי הצלחה שבנקיטת פעולה עצמאית ביוזמתנו.

כמו כן, על המצב הנוכחי לחזק את נחישותנו להיפטר מהאשליות הנותרות לפיהן אנו יכולים להסתמך על כל צד שלישי להגנה על גבולותינו או להתערבות במשבר הקשור לפלסטינים. בסביבה הזויה זו, ארה"ב ומדינות אירופה המערביות אינן צפויות להפחית את הלחצים עלינו לביצוע ויתורים חד-צדדיים נוספים. אפילו "ידידינו" נוטים להתרכז יותר בבניית בתים בפרבריה היהודיים של ירושלים מאשר בטבח הסורי של אלפים מבני עמם.

על כן ובעתיד הנראה לעין, בהיעדר מנהיגים פלסטיניים המחויבים באמת ובתמים לדו-קיום ולשלום, כל התקפלות שלנו בפני הלחצים הגלובאליים לביצוע ויתורים חד-צדדיים, הקלות ביטחוניות או ויתור על שטחים נוספים ללא כל הדדיות תהווה חוסר שפיות מוחלט.

בו בעת, עלינו להתנחם בעובדה כי ישנן גם התפתחויות חיוביות המיטיבות עמנו.

למרות נסיגתו של ממשל אובמה אל עבר הבדלנות, האומה האמריקנית והקונגרס ממשיכים לתמוך בלהט בישראל. לכך ישנה חשיבות מכרעת. למרות שמעולם לא ביקשנו מארה"ב או מכל מדינה אחרת להתערב במלחמה מטעמנו, התמיכה האמריקנית מבטיחה כי אנו נשמר את יתרוננו עם גישה לציוד הצבאי הטכנולוגי המתקדם ביותר, אשר יאפשר לנו להגן על עצמנו ולהרתיע ביעילות את הברבארים העומדים בשערינו.

כמו כן, הדבר מפחית מהסבירות כי ארה"ב תזנח אותנו לאנחות בזירה הדיפלומטית, והיא תמשיך לשמש כמחסום כנגד אלו המבקשים לכפות עלינו סנקציות.

למרות נוכחותם הפעילה של ג'יהאדיסטים במדינות השכנות לנו, בעוד שכוחם הצבאי של חלק מאויבינו המסורים ביותר נשחק באופן דרמטי, כוחנו הצבאי נמצא בשיא של כל הזמנים. הדבר מפחית באופן משמעותי מהסיכוי למתקפה צבאית קונבנציונלית כנגדנו. למעשה, כיום צה"ל מסוגל להרתיע את כל יריבינו גם יחד. עלינו להמשיך לחזק ולפתח את עליונותנו הצבאית.

התפתחות חיובית וחשובה נוספת בעבור ישראל היא ההתקוממות המצרית כנגד משטר האחים המוסלמים, אשר הביאה למניעת עלייתה של דיקטטורה אסלאמיסטית טוטליטרית. התפתחות זו מהווה פגיעה חמורה בחמאס, שהוא למעשה שלוחה של האחים המוסלמים ונחשב לכזה ע"י המשטר המצרי החדש. כבר כעת, נערכו פעולות צבאיות כנגד הג'יהאדיסטים בסיני, דבר שהפחית מהאיום הביטחוני המשמעותי בגבולה הדרומי של ישראל.

באופן כללי, בשיקול ההתפתחויות החיוביות בתוך האנדרלמוסיה באזור, נהיר כי על אף הברברת הפסימיסטית והקודרת השלטת לעיתים, ישראל ניצבת בעמדה של כוח ועוצמה.

ileibler@leibler.com [2]