השילוש הבלתי קדוש, וחזרה על אוסלו

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: The unholy trinity and Oslo redux

רק לפני שבועות אחדים הבטיח ראש-הממשלה הבלתי יציב שלנו לאומה, כי בינתיים אין ממשלתו שוקלת שום נסיגות חד-צדדיות נוספות.

אולם כתבה שהתפרסמה לאחרונה ביומון הארץ התוותה נוסחת שלום חדשה ומקיפה, שלמעשה אינה שונה כלל מהתכנית הסעודית משנת 2002. היא כוללת ויתורים נרחבים לטובת הפלשתינאים, שהנשיא פרס הגיש לראש-הממשלה אולמרט מיד עם היכנסו לתפקידו.

כמובן שעל-פי הנהלים הרגילים הקשורים לבלוני ניסוי מעין אלה, הכחישה לשכת ראש-הממשלה ברוב טקס שתכנית כזאת נשקלה אי-פעם. אולם לשכת הנשיא לא רק אישרה את קיומה של התכנית, אלא אפילו הביעה את ביטחונה שתכנית זו תזכה לתמיכת האמריקנים והאירופים.

פרס היה הארכיטקט הראשי של הסכמי אוסלו ההרסניים, אבל הצעתו החדשה מרחיקה לכת הרבה מעבר לתכניתו המקורית שכשלה. הצעתו ממליצה שישראל תוותר על הפירוש הישראלי להחלטת מועצת הביטחון 242 ותשלים עם הפירוש הערבי-סובייטי-צרפתי השנוי במחלוקת מרה, הדורש את נסיגת ישראל מכל השטחים שמעבר לקו הירוק, ולמעשה תוותר לפלשתינאים על מאה אחוזים מהשטחים שנכבשו ב-1967.

ישראל תמשיך להחזיק בגושי ההתיישבות הגדולים, המגיעים לכדי 5 אחוזים מהשטח, "בתמורה" לשטח שווה-ערך שעליו יסכימו הפלשתינאים. ירושלים תחולק, והמקומות הקדושים שבה ינוהלו על-ידי שלוש הדתות. התכנית של פרס הציעה שהדגל הפלשתינאי יתנופף מעל הר הבית. הנוסחה הזאת כוללת את המנטרות הרגילות הנוגעות לסידורי ביטחון, ולצורך לנסח הצהרה "יצירתית" הנוגעת לזכות השיבה של הפליטים הערבים.

על-ידי השלמה, באופן בסיסי, עם החזרה לקווי 1967, שתוארו על-ידי אבא אבן המנוח כ"קווי אושוויץ", מאבדת התכנית של פרס את הערובות שהעניק הנשיא בוש לראש-הממשלה שרון באפריל 2004, ומשליכה סופית כל תפיסה בעלת משמעות של "גבולות בני הגנה".

ברור שיש כאן התעלמות מוחלטת מהשלכות הוויתורים החד-צדדיים הקודמים. הן כוללות את התפרצות הגל הראשון של פיגועי התאבדות בעקבות אוסלו, את המשא-ומתן הכושל בין קלינטון לברק ואת ערפאת שהנהיג את האינתיפאדה השנייה, את ההתנתקות החד-צדדית הקטסטרופלית שהפכה את אזרחי ישראל מגוש קטיף ומשדרות לפליטים בארצם והקלה על השתלטות החמאס על רצועת עזה. הראיות מוכיחות בבירור, בקליפת אגוז, כי כל נסיגה ישראלית תחת אש, בכל המקרים, רק חיזקה את הג'יהאדיסטים, והניעה אותם להחמיר את האלימות.

זה פשוט מטמטם את המוח שבזמן שאצל הפלשתינאים שורר תוהו ובוהו מוחלט, אפשר בכלל לשקול הצעה מוזרה כזאת. אבל מדאיג עוד יותר שהנשיא שנבחר זה עתה, שהחובה הראשונה במעלה המוטלת עליו הוא להתנתק מהזירה הפוליטית ולפעול כשבט מאחד של האומה, רואה לנכון להציג תכנית שנויה כל-כך במחלוקת ופלגנית, כיזמה הראשונה שלו לאחר שנכנס לתפקידו. אין ספק שזה מבשר רעות לגבי עתידו החבוט כבר ממילא של הנשיא, אם התכנית הזאת תנוצל בצורה מטופשת ככן שיגור לקידום האג'נדה הפוליטית האישית של מי שמכהן כרגע במשרה.

הפגישה של אולמרט עם מחמוד עבאס ביריחו, מצביעה על כך שבניגוד להצהרות הנשמעות מפי דובריו הוא אכן מתקדם בכיוון ההמלצות של פרס, ושהוא נחוש החלטה, יהיה אשר יהיה, להתקדם במהירות לקראת הענקת מעמד של מדינה לפלשתינאים עבור ראשי הפת"ח המושחתים.

כדי לזרז את המהלכים, ויתר אולמרט על אחד הסעיפים החיוניים של "מפת הדרכים", שאפילו הקווארטט סירב עד כה לוותר עליו לטובת המנהיגים הפלשתינאים הדו-פרצופיים: הוא ויתר על הדרישה שהרשות הפלשתינאית תעקור את תשתיות הטרור כתנאי מוקדם לוויתורים ישראליים נוספים. במקום זאת, הוא אִפשר משלוח של נשק לפת"ח, שבכל מקרה יופנה בסופו של דבר נגד הישראלים, וקיבל עליו לשחרר טרוריסטים נוספים. הוא גם התגאה בכך שהעניק חנינות לרוצחים המבוקשים ביותר של חיילי צה"ל, והודיע במצח נחושה כי מראש, לא רק שהם לא פרשו מפעילות, אלא הם קודמו לתפקידי מנהיגות במבנה של מה שמכונה "שירותי הביטחון" של הפלשתינאים. ומעל כל זה, אולמרט קיבל עליו לשקול אישור לחזרתם לגדה המערבית של הטרוריסטים שידיהם נוטפות מדם, שגורשו מהאזור אחרי המצור על כנסיית המולד בבית-לחם ב-2002!

שום דאגה לא הובעה מכך שהחמאס ישתלט, קרוב לוודאי, על יהודה ושומרון ברגע שצה"ל ייסוג מהשטח. וכמו מה שנשמע כהומור שחור, הדובר של אולמרט הכריז שמחמוד עבאס "הבטיח" כי על אף הלחצים המתמשכים של הליגה הערבית, הרשות הפלשתינאית אינה מתכוונת לאחד את הכוחות פעם נוספת עם החמאס. אולם בתוך 24 שעות הודיעו דוברי הפת"ח והחמאס כי הם מנהלים שיחות חשאיות שנועדו ליישב את ההבדלים ביניהם. כן נתגלה כי מתוך 400 מיליון שקל שהועברו על-ידי ישראל לפת"ח "בגלל טעות מחשב", הועבר חלק ניכר לחמאס כדי לשלם את משכורות "כוחות הביטחון" שלו ולספק מכוניות לחברי הפרלמנט שלהם.

אין ספק שהאמריקנים עושים מאמצים נואשים להקים גוש סוני מאוחד, כדי לנטרל את האיום השיעי בהשפעת אירן, והם סבורים שזה יתאפשר על-ידי הצגת התקדמות בחזית הישראלית-פלשתינאית. אולם אנשים היו בטוחים שמנהיגים ישראלים אחראים יתנגדו לביצוע ויתורים כאלה בלי לשקול את ההשלכות על ביטחון ישראל.

יתר על כן, כיצד יכולה אומה לשקול בכלל שינויים דרמטיים כאלה במדיניות, עם השלכות קיומיות פוטנציאליות, בלי שיתקיים דיון פנימי יסודי כדי לברר מה הן הדעות ולקבל את אישור העם? מדוע יזמות חיוניות כאלה דולפות דרך פתחי יציאה של אמצעי תקשורת מועדפים, במקום שיהיו יזומות פורמלית ויידונו בקבינט ובכנסת? אין ספק שכך לא פועלת דמוקרטיה אמיתית.

וכדי להחמיר את המצב עוד יותר, מאז מלחמת לבנון השנייה הכנסת כבר אינה מייצגת את דעת האומה. הממשלה הנוכחית היא סגסוגת של מפלגת קדימה המרוסקת שאין לה שום עמדה פוליטית לכידה, מפעלת עבודה שאיבדה מזוהרה, ש"ס – מפלגה הנוטה לדתית, נצית ואופורטוניסטית, ומפלגת ימין קיצוני, כביכול, מפלגת "ישראל ביתנו".

אולם חמור מכל, מי יעמוד בראש חזרה מגוחכת כזאת של הסכמי אוסלו? לא אחרים מהשילוש הבלתי קדוש של הכישלונות הגדולים ביותר בחיים הפוליטיים של ישראל! שמעון פרס, הארכיטקט של אוסלו; מנהיג העבודה, אהוד ברק, שהנסיגה החד-צדדית שלו מלבנון סללה את הדרך למלחמת לבנון ההרסנית, ושהוויתורים הנמהרים שלו, בן לילה, לערפאת, הובילו לאינתפיאדה; ולבסוף ראש-הממשלה אולמרט, איש הימין שכשל, המזגזג ומהסס בכיוונים שונים, במאמץ נואש לשמור על כוחו ולהיות יקירו של "שלום עכשיו".

האם תושבי ישראל יעמדו בחיבוק ידיים וירשו לשילוש הכושל הזה להוביל אותם לנסיגה חד-צדדית נוספת, שתהיה כנראה הרסנית עוד יותר? אין ספק שהגיע הזמן שקדימה, ש"ס וישראל ביתנו, השומרים עדיין על שמץ אל הגינות ויושרה, יקומו על רגליהם ויתקוממו. מפלגות אלה יודעות היטב שרוב ציבור הבוחרים שלהן מתנגד בתוקף לכל יזמה חד-צדדית הרסנית נוספת. לפני שמטילים את הקוביה, הם חייבים להודיע לאולמרט: "עד כאן!", לסלק את תמיכתם מהממשלה ולדרוש בחירות מידיות!

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann