איזי ליבלר

הרפר ואובמה על ישראל

הרפר ואובמה

Harper and Obama on Israel [1]

ביקורי האחרון בארה"ב ובקנדה הותיר אותי באי שקט לנוכח הגישות הכה מנוגדות של מנהיגי אותן מדינות שכנות כלפי ישראל.

אין ספק כי ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, הוכיח עצמו כידידה הטוב ביותר של ישראל בעולם ובכך תפס את מקומו של ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, ג'ון הווארד במעמד זה.

גישתו העקרונית של הרפר כלפי ישראל באה לידי ביטוי בנאום יוצא דופן שנשא לאחרונה באוטווה בכינוס פרלמנטרי בינלאומי שדן במלחמה באנטישמיות. הרפר ויתר באופן אמיץ על התקינות הפוליטית המסורתית שמתבטאת בדבריהם של ליברלים רבים החשים צורך להרחיק עצמם מהמדינה היהודית. הוא הבהיר כי תחת הנהגתו קנדה לא "תעמיד פנים" שהיא חסרת פניות בעניין ישראל, אף אם הדבר יכריח את המדינה להתמודד עם השלכות שליליות באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים בעקבות תמיכתה.

הרפר אמר כי רדיפתם של היהודים הפכה לתופעה גלובאלית שבמסגרתה אידאולוגיות אנטישמיות שמות למטרה את היהודים ב"מולדתם" ומנצלות לרעה, באופן מרגיז, את "השפה של זכויות האדם לצורך זה". הוא הדגיש כי "במצב בו ישראל היא המדינה היחידה בעולם שנמצאת תחת מתקפה ומגונה באופן מתמיד ובוטה, אני מאמין שיש עלינו ציווי מוסרי לנקוט עמדה".

הוא הוסיף כי "אני יודע זאת מפני שנכוותי בשל כך בעצמי. בין אם זה באו"ם או בכל פורום אחר הדבר ה'נכון' לעשות הוא פשוט לשתף פעולה עם הרטוריקה האנטי ישראלית ולהעמיד פנים שזו הגישה המאוזנת ולתרץ התנהגות זאת בטענה שהיא מהווה 'תיווך הוגן'… הרי גישה אנטי ישראלית משיגה יותר קולות בוחרים מאשר נקיטת עמדה.

אך כל עוד אני ראש הממשלה, בין אם זה באו"ם אובכל מקום אחר, קנדה תנקוט עמדה ותישא בתוצאות. לא רק מפני שזהו המעשה הנכון אלא מפני שההיסטוריה מלמדת אותנו כי האידאולוגיה של ההמון האנטי-ישראלי ואלו המאיימים על קיומו של העם היהודי מהווים איום לכולנו".

קנדה אכן "נענשה" על תמיכתה בישראל בכך שהובסה באופן משפיל על ידי פורטוגל, מדינה הנמצאת על סף פשיטת רגל, במסגרת נסיונה של קנדה להשיג מקום במועצת הביטחון של האו"ם. כל 57 החברות בארגון המדינות האסלאמיות הצביעו נגד בחירתה של המדינה למועצה.

מה שהפך את תבוסתה של קנדה לאף יותר שערורייתית היה התפקיד ששיחקה ארה"ב בפרשה. לפי ריצ'ארד גרנפל, דובר לשעבר במשלחת ארה"ב לאו"ם, "עובדים במחלקת המדינה אומרים כי שגרירת ארה"ב סוזן רייס לא רק נמנעה מלפעול למען בחירתה של קנדה אלא גם הנחתה דיפלומטים אמריקנים שלא להתערב בתחרות". דיויד פרום, כותב נאומים של הנשיא לשעבר בוש, ציין כי "הממשל האמריקני שמר על שתיקה ולא התייחס באופן ממשי לטענה כי נעלם בתהליך הצבעה למועצת הביטחון".

ישנם אנשים שיראו את תבוסתה של קנדה בנסיבות כאלו כאות כבוד. אך בגידתה של ארה"ב בשכנתה ובת-בריתה הקרובה כבר שנים רבות הינה עדות מצמררת לרמה הנמוכה אליה ירד ממשל אובמה בנסיונותיו "לקרב" ולפייס את המדינות האסלאמיות ואת מדינות העולם השלישי הסוררות.

הממשל האמריקאי, אשר החליט להצטרף למועצת האו"ם לזכויות האדם – שם שרחוק מלייצג נאמנה את הגוף שמנוהל על ידי דיקטטורות ומדינות מוסלמיות, מתחיל כעת ל"גרוף את הרווחים" ממדיניות פגומה זו. דבר זה בא לידי ביטוי החודש במסגרת "הסקירה האוניברסאלית הראשונה של מצב זכויות האדם". בדיון בו נציגת ארה"ב אסתר ברימר אמרה לנוכחים כי "זהו כבוד להיות באולם", קובה כינתה את המצור האמריקאי עליה כ"פשע של רצח עם". איראן, מדינה הסוקלת נשים נואפות, הפצירה בארה"ב "להאבק בתופעת האלימות כלפי נשים" ולוב התלוננה על "גזענות, העדר-סובלנות ואפליה על רקע גזעי" מצד ארה"ב.

למרות הבטחות והצהרות חוזרות בדבר "החברות הבלתי ניתנת לשבירה" בין ישראל לארה"ב, אובמה ממשיך להראות את כוחו בכך שהוא מנחית את מכותיו על ישראל. אולם מדיניותו של אובמה במזרח התיכון, המנוגדת לדעת הקהל בארה"ב, נוחלת כשלון חרוץ ואחוזי התמיכה בארה"ב בעולם המוסלמי נמוכים כעת אף מכפי שהיו ב-2008.

התקפתו האחרונה של אובמה על ישראל הועברה לציבור מבירת אינדונזיה, ג'קרטה, שהיתה בית ילדותו. אינדונזיה היא המדינה האסלאמית הגדולה ביותר בעולם. אובמה שיבח את המדינה ותאר אותה כמודל של סובלנות ראוי לחיקוי.

בהשוואה לסטנדרטים הערבים, ניתן אולי לומר כי אינדונזיה האסלאמית היא סובלנית באופן יחסי. אולם הנשיא התעלם מסקרי דעת הקהל האחרונים שבהם 25% מהאוכלוסיה במדינה הביעו אמון באוסאמה בן לאדן. בנוסף, אובמה התעלם מהעובדה שבין 2004 ל-2007 נסגרו 110 כנסיות נוצריות בעקבות לחץ של השלטון המקומי וכן כי בינואר השנה 1,000 מוסלמים שרפו עד היסוד שתי כנסיות בסומטרה.

מיותר לציין כי אינדונזיה אינה מכירה בישראל, אוסרת על מטוסים ישראלים להכנס למרחב האווירי שלה ומסרבת להנפיק ויזות לאזרחים ישראלים. מרגיז במיוחד שדוקא ממדינה כזו אובמה ראה לנכון להרחיק עצמו מישראל אף יותר ולגנות באגרסיביות את המדינה היהודית על בניית בתים בפרברים המאוכלסים על ידי יהודים בלבד בבירתה ירושלים.

עלינו לשאול את עצמנו מהי כעת מטרתה הסופית של ארה"ב. הנשיא אובמה יודע שראשי הממשלה הקודמים ברק ואולמרט הציעו לפלסטינים הכל ושהם בכל זאת סירבו להגיע להסדר וזאת מפני שמטרתם הסופית היא דה-לגיטימציה של הריבונות היהודית. כעת הם מבקשים מדינה בעלת צבא בשטחים המבוססים על קווי שביתת הנשק של 1949. דבר זה יתן להם ולמדינות ערב אחרות בסיס שממנו יוכלו לתקוף את ישראל ולערער את יציבותה. באופן בלתי מפתיע האירופאים יותר משמחים לקבל מצב עניינים שכזה. לכן יהיה זה הרסני ביותר עבור ממשלה אובמה לעמוד בצד ולאפשר לדבר כזה לקרות.

עם זאת, כל הסימנים מצביעים על כך כי ממשל אובמה נחוש להרוויח הון פוליטי ממצבה הנוכחי הפגיע של ישראל בזירה הבינלאומית. למרות העדרה של כל תגובה מצד הפלסטינים או של העולם הערבי להקפאת הבנייה בהתנחלויות שאכפה ישראל למשך עשרה חודשים, ארה"ב הכריחה את ממשלת נתניהו בכח הזרוע להפר התחייבויות שנתנה לאזרחי ישראל. בעקבות הלחץ האמריקאי ישראל תחדש את ההקפאה שתכלול גם איזורים שללא ספק יישארו בתחומי ישראל בכל הסדר.

על פניו נדמה כי ארה"ב מציעה לישראל תמריצים כדי לשכנע אותה להסכים לדרישותיה. אך כל אדם היודע לקרוא בין השורות מבין כי האמריקאים לא מציעים שום דבר חדש. השימוש בזכות הוטו על מנת להדוף החלטות של האו"ם העושות דמוניזציה לישראל והצעות לתמוך בצרכיה הביטחוניים של ישראל היו מרכיבי יסוד בחברות שבין ישראל לארה"ב מאז ומעולם. במציאות, אובמה הציב בפני נתניהו אולטימטום על ידי כך שאיים לנטוש את ישראל אם זו לא תכנע לדרישותיו.

רבים מאיתנו מייחלים לנשיא אמריקני שיתחשב בעמדה בה אנחנו נמצאים יותר מאשר הנשיא המכהן. התקווה כי אדם בעל שיעור קומה כשל סטיבן הרפר ינהיג את ארה"ב איננה אלא חלום רחוק. אולם כיום, לצערנו, אנו משלימים יותר ויותר עם העובדה שנשיא ארה"ב איננו ידיד ישראל ונראה כי הוא סולל את הדרך לכפיית הסדר שעלול להיות בעל השלכות הרסניות בטווח הארוך על ביטחון המדינה שלנו.

ileibler@netvision.net.il [2]