By Joachim Seidler, Wikimedia Commons

הקריסה האירופית מחייבת את ישראל והיהודים לכרות בריתות חדשות

Print This Post

British-American Flag English

גל ההגירה העצום של ה"פליטים" המוסלמים למערב אירופה עלול להביא לאחד מן השינויים הדמוגרפיים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה.

תוך שהם נסחפו בסערת רגשות, מנהיגי אירופה חדלו לחשוב בהיגיון או להעריך את עצמם נכונה. תקינותם הפוליטית הגיעה לרמות אובדניות. אם המגמה לא תשתנה, תנועת הגירה זו עלולה לערער לחלוטין את התרבות המערבית המהווה את יסודות הציביליזציה האירופית. ההערכות הן כי ישנם בין 8-10 מיליון פליטים נוספים – מוסלמים ברובם – שהגיעו מן המזרח התיכון וצפון אפריקה ושבכוונתם לחצות ליבשת אירופה.

יותר מ-6 מיליון מוסלמים כבר גרים בגרמניה ולמרביתם אין שום כוונה להשתלב בחברה. רק בשנה שעברה קלטה גרמניה כמיליון מהגרים חדשים. בניגוד לדעה הרווחת, מרביתם כלל אינם פליטים ואינם מגיעים מסוריה, אלא גברים מוסלמים צעירים שמחפשים חיים טובים יותר. מדינות ערב, ובכללם מדינות המפרץ, מסרבות לקלוט אותם משיקולי ביטחון. למרות זאת, הסעודים התחייבו לבנות בגרמניה עוד לפחות עשרים מסגדים.

קהילת המהגרים המוסלמים רוויה בגורמי פשיעה. גלי התקיפות המיניות בערב השנה האזרחית החדשה בקולון, ואירועים דומים בערים אירופיות אחרות הכו את המקומיים בתדהמה. ואולם, התקשורת, הפוליטיקאים והמשטרה ממשיכים להפחית בחשיבות וחומרת ההתקפות הללו בכדי להימנע מהדגשת הנטיות האנטי-חברתיות של ה"פליטים" הללו ומהעצמת הכעס כלפי תופעת ההגירה. הם עושים זאת חרף העובדה שב-2015 מקרי הפשיעה בהם היו מעורבים מהגרים בגרמניה עלה על 400,000 – גידול של 80% מן השנה הקודמת.

ברור שהתסיסה האנטי-דמוקרטית הרווחת בקרב מוסלמים קיצוניים משפיעה גם כן. גם לפני הגל האחרון, מוסלמים פעלו להשתקת כל ביקורת כלפי אסלאם קיצוני בטענה שמדובר באסלאמופיביה. ובכל זאת, הפגנות אנטי-דמוקרטיות ואנטישמיות בהובלת מטיפי שנאה מוסלמים הותרו ועכשיו נלקחים במובנים מאליהם.

ישנו גם חשש ממספר הג'יהאדיסטים בתוך אוכלוסיית המהגרים עצמה ואשר מחכים להוראת "פעל" מדאע"ש בזמן שימצאו לנכון. מעבר לכך, אי אפשר שלא לציין את מספר הג'יהאדיסטים שהם תוצרתם של מנהיגים רוחניים קיצוניים היושבים במסגדים ברחבי אירופה.

ההשפעה של ההגירה על עתידה של אירופה מעורר דאגה רבה, אך מרבית מנהיגי היבשת נמצאים במצב של הכחשה. מסתמן שקנצלרית מרקל, אחת ממנהיגי אירופה הטובים ביותר בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, השתכנעה שעליה לקלוט את המהגרים הללו ובכך תוכל גרמניה אולי לכפר על עברה העלוב. אך האמת היא שבנוסף לאלמנט הפשיעה המשמעותי, למרבית המהגרים הללו שתי אמונות מרכזיות – סדר יום קיצוני ואנטי-דמוקרטי ושנאה עמוקה ליהודים שהוטמעה בהם מגיל צעיר. בקבלתה את המהגרים, הקנצלרית, שהיא אוהדת גדולה של ישראל, רק מעצימה את האנטישמיות בגרמניה.

ההנחות לפיהן המהגרים הללו ישתלבו הינן מגוחכות. האירופאים כשלו בניסיונותיהם הקודמים לשלב מהגרים מוסלמים בחברה וסיכוייהם להצליח עם גל הגירה זה נמוכים עוד יותר נוכח מחויבותם האידיאולוגית של המהגרים הללו.

אירופה ניצבת בפני עתיד חשוך וקשה. הצורך לתמוך בפליטים יביא לעלייה בתקציבי ובמשאבי רווחה ועלול להשפיע בצורה שלילית על הכלכלות האירופיות. האיחוד האירופי עלול להיחלש בצורה משמעותית ואף להתפרק כליל.

עבור יהודים, שכבר זוכים למעמד של מנודים במדינות רבות, הגירה זו תביא רק לעוד שנאה ולהתגברות הלחץ מצד דעת הקהל הציבורית המפעילה לחצים על ממשלות היבשת. יהודים יסתירו עוד יותר את זהותם האמתית. ואלו הרוצים לשמר אורח חיים יהודי, לגדל את ילדיהם בצורה זו, ואשר גאים במורשתם רואים שבפניהם נוצר עתיד עגום. הקואליציה המורכבת ממוסלמים, גורמי שמאל, ארגוני "זכויות אדם" וקבוצות אנטי-יהודיות יצרה סערה מושלמת של אסופה של אנטישמים ההופכת את חייהם של היהודים לבלתי-נסבלים.

הסבירות שהמדיניות האירופית כלפי ישראל תשתפר נמוכה בזמן שממשלות היבשת כופות תנאים נוקשים יותר על מוסלמים על מנת להבטיח את ביטחון מדינותיהן ייטו לפצות את אוכלוסיותיהן המוסלמיות בכך שהן ינקטו קו יותר ויותר עוין כלפי ישראל. המדיניות הצבועה והנבזית כלפי ישראל מצד האיחוד, ובייחוד מצידה של צרפת, ממחישה את זה.

לכתחילה, אירופאים רבים (ובמיוחד יהודים) נטו להסביר פנים ולקבל את אלה שטענו שהם "פליטים" אשר נסו על נפשם מתנאים ברבריים. אך ככל שהמציאות טפחה על פניהם, כעס גדול שטף את האוכלוסייה המקומית ככל שהבינו את גודל קריסת איכות חייהם ואת אובדן שמירת החוק שנוצרה כתוצאה מנוכחותם של המהגרים הללו.

מציאות זו יוצרת תהפוכות במערכת הפוליטית, קבוצות לאומניות שמתנגדות להגירה ושפעם נתפסו כחריגות הפכו בין לילה לתנועות בעלות עוצמה אדירה. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר בצרפת עם עלייתה של מפלגת החזית הלאומית של מרין לה-פן שהפכה למפלגה הגדולה ונראה שיהיה ביכולתה לתפוס את השלטון. למפלגות הימין באירופה הייתה באופן מסורתי מדיניות לא ידידותית כלפי יהודים ואביה של לה-פן, מייסד המפלגה אותו היא הדיחה יחד עם קיצונים אחרים, היה אנטישמי ומכחיש שואה.

עבור היהודים, מצב זה יוצר דילמות רבות. תקינות פוליטית ותחושות פנימיות מעורבות הופכות את היהודים לחשדניים מאוד כלפי מפלגה כזאת. אך הם נקרעים מפני שהחזית הלאומית הינה המפלגה היחידה שאינה חבה חוב כלשהו למצביעים המוסלמים ושואפת להגביל את כניסתם של מהגרים ערבים למדינותיהם. במהלך השנים האחרונות, זאת המפלגה היחידה שתמכה בישראל באופן עקבי, וזאת בסתירה לממשלות צרפת. יהודים ברוב מדינות אירופה ניצבים בפני דילמה דומה. חריגות בהקשר זה הינן הונגריה ויוון, שבהן המפלגות הפופוליסטיות הימניות הן אנטישמיות ופשיסטיות במובהק.

התהפוכות באירופה, הבריתות הפוליטיות החדשות, הנטישה של השמאל וליברלים רבים את ישראל, התרחקות ממשל אובמה מישראל והקונפליקט בין הסונים לשיעים יצרו ממד פוליטי חדש עבור היהודים המצריך בחינה אסטרטגית מחודשת.

אנו חיים בתקופה מסוכנת ועלינו לנקוט בכל האמצעים על מנת להגן על עצמנו. המשמעות היא ש"תיקון עולם" – מטרה נעלה ללא ספק – אסור לה שתבוא על חשבון ביטחוננו. מחובתנו לבחון בריתות עם גורמים שיש ביכולתם לחזק את מעמדנו, גם אם אנו חולקים על חלק מעמדותיהם.

הדבר נכון לחברנו הטובים הנוצרים האוונגליסטים שאהבתם לישראל ולעם היהודי יוצאת מגדר הרגיל. אין משמעותה של העובדה שאנו מסכימים לקבל את תמיכתם שאנו גם חולקים את אמונותיהם הדתיות. עלינו להחיל את אותה תפיסה על מפלגות ימין שמרניות ופופוליסטיות, וזאת בתנאי שמפלגות אלו לא כוללות אלמנטים אנטישמיים. על יהודים לשקול לתמוך באינטרסים יהודים ובישראל ולהסיק בצורה רציונאלית במי עליהם לתמוך בניגוד לתמיכתם האינסטינקטיבית במפלגות המסורתיות שממשיכות לבגוד בהם.

הדבר נכון גם לישראל ברמה הבינלאומית. לטווח הארוך, ארצות הברית תיוותר חברתה הטובה ביותר ובעלת בריתה החזקה ביותר של ישראל. יש לקוות שהנשיא הבא ישקף את דעת הקהל האמריקנית החיובית כלפי ישראל ויפעל לתקן את הנסיגה במעמדה הבינלאומי של ישראל על ידי השבת היחסים הקרובים בין שתי המדינות.

אך לאחר החוויה האחרונה שלנו עם ממשל אובמה, חיוני שנרחיב את מעגל הבריתות שלנו. אין זה סביר שהאיחוד האירופי יהפוך לידיד של ישראל, אך כוחו נחלש, ולכן עלינו לחזק את קשרנו הישירים עם המדינות האירופאיות. יישור הקו וההיערכות מחדש עם יוון וקפריסין – יריבים לשעבר – הם דוגמא לכך. יש לציין גם את מערכת היחסים החיובית ביותר (והרגישה ביותר) עם הרוסים ומדינות מזרח אירופאיות אחרות.

חלה כבר התקדמות משמעותית עם שלוש המעצמות האסייתיות – הודו, סין ויפן, שלכולן יחסי סחר הדוקים עם ישראל.

לסיום, התהפוכות בסוריה, האיום האיראני, ועלייתה של המדינה האסלאמית קירבו את ישראל לכריתת בריתות שקטות עם מצרים וחלק ממדינות המפרץ, כולל ערב הסעודית שהיא מקור הווהאביה ויצואנית מרבית האסלאם הקיצוני לרחבי העולם. תפיסותיהן האנטישמיות של המדינות הללו נותרו ללא שינוי, אך בריתות זמניות ששיש בהן לסייע לנו להתמודד עם האיומים מצד איראן והמדינה האסלאמית יוצרים מצבים בלתי-רגילים.

חרף גל האנטישמיות בפניו ניצבים יהודי התפוצות, במיוחד באירופה, ואף על פי ההטיה המתועבת בפניה ניצבת ישראל באו"ם ובמוסדות בינלאומיים אחרים, מעמדה של ישראל איתן יותר היום משהיה בעבר. אך על היהודים ועל ישראל להיות מוכנים להתגמש בבריתותיהם מאשר היו עד כה. על מנת להיות "אור לגויים" עלינו להבטיח קודם כל את ביטחוננו ורק לאחר מכן להתמקד ב"תיקון עולם".



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann