לאחר 2000 שנים של דיכוי, רדיפה וחוסר אונים, ועל סף האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי אי פעם, עלתה הציונות כמו עוף החול מאפר השואה והשיגה את הבלתי ייאמן. במה שמהווה בוודאי את ההישג הגדול ביותר של עם כלשהו ואירוע ייחודי בתולדות המין האנושי, היא הקימה לתחיה את המולדת והעניקה כח לעם היהודי. לאחר שהגשימו את המטרה העיקרית - הקמת מדינה יהודית - אין זה מפתיע שהסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית אינם כיום אלא צל של תפארתם בעבר. גם לאחר צמצום מהותי בגודלה בשל ירידה חדה בהכנסה מתרומות, הסוכנות היהודית היא עדיין גוף בירוקרטי מנופח. מלבד מספר דמויות בולטות, ההסתדרות הציונית העולמית נתפסת לרוב כמקום פרישה עבור פוליטיקאים ישראלים שכשלו או יצאו לפנסיה ולבירוקרטים שמתחרים על משרות בכירות שבצידן משכורת ובונוס של נסיעות לחו"ל. מלבד מספר יוצאי דופן, רוב סניפי הארגונים הציוניים בגולה התפוררו או נדחקו לשוליים. עבור רוב הישראלים, ובמיוחד הצעירים, המושג "ציוני" הפך לאנאכרוניסטי ומושא של לגלוג או בוז. למרות זאת, לתנועה הציונית יש תפקיד חשוב לגבי העם היהודי. במיוחד כיום, כאשר פוסט-ציונים או כנענים דוברי עברית מנסים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה", שם נרדף לדה-יודיזציה של המדינה היהודית.

הציונות על פרשת דרכים

Print This Post

birthright-israel-participants

Zionism at the crossroads

לאחר 2000 שנים של דיכוי, רדיפה וחוסר אונים, ועל סף האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי אי פעם, עלתה הציונות כמו עוף החול מאפר השואה והשיגה את הבלתי ייאמן. במה שמהווה בוודאי את ההישג הגדול ביותר של עם כלשהו ואירוע ייחודי בתולדות המין האנושי, היא הקימה לתחיה את המולדת והעניקה כח לעם היהודי.

לאחר שהגשימו את המטרה העיקרית – הקמת מדינה יהודית – אין זה מפתיע שהסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית אינם כיום אלא צל של תפארתם בעבר. גם לאחר צמצום מהותי בגודלה בשל ירידה חדה בהכנסה מתרומות, הסוכנות היהודית היא עדיין גוף בירוקרטי מנופח. מלבד מספר דמויות בולטות, ההסתדרות הציונית העולמית נתפסת לרוב כמקום פרישה עבור פוליטיקאים ישראלים שכשלו או יצאו לפנסיה ולבירוקרטים שמתחרים על משרות בכירות שבצידן משכורת ובונוס של נסיעות לחו"ל. מלבד מספר יוצאי דופן, רוב סניפי הארגונים הציוניים בגולה התפוררו או נדחקו לשוליים. עבור רוב הישראלים, ובמיוחד הצעירים, המושג "ציוני" הפך לאנאכרוניסטי ומושא של לגלוג או בוז.

למרות זאת, לתנועה הציונית יש תפקיד חשוב לגבי העם היהודי. במיוחד כיום, כאשר פוסט-ציונים או כנענים דוברי עברית מנסים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה", שם נרדף לדה-יודיזציה של המדינה היהודית.

עבור יהודים רבים (כולל ישראלים), השואה והמאבק להקמת מדינה יהודית הם זכרונות היסטוריים עמומים ששייכים רק לספרי ההיסטוריה. בגולה, רבים התפכחו וסבלו מטראומה בשל התפתחות האווירה האנטישמית והקמפיינים התקשורתיים האינטנסיביים היוצרים דמוניזציה של המדינה היהודית. חלק בחרו להרחיק את עצמם מישראל ואפילו תמכו באופנה האנטי-ציונית.

הדבר הודגש בסקירה שפרסם סטיבן כהן ב-2007 לגבי יהודים אמריקאים שאינם אורתודוקסים. הממצאים הצביעו על אדישות ועל ירידה מדאיגה בקשר לישראל בקרב הדור הצעיר. יש לכך חשיבות רבה מאחר שמלבד אדיקות דתית, ישראל היא כיום הגורם העיקרי בשמירה על הזהות היהודית.

בסביבה כזו, רק תנועה ציונית נמרצת לצידה של הממשלה יכולה לשנות את המגמה, לחזק את יחסי ישראל והגולה ולפעול על מנת לשמר את מרכזיותה של ישראל בחיים היהודיים.

אך למרבה הצער, מלבד ביקורים בני עשרה ימים של פרוייקט "תגלית" – שחשיבותו אינה מוטלת בספק ושמאז הקמתו בשנת 2000 הביא 215,000 צעירים יהודים לישראל – ומספר פרוייקטים נוספים לצעירים, לא קיימת אסטרטגיה מוסכמת לגבי אופן הטיפול בנושאים הללו.

אכן, בזמן האחרון תרמו מספר מנהיגים ישראלים בעצמם לשחיקה זו ביחסי ישראל והגולה. הם ממקדים את המאמצים שלהם כמעט אך ורק בחיזור אחר תורמים עשירים שיממנו את האינטרסים שלהם במקום לטפח מנהיגים ציונים. שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, הרחיק לכת עד כדי כך הציע לצמצם את העליה ולבטל את חוק השבות.

על המדיניות של הסוכנות היהודית, שבעבר תמיד נקבעה על ידי ציונים, השתלטו תורמים עשירים, בעיקר אמריקנים, שביקשו להפוך אותה להעתק של שיטת ארגוני העובדים האמריקאיים הלא-ציוניים. היו"ר הנבחר החדש, נתן נתן שרנסקי, שהרקע הציוני שלו הוא ללא רבב, אולץ על ידי חבר הנאמנים שלו להפסיק למלא את התפקיד המקביל באופן מסורתי של יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. הדבר שיקף את מאמציו של חבר הנאמנים של הסוכנות לדחוק לשוליים את המרכיב הציוני האידיאולוגי של הסוכנות ולהפוך אותה מוסד צדקה ותו לא.

על ההשפעה הדומיננטית של התורמים האמריקנים העידה גם הפסקתו הפתאומית של קמפיין פרסומי נגד נישואי תערובת שיזם "מסע", ארגון משנה של הסוכנות. אמנם ייתכן שאופן הצגתו של הקמפיין היה חסר טעם והיה צורך לשנות אותו, אבל ביטולו לא היה מוצדק והוא לכאורה נכפה על ידי חברים בחבר הנאמנים שחששו מעימות עם תורמים, שבמשפחות של רבים מהם קיימים נישואי תערובת.

דוגמא נוספת לתפיסה הגוברת של "רגישות" בנוגע לטיפול בהתבוללות ובנישואי תערובת ניתן לראות במאמר שפורסם לאחרונה בג'רוזלם פוסט על ידי אדמונד קייס, מנכ"ל ארגון "המשפחה הבין-דתית".

מלבד העובדה שהכחיש כי הרוב הגורף של ילדים שנולדים למשפחות מעורבות מבחינה דתית הולכים לאיבוד מבחינתו של העם היהודי, קייס גם העלה את הטענה המגוחכת שנישואי תערובת "אינם איום, אלא הזדמנות", והם מהווים רווח גדול מאחר ש"נישואי תערובת למעשה מגדילים את הקהילות היהודיות".

ברור שכל יהודי רשאי להתחתן עם מי שהוא בוחר. אך אין להתפלא על כך שהתגברות ההתבוללות בחברה הפתוחה מוביל לעליה בנישואי תערובת. ניתן לצפות לפחות לעידוד של התגיירות על מנת שלילדים של זוגות כאלה יהיה סיכוי כלשהו להשאר יהודים. הצגת השחיקה הטראגית של הקהילה היהודית דרך נישואי תערובת כסיבה לחגיגה היא מגונה.

למרות שההתנגדות החריפה ביותר לנישואי תערובת מגיעה, באופן מובן, מכיוונם של יהודים דתיים, ההתנגדות לנישואי תערובת תמיד היתה חלק מרכזי באידיאולוגיה הציונית. כישלונם של המנהיגים ה"ציונים" כיום לאמץ עמדה תקיפה לגבי נושא זה מעידה על השפעתם הגוברת של יהודים מתבוללים עשירים.

עדות נוספת לדלדול הערכים הציוניים היא הנטיה להמנע מכל דיון בנוגע לעלייה. הסוכנות היהודית כבר העבירה את העלייה לקבלן המשנה, "נפש בנפש", גוף עצמאי שטיפל בנושא זה ביעילות ובאנושיות רבות יותר מאשר הבירוקרטים של הסוכנות. דוגמא לגישה השלילית כלפי אידיאל ציוני מרכזי זה היא הכניעה האחרונה לדרישתם של תורמים אמריקנים כי מנהליו של פרוייקט "תגלית" יימנעו לחלוטין מלעודד עלייה. מומו ליפשיץ, קצין צה"ל לשעבר העומד בראש "אורנים", תוכנית חילונית הזוכה לתמיכה רבה מצד קבוצות לא-אורתודוקסיות (וספקית הטיולים הגדולה ביותר של פרוייקט "תגלית"), התנתק לאחרונה מ"תגלית". הוא הצהיר כי "אורנים" תתנהל מכאן ואילך כתוכנית נפרדת מאחר שהוא מסרב לקבל את האיסור של מארגני "תגלית" לעודד את המשתתפים "לגדל את ילדיהם כיהודים", לעודד עלייה או לתת במתנה ירח דבש בישראל לזוגות שהכירו במהלך הביקור.

רוב היהודים במדינות המערביות לא צפויים לארוז מחר את חפציהם ולבוא לישראל. אך יהודים נאמנים חייבים להמשיך לעלות לארץ מאחר שזהו הגשר החשוב ביותר המקשר בין ישראל והגולה.

לדלדול המתמשך של המטרות הציוניות הבסיסיות, יהיו השלכות הרות אסון על העם היהודי. בנוסף להחלשת הזהות היהודית ולהגברת ההתבוללות, הוא יוביל גם לתחושת זרות גוברת מצד יהודים כלפי ישראל ובמיוחד לפגיעה ביחסי ישראל וארצות הברית.

יש לקוות שהממשלה הנוכחית תתמוך בציונות בצורה חיובית יותר מאשר קודמיה, שהונעו פחות ממניעים אידיאולוגיים. יחד עם נתן שרנסקי, צריך ראש הממשלה, נתניהו, להתמקד בעידוד צמיחתה של מנהיגות ציונית חדשה, בחיזוק מרכזיותה של ישראל בחיים היהודיים ובחיזוק המוראל בקרב היהודים בגולה, הסובלים בשל המאמצים המתגברים ליצור קרימינליזציה ודה-לגיטימציה של המדינה היהודית.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann