איזי ליבלר

הצורך בחשיפת חברה עבריינית המקדשת את המוות

British-American Flag English [1]

אנו, הישראלים, תמיד בעמדת המתגונן. זו הסיבה שאנו מפסידים בקרב האידאות והאידיאולוגיות, בקרב על הרעיונות, בעוד שאלה המבקשים להשמידנו משמיצים אותנו ועושים לנו דה לגיטימציה ללא רחם.

מאז הסכמי אוסלו ממשלות ישראל הרגישו צורך להמעיט בטרור הפלסטיני ובשנאתם כלפינו ואף לא לייחס להם חשיבות. הם עשו זאת בכדי לשמור על תמיכה בציבור הישראלי במדיניות שלה, מדיניות שבמבט לאחור נידונה לכישלון. עוד בשלבים המוקדמים של המו"מ בין ישראל לפלסטינים, יאסר ערפאת אמר לעמו שמטרת העל שלו היא להביא לסיום פרויקט הריבונות היהודית, אך אנחנו התייחסנו לדבריו בביטול. ראינו אותם כריקים מתוכן וסברנו שכל מטרתם הוא לפייס את יריביו הקיצוניים מבית.

בזמן שממשלותינו הרעיפו שבחים על שותפינו לשלום, ישראלים רבים השלו עצמם והאמינו שהטרור מולו ניצבנו הוא תופעה חריגה ושהפלסטינים היו מחויבים לסיום הסכסוך על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. רוב העולם קיבל גם כן את מילות השבח שהערפנו על ערפאת ויורשו, מחמוד עבאס. בהתייחסנו אליהם כמתונים ו"פרטנר" לשלום נתנו להם לגיטימציה.

מציאות זה התאימה בצורה מושלמת למדיניות הפלסטינית האמתית שעיקרה השמדת ישראל בשלבים. הם קיבלו ברצון את הוויתורים והפינויים הישראליים אך עשו זאת מבלי שוויתרו על דבר וחצי דבר תוך שהם ממשיכים לחתור תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל ועושים דמוניזציה לעם ולמדינה.

ולמרות כל זאת, ההיבט החמור ביותר היה כישלוננו להראות ולהמחיש לעולם כולו את שטיפת המוח הארסית שעושה הרשות הפלסטינית מידי יום ביומו לאזרחיה שלה. אמנם גם בתקופת המנדט הייתה עוינות ערבית ליהודים, אך אי אפשר להשוות אותה לרוע ולחדוות המוות שרוויה בהם החברה הפלסטינית על כל רבדיה בימים אלה.

הפלסטינים הצהירו בגלוי שמדינתם העתידית תהיה נקייה מיהודים ושיהודים לא יורשו לגור בארץ אבותיהם גם אם יקבלו על עצמם ריבונות פלסטינית. אכן, פלסטינים הוצאו להורג בצורה ברוטלית כאשר התגלה שמכרו את אדמתם ליהודי.

הרשות הפלסטינית הינה חברת עבריינית שניתן בהחלט להשוות אותה לגרמניה בתקופה בה הנאצים הפכו את אזרחי גרמניה לרוצחי-עם שפלים וציירו את היהודים כתת-אדם. הפלסטינים רואים ביהודים כ"צאצאיהם של קופים וחזירים" וקוראים להשמדתם. קריאה זו אפילו לא נעשית בהסתר אלא באמירות פומביות בוטות דוגמת ההצהרות של המנהיגים הדתיים והפוליטיים. ניתן לשמוע את דברי הבלע הללו יומם וליל. ארגונים כמו ממר"י, מבט לתקשורת הפלסטינית ואחרים מעמידים לרשות הציבור גישה למאגרים שלמים של סרטי הסתה תוצרת הרשות.

חברה שבה כבר מגיל הגן הילדים מתחנכים שהערך העליון באסלאם הינו "מות קדושים" ורצח יהודים הינה חברה עבריינית.

הדמוניזציה של ישראל והאמצעים דרכם מתבטאת תרבות המקדשת את המוות מקודמים ללא עכבות על ידי ההנהגה, השייחים במסגדים והתקשורת הנשלטת על ידי הרשות. מדובר בהסתה של ממש – עידודם של יחידים לקום ולהרוג יהודים, בין אם בצורה מתואמת ובין אם כ"זאבים בודדים". מחזות "הגבורה" של צעירים דוקרים יהודים, השבח של עבאס בזכות השהידים עם "דם קדושים" והטירוף של האשמת היהודים בתכנית להשמיד את מסגד אל-אקצה יוצרים יחד מציאות שכולה שנאה וזעם.

הרשות משלמת משכורות נכבדות למחבלים שנערים על ידי ישראל. אם הם נהרגים, משפחותיהם זוכות לפיצוי בעזרת כספים שמקורם בכספי סיוע של מדינות המערב. מנהיגים דתיים ופוליטיים בכל הרמות מקדשים את המחבלים ומעניקים להם מעמד של גיבורים לאומיים וקדושים מעונים. כיכרות, בתי ספר ומועדוני כדורגל נקראים על שמם.

הברבריות הפלסטינית מתבטאת בחגיגות הרחוב הפורצות בספונטניות לאחר רצח של כל ישראלי. מבחיל עוד יותר לצפות במחזות השמחה של אימהות המחבלים שמספרות בגאווה על מעשי ילדיהן הרוצחים. בדרך כלל, הן אף מביעות תקווה שילדיהן האחרים ילכו בעקבות אחיהם השהיד.

בנסיבות הללו, אין זה פלא שסקרים בקרב הפלסטינים מצביעים על תמיכה בפיגועים נגד ישראל והתנגדות לפתרון שתי המדינות. האינדוקטרינציה של ערפאת ועבאס גידלה דורות שלמים של פלסטינים קיצוניים וגרמה לכך שהם יאמינו שהפתרון היחיד לסכסוך הינו העלמת הריבונות היהודית מן המרחב.

ישנם ממצאים המבססים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את הברבריות והנטיות הרצחניות של החברה הפלסטינית. למרות העובדה שהם מראים מתינות כלפי חוץ – במיוחד כלפי העולם המערבי – בפנים הפלסטינים ודאע"ש הינם אותה גברת בשינוי אדרת. ישנה סבירות לא קטנה בכלל שהפלסטינים אף יותר מושחתים מדאע"ש.

כל מי שעיניו בראשו רואה את אי היציבות באזור ואת האיום הנשקף מאיראן ודאע"ש. נוכח כך, האם מישהו מדמיין שמדינה כלשהי תסכים לקבל לצידה מדינה ריבונית שהיא עבריינית במהותה ושכל מטרתה של השכנה היא השמדתה או, לכל הפחות, הפיכתה לפוטנציאל השתלטות על ידי איראן או דאע"ש? הרי זה בלתי מתקבל על דעת.

ואף על פי כן, מרבית הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה ארצות הברית, רואה בסכסוך שלנו כטריטוריאלי גרידא. אך אם זה היה המצב, הפלסטינים לא היו מסרבים להצעותיהם של אהוד ברק ואהוד אולמרט שהיו מוכנים לוותר על 97 אחוזים מן השטח שהיה בעבר בשליטת הירדנים.

ישראל היא מטרה לניסיונות חוזרים ונשנים של דה-לגיטימציה ודמוניזציה ותמיד נמצאת בעמדת המתגונן. היא תמיד מנסה להפריך את השקרים שמפיצים נגדה. אך כפי שגבלס אמר, אם חוזרים על שקר בצורה עקבית, אנשים מתחילים להאמין לו. פתגם זה בא לידי ביטוי בעולם המערבי בכך שרבים מאמצים אל ליבם את הנרטיב הפלסטיני לפיו ישראל היא מדינת אפרטהייד, כובשת שנולדה בחטא.

באופן אירוני, חולשת עמדתנו היא בכך שעד לאחרונה נמנענו מלומר את האמת ולא הצלחנו לחשוף את השקר, הרמייה והברבריות שרווחים כל כך בקרב ה"פרטנר" שלנו. עשינו זאת על מנת לפייס את בני בריתנו ו"להגן" על אחינו הישראלים שלא רצו לראות את המציאות הקשה כפי שהיא.

אילו היינו יוצאים מלכתחילה בקמפיין וחושפים את הזוועות של שכננו, ייתכן ואלו הפתוחים לראות את המציאות נכוחה היו משתכנעים בצדקת דרכנו. אין ספק שהשמאל ההזוי והאנטישמים לא היו רואים את האור אך אלו הפתוחים יותר והאובייקטיבים יותר ודאי כן היו.

אך גם עתה, באיחור רב, חשיפת הברבריות של שכננו צריכה להיות בראש מעייננו בזירת מדיניות החוץ במקום להתדיין שוב ושוב על האם פשרה נוספת סביב 2 אחוז מהשטח שעליו יושבות ההתנחלויות (שאינן מתרחבות) היא מוצדקת.

היוזמה הנוכחית של שר הביטחון אביגדור ליברמן לקיים מגעים עם פלסטינים בלתי תלויים נדונה לכישלון לא רק בגלל שאין לה את אישור הקבינט. היא נדונה לכישלון מפני שכל פלסטיני שיקיים עמו קשרים שם את נפשו בכפו – הוא וודאי יהפוך לבן מוות באופן מידי. יש להפעיל לחץ על פלסטינים מן השורה ולגרום להם להבין שהאינטרס שלהם הוא במינויים של מנהיגים שבאמת ובתמים תומכים בתהליך השלום. לצערי, לעת עתה שינוי כזה לא נראה באופק.

היום, עלינו לקדם יוזמה ממוקדת שתחשוף את אופייה האמתי של החברה הפלסטינית. הדבר יביך את האמריקנים והאירופים ויקשה עליהם להמשיך ולהפעיל לחץ על ישראל לקבל את היווצרותה של מדינה פלסטינית עבריינית, וזאת במיוחד נוכח אי-היציבות האזורית ואיומי הטרור שמשפיעים על ליבה של אירופה בימים אלו ממש.