Photo: Hadas Parush/Flash90

הניצחון המזהיר של נתניהו והאתגרים שלפנינו

Print This Post

המצביעים הישראלים העניקו אשרור מוחלט בבחירות דמוקרטיות כאשר בחרו בראש הממשלה נתניהו במה שהיה ביסודו של דבר משאל עם בנוגע לשאלה האם הוא צריך להיבחר לקדנציה חמישית בתפקיד. זו הייתה התוצאה, וזאת למרות תקשורת עוינת באופן אכזרי, ארבעה כתבי אישום תלויים ועומדים והעובדה שהוא מחזיק בתפקיד מזה עשר שנים. בעוד שלושה חודשים, הוא יעקוף את דוד בן גוריון בתור המנהיג הישראלי שכיהן בתפקידו בזמן הרב ביותר.

נתניהו הפעיל את כישוריו האלקטורליים, והשליך ללא רחמים את בני בריתו לקראת סוף הקמפיין במטרה להגדיל את התמיכה הישירה בו – מהלך שהוביל להצלחתו.

הקמפיין שלו תומרץ באופן חסר תקדים ע"י מנהיגים זרים, כולל נשיא ארה"ב טראמפ, הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ונשיא ברזיל ז'איר בולסונארו, שהביעו למעשה תמיכה בו בשבוע שקדם לבחירות.

אך הסיבה המרכזית לניצחונו של נתניהו היא שבעוד שישראלים רבים נרתעו מהיבטים מסוימים של חייו האישיים, ובמיוחד מההדוניזם שלו, הם חשו באופן אינסטינקטיבי שהמומחיות והניסיון שלו הם קריטיים כיום, וכי אך אחד מיריביו אינו מפגין אפילו בקירוב את רמת האסטרטגיה והמנהיגות שיאפשרו להם להיכנס לנעליו.

מפגלת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד כשלה בחציית אחוז החסימה במרחק כעובי השערה, אך לו היו נכנסים לכנסת, היה זוכה נתניהו לתמיכתם של 67 חברי כנסת במקום 65.

הייתה זו תוצאה של ההיבריס של בנט. הוא שכנע את שקד – ללא ספק אחת מהח"כים המוכשרים ביותר – להצטרף אליו באבדון פוליטי. ישנה כל סבירות כי על אף הסלידה המרה שנתניהו רוחש לה, היא הייתה מתקבלת בשורות הליכוד. נכון לעכשיו, הליכוד נושא ונותן גם עם מפלגת כולנו של משה כחלון במטרה שיצטרף למפלגה, מה שיעלה את המפלגה ל-40 מנדטים.

בהנחה שיתגבר על הסיוט של מציאת הסדר שיספק את הדרישות המיניסטריאליות הסותרות, ראש הממשלה צפוי להתמודד גם עם אתגרים חיצוניים כבירים.

ראשית, תכנית השלום של טראמפ צפויה להיחשף בקרוב. נהיר לחלוטין כי גם בהיעדר מדיניות שתי מדינות, ישראל תידרש לבצע ויתורים טריטוריאליים מבלי להתפשר על בטחונה. אמנם ייתכן מאוד שההצעות הללו תהיינה מקובלות על רוב הישראלים, אך נתניהו תלוי באיחוד מפלגות הימין, מפלגה שכבר איימה לעזוב כל ממשלה שתסכים לקבל פשרה טריטוריאלית.

האמירות הפומביות של הרפורמים, הקונסרבטיבים וקבוצות יהודיות ליברליות אמריקניות נוספות ממחישות את ההיקף שבו מרבית היהודים הלא-אורתודוקסים בארה"ב לא רק שזנחו את ישראל, אלא שיש להם החוצפה להגיד לממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי כי יש להם זכות להשפיע על צרכי הביטחון שלנו, גם אם הדבר סותר את רצונו של העם הישראלי.

אם רוב הישראלים הגיעו למסקנה שמדינה פלסטינית תהיה מדינת טרור ותערער את ביטחונם, מדובר בחוסר אחריות משווע כאשר יהודים דיפלומטי כורסה מניחים שהם יודעים מה טוב עבור הישראלים יותר טוב מהישראלים עצמם. הבעיה של ישראל היא שהיהודים הללו מתמרצים את הדמוקרטים, שהיו עד כה תומכי ישראל, להפעיל לחץ בנוגע למדיניות הממשלה הישראלית.

האין זה סביר שנתניהו ישאף להחיל את הריבונות הישראלית על גושי ההתנחלויות המרכזיים? אנו חיכינו במשך עשורים – לשווא – לשאת ולתת עם הפלסטינים בנוגע לעתיד השטחים.

ברור לגמרי שכל גושי ההתנחלויות הללו אינם עומדים יותר למשא ומתן, וכי הם הפכו לחלק מישראל. כעת, ודאי שזוהי שעת חסד – כל עוד הפלסטינים לא יהפכו באורח נס את עורם ויהפכו גמישים ברגע שתכנית השלום של טראמפ תוצג – לתת תוקף חוקי למעמדם של למעלה מ-500,000 מתנחלים באמצעות החלת הריבונות הישראלית עליהם. מהלך זה יזכה לתמיכתם של רוב הישראלים, ולא יפגע במאומה באיכות חייהם של הפלסטינים. ואולם, מהלך שכזה, גם אם יוגבל לגושי ההתנחלויות המרכזיים, יעורר ללא ספק מהומה שתוביל את רוב העולם לגנות אותנו. אך במידה וארה"ב תעמוד לצדינו, אל לנו לפספס הזדמנות שכזו לייצב את האזור ולהגיע בסופו של דבר להסדר.

אך במידה ולא נעשה כן ונשמר את הסטטוס קוו ונעשה זאת בהיעדרה של ממשלה אמריקנית תומכת בעתיד, אנו נמצא עצמנו נושאים ונותנים ללא הרף בנוגע לזכויותינו בגושי ההתנחלויות המרכזיים.

בעוד שלנתניהו יש טיעון חזק לפעול בכל הקשור לגושי ההתנחלויות, אין זה סביר שארה"ב תאפשר לו למלא את ההתחייבות שלו לספח את ההתנחלויות המבודדות. בהקשר זה, ייתכן שהוא לא יזכה לתמיכתם של רוב הישראלים לפעולה בכיוון זה.

דברים אלו ידרשו מנתניהו להטוטים מורכבים, בנוסף לניהול משא ומתן רגיש בתוך הקואליציה שלו. מפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן כבר איימה להתנגד לממשלה במידה וגוש החרדים ימנע את העברתו של חוק הגיוס. במידה וכך יקרה, נתניהו יאבד את הרוב שלו ואנו עלולים לעמוד בפני בחירות חדשות.

החרדים נחלו הצלחה יוצאת דופן בקלפיות, והם התגלו בעבר כמומחים לסחטנות. מלבד הסטה של תקציבים נוספים לישיבות שלהם עם העצמתה של הרבנות הראשית, ניתן לצפות שהם יפעילו כל מאמץ במטרה לכפות חומרות קשות יותר בכל הקשור לגיוס, גיור, נישואים, הפרדה מגדרית וכשרות. דברים אלו יוסיפו ויעמיקו את הקרעים בין ישראל לתפוצות.

ייתכן ונתניהו יתגבר על העימותים ויגיע להסדר. זו תהיה העדיפות הראשונה שלו – הובלה של ממשלת ימין וסיפוק הדרישות של החרדים.

אך בהתחשב בלחצים מחוץ כמו גם באלו מבית, ולמרות הניצחון המזהיר שלו, ייתכן והוא יחויב לשקול חלופות נוספות. שותפו של בני גנץ, יאיר לפיד, כבר הבטיח למרר את חייה של הממשלה. אך גנץ עצמו הוא שקול הרבה יותר, והשותפות עם יש עתיד עלולה להתפרק.

בהתעלם מהגישות הלעומתיות השולטות כרגע הן בשורות הממשלה והן בשורות האופוזיציה המסתמנות, המציאות היא שבקווי המדיניות המרכזיים כמעט ולא ניתן להבדיל בין הליכוד לבין מפלגתו של גנץ.

אם נתניהו ייווכח שמפלגות הלוויין שלו קיצוניות מדי, או שהן חוסמות את מה שהוא מחשיב לתכנית שלום אמריקנית מתקבלת על הדעת, ייתכן שהוא יגיע להסדר עם גנץ בנוגע לבעיות המשפטיות שלו ויקים ממשלת אחדות – מהלך שיזכה לתרועות של הרוב המוחלט של הישראלים.

ואולם, לעת עתה, נדמה שממשלת ימין היא זו שתקום. נכון להיום, ממשלת אחדות רחבה יותר היא אפשרות דחוקה, אך היא עלולה להתממש בחודשים שיבואו במידה והמפלגות הקטנות והקיצוניות תמשכנה להציב דרישות שיהפכו את המשילות של נתניהו לבלתי אפשרית.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann