הלחצים המתמשכים המופעלים כנגד הבנייה בשכונותיה היהודיות של ירושלים דוגמת גילה משקפים מאמצים גלובליים הולכים ומתעצמים לחלוקתה מחדש של העיר. כמו היבטים רבים של הקונפליקט הישראלי-ערבי, גם שאלת ירושלים נבחנת בוואקום ללא קשר כלשהו למציאות על פני הקרקע. הבחינה מתעלמת גם מן המגבלות המגונות על חופש הפולחן אשר הופעלו במזרח ירושלים בין 1948 ל-1967, בעת שהעיר הייתה תחת שלטון ירדני. אתרים יהודיים, כולל בית הקברות היהודי בן 2000 השנים בהר הזיתים, חוללו כאשר נעשה שימוש במצבות לבניית מחראות, וכל 58 בתי הכנסת בעיר העתיקה- כולל בית כנסת החורבה העתיק, גולחו עד הקרקע. מושלה הצבאי הירדני של ירושלים, האנטישמי שלוח הרסן עבדאללה אל תל, הכריז בגאווה כי "לראשונה מזה 1000 שנים, לא נותר יהודי אחד ויחיד ברובע היהודי... ולא נותר בניין אחד על כנו, כך ששיבתם של היהודים לכאן אינה אפשרית". גם הנוצרים זכו ליחס אכזרי, כאשר למעלה מ-60% מהאוכלוסייה הנוצרית היגרה מירושלים במהלך תקופה זו.

המתקפה כנגד ירושלים היהודית

Print This Post

הר הבית

The assault on Jewish Jerusalem

הלחצים המתמשכים המופעלים כנגד הבנייה בשכונותיה היהודיות של ירושלים דוגמת גילה משקפים מאמצים גלובליים הולכים ומתעצמים לחלוקתה מחדש של העיר.

כמו היבטים רבים של הקונפליקט הישראלי-ערבי, גם שאלת ירושלים נבחנת בוואקום ללא קשר כלשהו למציאות על פני הקרקע. הבחינה מתעלמת גם מן המגבלות המגונות על חופש הפולחן אשר הופעלו במזרח ירושלים בין 1948 ל-1967, בעת שהעיר הייתה תחת שלטון ירדני. אתרים יהודיים, כולל בית הקברות היהודי בן 2000 השנים בהר הזיתים, חוללו כאשר נעשה שימוש במצבות לבניית מחראות, וכל 58 בתי הכנסת בעיר העתיקה- כולל בית כנסת החורבה העתיק, גולחו עד הקרקע.

מושלה הצבאי הירדני של ירושלים, האנטישמי שלוח הרסן עבדאללה אל תל, הכריז בגאווה כי "לראשונה מזה 1000 שנים, לא נותר יהודי אחד ויחיד ברובע היהודי… ולא נותר בניין אחד על כנו, כך ששיבתם של היהודים לכאן אינה אפשרית".  גם הנוצרים זכו ליחס אכזרי, כאשר למעלה מ-60% מהאוכלוסייה הנוצרית היגרה מירושלים במהלך תקופה זו.

בניגוד לכך, מיד לאחר איחודה מחדש של ירושלים ב-1967 לאחר ניצחונה של ישראל כנגד המתקפה הערבית המשולבת, הוענק חופש פולחן מוחלט ומידי לכל אזרחיה של ירושלים.

בנוסף, אוניברסיטאות, בתי-חולים ומתקני שירותים חברתיים העניקו שירות שוויוני לחלוטין ליהודים וערבים כאחד. ביקור קצר בכל אחד משלושת בתי החולים המרכזיים בירושלים ימחיש את הסטנדרט הגבוה יוצא הדופן של הטבות בריאותיות שאיחוד העיר סיפק לתושביה הערבים.

באופן אירוני, כיום היהודים הם אלו המופלים לרעה על ידי ממשלתם שלהם ובתוך עיר הבירה שלהם. בשנת 1967, מיד לאחר תפיסתה של ירושלים, משה דיין העביר למעשה את המפתחות להר הבית לוואקף המוסלמי (סמכות דתית). זה שימר בידיו את השליטה ואת הסמכות השיפוטית באזור עצום זה, אשר כולל בתוכו את האתר הקדוש ביותר בעולם היהודי. מהלך זה התגלה כטעות הרסנית. המצב הוחמר אף יותר על ידי הרבנות, אשר אסרה על יהודים לבקר באתר הקדוש מסיבות הלכתיות. עם זאת, כיום, רבנים דתיים-לאומיים רבים גורסים כי יהודים רשאים לבקר ברוב שטחו של הר הבית, ואף מתייחסים לתפילה באתר זה כאל מצווה.

בביקור שקיימתי לאחרונה בהר הבית, נדהמתי לצפות במחזה המוזר בו יהודים המבקרים בהר הבית מפונים בידי משטרת ישראל בשיתוף עם הוואקף, וזאת בתגובה לכך שהשתתפו בתפילה פרטית שקטה. נודע לי כי ישנם יהודים אשר נצפו מתפללים וכעת נאסר עליהם לבקר באזור לצמיתות. זהו מצב שערורייתי. העובדה כי משטרת ישראל מונעת מיהודים את הזכות להתפלל באתר הקדוש ביותר בעיר הבירה שלהם כיוון שהדבר פוגע ברגשותיהם של מוסלמים- היא בוודאי מקוממת. אנו יוצרים אפליה נגדית בעת שאנו מונעים מאנשינו את אותו חופש הפולחן שאנו מתגאים להעניק לאחרים.

הסדר כאוטי זה אף סיפק מעוף לפלסטינים לפתוח בתרגיל אדיר של רביזיה היסטורית על מנת להעצים את הנרטיב הכוזב שלהם. כעת הם מנסים באופן אחוז טירוף להתכחש לקשרים היהודיים לירושלים ולטעון טענה מגוחכת לפיה קשריה של היהדות לירושלים היו בדיה ציונית אשר תוכננה על מנת להצדיק את ה-"פלישה" לפלסטין. זהו רביזיוניזם היסטורי אשר אינו נופל בגסותו מהכחשת השואה, ואשר הפך למרכיב אמוני מרכזי בלאומיות הפלסטינית העוינת.

עד לשנות ה-30 של המאה ה-20, המשיכו ספרי ההדרכה של המועצה האסלאמית למקם את מקדש שלמה באתר הר הבית. רק בשנת 1954 נמחקו אזכורים אלו מן הספרים. בשנת 2000, בפסגת קמפ דיוויד, נדהם הנשיא קלינטון מהצהרתו של ערפאת לפיה "מקדש שלמה לא היה בירושלים אלא בשכם". בהזדמנות אחרת הוא טען כי המקדש שכן בתימן. אחרים, כמו דובר הרשות, סעיב עריקאת, טענו כי "הנושא של המקדש.. זוהי המצאה יהודית המשוללת כל בסיס". הנשיא עבאס משמיט כיום באופן עקבי כל קשר יהודי לארץ הקודש, ואילו באתר האינטרנט של משרד המידע של הרשות תואר הקשר היהודי לירושלים כ-"מיתוס תנכ"י". סרי נוסייבה טען כי "הקשרים ההיסטוריים והחיבור של הפלסטינים קודמים לכל תביעה ישראלית בנוגע לירושלים". ביטויים אלה הורחבו בעת האחרונה, כך שהיום הם כוללים אפילו הכחשה של הקשר היהודי לכותל המערבי.

רק בשבוע שעבר, אחמד אל-טייב, השייח של אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, הסמכות הדתית המרכזית בעולם עבור מוסלמים סוניים, הזהיר כי המשך ה-"ייהוד" של ירושלים, אשר הוא טוען כי נבנתה לראשונה על ידי ערבים, תסתיים ב-"השמדתה של הישות הציונית בפלסטין".

בנוסף, אנו עדים לתהליך שיטתי ומתמשך של הרס מופקר בו מופעלים בולדוזרים בהר הבית על ידי הווקף הפלסטיני על מנת לחסל ראיות יהודיות ארכיאולוגיות עתיקות. ואולם, על אף מחאות והבעות תרעומת מצד מרבית הארכיאולוגים הישראלים- הממשלה מסרבת להתערב.

הקשרים שבין העם היהודי לבין העיר ירושלים מהווים את לב ליבה של ההיסטוריה הלאומית שלנו ושל זהותנו הרוחנית של עמנו. במשך למעלה מ-2000 שנות גלות, אנו נכספנו והתפללנו למען שיבה לירושלים. ומאז 1800, היהודים מהווים רוב באוכלוסיית העיר.

ראוי לציין כי נאומו האחרון של יצחק רבין טרם ההתנקשות בו כלל התחייבות לכנסת לפיה ירושלים לעולם לא תחולק עוד.

עם זאת, האמת העצובה היא כי בנוסף לגינוייה של כל בנייה בירושלים היהודית כ-"חותרת תחת תהליך השלום", ארה"ב והאירופאים מעולם לא הכירו בריבונותה של ישראל- אפילו בירושלים המערבית.

אין כלל ספק כי לו ייפלו חלקים כלשהם מירושלים לידי שלטון פלסטיני, המנהגים המפלים המתועבים אשר הופעלו על ידי הירדנים עד 1967 יוצגו מחדש. אבו מאזן כבר הצהיר באופן פומבי כי לא יאפשר ליהודי אחד ויחיד להתגורר במדינה פלסטינית עתידית.

כמו כן, בלתי מתקבל על הדעת ששכונות כגון רמות, גילה, הגבעה הצרפתית, רמת אשכול וגבעת זאב ינותקו אי פעם מידי ישראל. אף כוח לא יוכל לפנות למעלה מ-100,000 יהודים מאזורים אלו.

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, ביקרה לכאורה לאחרונה את נתניהו בהתייחס להכרזה על בניה חדשה בשכונת גילה. אך בהתחשב ברקע האישי שלה בברלין, עליה להיות רגישה שבעתיים באשר להיבטים השליליים הרבים שבחלוקתה של עיר. למרות שזה לעולם לא יקרה, ניתן יהיה להעניק אוטונומיה רבה יותר והשתתפות בתפקידים המוניציפליים לערבים באזורים בהם הם מהווים את רוב התושבים.

באופן מעניין, תוצאות סקר שנערך לאחרונה על ידי המרכז הפלסטיני לדעת קהל הדגימו כי 59% מתושביה הערבים של ירושלים היו מרוצים מרמת חייהם, ומרביתם מתנגדים בנחרצות לחלוקתה של העיר ולחיים תחת שלטון הרשות. למעשה, 40% אפילו הצהירו כי במידה והעיר תחולק- הם יעדיפו לעבור לשכונה ישראלית מאשר ליפול תחת סמכותה של הרשות הפלסטינית המושחתת ואף להיות עלולים למצוא עצמם תחת שלטון חמאס ביום מן הימים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann