המשבר האיראני: היהודים האמריקנים חייבים להשמיע את קולם

Print This Post

British-American Flag English

ההודעה על ההצהרה המשותפת בלוזאן בנוגע למסגרת העסקה של ארה"ב עם איראן שמה דגש על היקף ההונאה והתחבולה שבהן נוקט הנשיא אובמה. בנוסף, אנו חזינו בבוז הבוטה שהפגין המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי, שדחה מרכיבים מרכזיים של ה"הסכמים" בעוד שהוא מתייחס למטרותיה "השטניות" של אמריקה ובזמן שקהל מאזיניו מריע "מוות לאמריקה". ואולם, אובמה המשיך והתעקש שהושגה מסגרת משמעותית לעסקה, ודחה את דבריו של ח'אמנאי ככאלו המיודעים ל"צריכה פנימית" ותו לא. הוא שב והצהיר שאיראן לא תהפוך למעצמת גרעין "תחת משמרתו".

נתניהו כבר אינו משמש כקול בודד בחשיכה. כעת, נרשם שטף של גינויים מצד חלק גדול מהתקשורת, כולל ליברלים רבים ואפילו נאמני אובמה אשר, למרבה האירוניה, הצדיקו הלכה למעשה את הביקורת שהשמיע ראש הממשלה נתניהו כלפי העסקה בקונגרס – דברים שלהם לעגו קודם לכן.

הבעיה היא שאובמה ושותפיו מסרבים להכיר במציאות לפיה המשטר האיראני איננו רק מדינת טרור, אלא שהוא נשלט ע"י פנאטים פונדמנטליסטיים דתיים ומשיחיים שבמהלך המלחמה נגד עיראק של סדאם חוסיין, הקריבו 500,000 ילדים חיילים שנשאו מפתחות פלסטיק לגן העדן בעת שהפכו ל"קדושים". השמדה הדדית מובטחת, שייצרה את ההרתעה בין הסובייטים לבין המערב במהלך המלחמה הקרה, איננה יכולה להיות מופעלת במקרה של מנהיגים המסוגלים להצית שאול גרעיני אובדני במטרה להשמיד את ישראל, כשהם נחים באמונתם לפיה הם יזכו לתגמול בגן עדן שמימי.

ואולם, האיראנים צפויים ככל הנראה לקבל לבסוף את העסקה שהוצעה, משום שהיא תקל על הסנקציות הכלכליות, תהפוך אותם באופן חוקי למדינת סף גרעיני, ולפי דבריו של אובמה עצמו, תספק לגיטימציה להפיכת איראן למעצמת גרעין מלאה לאחר 13 שנים. כפי שהנרי קיסינג'ר וג'ורג' שולץ כתבו בוול סטריט ג'ורנל: "מו"מ שהחל… למנוע יכולת איראנית לפתח נשק גרעיני מסתיים בהסכם המוותר על יעד זה".

רק הקונגרס יוכל למנוע את יישום אקט ההפסה הבלתי ייאמן הזה עם השלכותיו הגלובליות הקטסטרופליות – ונותרו רק שבועות ספורים לפעולה. הצעות חוק הדורשות אישור של הקונגרס לעסקה האיראנית ולהסרת הסנקציות נמצאות כעת תחת דיון, וייתכן ויעלו להצבעה כבר השבוע.

בהקשר זה, תגובתם של יהודי אמריקה למעשיו של אובמה עלולה להוות מרכיב חיוני בקביעת התוצאה.

כבר כעת, ניכרת מתיחות חסרת תקדים בקרב היהודים ההמומים מהתנהגותו של נשיאם הנקמני הנחוש לקדם מדיניות המסתכמת בנטישה של ישראל.

אובמה רגיש לנושא הזה, והוא והחל פתאום להפגין אכפתיות מופרזת לכך. הוא הביע תדהמה מזויפת כלפי אלו שטענו שישראל איננה קרובה לליבו, והשמיע הערה צינית לפיה ישראל מוחלשת "תהווה כישלון של הנשיאות שלי". איזו הצהרה יוצאת מן הכלל מצד נשיא שבמשך רוב הקדנציה שלו, התייחס לישראל באופן גרוע יותר מאשר למדינות עוינות.

זאת ועוד, הוא הצהיר ש"אם מישהו יתעסק עם ישראל, אמריקה תהיה שם". בהתעלם מהעובדה שדבריו הם חסרי משמעות, כאשר לוקחים בחשבון את הרקורד של אובמה בהתייחסות לבנות בריתו, זוהי התבטאות פתטית.

ואכן, כאשר תוך כדי המשא המתן המנהיגים האיראנים שבו והצהירו ש"השמדתה של ישראל אינה נתונה למשא ומתן", אובמה הביע צער על הדברים אך סרב לתת להם להשפיע על עמדתו.

התפתחויות אלו הביאו לכך שגם יהודים ציונים ליבראליים מוכרחים להכיר במציאות הכואבת לפיה נשיאם הפנה עורף לישראל.

ואולם, חלק מתומכיו הלהוטים ביותר של אובמה הם יהודים או בעלי מוצא יהודי. אלו המזיקים במידה הפחותה ביותר הם סכיזופרנים הממשיכים לאהוב את ישראל, אך במקום לבקר את הממשל שלהם, משחררים את זעמם כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, וזאת בשל ה"קיצוניות" שלו.

אלו המסוכנים יותר הם אנטי-ישראלים מופגנים וארגוני שמאל כמו J Street, הדוחקים באובמה "להעניש את ישראל". המתקפות המילוליות של אובמה נגד ישראל מספקות דלק למדורה של היהודים המקדמים חרם וסנקציות נגד ישראל, ולאלו שהשתתפו בכנס J Street האחרון, שם חברת פאנל אחת זכתה לתשואות כאשר היא פקפקה בצורך להמשיך ולקיים מדינה יהודית.

מעטים הם הפעילים האנטי-ישראליים שלהם רקע יהודי אמתי. רוב הגורמים המבוגרים יותר הם קומוניסטים ובונדיסטים לשעבר או צאצאיהם, אשר היו עוינים כלפי הציונות מאז ומתמיד.

בקרב הצעירים, הדבר מהווה שיקוף של השינויים הדמוגרפיים שבמסגרתם 80% מהיהודים שאינם אורתודוקסיים מתחתנים עם לא-יהודים. הם מתוארים באופן מוליך שולל כיהודים "חילוניים", אך במקרים רבים, הקשר היחיד בינם ליהדות הוא הורה יהודי אחד. לרבים מהם אין כל קשר אתני או קשרים רגשיים אמתיים לישראל, ורוב ילדיהם לא ירגישו כל קשר לשום מרכיב זהות יהודי.

למרות החשיפה הבלתי פרופורציונאלית שלה הם זוכים, אסור להיות מולכים שולל ולהאמין שיהודים אמריקנים בהמוניהם הולכים והופכים לאנטי-ישראליים. המציאות היא שהיהודים המסורתיים ממשיכים לתמוך בעוצמה בישראל, ולמרבה ההפתעה, הסקרים עדיין מצביעים על כך שהם תומכים ברובם המוחלט בנתניהו.

למרבה הצער, עד לאחרונה התמיכה ברמה העממית לא זכתה לשיקוף בקרב הנהגת הזרם המרכזי, אשר נמנעה מלהשיב באופן פומבי לאינספור העלבונות שלהן נחשף ראש ממשלת ישראל ע"י הממשל האמריקני, כמו גם לדרישות הבלתי סבירות שהוצבו בפני ישראל, אשר זכתה ליחס קשה יותר מאשר אויביה המוצהרים של ארה"ב.

באופן כללי, האמריקנים אינם מהססים לגנות או להפגין נגד נשיאם כאשר הם אינם מסכימים עמו. ואולם, ההנהגה היהודית הנמרצת בדרך כלל המסורה באופן עמוק לישראל, התנהגה, מלבד כמה יוצאים מן הכלל, כמו "עבריים מפוחדים", תוך שהיא מסתייגת אפילו מהשמעת ביקורת מכובדת כלפי נשיאה. זוהי תמונת מצב עגומה של יהדות ארה"ב, אשר תמיד התעקשה שלמרות היותה בתפוצות, היא איננה בגלות.

אלי ויזל ומספר ארגונים כגון ארגון ציוני אמריקה ומרכז שמעון ויזנטל השמיעו את קולם כאשר נתניהו גונה ע"י הממשל על כך שנאם בפני הקונגרס. אך למרבה הצער, הנהגת הזרם המרכזי נותרה דוממת. בראותו שאפילו היהודים אינם מוחים כנגד העלבונות הפרימיטיביים שלו כלפי נתניהו, אובמה עודד להפוך אכזרי יותר ויותר במתקפותיו המילוליות.

ואולם, בעקבות הזעם העז שהפגין לאחר ניצחון נתניהו בבחירות וכאשר היהודים החלו להבין את היקף ההתקפלות של אובמה בפני הטרוריסטים האיראניים, נדמה שהתרחש כעת שינוי עמוק, והנהגת הזרם המרכזי החלה סוף סוף להשמיע את קולה. בעוד שחלק מהממסד ה"ליברלי", כולל ארגוני היהודים הרפורמים והקונסרבטיביים, עשו מאמצים להפגין את נאמנותם לאובמה ע"י נזיפה בנתניהו, רבים מהרבנים שלהם לא חלקו את אותן העמדות.

הוועד האמריקני-ישראלי לענייני ציבור (איפא"ק) הוביל את המתקפה, ביקר את אובמה והשתדל בפני הקונגרס להקשיח את העסקה עם האיראנים. ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית הביעה גם היא את התנגדותה.

ארגונים יהודיים נוספים הלכו בעקבותיהם. אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה שביקר קודם לכן את נתניהו ודחק בו לבטל את ביקורו בקונגרס, תקף במלוא הכוח. הוא תיאר את התנהגות הממשל כ"בלתי הולמת" טען שהוא מוטרד קשות ע"י תגובותיה, שלדבריו "מעלות תהיות עמוקות יותר באשר לכוונותיהם והשקפותיהם".

דייוויד האריס, ראש הוועד היהודי האמריקני, ביטא "חרדה עמוקה והשתאות" ואף האשים את אובמה בכך ש"יש לו אינטרס מנומק בהארכת המשבר" ובתזמור קמפיין "המנוגד באופן מוחלט לרוחן של יחסי ארה"ב-ישראל".

הרב ייצ גרינברג, הנחשב ליונה ולתומך בעמדות השמאל, האשים את אובמה בכך שהוא מייצר "איום קיומי על ישראל", תוך שהוא משווה בינו לבין בגידת המערב בצ'כוסלובקיה. הוא אמר, "דמיינו אם הקונגרס האמריקני או הפרלמנט הבריטי היו מאפשרים לאדוארד בנס מצ'כוסלובקיה להשמיע את דבריו נגד הסכם מינכן".

זהו אכן הזמן לחשבון נפש, במיוחד בזמן שהממשל עלול להיות על סף נטישה דיפלומטית של ישראל.

ייתכן והאכזריות חסרת התקדים של הרטוריקה האנטי-ישראלית שמפעיל הממשל מהווה הקדמה לקראת הימנעות מהפעלת הוטו באו"ם בעת ההחלטה הצרפתית הממשמשת ובאה. החלטה זו תכיר למעשה במדינה פלסטינית ותבטל את החלטה 242, כאשר הסדר שייכפה ע"י ארה"ב או האו"ם ימנע מישראל גבולות ברי הגנה. לאחר מכן, תיסלל הדרך לאירופאים, עם תמיכתה השקטה של ארה"ב, לפתוח בתזמור החלטות המטילות סנקציות על ישראל.

להיקף שבו היהודים האמריקנים ישמיעו את קולם עלול להיות השפעה משמעותית על תוצאות ההתפתחויות הללו, במיוחד בכל הקשור לחברי קונגרס דמוקרטים מתנדנדים. הסנטור צ'אק שומר, שזכה לאחרונה במינוי להיות מנהיג הדמוקרטים בסנאט לאחר בחירות הביניים לקונגרס ב-2016, מבקש להציג את עצמו כיהודי "ניצי" בכל הקשור לישראל ולאיראן. הוא ציין שהוא יתמוך בהצעת החוק הדורשת אישור של הקונגרס לעסקה האיראנית, אך בוחריו היהודים חייבים לעודד אותו שלא לשבת על הגדר כשיגיע העת לשכנע את חבריו הדמוקרטים להתגבר על הוטו של אובמה ולשנות את ההסכם שאסור ליישמו.

הגיע זמן האמת שבו מוכרחים המנהיגים היהודים האמריקניים לקום ולהשמיע את קולם, מכיוון שהנושאים שעל הפרק ישפיעו באופן מהותי על ביטחונה העתידי של ישראל. עלולות להיות להם השלכות קיומיות על עתידה, כמו גם תוצאות עגומות בעבור העולם כולו. כל הסמנים מצביעים על כך שהמנהיגים היהודים בארה"ב התעוררו, והם לא יאכזבו את ישראל.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann