מקהלה של הצהרות מרגיעות מפי גורמים בממשל אובמה, דוברי ממשלת ישראל ומנהיגים יהודים מארה"ב מנסה לשכנע אותנו כי יחסי ישראל-ארה"ב שבו לתיקונם. באופן אירוני, הכחשת העובדה שישנה בעיה רק מדגישה את חומרת המשבר. לאחרונה נקרתה לי ההזדמנות לראות מקרוב את הסצנה הפוליטית בארה"ב ולהיפגש עם מנהיגים והוגי דעות יהודים מחתך רחב של האוכלוסייה. היה זה מתסכל להשקיף מהצד ולראות כיצד, בתגובה לכמה טפיחות על השכם ומספר מלים מרגיעות, אנחנו נוטים להימנע מהתמודדות עם מציאות לא נעימה ולסבול אמירות חסרות משמעות על כך שהכל בסדר. האמת היא שהיום אין שום עדות ממשית לכך שארה"ב שינתה בצורה כזו או אחרת את מדיניות הפיוס שלה כלפי האיסלאם על-ידי התרחקות מאיתנו.

המשבר ביחסי ישראל-ארה"ב רחוק מסיומו

Print This Post

אובמה

The US-Israel crisis is far from over

מקהלה של הצהרות מרגיעות מפי גורמים בממשל אובמה, דוברי ממשלת ישראל ומנהיגים יהודים מארה"ב מנסה לשכנע אותנו כי יחסי ישראל-ארה"ב שבו לתיקונם. באופן אירוני, הכחשת העובדה שישנה בעיה רק מדגישה את חומרת המשבר.

לאחרונה נקרתה לי ההזדמנות לראות מקרוב את הסצנה הפוליטית בארה"ב ולהיפגש עם מנהיגים והוגי דעות יהודים מחתך רחב של האוכלוסייה. היה זה מתסכל להשקיף מהצד ולראות כיצד, בתגובה לכמה טפיחות על השכם ומספר מלים מרגיעות, אנחנו נוטים להימנע מהתמודדות עם מציאות לא נעימה ולסבול אמירות חסרות משמעות על כך שהכל בסדר.

האמת היא שהיום אין שום עדות ממשית לכך שארה"ב שינתה בצורה כזו או אחרת את מדיניות הפיוס שלה כלפי האיסלאם על-ידי התרחקות מאיתנו.

אף-על-פי-כן, מעודד לראות כיצד, ובניגוד לתחזיות יועציו היהודים של אובמה, קמה צעקת מחאה משמעותית מצד יהודים אמריקאים מהשורה המגנים את העוינות שהופגנה כלפי ממשלת נתניהו.

למרות שמנהיגים יהודים רבים הביעו שלא בפומבי הלם ותדהמה על האופן שבו אובמה הפר את התחייבויותיו כלפי ישראל מהתקופה שקדמה לבחירות, יש להודות כי רובם סירבו להביע מחאה באופן גלוי וציבורי. זוהי תופעה יוצאת דופן כשמנהיגים יהודים אמריקאים, אשר בדרך כלל אינם נרתעים להשמיע את קולם, מסבירים את חוסר המעש שלהם בטענה כי מחאה תהיה בלתי מועילה ואף להיפך. לטענתם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב הנוכחי היא פעילות שקטה מאחורי הקלעים.

למעשה, מלבד אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה, מעטה של שתיקה עטף בתחילת המשבר את הממסד היהודי המזועזע. רק לאחר כמה שבועות מספר יהודים דמוקרטים בעלי פרופיל גבוה, כגון אלן דרשוביץ וראש עיריית ניו-יורק לשעבר אד קוץ', הביעו את מחאתם. כתוצאה מכך, נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונאלד לאודר ואלי ויזל פרסמו, בנפרד, את דעותיהם ותחושותיהם במודעות גדולות באמצעי התקשורת.

רק אז הבין הממשל את היקף ההתנגדות למדיניות אובמה כלפי המזרח התיכון, התנגדות שסחפה את הקהילה היהודית. תורמים ומצביעים רבים העבירו מסרים למפלגה הדמוקרטית שהביעו את מורת רוחם.

הדאגות של נציגי הממשל התגברו כאשר סקרי דעת קהל הראו כי הציבור האמריקאי הרחב היה ביקורתי כלפי מדיניות אובמה בענייני המזרח התיכון ותמך בישראל, ואף בראש הממשלה נתניהו, באופן גורף. דבר זה חוזק בעצומות שנחתמו על-ידי רוב מכריע של חברי שני בתי הנבחרים של הקונגרס שקראו לשרת החוץ קלינטון להביא להפסקת הפולמוסים הציבוריים נגד ישראל.

כתוצאה מכך, הממשל החל בנסיונות נואשים להראות לציבור שאובמה לא בגד בישראל. בניגוד לעלבונות שחולקו לראש הממשלה הישראלי, שר הביטחון אהוד ברק קיבל יחס מלכותי בוושינגטון והנשיא אובמה אף "קפץ לביקור לא מתוכנן" במהלך פגישות של ברק עם נציגי ממשל אחרים. הנשיא וכמעט כל בכירי הממשל החלו לחזור על המנטרה שיחסי ישראל-ארה"ב איתנים מאי פעם. השגריר הישראלי מייקל אורן, שבתחילה ציין כי המשבר עם ארה"ב הוא החמור ביותר בתולדות ישראל, אמר ליהודי ארה"ב כי "יחסי המדינות טובים ואולי אף טובים יותר מאשר שהיו תחת כל נשיא אמריקאי אחר". אלי ויזל הצהיר בתמימות, לאחר שהנשיא אובמה אירח אותו לארוחת צהריים כשרה, כי "המתיחות חלפה" וציטט את אובמה שהכחיש כי היה כלל שינוי במדיניות כלפי ישראל.

דקלום של הצהרות תמיכה בישראל מצד נציגי ממשל היא תופעה מבורכת. אך למרבה הצער אין שום עדות לכך שארה"ב שינתה את מדיניותה. הלחץ המופעל על ישראל לעשות ויתורים חד צדדיים נוספים לא נפסק ואין כל מאמץ מקביל לשנות את העקשנות ואי-הפשרנות מצד הפלסטינים. נדמה כי הממשל ויתר על הנסיון למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית וכעת אף תומך בקמפיין לנטרל את ישראל מכוח ההרתעה הגרעיני הבלתי רשמי שלה.

יתר-על-כן, משרד החוץ האמריקאי החל באיומים מבשרי רעות "לעשות דין וחשבון" עם כל צד שיהיה אחראי ל"מעשי התגרות" שיביאו להתפרקות השיחות. אולם, ישנה התעלמות מוחלטת מההסתה, מהפרובוקציות החוזרות ומהפרת ההתחייבויות הקיימות של מנהיגי הרשות הפלסטינית נגד ישראל.

המצב מחמיר כאשר חוגים מסויימים בממשלה הישראלית, שסירבו עד היום לסמוך את ידיהם על J Street, מתייחסים אליו כעת כארגון שהופך ל"מיינסטרים".

כאשר ארגון יהודי משדל את הממשל האמריקאי להפעיל לחץ כלפי ישראל שתעשה ויתורים חד-צדדיים זהו בהחלט לא "מיינסטרים". רק לפני כמה ימים פרסמו ב-J Street הודעות לחברי הארגון שבתוכנן חזרו על הטענה הפוגענית והדמגוגית לפיה הסכסוך הישראלי-ערבי מסכן את חייהם של חיילים אמריקאים. ההודעות ניסו לשכנע את חברי הקונגרס לחתום על עצומה הקוראת לאובמה להמשיך בהפעלת הלחץ על ישראל.

הגיע הזמן שהמנהיגים הישראלים, וביניהם ראש הממשלה, יוציאו את האמת לאור. לא ניתן לצפות מהציבור האמריקני ואפילו מהיהודים בארה"ב שיהיו ביקורתיים כלפי המדיניות של ממשלתם בזמן שמנהיגים ישראלים משבחים ללא הרף ממשל שאינו מתנהג בצורה הוגנת.

המציאות הקשה היא שלמרות כל הברבור על השלום, כרגע אין אור בקצה המנהרה. שיחות הקירבה האומללות הללו, שבאות במקום משא ומתן ישיר, הופכות את הסיכויים להסדר אמיתי לרחוקים מאי פעם.

אולם, אפילו אם היו למחמוד עבאס הרצון או היכולת להגיע להסכם אמיתי, אין זה מתקבל על הדעת שישראל תענה לדרישות הבלתי-מתפשרות שמעלים הפלסטינים על בסיס התחייבויות שלכאורה קיבלו מארה"ב.

אלא אם כן הפלסטינים יירו לעצמם שוב ברגל, התרחיש הכמעט ובלתי נמנע הוא שהשיחות ייכשלו ושישראל תואשם ותוצג כמכשול לשלום.

הנשיא אובמה כבר רמז לכך שאם השיחות ייכשלו הוא יכנס ועידה בינלאומית בהשתתפות הקוורטט. באווירה השוררת מאז פרסום דו"ח גולדסטון, ובמסגרת המאמצים המתגברים לעשות דמוניזציה ודה-לגיטימציה למדינה היהודית, ישראל תואשם באי-פשרנות ועקשנות. במצב זה ארה"ב ואירופה ינסו לכפות פתרון על האיזור ובאופן חד-צדדי להקים מדינה פלסטינית.

יתרה מזאת, ארה"ב כבר הכריזה כי במידה וישראל תיכשל ביישום הקפאת ההתנחלויות עד ספטמבר, היא לא תוכל להמשיך ולהניח שארה"ב תשתמש למענה בזכות הוטו על החלטות עוינות לישראל של מועצת הביטחון של האו"ם.

אם-כן, מה על ישראל לעשות? במקום להכות ביריבים מדומים ולהמעיט בערך הבעיות, על ישראל להצהיר כי בעוד שהיא מוכנה לקבל ולחיות בדו-קיום עם מדינה פלסטינית, על מדינה פלסטינית שכזו לקבל את ישראל כמדינה יהודית, להסכים לפירוז, לוותר על זכות השיבה של פליטים ערבים ולשים קץ להסתה האלימה. חשוב להדגיש כי, בהעדר תנאים אלו הרעיון של החלפת שטחים בשלום מייצג לא פחות מאשר כלי לביתור המדינה היהודית בשלבים.

על ראש הממשלה נתניהו ליזום מהלך שכזה באופן אישי. ייתכן שהוא יופתע מהתגובה הראשונית של הציבור האמריקני אם יאמר את האמת ויחזור וידגיש את העובדה שרובם המכריע של הישראלים מעוניינים נואשות להפריד עצמם מהפלסטינים. אך לא ניתן להשיג מטרה זו על-ידי הימור נוסף בביטחוננו על-ידי עשיית ויתורים חד-צדדיים לאלו השואפים להשמידנו.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann