המצב השונא יהודים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: The state of Jew-hatred

קרוב ל-300 חברי פרלמנט, אקדמאים, פעילי זכויות האדם ומנהיגים יהודים מכל פינות תבל השתתפו ב"פורום הגלובלי" נגד האנטישמיות, שהתקיים בחסותו של משרד החוץ של ישראל והמשרד לענייני התפוצות. אולם חשוב מכך, שלפחות 45 מדינות מיוצגות שם, והן התחייבו לשיתוף-פעולה משמעותי עם ישראל, כדי להיאבק בשנאה הקדומה ביותר בעולם.

המחויבות הזאת, המשולבת במספר שיא של משתתפים רמי מעלה, משקפת את הדאגה הגוברת מן הגידול המהיר של היודאופוביה, שלא היתה עולה כלל על הדעת רק לפני עשר שנים, כאשר האנטישמים נתפסו נחשבו כמעט לזן נכחד. כיום, עצמת השנאה נעשתה כל-כך חריפה, עד שהיא מזכירה בצורה מבשרת רעות את המקרים הקודמים, כאשר ההשמצות קדמו לאסונות של היהדות.

למרבה הפרדוקס, ואם נתעלם לרגע מהעולם הערבי, ה"צונאמי" האנטישמי מתרחש בזמן שהיהודים הגיעו לרמה שוויון ייחודית, לחופש ולהשפעה; ימי הזיכרון השנתיים לשואה מוסדו, והועלו לרמה חסרת תקדים.

אולם צריך לציין שבעידן שלאחר השואה, האנטישמיות הגלויה נוטה להתגבר ולדעוך חליפות בהתאם לתפיסות של העצמה או החולשה מצדה של ישראל. האנטישמיות שקעה לרמות הנמוכות ביותר בעקבות מלחמת ששת הימים, והתנסתה בגידול מהיר אחרי מלחמת לבנון השנייה, כאשר ישראל נחשבה לחלשה.

האנטישמיות בת-זמננו נבדלת משנאת היהודים המסורתית שבה נתקלנו במשך אלפי שנים. אולם הארס הנפלט מהעולם המוסלמי אינו פחות קטלני מאשר הגרסה המגונה ביותר של הנוסחה הנאצית, והיא כוללת אפילו את עלילות הדם הידועות לשמצה מימי הביניים. היודאופוביה האיסלאמית משתלבת עם השנאה הדתית של שנאת זרים וגזענות; היא מתארת את היהודים כערפדים, או צאצאי קופים וחזירים; יצורים חורשי רע המפיצים את האיידס; חורשי מזימות השואפים לשעבד את המין האנושי, וכמתכננים האמיתיים שעמדו מאחורי ההתקפות של 11 בספטמבר.

במילה אחת, היהודים מצטיירים פעם נוספת כמקור כל החוליים של המין האנושי, ומוצגים כסרטן שיש לכרות אותו מן האנושות.

העידן האלקטרוני הוא מתת שמים למחרחרי השנאה האלה, שבניגוד לקודמיהם הנאצים, יכולים להפיץ היום ברחבי תבל את ההשמצות השטניות של היהודים דרך האינטרנט, מידית ובצורה תכליתית.

בארצות המערב, היודאופוביה הערבית לוטשה, ושולבה עם הדעות הקדומות הדתיות, התרבותיות והגזעניות הוותיקות, בעקבות השתקפותן בשואה, והן כבר לא מכוונות בעיקר כלפי יהודים יחידים. ישראל, "היהודים בין האומות", נעשו כלי חדש להשמצת היהודים.

נקודת המפנה הסמלית היתה קריקטורה שהציגה את אריאל שרון כמפלצת הטורפת ילדים פלשתינאים, שקיבלה את פרס הקריקטורה הטובה ביותר בבריטניה, לפני שנים אחדות. גישה זו, ודיבות אחרות, ובייחוד כאלה שהפכו את השואה על-ידי חיבור התנהגותה של ישראל לפשעי הנאצים, נעשו תכונות עיקריות של רוב כלי התקשורת במערב.

האנטישמיות החדשה מתארת את ישראל כשטן מרושע. גם אחרי שמדינה פרועה כמו אירן מאיימת למחוק את ישראל מהמפה, וייתכן שתנקוט באסון גרעיני גלובלי, רוב האירופים רואים עדיין את מדינת היהודים כאיום הגדול ביותר לשלום העולם.

בינתיים, ארגוני זכויות אדם "תפסו טרמפ" על חסידים שוטים אנטי-ישראלים, המייחסים בלי בושה למדינת היהודים קנה מידה מוסרי כפול. בדומה לכך רבים מהליברלים המסורתיים והסוציאל-דמוקרטים, שבעבר היו בעלי-ברית של העם היהודי, צועדים היום תחת כרזות כמו "אנו כולנו החיזבאללה", והופכים לחוכא ואיטלולא, כביכול, את זכויות האדם.

מועצת זכויות האדם של האו"ם, הוועידה העולמית על גזענות וארגונים לא-ממשלתיים רבים מתעלמים ממשטרים ברבריים המכחישים זכויות אדם בסיסיות, ומכוונים את הארס שלהם כלפי ישראל. השאלה אם חגיגות שנאה אלה מונעות על-ידי אנטישמיות, או פשוט מיועדות להסרת הלגיטימציה מהמדינה היהודית, אינה רלוונטית כלל.

אין פלא שיהודי אירופה, בעיקר, מרגישים שהם במצור. חלק מהם מתכחשים, או שומרים על פרופיל נמוך, ומקווים שהשנאה תדעך מאליה; אולם רובם פסימיים לגבי עתיד ילדיהם ביבשת, שרק לפני 60 שנה היתה טבולה בדם הוריהם. תגובות הנגד החמורות ביותר נראות באוניברסיטאות האירופיות, שהפכו למרכזי ישראלופוביה. במידה פחותה זה כבר מופיע בקמפוסים בארצות-הברית.

בשנים האחרונות, התופעה של יהודים הנמצאים בשוליים ומשמיצים את מדינת היהודים גברה, והתייצבה בקו הקדמי. יהודים המשמיצים את עמם אינם תופעה חדשה, ואפשר לעקוב אחריה עד התקופה הקדומה המוקדמת, למומרים יהודים לנצרות בימי הביניים, ולדוגלים באוניברסליזם כמו קרל מרקס, שלא חסך מאמץ להסתיר את תיעובו לעמו. לאחרונה, יהודים שאימצו את הסטליניזם, ונעשו כאלה שמוחאים כפיים לרצח בני עמם, והם מגִנים על משטר הדיכוי האנטישמי בברית-המועצות.

כיום, תחת מסווה של קידום זכויות האדם, היורשים שלהם תומכים בפומבי באויבים המטורפים ביותר של ישראל. לאחדים מהם יש אפילו חוצפה לטעון שערכי המוסר היהודיים מכריחים אותם לתמוך בדה-לגיטימציה של מדינת היהודים, ולהגן על רוצחים ומפגעים מתאבדים המכוונים את פיגועיהם לאזרחים.

אין פלא שהג'יהאדיסטים ובעלי-בריתם מנצלים בהתלהבות את האנשים האלה. בכל פעם שהם מותקפים, מנגחי ישראל היהודים האלה מתלוננים שהם קרבנות של מקארתיזם ציוני, בניגוד להשמצה או לדה-לגיטימציה של מדינת היהודים, וטוענים כי בסך הכל עוסקים בביקורת לגיטימית של מדיניות ישראל.

כל זה מדגיש את הצורך לחזור ולציין את ההבדל בין ביקורת לגיטימית, בניגוד להשמצה או לדה-לגיטימציה של מדינת היהודים, המוסווית לעתים קרובות כאנטישמיות בוטה. בעניין זה הושגה התקדמות מסוימת, וגופים כמו האיחוד האירופי מזהירים עכשיו בפומבי שהאנטי-ציונות עשויה לשמש כלי לקידום האנטישמיות.

המציאות רחוקה מלהיות פטורה מביקורת, וממשלת ישראל סופגת חוסר הסכמה וביקורת מאזרחיה ומהיהודים בדרך כלל, יותר מכל משטר אחר.

בהקשר של התמודדות עם שנאת היהודים האיסלאמית, הגיע הזמן לבטל את המנטרה הנכונה מבחינה פוליטית, שכפי שהיא מוצגת כיום, האיסלאם הוא דת של שלום. אלה הן שטויות מושלמות. ליהדות, לנצרות ולאיסלאם יש כתבים וטקסטים מקודשים הכוללים נושאים התומכים ללא סייג באלימות. אולם בה בעת הם מספקים מרחב של פרשנויות המקדמות סובלנות ויראת כבוד לאנשים מבחוץ.

כיום, לפי התורה הווהאבית המגיעה מערב הסעודית, אי-אפשר להכחיש שהגופים המובילים באיסלאם, וגם ערבים חילונים רבים, גם אם אינם תומכים באלימות בצורה פעילה, במקרה הטוב הם ממלאים את פיהם מים. חשיפת העובדה הזאת אינה סותרת, או מונעת, להושיט יד בעת ובעונה אחת, ולנסות ליצור גשרים עם קבוצות איסלאמיות מתונות, שיהיו אמיצות דיין כדי לגנות את הג'יהאדיסטים.

ולבסוף, עובדה היא שמאז הסכמי אוסלו מ-1993 המדינה היהודית לא השכילה לטעון את טענותיה בצורה תכליתית בזירה הבינלאומית. מסיבות פוליטיות, הממשלה נטתה תמיד להמעיט בהסתה האנטישמית הפלילית ואת תרבות המוות ומות הקדושים, השוררת עד היום באזורים המנוהלים על-ידי שותפנו לשלום הפלשתינאי המתון, לכאורה.

כדי ליצור את "האווירה הנכונה" לקידום תהליך השלום, היתה נטייה להמעיט בכך שגני הילדים, המסגדים, התקשורת וכל רמות האוכלוסייה הנמצאת תחת שלטונה של הרשות הפלשתינאית, ממשיכה להצמיח רוצחי יהודים לעתיד לבוא, ומקדשת את מות הקדושים.

מטרתו של "הפורום הגלובלי" הוא לסקור את הסוגיות האלה, ולשקול קווי מדיניות שנועדו להפוך את גל הגיאות על פניו. אני תקווה שהפורום ייצור גוף קבוע שינהל את הפעילויות השוטפות בשילוב עם ממשלת ישראל, עד לכינוס הישיבה הבאה.

הנוכחות של אנשי פרלמנט מכובדים לא יהודים, ואישים המייצגים קשת פוליטית רחבה, מלמדת שהמאמצים להרחיב את ציבור בעלי-הברית עם קבוצות לא-ממשלתיות ופוליטיות המתכוונות באמת ובתמים לקדם את זכויות האדם, מתחילים לשאת פרי. ומעל לכל, נוכחותן של 45 ממשלות שהתחייבו לשתף פעולה עם ממשלת ישראל כדי להתגבר על הרשע הזה, צריך להיות סימן שגל הגיאות אכן נוטה לאחור.

אנו גם איננו צריכים להמעיט בתרומה של התמיכה היוצאת מהכלל שישראל מקבלת היום ממספרים עצומים של נוצרים אוואנגלים, שאת תרומתם החשובה אנו מתחילים להעריך במלואה רק עכשיו.

אין ספק שהמאבק של העם היהודי נגד השנאה העתיקה ביותר בעולם תמשיך להתקיים, אבל אנו התגברנו גם על מצבים גרועים יותר. אנו חייבים לפרוס עכשיו את הנכסים הגלובליים שלנו בצורה התכליתית ביותר, ולהצטרף לאחרים כדי לחשוף, להביש ולהרוס את האמון בחסידים ובברברים המקדמים יודאופוביה וגזענות, ומאיימים לזהם את ההיגיינה החברתית של המשטרים הדמוקרטיים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann