אסור להמעיט בערכה של ההשפעה העצומה שהייתה לגינוי העז מצדו של הממשל האמריקאי בנוגע לאישור בנייה מוניציפלי שיגרתי של 1,100 דירות בשכונת גילה הירושלמית. מן ההכרח הוא כי יוסבר לאמריקאים ולקהילה הגלובלית כי גילה היא אינה התנחלות מבודדת. במשך 40 שנים, מעולם לא נקרא תיגר על העובדה שגילה הינה חלק מירושלים היהודית. זוהי שכונה פרברית המאוכלסת ב-100% יהודים ושוכנת בדרום מערב העיר, מספר דקות ממרכזה. במהלך האינתיפאדה השנייה, סבלה השכונה מירי צלפים מידיהם של טרוריסטים ששכנו בפרבר הערבי הסמוך בית ג'אלה. גילה היא חלק מירושלים באותה מידה שרחביה או קטמון הן חלק ממנה. כפירה בשיוכה של גילה למדינת ישראל מקבילה לכפירה דומה בשיוכה של תל אביב למדינה. אפילו רמיזה לכך שנוסחת אובמה של גבולות 1967 משמעותה כי אנו נחויב "לשאת ולתת עם הפלסטינים" בנוגע לגילה- היא בלתי נתפסת בעליל. היא תקרא תיגר על זכויות המגורים של כ-300,000 תושבים בשכונות יהודיות במלואן של ירושלים הבנויות מעבר לקו הירוק, וביניהן רמת אשכול, פסגת זאב, רמות והגבעה הצרפתית. הפרברים הירושלמים הללו, אשר נכבשו באופן בלתי חוקי בין השנים 1948 ו-1967 על ידי הירדנים שהפכו אותם ליודנריין (נקיים מיהודים), יהפכו לשטח הפקר או לכזה שיש "לשאת ולתת לגביו". כל מפלגה פוליטית ציונית מן הזרם המרכזי תסרב ללא עוררין לשאת ולתת באשר לשטחים הללו.

הממשל האמריקני מפעיל לחץ בלתי פוסק על ישראל

Print This Post

gilostreet

America keeps pushing

אסור להמעיט בערכה של ההשפעה העצומה שהייתה לגינוי העז מצדו של הממשל האמריקאי בנוגע לאישור בנייה מוניציפלי שיגרתי של 1,100 דירות בשכונת גילה הירושלמית.

מן ההכרח הוא כי יוסבר לאמריקאים ולקהילה הגלובלית כי גילה היא אינה התנחלות מבודדת. במשך 40 שנים, מעולם לא נקרא תיגר על העובדה שגילה הינה חלק מירושלים היהודית. זוהי שכונה פרברית המאוכלסת ב-100% יהודים ושוכנת בדרום מערב העיר, מספר דקות ממרכזה. במהלך האינתיפאדה השנייה, סבלה השכונה מירי צלפים מידיהם של טרוריסטים ששכנו בפרבר הערבי הסמוך בית ג'אלה. גילה היא חלק מירושלים באותה מידה שרחביה או קטמון הן חלק ממנה. כפירה בשיוכה של גילה למדינת ישראל מקבילה לכפירה דומה בשיוכה של תל אביב למדינה.

אפילו רמיזה לכך שנוסחת אובמה של גבולות 1967 משמעותה כי אנו נחויב "לשאת ולתת עם הפלסטינים" בנוגע לגילה- היא בלתי נתפסת בעליל. היא תקרא תיגר על זכויות המגורים של כ-300,000 תושבים בשכונות יהודיות במלואן של ירושלים הבנויות מעבר לקו הירוק, וביניהן רמת אשכול, פסגת זאב, רמות והגבעה הצרפתית. הפרברים הירושלמים הללו, אשר נכבשו באופן בלתי חוקי בין השנים 1948 ו-1967 על ידי הירדנים שהפכו אותם ליודנריין (נקיים מיהודים), יהפכו לשטח הפקר או לכזה שיש "לשאת ולתת לגביו". כל מפלגה פוליטית ציונית מן הזרם המרכזי תסרב ללא עוררין לשאת ולתת באשר לשטחים הללו.

הגינוי האמריקני מקבל יתר שאת כיוון שהוא הגיע מיד בעקבותיו של הנאום המכפיש שנשא נשיא הרשות הבלתי מתפשר, מחמוד עבאס, בעצרת הכללית של האו"ם. עבאס סירב לפשרה בכל הנושאים, שב והדגיש את נחישותו שלא להכיר לעולם במדינה יהודית ואפילו דחה את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ הקודש. הוא האשים את ישראל ב-"טיהור אתני" בשימושו במושגים כגון "גזעני" ואפילו "אפרטהייד", זאת בלי שחזר בו מהצהרותיו הקודמות לפיהן אפילו יהודי אחד ויחיד לא יורשה לחיות במדינה הפלסטינית החדשה. הוא התגאה בכך שהוא יתאחד מחדש עם ארגון החמאס, אשר אמנתו קוראת למאמינים לרצוח את כל היהודים ואשר נותר מחויב לחורבנה של ישראל. בזמן ששבים ומזכירים לנו כי עבאס הוא הפרטנר הטוב ביותר לשלום שלו נזכה, חשוב כי נזכיר לעצמנו כי תזת הדוקטורט שלו בוססה על הצדקת הכחשת השואה.

הסטרית הבניה בגילה מתרחשת במקביל למהלכים דיפלומטיים עדינים במועצת הביטחון של האו"ם, אשר התעוררו עקב הפרתם של הסכמי אוסלו על ידי הפלסטינים. אנו זקוקים לתמיכתה של ארה"ב על מנת להבטיח כי הנשורת מנושא זה המשפיעה על מספר נושאים מרכזיים נוספים לא תפגע בנו באופן נואש. לדוגמה, מספר מדינות אירופאיות צפויות להעמידנו שוב על דוכן הנאשמים כאשר נסרב לקבל את החלפתה של החלטת האו"ם 242 בנוסחה לפיה קווי שביתת הנשק מ-1949 (בשילוב חילופי שטחים התלויים בהסכמתם של הפלסטינים) יהפכו לנקודת הפתיחה החדשה למשא ומתן. דבר זה יוביל לכך שגבולות 1967 אשר אינם ניתנים להגנה יהפכו בפועל לגבולות החדשים אשר ייכפו עלינו, כאשר חלקים משמעותיים מירושלים היהודית וכן הר הבית יוצאו מידיה של ישראל.

בנוסף, רובן של המדינות הללו אינו צפוי לדרוש כי הפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, דבר המהווה איום קיומי עלינו ואשר, בנוסף לנושאים אחרים, מתקשר לוויתור הפלסטיני על זכות השיבה הערבית לישראל.

אנו איננו מצפים כי ממשלת ארה"ב לא תבקר את ישראל לעולם או כי לא יהיו בינינו חילוקי דעות מפעם לפעם. אך בשיאו של מצב כה עדין, הגינוי הפומבי והאכזרי של ישראל בנוגע לבניית בתים בעיר הבירה שלה אינו האופן בו היה ניתן לצפות מארה"ב לנהוג בו כלפי בת בריתה.

מזכירת המדינה הילארי קלינטון, אשר בתפקידה הקודם בתור סנאטורית תמכה בהכרה בירושלים כבירת ישראל, אפילו הרחיקה לכת והאשימה את ישראל ב-"פרובוקציה".

שלא במפתיע, האירופאים ראו בכך אות להעצמת הלחץ כנגדנו. שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, דרשה מישראל להפוך את ההחלטה. שר החוץ הצרפתי הלך בעקבותיה. ואפילו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הצטרפה ללהקה והודיעה לכלי התקשורת כי היא מגנה את נתניהו וכי ההחלטה "מעלה ספקות באשר לרצינות ישראל לחדש את השיחות עם הפלסטינים".

על אף מדיניות החיזור שלו כלפי הנשיא אובמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו השיב כי בירת ישראל, ובמיוחד הפרברים היהודיים של ירושלים, לא נחשפו עד כה להתערבות חיצונית וכי ממשלתו לא תשנה את מדיניותה. הוא ציין כי במקביל אושרו תכניות בנייה ערביות משמעותיות.

על כן, חיוני כי בעת שאנו עדים לעמדתו הפסיבית של ממשל ארה"ב בזמן שהאירופאים ממשיכים ללחוץ על ישראל, אנו לא נקבל את נאום אובמה באו"ם כמילה האחרונה בנושא, וזאת במיוחד בזמן שהקונגרס ורובו של הציבור האמריקני ממשיכים להתנגד נחרצות ללחצים חד-צדדיים כנגד המדינה היהודית.

ואמנם, הקונגרס כבר המחיש את חוסר מוכנותו להמשיך ולסבול את העקשנות הפלסטינית. במהלך שלושת החודשים האחרונים, חסם הקונגרס קרוב ל-200 מיליון דולרים בכספי סיוע לפלסטינים בתגובה להפרתה של הרשות את הסכמי אוסלו והתעלמותה מדרישות ארה"ב לשאת ולתת עם ישראל. וועדות החוץ של בית הנבחרים והסנאט ציינו כי הקפאת המימון תימשך עד ששאלת מעמדה המדיני של פלסטין באו"ם תיפטר.

ואולם, הפלסטינים מאמינים כי בתמורה להתנגדות ארה"ב למהלכיהם באו"ם, הם יוכלו לכופף את ממשל אובמה לכפיית ויתורים חד-צדדיים נוספים על ישראל, וזאת כחלק מהקמפיין המתמשך שלהם לפירוקה של המדינה היהודית בשלבים. על כן, קיימת חשיבות מכרעת לכך שמנהיגים יהודים-אמריקאים וחבריה של ישראל ירימו את קולם כנגד המאמצים להפוך את ירושלים היהודית לנושא הנתון למשא ומתן.

אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה היה אחד מהמנהיגים היהודיים המעטים אשר היה להם האומץ להתבטא כנגד המכות שהנחית אובמה על ישראל כבר בשלבים המוקדמים לכך. לאחרונה הוא האשים אותי, באופן מוטעה, כי איני מוכן לשבח את יוזמותיו החיוביות של אובמה כלפי ישראל, וזאת על אף שעשיתי זאת במספר הזדמנויות. עם זאת, אני ציינתי כי במהלך 6 החודשים האחרונים, הליגה נגד השמצה, כמו גם ארגוני ממסד יהודיים נוספים, נותרה דוממת אל מול המתקפה הדיפלומטית המוטה של אובמה כנגד ישראל. יש לקוות כי יחד עם מנהיגים יהודיים נוספים, פוקסמן ישוב ויפגין את האומץ לגנות בפומבי את הממשל באשר להתנהגותו בנוגע לבנייה בירושלים היהודית.

אם התגובה היהודית תוסיף להיות דוממת, הדבר יתרום לחיזוקם של אלו בממשל אשר נחושים לשמר את המדיניות המתמשכת של ריצוי הפלסטינים על חשבונה של ישראל. חשוב מכך, הלחץ על הממשל להמשיך בקו שהתווה אובמה בנאומו המסחרר באו"ם יתאדה, והוא יצטמצם ללא יותר מאשר תחבולת בחירות למשיכת הקולות היהודיים והפרו-ישראליים למחנה הדמוקרטי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann