איזי ליבלר

המחאה החברתית- מציאות ואשליה

 

Social protest – reality and delusion [1]

עלינו לחגוג את הצלחתה המסתמנת של תנועת המחאה אשר יזמיה הם ישראלים הזועמים על ההדוניזם ההולך וגובר בחברתנו- חברה אשר מפגינה דאגה וחמלה מועטים למקופחים שבתוכה. לאחר שהאוהלים יפורקו והמפגינים ישובו הביתה, קיימת כל סבירות כי תרגיל זה בשלטון-העם יוביל להשפעות לטווח ארוך ויצור סדר יום פוליטי חדש אשר יחייב את המחוקקים להבטיח כי נושאי רווחה וחברה לא יזכו עוד להתעלמות.

את ההפגנות הללו אסור ניתן להשוות למהומות במדינות ערב הבלתי-דמוקרטיות, אשר ההשראה להם הגיעה מההמונים המדוכאים, העניים המרודים והמובטלים. כמו כן, הן אינן דומות בשום אופן לתוהו ובוהו שיזמו חוליגנים אלימים בבריטניה.

המפגינים בישראל אפילו לא הושפעו על ידי ראשי האיגודים וההסתדרויות המקצועית, אשר רבים מהם הם בעצמם חתולים שמנים הזוכים לשכר גבוה ובלתי-פרופורציונאלי ביחס למפגינים ברחוב. כמו כן, באופן אירוני, הם אינם מייצגים את התחתית שבמעמדות הקהילות- החרדים והערבים. ובהתחשב בייחודיותה של התנועה הנוכחית- גם האופוזיציה לא הצליחה לייצר רווח פוליטי מן ההפגנות.

על אף נוכחותם של כמה נוודי חופש-גדול ומספר פנאטים מן השמאל הקיצוני, המפגינים משקפים ברובם את התסכולים של ישראלים בעלי השכלה ממעמד הביניים, המתקשים לקיים רמת חיים נאותה וזועמים על מה שנתפס בעיניהם כתאוות בצע צינית וחמדנות מחליאה מצדם של הסופר-עשירים.

הנושא העיקרי שעל הפרק במחאת האוהלים הוא דיור בר השגה. בדומה למדינות מערביות רבות, זוגות צעירים בישראל נאבקים על מנת לרכוש דירות. אך הבעיה מועצמת כאן משום שהמדינה מחזיקה באופן מונופוליסטי בכ-90% מן הקרקעות על ידי מנהל מקרקעי ישראל והבירוקרטיה המסורבלת- ולעיתים מושחתת- שלו.

בנוסף, ישנו שכר נמוך ושערורייתי המשולם לרופאים, אחיות, שוטרים, מורים וכיו"ב, וזאת על אף תרומתם המכריעה לטובתה של חברתנו.

ואז מגיע תפקידם של הסופר-עשירים אשר הביא את הישראלי הממוצע לכדי זעם.

בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, הרפורמות של נתניהו לפירוק גופי הבירוקרטיה המנופחים של המדינה המריצה את כלכלת השוק. כשר האוצר בתקופת ממשלת שרון (2003-2005), הוא התרכז בעיקר בהפחתת חובות ובמאמצים מחודשים לקראת הפרטה. אלו אפשרו לישראל להימנע ממשבר חובות כמו זה שעומדים מולו מדינות האיחוד האירופי, ובראשם יוון.

ואולם, בזמנו, נתניהו גונה על כך שהתנהג באופן חמור מדי כלפי החלקים החלשים ביותר בחברה, ונטען כי מהלכי ההפרטה שלו הוסיפו לכוחם של המגה-עשירים. מאז כהונתו הראשונה כראש ממשלה, הוא ויורשיו מכל קצוות הקשת הפוליטית לא הצליחו לבלום את העלייה המטאורית בכוחם של הטייקונים החדשים, כך שכיום נטען כי 10 המשפחות הגדולות בארץ מנהלות או שולטות ב-30% מהכלכלה.

השפעתם מתפרסת על פני הבנקים, רשתות המזון, חברות הביטוח, התקשורת והסלולר. אחת ההשלכות החמורות של ריכוז ההון בידי מעטים הייתה קנוניה תדירה להגבלת התחרותיות, כך שהובטח שמחיריהם של מוצרי יסוד צרכניים ושירותים שונים עלו לרמות הגבוהות באופן משמעותי מאלו באירופה ובארה"ב, שם השכר גבוה הרבה יותר.

דניאל דורון, מבעלי התובנות המובילים בפרשנות הכלכלית בישראל, הבחין כי במערכת הכלכלית הבלתי-מתפקדת שלנו, "הבירוקרטים, האוליגרכים, איגודי העובדים המונופוליסטיים ואחרים אשר זוכים לגישה המיוחלת לכח" משמרים את המערכת כך שתמשיך לתרום לטובתם האישית. הוא מתאר את הטייקונים הללו כ-"חלק קטן מהאוכלוסייה אשר עושה שימוש בשליש מהאשראי, אותו הם ממנפים להשקעות בעלות סיכון גבוה- בעיקר בנדל"ן בחוץ לארץ".

בנוסף לגישה הבלתי-פרופורציונאלית למלווה של כספי ציבור שלה הם זוכים, היה זה מקומם לחזות בחלק מהטייקונים הללו המשתמטים מתשלום חובותיהם- לא רק לבנקים ולמלווים אחרים אלא אפילו לקרנות הפנסיה. הם לא הפגינו קמצוץ של ייסורי מצפון מוסריים על כך שסירבו לשלם את חובותיהם מהונם האישי על מנת לחסל את חובותיהם לציבור, אותם יצטרכו לשאת על גבם מחזיקי אגרות החוב או משלמי המיסים. התנועה לאיכות השלטון קראה בצדק לכך שיש לשלול במשך עשור את גישתם להלוואות מן הבנקים ומכספי קרנות הפנסיה מאלו המשתמטים מהחזר חובות על הלוואות מכספי הציבור.

על אף כל האמור, יש לשאוב עידוד מן העובדה כי על אף נשיאת נטל בטחוני כבד יותר ביחס לאוכלוסייה מאשר בכל מדינה אחרת- ישראל ממשיכה להוות את אחת הכלכלות בעלות הביצועים הטובים ביותר בעולם המערבי, ולה מערכת בריאות מן הטובות בעולם.

על ידי איזון התקציב, הגבלת החוב הלאומי ושימור האחריות הכלכלית, נתניהו הצליח להימנע מהמגפה הכלכלית החמורה ביותר- אבטלה. כיום היא נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר ב-20 השנים האחרונות (5.8% לעומת 9.2% בארה"ב).

לעומת זאת, קיימות סטיות חמורות במיסוי בישראל. מע"מ של 16% הוא גבוה ביותר, מהווה מעמסה על העניים בצורה של מס עקיף מוגזם ויש לבחון אותו מחדש. מצד שני, המיסוי הישיר המשולב (הכולל חובות בריאות וביטוח) עבור אלו המרוויחים את המשכורות הנמוכות ביותר מגיע רק ל-2.8%, בעוד דרגי המיסוי הגבוהים משלמים 82%. כמובן שבשונה מעובדים שכירים, הסופר-עשירים- כפי שקורה במדינות אחרות- מצליחים לייצר פרצות חוקיות על מנת להנמיך את רמת המיסוי שלהם. אך לא ניתן להאשים את נתניהו בכך שהוא מהווה בובה בידיהם של הטייקונים. הוא הצליח לשבור את המונופול של הבנקים ואף לדרוש תמלוגים גבוהים יותר עבור הגז הטבעי מחברות האנרגיה.

כעת על הממשלה להפגין חמלה ומוכנות להקשיב למצוקותיו האמתיות של העם. אך בו בעת, עליה לשמר את תעוזתה ולהימנע מפאניקה בשימוש פופוליסטי במנוחים קליטים כמו "צדק חברתי" על מנת להצדיק חגיגות בזבוזים אשר עלולות לבטל 20 שנות ניהול כלכלי אחראי במחי-יד. יש להימנע בכל מחיר מחזרה להתערבות ממשלתית ישירה או ממצב של סוציאליזם מדיני אשר הוביל לקריסתם של יוון וכלכלות "רווחה" מערביות נוספות. כישלון בנושא זה יגרום לסבל בל-יתואר בכל שכבות החברה הישראלית.

עלינו להיות ערניים על מנת למנוע את חטיפתן של תנועות רפורמה על ידי דמגוגים או מסיתים פוליטיים, המנצלים את המצוקות האמתיות בגלל סיבות פוליטיות-מפלגתיות צרות.

אלו המבקשים לנצל את המצב אך ורק כדי להביא לסילוקו של נתניהו, או המתעקשים על כך שהמקור לכל הצרות הוא "הכיבוש" וההתנחלויות, יביאו- אם יצליחו במזימתם- להרעלה של התנועה כולה, ועל כן יש להסית אותם לשוליים. כמובן, לו מספר משמעותי של התנחלויות היה מפורק, המחיר של יישובם של אותם תושבים מפונים בתוך הקו הירוק היה מוביל לעלייה מסיבית במחירים בזמן שהדרישה לדירות מאמירה.

לקריאה על ייעוץ משכנתאות [2] >

נתניהו קרא ל-"אחריות כלכלית לצד רגישות חברתית". במיניו את פרופסור מנואל טרכטנברג- אשר התפטר מראשות המועצה הלאומית לכלכלה לאחר שהליכוד זכה בבחירות- הפגין אומץ רב. על פני השטח, נראה כי טרכטנברג מחזיק בגישה הנכונה וכי הוא יעסוק במהלך של רפורמה חברתית אשר היה צריך לעשותו מזמן. זאת על ידי מתן המלצות להיפוך הספירלה של חוסר שוויון הולך וגובר ויוקר מחייה מאמיר- בעיקר טיפול במחירי המזון המנופחים, סיפוק דיור במחירים נוחים יותר וייצוב מצבו של מעמד הביניים. ייתכן ויציע גם בחינה מחודשת של הפרה הקדושה- תקציב הביטחון- אשר מספר מבקרים טוענים כי הוא מנופח ביותר על ידי הוצאות אשר אינן נוגעות לנושאי ביטחון אמתיים ואשר יוצאות מכלל שליטה.

קיימת תקווה אמתית לרפורמות, אך אלו אינן יכולות להיות מיושמות בין-לילה. ובזמן שעוסקים בתהליך, עלינו להמשיך ולוודא באופן קנאי כי בעיצומו של משבר כלכלי גלובאלי המאיים להתפרץ, נמשיך לשמר את כוחה הייחודי של הכלכלה הישראלית- אשר נחשבת לאחת מן הבריאות והצומחות ביותר בעולם.

ileibler@netvision.net.il