הם חייבים ללכת

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Elections now!

הכעס על המחדלים שהפגינה ההנהגה, כשהמדינה היתה תחת אש – הולך וגובר מידי יום, בכל גוני הקשת הפוליטית. הסכמה כללית הולכת ומתגבשת, שהממשלה הזו, נגועת השערוריות, לא הצליחה להגשים אפילו את המטרות המינימליות שהכריזה עליהן בתחילת המלחמה, ואיבדה את אמון האומה. הממשלה איבדה את הזכות המוסרית להמשיך לשלוט, ועליה ללכת הביתה. אנחנו, העם, איננו נותנים אמון בשום ועדת חקירה שתוכל להיות מושפעת, ולו גם מרחוק, על ידי מי מהנתונים לביקורת חמורה, או שכתב המינוי שלה ינוסח על ידם. נוצרה דרישה לחשיפה ברורה של מקור הכישלונות בלי שום אפשרות לטייח, וליישום מיידי של כל פעולה מתקנת הנדרשת. תהליך כזה הוא צו השעה, נוכח הצפי הסביר לסיבוב שני של מעשי האיבה. רק טלטלה עזה של ההנהגה הפוליטית והצבאית של המדינה הזאת תוכל להרתיע, כשלעצמה, מפני סיבוב שני.

במקום להעביר את בעיית הרפורמה לכנסת, מה שיאפשר למנהיגים הנוכחיים להישאר על כיסאותיהם גם בממשלה החדשה שתקום, קיימת דרישה הולכת וגוברת לבחירות חדשות. מלבד זאת, מדיניות ההתנתקות הרת האסון של שרון, שהיתה הדבק היחיד שליכד את הסיעות המסוכסכות של מפלגת "קדימה" ומנעה מהן מלהתנתק זו מזו, אינה מונחת עוד על השולחן.

המחאה רק החלה

בעימות האחרון מול החיזבאללה נהרגו 160 איש, רבים יותר נפצעו, ולמעלה ממיליון ישראלים נאלצו לחיות במקלטים במשך חודש ויותר. בניגוד למלחמת יום כיפור, לא הושגה כל הכרעה. שלא יהיו לנו שום אשליות: מחדליהם של מנהיגינו בהזדמנות זו, לא נפלו ממחדליה של ממשלת גולדה מאיר, שנאלצה להתפטר, בסופו של דבר.

הזעם הסוחף כרגע את האומה עלול להחריף, ממש כמו ב-1973, כאשר יותר חיילים יספקו לציבור פרטים ציוריים על היקף הניהול הכושל של המלחמה. הפקודות שבוטלו אחת לכמה שעות; הציוד הקרבי הבסיסי שלא היה בנמצא; המודיעין הגרוע, והאחוז חסר התקדים של חיילים שנפגעו מאש כוחותינו. ועוד לא הזכרנו את החיילים שלא קיבלו אוכל ומים. אך חמור מכל, השיתוק וחוסר ההחלטיות של הממשלה, עם הזיגזגים המדיניים, שגרמו להחמצת הזדמנויות ולנפגעים מיותרים. אפילו יובל דיסקין, ראש השב"כ, הודה לפני ימים אחדים ב"התמוטטות המערכות" שאירעה בימי המלחמה.

יש מבקרים הטוענים כי הפלישה הקרקעית, שגרמה לאבדות כבדות, אושרה רק אחרי שישראל אישרה את הפסקת האש הרת האסון, ונבעה בעיקר מן השאיפה "לפברק" ניצחון, ולאו דווקא כדי לקדם את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל.

למרבה הפרדוקס, דווקא אזרחי המדינה עצמם הפגינו את עוז הרוח ואת הנכונות להקריב קורבנות מכאיבים. אזרחים מן השורה שיש להם הרבה מה להפסיד, זועמים על מחדלי המנהיגים שלהם שמנעו מישראל לנצח. רבים שואלים עכשיו, נוכח התוצאה, אם הקורבנות היו מוצדקים.

התוהו ובוהו ששרר בחזית הפנימית, כשמיליון אזרחים בצפון הארץ מופקרים לנפשם, כשהם נאלצים להישען על אירגוני מתנדבים ועל אוליגרך נדיב, הוא סיבה מספקת להתפטרות הממשלה. ואין ספק שהתמוטטות הביטוח הלאומי ונטישת העניים, כשלעצמה, מהווה אף היא סיבה מספקת להתפטרותה.

ניסיון צבאי אינו בהכרח תנאי מוקדם לקבל תפקיד מנהיגותי, אבל במלחמה האחרונה התברר עד כאב, שהתפקיד של שר הביטחון היה מעל ליכולותיו של עמיר פרץ. די לשמוע את ההכרזה התימהונית שלו, שראשי צה"ל לא דיווחו לו שלחיזבאללה יש אלפי טילים המכוונים כלפינו, כדי להסיק שהתיק הרגיש הזה הגיע לידיו של האיש, כדי למנוע ממנו להגיע למשרד האוצר.

השרים מתכוננים לבחירות

פרשנים פוליטיים ועיתונאים בכירים טוענים, כי אסונות המנהיגות הינם תוצאת לוואי בלתי נמנעת של ממשלה הכוללת כל כך הרבה שרים מושחתים, שרבים מהם מאוימים בהאשמות פליליות. וכאילו כדי להחמיר את המצב, נמשכת ההתנהגות הלא הולמת של הקבינט, ללא הפוגה. נראה כי השרים עוסקים עדיין בבחירות המוקדמות בדרג הנמוך, ואינם מתביישים להדליף מידע חסוי, במטרה לצבור נקודות אלה מול אלה. ההערות הפתטיות של שרים בכירים בנוגע לסוריה, מדגימות את אווירת התוהו ובוהו.

אחרי שבתחילת המלחמה השמיעה הצהרות הפוגעות במורל, והתנגדה לפעולה צבאית – החלה ציפי לבני להרבות להג על ניצחון במלחמה באמצעות דיפלומטיה. לאחרונה הודיעה על מינוי מנהל מיזם מיוחד, שיפתח קשרים עם סוריה, הממשיכה לספק נשק לחיזבאללה עד עצם היום הזה.

גם שר הביטחון, עמיר פרץ, לא נתן לנאום הקיצוני שנשא אסד נגד ישראל, לבלבל אותו. הוא רצה להשתתף בהצגה בכל מחיר, ולכן טען שעכשיו זמן נוח ליזום משא-ומתן לשלום עם סוריה. אחריו החרה-החזיק אבי דיכטר, השר לביטחון פנים, שהכריז כי ויתור על הגולן יהיה מוצדק כבסיס להסכם שלום עם סוריה.

באווירה חלמאית זו סתר ראש הממשלה את דברי השרים שלו, תוך דאגה מתגובת האמריקנים להערות המגוחכות הללו. הוא טען כי שלום עם סוריה אינו סביר כלל, מכיוון שהיא מייצגת את ציר הרשע באזור.

בעקבות אירועי השבועות האחרונים, העם מודע היטב לחתירה חסרת האחריות תחת האינטרסים הביטחוניים של ישראל בעקבות ההתנתקות. אין זה סוד כי גורמי טרור יכולים להזרים אמצעי לחימה לחמאס דרך מצרים, ללא כל מגבלות. ממשלת שרון הפכה את רצועת עזה ללבנון השנייה. המשמעות היא, שבסכסוכים עתידיים יהיה כל שטחה של ישראל, נתון להתקפות טילים.

למען האומה, וכדי להקדים הפגנות ומחאות רחוב, על הממשלה להיכנע לדרישה הציבורית, להודיע על כוונתה להתפטר, ולהכריז על בחירות מוקדמות. אם יצליחו הפוליטיקאים הכושלים לעקוף את רצון העם ולדבוק בכיסאותיהם, יהיה זה יום עצוב לישראל.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann