Amos Ben Gershom, GPO

היסטריה בנוגע לחוק הלאום

Print This Post

העובדה שמתקיימים דיונים וחילוקי דעות על כל חקיקה חדשה כמעט היא בלתי נמנעת וראויה לשבח. ואולם, אין הדבר מצדיק את ההיסטריה הגלובלית שהתעוררה בנוגע לחוק הלאום שהועבר לאחרונה, חוק שבו תמך רוב ברור מקרב הישראלים.

מבקרים רבים כלל לא קראו את החוק, שהוא הצהרתי לחלוטין ואינו גורע בשום צורה מהזכויות הקיימות של מיעוטים. אחרים פשוט הדהדו את הביקורת המוגזמת שפורסמה בתקשורת.

מאידך, הממשלה עשתה טעויות שאת רובן ניתן היה למנוע ובכך לנטרל את הביקורת מצד יריביה.

היא צריכה הייתה לאמץ את התיקון של בני בגין שכלל שני ביטויים – "שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה" ו"מדינה יהודית ודמוקרטית". בפועל, מדובר היה בחזרה על המובן מאליו, אך תיקון זה היה מקשה מאוד על אלו המבקשים להוציא את דיבתה של ישראל.

הטעות השנייה התבטאה בכך שלא קוימו התייעצויות בלתי פורמליות עם מיעוטים, ובמיוחד עם הדרוזים, שאותם הישראלים אוהבים ומעריכים באמת. דרוזים רבים הולכו שולל, מכיוון שהחוק החדש אינו מפלה אותם בשום צורה. בשל האהדה הקיימת כלפיהם בקרב כל העם, הם מנצלים את המצב ומציבים דרישות. הסיכוי שהממשלה תשנה את החוק הוא נמוך ביותר, אך היא תנסה לרצות אותם ע"י חלוקת ממתקים, מה שלא היה נדרש אילו היו מדברים איתם מראש. במידה והדרוזים יתמידו בניסיונותיהם לסחוט את הממשלה בצורה בלתי סבירה, רבים מהישראלים המעריצים אותם יתאכזבו מהם לבסוף.

הטענה לפיה החוק הזה מונע זכויות מכל מיעוט היא הונאה, ואת ההאשמות לפיהן הוא מייצג לאומנות "קיצונית" לא ניתן לאשש כל עוד אדם מקבל את הנחת היסוד שישראל היא מדינה יהודית. למעשה, אני מאתגר את המבקרים להציג ולו סעיף אחד שבו נמנעים זכויותיהם של מיעוטים, שנכללו בתחילה בהכרזת העצמאות של ישראל. הן אושרו מחדש ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"  שהעובר ב-1992 והבטיח "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוקי סוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

האם לישראל עומדת הזכות לפעול ל"מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית" בשמו של העם היהודי, וזאת מבלי לשלול בשום צורה את זכיותיהם הדמוקרטית של מיעוטים אחרים, כגון הערבים?

האם מדינה יהודית זכאית לבצר את ההמנון הלאומי שלה, לחזור ולהדגיש שיום העצמאות הוא חג לאומי, להביע מחדש את תמיכתה בדגלה ולהצהיר שהיא מעודדת הגירה יהודית? האם מדובר בהתגלמות של לאומנות קיצונית?

האם זכותה של מדינה יהודית לשוב ולהצהיר על כך ששפתה הלאומית היא עברית? בכדי להימנע מכל אי הבנה אחרת, בסעיף זה נכתב במפורש כי "אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק-יסוד זה".

האם מדינה יהודית רשאית להצהיר מחדש על תמיכתה בבניית התיישבות, כפי שנקבע בהכרזת העצמאות?

המקור העיקרי (גם אם לא היחיד) לצווחות ההיסטריה (להבדיל ממבקרים מתונים) הוא אותם גופים ואנשים בעלי רקורד של דמוניזציה או ביקורת כלפי ישראל. בתוכם מדינות אירופה, שביקשו מאז ומתמיד להשחיר את ישראל, "פרוגרסיביים" ומגזרים רחבים של יהדות התפוצות, ובמיוחד אמריקנים.

חשוב לציין שהחוק הזה נחקק באופן דמוקרטי וזכה לתמיכתה של האומה. סקר שנערך בשבוע שעבר הראה ש-58% מהישראלים תומכים בחוק, ו38% מתנגדים. מפגלת הליכוד של נתניהו חוותה גם היא עלייה בפופולאריות, וטיפסה מ-30 ל-33 מושבים לאחר שהחוק עבר.

הביקורות מצד האירופאים הן פוגעניות במיוחד, משום שברבות ממדינות אירופה קיימות עדיין חוקות דומות והן נשלטות ע"י חוקים דומים. אינספור מדינות דמוקרטיות הן מוסלמיות או נוצריות באופן רשמי. היכן הרציונל בגינוי ישראל על כך שהיא מתארת את עצמה כמדינה יהודית? אכן, לשבע מדינות אירופאיות כולל בריטניה, ישנה דת רשמית מוכרת ע"י המדינה. חוק היסוד החדש הוא "ליברלי" יותר ואינו מקדש את היהדות כדתה הרשמית של המדינה.

יהודים אמריקנים רבים זינקו על החוק הזה כאמצעי לחיזוק תדמיתם כליברלים. כמה ארגונים יהודיים שכמעט ואינם משמיעים ביקורת פומבית כלפי ישראל עשו זאת בשל לחץ ברמה העממית שמקורו לעיתים קרובות ברבנים "ליברליים".

בישראל, מפלגות האופוזיציה גינו בעצמה את החוק. זאת, למרות שלפני שבע שנים, מפלגת קדימה (שנכחדה בינתיים) בראשותה של ציפי לבני, המובילה כיום את ההאשמה ב"לאומנות רדיקלית", קידמה חוק דומה מאוד. למען ההגינות, חלקם טוענים כי ייתכן והם לא היו מתנגדים לחוק אילו המדינה הייתה משלבת בו את התיקונים של בגין.

הגורמים המובילים המתנגדים בהיסטריה לחוק מרחיקים וקובעים שהוא גזעני, מפלה מיעוטים והפך את ישראל למדינת אפרטהייד פשיסטית. הם מייצגים את השמאל הקיצוני, והשופר התקשורתי שלהם הוא הארץ. הם עושים זאת מפני שהם מתנגדים באופן אידאולוגי למונח של מדינה ציונית שאותו מאמץ החוק הזה ומבקשים לעשות לה דה-יהודיזציה ולהפכה ל"מדינת כל אזרחיה".

בנוסף, הם יוצאים מגדרם משום שהחוק ההצהרתי הזה ייאלץ את בית המשפט העליון להתחשב בו בפסיקותיו. זאת, לאחר שמאז עידן נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, בית המשפט התערב בצורה מוגזמת ונטה בכבדות לכיוון שרוב הישראלים מתנגדים לו.

הזעקות מצד חברי הכנסת הערבים ישראלים הרדיקליים הן עקביות עם מתקפותיהם הבלתי פוסקות על מדינתם שלהם. ההאשמות באפרטהייד מצד מחמוד עבאס והפלסטינים הן פתטיות בהתחשב בעובדה שמכל יהודי הייתה נמנעת כניסה למדינה פלסטינית.

המציאות היא שרוב הערבים הישראלים שמחים לגור בישראל, מדינה יציבה המהווה את הדמוקרטיה האמתית היחידה באזור של עימותים ברבריים ודיקטטורות. בעוד שהם שואפים לשפר את מעמדם בחברה, הם נהנים מרמת חיים גבוהה יותר ומהזדמנויות טובות הרבה יותר מאשר בכל מדינת ערב. יותר ויותר מהם מחזיקים במקצועות, וכל שצריך על מנת להפריך את ההשמצות באפרטהייד או בגזענות הוא להיכנס לבית חולים ישראלי, שם צוותי רפואה וסיעוד המורכבים מיהודים ומערבים עובדים על בסיס של שוויון.

שלטון החוק תקף לערבים בדיוק כפי שהוא חל על כל ישראלי אחר. הם נהנים מחופש דת מוחלט ואינם חיים בפחד מכריתת יד או ראש כפי שקורה באזור.

המציאות היא שהחוק הזה נועד בכדי לאשרר את הציונות הקלאסית ולשוב ולהצהיר שישראל היא מדינה יהודית. כמו כן, הוא תוכנן בכדי לדחות את הפוסט ציונות ולנטרל מאמצים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". ואולם, לא קיים בו אף סעיף שאותו ניתן לפרש כגזעני, ככזה המשמיץ מיעוטים אחרים או כזה המרמז שתימנע מהם תמיכה של המדינה. ישראל ממשיכה להוות מדינה יהודית דמוקרטית, אם או בלי החוק המבקש בסך הכל לחזק אותה.

על כן, קיימים יסודות לגיטימיים לביקורת על החוק, במיוחד טעויות השמטה מצד הממשלה בשל חוסר בראיית הנולד. אך ההיפרבולה המופעלת ע"י חלק מהמתנגדים לחוק היא ממאירה, והיא תייצר שנאה פנימית בישראל ותספק סיוע לאותן מדינות המבקשות להכתים אותנו.

פורסם לראשונה בישראל היום



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann