מועמדותו האפשרית של הסנטור הרפובליקני לשעבר צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה יהווה מבחן לקמוס באשר לכוונתו של הנשיא אובמה לשוב ולחדש את המערכה האנטי-ישראלית שלו, וזאת למרות שתמך בישראל במהלך מבצע 'עמוד ענן' ועל אף שרק בשבוע שעבר, סרב לקחת חלק בגינוי הרשמי של ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בעקבות אישור הבנייה בשטח 1E. אין להמעיט בחשיבות שבמינוי אדם כמו הייגל לעמדת מפתח שכזו. הוא מהווה את מיריביה העוינים ביותר של ישראל בזרם המרכזי של הזירה הפוליטית. חלק מדעותיו אף הושוו לעמדות המדיניות הקיצוניות של פט ביוקנן, הסנטור הרפובליקני לשעבר שקידם בדלנות רדיקאלית. לדוגמה, הייגל הטיל ספק בפטריוטיות של הקהילה היהודית האמריקנית. תוך שהוא מאשים את חברי הקהילה בהפגנת נאמנות כפולה, הוא הכריז כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים" וכי "אני סנטור של ארה"ב. אני לא סנטור ישראלי".

הייגל- מבחן לקמוס לגישת אובמה כלפי ישראל

Print This Post

obama-with-hagel

Hagel – a Litmus Test of Obama's Attitude to Israel

מועמדותו האפשרית של הסנטור הרפובליקני לשעבר צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה יהווה מבחן לקמוס באשר לכוונתו של הנשיא אובמה לשוב ולחדש את המערכה האנטי-ישראלית שלו, וזאת למרות שתמך בישראל במהלך מבצע 'עמוד ענן' ועל אף שרק בשבוע שעבר, סרב לקחת חלק בגינוי הרשמי של ישראל במועצת הביטחון של האו"ם בעקבות אישור הבנייה בשטח 1E.

אין להמעיט בחשיבות שבמינוי אדם כמו הייגל לעמדת מפתח שכזו. הוא מהווה את מיריביה העוינים ביותר של ישראל בזרם המרכזי של הזירה הפוליטית. חלק מדעותיו אף הושוו לעמדות המדיניות הקיצוניות של פט ביוקנן, הסנטור הרפובליקני לשעבר שקידם בדלנות רדיקאלית.

לדוגמה, הייגל הטיל ספק בפטריוטיות של הקהילה היהודית האמריקנית. תוך שהוא מאשים את חברי הקהילה בהפגנת נאמנות כפולה, הוא הכריז כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים" וכי "אני סנטור של ארה"ב. אני לא סנטור ישראלי".

אדישותו, שלא לומר עוינותו, כלפי ישראל מנוגדת לחלוטין לגישות הזרם המרכזי בקונגרס. הוא היה אחד מבין ארבעה סנטורים אשר סרבו להוסיף את חתימתם למכתב של הסנאט שהביע תמיכה בישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה. במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוא חילק את האשמה לעימות באופן שווה בין ישראל לבין חיזבאללה. בהמשך, הוא הדף מאמצים לשכנוע האיחוד האירופי להטיל חרם על חיזבאללה בתור ארגון טרור. ב-2009, הוא דחק באובמה לפתוח במשא ומתן ישיר עם החמאס. מוקדם יותר החודש, 'המועצה האטלנטית', שבראשה הוא עומד, פרסמה כתבת שער שכותרתה "מדיניות האפרטהייד של ישראל".

הוא התנגד באופן בלתי נלאה להטלת סנקציות או לפעולה צבאית כנגד איראן, והזהיר כי איראן גרעינית היא דבר בלתי נמנע וכי "התוצאה של המשך העוינות ביחסים בין ארה"ב לאיראן תהיה בידודה של ארצות הברית". הוא אף סרב לתמוך בהוספת משמרות המהפכה של איראן לרשימת ישויות הטרור.

הייגל תמך בהושטת-יד בלתי-מותנית למדינות עוינות, והצהיר כי "הושטת-יד לא מהווה כניעה. היא איננה פיוס".

הייגל חלק כבוד רב לשני האסדים (האב ובנו). ב-2008, הוא שיתף פעולה עם הסנטור קרי (המיועד כעת לתפקיד מזכיר המדינה) בכתיבת מאמר שפורסם ב'וול סטריט ג'ורנל' ושכתורתו הייתה "הגיע הזמן לדבר עם סוריה". במאמר זה, הוא כתב כי "מנהיגיה של סוריה פעלו תמיד מתוך שיקולים קרים למטרת שימור-עצמי, וההיסטוריה מראה כי דיפלומטיה נמרצת עשויה להשתלם". הוא המשיך לדחוק בארה"ב לפתוח בדיאלוג עם סוריה גם ב-2009.

הייגל מצדד גם בקיצוץ תקציב הביטחון שאותו הוא מכנה "מנופח"- עמדה יוצאת דופן עבור מועמד המיועד לפקח על הפנטגון.

על סמך הרקורד הפוליטי הביצועי הנלעג הזה, אפילו מערכת ה'וושינגטון פוסט' הליבראלי דחקה באובמה לדחות את המינוי, וזאת מכיוון שאין זה ראוי כי משרה כה רגישה תאויש בידי אדם המחזיק בעמדות הנמצאות "בשוליים של הסנאט".

הייגל זוכה לתמיכה מכל האנשים הלא-נכונים. אלו כוללים בין השאר את 'המועצה ליחסים אמריקאים אסלאמיים' (CAIR), שאותה מתאר ה-FBI כארגון שטרם הועמד לדין בגין קשירת קשר למימון החמאס. כמו כן, מתואר הארגון כסוכן של 'אחים המוסלמים באמריקה.

סטיבן וולט- שותף בכתיבת הספר הידוע לשמצה "הלובי הישראלי ומדיניות החוץ של ארצות הברית", אשר חיקה את הסטריאוטיפים האנטישמיים הקלאסיים- אמר כי מינויו של הייגל לתפקיד יהיה מבורך, וזאת משום ש"בשונה ממרבית עמיתיו לשעבר בגבעת הקפיטול, הוא לא הפך ל'שטיח' מוחלט בפני הלובי הישראלי" ומפני שהוא "סקפטי בכל הקשור להפעלת כוח צבאי כנגד איראן". זאת ועוד, הוא אמר כי המינוי יהווה "נקמה בבנימין נתניהו" מצדו של אובמה.

נשיא 'J Street', ג'רמי בן-עמי, הציג את תמיכתו בהייגל בתור "בחירה מוצלחת" וכן כ"ידיד של ישראל". הוא התלונן על כך שאדם "בעל שיעור קומה ורקורד משמעותי של שירות לאומה חווה הכפשה שכזו". פיטר ביינרט גינה את הבית הלבן על כך שהוא מחזק את "הימין הפרו-ישראלי" בכך שהוא נמנע מלהגן על הייגל.

בעוד שההתנגדות הפומבית למינוי הייתה עד כה חרישית למדי, יש לציין כי נשמעו מספר ביקורות.

ברט סטיבנס, בעל טור בכיר ב'וול סטריט ג'ורנל', הצהיר כי מינוי הייגל לתפקיד יאמת את תפיסתו לפיה אובמה איננו ידיד של ישראל. כמו כן, הוא העריך כי "כ-63% מן היהודים האמריקנים שהצביעו למר אובמה בחודש שעבר עלולים להבחין בכך מאוחר מדי".

למעשה, מועמדותו של הייגל תדגים האם הדמוקרטים היהודיים הפרו-ישראליים אשר הצביעו לאובמה הינם בעלי השפעה כלשהי במפלגה, או האם מתייחסים אליהם כעת באופן ציני ומובן מאליו כתומכים אוטומטיים בדמוקרטים, וזאת ללא קשר להתנהגותה של המפלגה כלפי המדינה היהודית.

מעניין לציין כי ב-2009, לאחר שהייגל מונה ליו"ר משותף של 'המועצה המייעצת לנשיא בענייני מודיעין חוץ', איירה פורמן, מנהל 'המועצה הלאומית של היהודים הדמוקרטים' דאז (אשר מונה בהמשך למתאם היישוג של אובמה עם הקהילה היהודית ב-2012), חש את הצורך להצהיר כי "אילו הייגל היה נכנס לתפקיד מתווה מדיניות, היו לנו סיבות אמתיות לחשש". כעת, פורמן סרב להגיב בנוגע לתפקיד המשמעותי-במידה-ניכרת שלגביו נשקלת מועמדותו של הייגל.

אד קוץ', ציוני נלהב, דמוקרט וראש העיר לשעבר של ניו-יורק אשר תמך אף על פי כן באובמה בבחירות, אמר שהייגל "יהווה מינוי נורא ואיום… הוא ישקיט את העולם הערבי אשר יעריך שהנשיא אובמה מנסה להרחיק את ממשלו מישראל".

מנכ"ל 'ארגון ציוני אמריקה' (ZOA), מורט קליין, קרא לנשיא אובמה למשוך את מועמדותו של אחד המבקרים הפוליטיים העקביים והעוינים ביותר של ישראל. ה-ZOA סיכם את דמותו של הייגל בתור "סנגור מפחיד ומסוכן של קבוצות כמו חמאס וחיזבאללה, כמו גם של משטר הטרור של איראן, במקביל להיותו אולי אחד ממבקריה האכזריים והעוינים ביותר של ישראל".

מנהל 'הליגה נגד השמצה', אייב פוקסמן- אשר אנשי ימין רבים מאשימים אותו תכופות בכך שהוא מוותר לממסד הליבראלי באופן בלתי הולם- הצהיר כי הרקורד של הייגל בכל הקשור לישראל וליחסי ארה"ב-ישראל הוא "מטריד, במקרה הטוב, ומדאיג מאוד, במקרה הגרוע. הסנטימנטים שהוא הביע לגבי הלובי היהודי גובלים באנטישמיות מן הסוגה של הפרופסורים ג'ון מארשהיימר וסטיבן וולט והנשיא לשעבר ג'ימי קרטר".

דיוויד האריס, מנכ"ל 'הוועד היהודי האמריקני' (AJC), ציין כי עוד ב-1999 היה הייגל הסנטור היחיד שסרב לחתום על מכתב שדחק בנשיא רוסיה ילצין לנקוט צעדים למיגור האנטישמיות הגואה במדינתו. הוא ציין כי החששות שהביע ה-AJC בנוגע להייגל לפני 13 שנים נותרו רלוונטיים גם כיום.

יש להניח כי ייקרא תיגר על מינויו של הייגל במידה וזה יאושר. ואולם, למרות שהוא מחזיק בעמדות המנוגדות לחלוטין לגישות הזרם המרכזי בקונגרס בכל הקשור ליחסי החוץ, דחיית מועמדתו עשויה להיות מסובכת עקב העובדה שהוא הינו סנטור רפובליקני לשעבר וגיבור מלחמה מעוטר ונערץ.

אך אסור ללקות באשליות. זהו קו פרשת מים ומבחן לקמוס לגישתו של אובמה כלפי המדינה היהודית. במידה ויאושר מינויו של הייגל, הדבר יפורש כסימן לכך שהנשיא נחוש לשוב ולשקם את מאמציו הקודמים להרחקתה של ארה"ב מישראל וכי אנו צפויים לעמוד בפני בעיות משמעותיות במהלך הקדנציה שלו.

מינויו של אדם שהתנגד באופן עקבי להטלת סנקציות כמו גם לפעולה צבאית כנגד איראן לתפקיד שר ההגנה תערער גם את ביטחונה של ישראל בכך שאובמה אכן דיבר בכנות במהלך הבחירות לנשיאות, כאשר הוא שב והצהיר כי במשמרת שלו, איראן לעולם לא תהפוך למעצמת גרעין.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann