בטור שפרסמתי לפני כחודשיים, כתבתי שממצאי סקר דעת הקהל שנערך על ידי דיק מוריס מרמזים כי בניגוד לתחזיותיהם של רוב הפרשנים הפוליטיים, הקשר בן מאה השנים בין יהודים לבין המפלגה הדמוקרטית עובר שחיקה משמעותית בעת שהיהודים מתחילים לספוג את גישתו השלילית של אובמה כלפי ישראל. המהפך האלקטורלי המדהים במחוז התשיעי של ניו יורק- אזור הבחירה לקונגרס המאוכלס ביותר ביהודים בארצות הברית כולה, אשר בו לא נבחר מועמד רפובליקני מאז 1922- מאשר זאת ללא עוררין. תבוסתו של המועמד הדמוקרטי 46%-54% הייתה מפגן כוח עוצמתי לחוסר האמון בממשל אובמה ועלולה להוות את קו פרשת המים במחויבות היהודית למפלגה הדמוקרטית. אפילו אם רוב היהודים ימשיך לתמוך באובמה, רמת העריקות מאז השיא של 78 אחוזי תמיכה בבחירות האחרונות מייצגת תפנית דרמטית. נכון, מצב הכלכלה שיחק גם הוא תפקיד חשוב. אכן, בבחירות אלו לקחו חלק לא מעט יהודים אורתודוקסים ויהודים ממוצא רוסי, קבוצות אשר נוטות להצבעה שמרנית יותר מאשר הקהילה היהודית הרחבה.

היהודים עוזבים את אובמה בהמוניהם

Print This Post

RD

בטור שפרסמתי לפני כחודשיים, כתבתי שממצאי סקר דעת הקהל שנערך על ידי דיק מוריס מרמזים כי בניגוד לתחזיותיהם של רוב הפרשנים הפוליטיים, הקשר בן מאה השנים בין יהודים לבין המפלגה הדמוקרטית עובר שחיקה משמעותית בעת שהיהודים מתחילים לספוג את גישתו השלילית של אובמה כלפי ישראל.

המהפך האלקטורלי המדהים במחוז התשיעי של ניו יורק- אזור הבחירה לקונגרס המאוכלס ביותר ביהודים בארצות הברית כולה, אשר בו לא נבחר מועמד רפובליקני מאז 1922- מאשר זאת ללא עוררין. תבוסתו של המועמד הדמוקרטי 46%-54% הייתה מפגן כוח עוצמתי לחוסר האמון בממשל אובמה ועלולה להוות את קו פרשת המים במחויבות היהודית למפלגה הדמוקרטית. אפילו אם רוב היהודים ימשיך לתמוך באובמה, רמת העריקות מאז השיא של 78 אחוזי תמיכה בבחירות האחרונות מייצגת תפנית דרמטית.

נכון, מצב הכלכלה שיחק גם הוא תפקיד חשוב. אכן, בבחירות אלו לקחו חלק לא מעט יהודים אורתודוקסים ויהודים ממוצא רוסי, קבוצות אשר נוטות להצבעה שמרנית יותר מאשר הקהילה היהודית הרחבה.

אך המועמד הדמוקרטי היה יהודי אורתודוקסי נכבד אשר תמך משך כל חייו בישראל, בעוד יריבו הלא-יהודי היה בלתי מוכר באופן יחסי למצביעים היהודים. הפיכת המדיניות הישראלית של אובמה לחלק מרכזי במצע הבחירות של הרפובליקנים היוותה ללא ספק מרכיב חשוב בניצחונם.

ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, אד קוצ' התוסס בן ה-86 (בעצמו דמוקרט), קרא ליהודים להצביע לרפובליקנים על מנת להבטיח כי הנשיא אובמה יעריך נכונה כי הקול היהודי אינו מחבב את העובדה שנשיאו "זורק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס ויוצא פטור מעונש".

כעת ברור כי ההנחה הרווחת, לפיה יהודי ארה"ב מושפעים בדפוסי הצבעתם רק באופן שולי על ידי היחס כלפי ישראל, היא משוללת יסוד. ואכן, סקר מדיניות ציבורית שנערך מספר ימים לפני הבחירות מצא כי רוב יחסי מבין המצביעים גורס כי ישראל "חשובה מאוד" בקביעת הצבעתם. מבין המצביעים הללו, המועמד הרפובליקני רוברט טרנר הוביל ביחס של 71-22. רק 22% מבין המצביעים היהודים תמך באופן טיפולו של הנשיא אובמה בישראל.

מיותר לציין כי אובמה מעולם לא "התנתק" מישראל. אכן, חלק ממעשיו היו ראויים לכל שבח. בהקשר של התמיכה הביטחונית הוא התנהג ללא רבב, וארה"ב כבר הבהירה כי במידת הצורך, היא תטיל וטו על ההכרה במדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם. אך, באופן אירוני, בכך שהגדיל באופן כוזב את ציפיותיהם של הפלסטינים, אף אחד אינו אחראי ליצירת משבר דיפלומטי זה יותר מאשר אובמה עצמו. והצעותיו לעידוד הפלסטינים לדחיית בקשתם להכרה (לזמן של עד ששה חודשים) אינן משחקות לטובתה של ישראל.

כמו כן, ברור כי הניכור באשר למדיניות הישראלית של אובמה אינו מבוסס על תפיסות שגויות או חוסר בתקשורת. הוא משקף כעס באשר לעוינות הניתנת לזיהוי כלפי ישראל אשר, על אף הכחשות חוזרות ונשנות על ידי הממשלה הישראלית, הופכת להיות ברורה ביותר. הניכור משקף תחושת בגידה הנובעת מכך שאובמה כשל במימוש הבטחתו ב-2008 להיות נשיא פרו-ישראלי.

ביטויי העוינות בחודשים האחרונים כוללים את חידוש הלחץ על ישראל על ידי הנשיא אובמה לאימוץ קווי שביתת הנשק מ-1949 אשר אינם ניתנים להגנה (בהתאם לחילופי שטחים המוסכמים על ידי הפלסטינים) כבסיס לפתיחת המשא ומתן; הגינוי המחודש כנגד בנייה בירושלים היהודית; קריאת התיגר האחרונה של מחלקת המדינה אפילו באשר למעמדה החוקי של מערב ירושלים כחלק ממדינת ישראל; המאמצים לכפות על ישראל התנצלות לנשיא הטורקי האנטישמי-המאיים ארדואן; התוצאות ההרסניות של תמיכתו העיוורת של אובמה באביב הערבי; נאומו של הנשיא ב-11/9 אשר בו הושמטה ישראל בבוטות מרשימת המדינות המתמודדות עם הטרור; הדלפת הציטוט משר ההגנה לשעבר, ריצ'ארד גייטס, אשר גער בנתניהו על כך שהוא "כפוי טובה" כלפי נדיבות ליבה של אמריקה. פרובוקציות אלו ואחרות יצרו מערבולת בקרב הקהילה היהודית, ושכנעו רבים כי נשיאם הוא עוין באופן מופרז ומוטה כנגד ישראל.

מגמות אלו יזכו או שלא יזכו לביטוי דומה בבחירות 2012 הקרבות. אך במידה והן יחזרו על עצמן, הן עלולות להשפיע באופן מכריע על תוצאות הבחירות במדינות המפתח פלורידה ופנסילבניה. התוצאה כבר מורגשת בירידה הדרמטית בתרומות היהודיות למען קמפיין בחירתו מחדש של אובמה.

בעקבות הבחירות במחוז התשיעי בניו-יורק, החלה להתעורר פאניקה במפלגה הדמוקרטית, והוועדה הדמוקרטית הלאומית מבקשת באופן נואש להקטין בחשיבותה של התבוסה או לתארה כסטייה.

המכונה הדמוקרטית החלה להדגיש את תמיכתו של אובמה בישראל כחלק מתוכנית לפנייה לקהילה, זאת על ידי שליחת אימיילים לתורמים ותומכים יהודים בעלי השפעה. איירה פורמן, אשר מונה לאחרונה כאיש המפתח הדמוקרטי לקהילה היהודית בבחירות הקרובות, עובד שעות נוספות, ומדגיש שוב ושוב את הכרת התודה וההערכה אשר נמסרו לנשיא מפי נתניהו, וזאת בנוגע להתערבותו של אובמה עם המצרים על מנת למנוע לינץ' בישראלים בשגרירות הישראלית בקהיר, בעת שהמשטרה המצרית עמדה מן הצד ואפשרה למתפרעים להסתער על הבניין. מיותר לציין כי לישראל הייתה כל סיבה להביע את הערכתה ולשבח את התערבותו של אובמה. ומצד שני, ניתן רק לדמיין כיצד היו מגיבים לא רק היהודים אלא האמריקאים כולם, אילו לינץ' שכזה היה מתרחש, ומה הייתה השפעתו על אובמה לאחר שזה זנח את בן בריתו הוותיק מובארק.

בשבוע שעבר ציטט הניו יורק טיימס את אד קוצ' אשר הצהיר "אני מקווה כי הנשיא יקרא נכונה את הקלפים ויבין את המסר- הוא צריך להיות חירש כדי לפספס אותו", והוסיף כי "אני מקווה כי הוא ישנה את עמדתו". הוא הזהיר כי אם אובמה לא יעשה כן, הוא ינהל קמפיין נגדו ברמה הלאומית.

במידה והיהודים לא יילקחו כמובן מאליו על ידי אף אחת מן המפלגות הפוליטיות- יהיו לכך השלכות ארוכות טווח משמעותיות.

חשוב מכל, יהווה הדבר סמן בריא לנורמליזציה ולהתבגרות מצידה של הקהילה היהודית אם לא תיחשב לתומכת אוטומטית באף אחת מן המפלגות הפוליטיות. על אף שהקהילה היהודית אינה עשויה מקשה אחת ומאגדת בתוכה מגוון רחב של דעות שונות ואפילו מנוגדות, השפעתם של היהודים תתחזק בכל הקשור לנושאים אשר מרביתם מחשיבים כחיוניים לאינטרסים שלהם. ארה"ב תיאלץ ללא ספק לאמץ מדיניות מאוזנת יותר כלפי ישראל במידה ואף אחת מן המפלגות לא תוכלנה להסתמך באופן אוטומטי על תמיכתם של היהודים. באופן אירוני, הדבר יחזק גם את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל אשר כעת, לראשונה, מוטלת בספק.

במאמר הבא שלי, אבדוק כיצד בניגוד לתגובה היהודית ברמה הפופולארית, ההנהגה היהודית הממסדית נראית כנואשת שלא להיתפס כביקורתית בשום צורה כלפי ממשל אובמה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann