עוד לפני הבחירות, יהודים רבים אשר נמנים בין תומכיה המסורתיים של המפלגה הדמוקרטית הביעו דאגה מיחסו השלילי של ברק אובמה כלפי ישראל ומיחסיו המדאיגים עם דמויות כגון האידיאולוג רשיד חלידי, המזוהה עם אש"ף, והכומר האנטישמי ג'רמיה רייט. למרות זאת, לאחר שהתנער באופן נחרץ ממדיניותיו הקודמות, אובמה שיכנע את רוב היהודים כי לעולם לא ינטוש את המדינה היהודית. ואולם, ההתפתחויות האחרונות מעידות אחרת. הנשיא אובמה מיטיב לדעת כיצד לרצות את בוחריו היהודים, ורבים מהם נדמים כמהופנטים מאישיותו כפי שהיו קודמיהם בתקופת הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. שוב ושוב הוא מדגיש את מחויבותו לשלומה ורווחתה של ישראל ואת הערצתו ליהדות ארה"ב. אך אם נתבונן מבעד למסכת הלבביות ונבחן את תוכנה של מדיניותו, נראה כי זו משקפת הרעה חסרת תקדים ביחסים כלפי ישראל, ונדמה כי הגרוע עוד לפנינו. דבר זה אושר מחדש לאחרונה על-ידי אובמה במהלך פגישה שערך עם מנהיגים יהודים (שכללה נציגים של תנועות שוליים קיצוניות דוגמת J Street אך לא כללה מנהיגים שדעותיהם היו, ככל הנראה, מבקרות את עמדותיו). באופן מתנשא ביותר, כשפני עוזריו היהודים קורנים, אובמה ביקש מהישראלים לעבור תהליך של "חשבון נפש" והבהיר כי לדעתו הוא מחזיק בהבנה טובה יותר של הדברים שייטיבו לישראלים מאשר זו של מנהיגיהם הנבחרים. ואמנם, מלבד מלקולם הונליין ואייב פוקסמן, נדמה כי מרבית המשתתפים האחרים תמכו בעמדתו או לכל הפחות בחרו שלא להגיב. אולם רק מספר ימים קודם-לכן אפילו דמוקרט נלהב כאלן דרשוויץ הביע את דאגתו כי "השינויים הקרבים במדיניות ממשל אובמה עלולים להחליש את בטחונה של המדינה היהודית".

הטיעון נגד אובמה

Print This Post

אובמה בטלפון אם נתניהו

The case against Obama

עוד לפני הבחירות, יהודים רבים אשר נמנים בין תומכיה המסורתיים של המפלגה הדמוקרטית הביעו דאגה מיחסו השלילי של ברק אובמה כלפי ישראל ומיחסיו המדאיגים עם דמויות כגון האידיאולוג רשיד חלידי, המזוהה עם אש"ף, והכומר האנטישמי ג'רמיה רייט. למרות זאת, לאחר שהתנער באופן נחרץ ממדיניותיו הקודמות, אובמה שיכנע את רוב היהודים כי לעולם לא ינטוש את המדינה היהודית. ואולם, ההתפתחויות האחרונות מעידות אחרת.

הנשיא אובמה מיטיב לדעת כיצד לרצות את בוחריו היהודים, ורבים מהם נדמים כמהופנטים מאישיותו כפי שהיו קודמיהם בתקופת הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. שוב ושוב הוא מדגיש את מחויבותו לשלומה ורווחתה של ישראל ואת הערצתו ליהדות ארה"ב.

אך אם נתבונן מבעד למסכת הלבביות ונבחן את תוכנה של מדיניותו, נראה כי זו משקפת הרעה חסרת תקדים ביחסים כלפי ישראל, ונדמה כי הגרוע עוד לפנינו.  דבר זה אושר מחדש לאחרונה על-ידי אובמה במהלך פגישה שערך עם מנהיגים יהודים (שכללה נציגים של תנועות שוליים קיצוניות דוגמת J Street אך לא כללה מנהיגים שדעותיהם היו, ככל הנראה, מבקרות את עמדותיו). באופן מתנשא ביותר, כשפני עוזריו היהודים קורנים, אובמה ביקש מהישראלים לעבור תהליך של "חשבון נפש" והבהיר כי לדעתו הוא מחזיק בהבנה טובה יותר של הדברים שייטיבו לישראלים מאשר זו של מנהיגיהם הנבחרים. ואמנם, מלבד מלקולם הונליין ואייב פוקסמן, נדמה כי מרבית המשתתפים האחרים תמכו בעמדתו או לכל הפחות בחרו שלא להגיב. אולם רק מספר ימים קודם-לכן אפילו דמוקרט נלהב כאלן דרשוויץ הביע את דאגתו כי "השינויים הקרבים במדיניות ממשל אובמה עלולים להחליש את בטחונה של המדינה היהודית".

מאמר זה הינו תגובה ליהודי ארה"ב הנאמנים לישראל אך אשר נותרים שבויים בקסמו של נשיאם הכריזמטי ולא מותירים לי ברירה אלא להדגים כיצד מדיניותו פוגעת בישראל.

נאום המפתח שנשא אובמה בקהיר כלל דברי הלל ושבח לאסלאם והדגיש את חסרונותיו של המערב אך לא כלל התייחסות לג'יהאד העולמי ולפונדמנטליזם האסלאמי. בנוסף, הנאום העניק לגיטימיות לנרטיב הערבי, ובכלל זה לאנלוגיות ההיסטוריות הזדוניות והכוזבות הקיימות בו. בטענתו כי מדינת ישראל הינה תוצר-לואי של השואה, נשיא ארצות הברית התכחש ל-3,500 שנות היסטוריה יהודית ולמעמדה המרכזי של ירושלים ביהדות. הוא אימץ את המנטרה של ערפאת כי ישראל נכפתה על הערבים על-ידי האירופאים בנסיון לפצות על התרחשותה של השואה ואף רמז להקבלה בין סבלם של היהודים לסבלם של הערבים. אובמה התעלם מהסרבנות הערבית לשלום, מהמלחמות המתמשכות וגלי הטרור מצדם של הערבים כלפי המדינה היהודית מיום הקמתה. הוא הוסיף לזאת השוואה בין הפלסטינים לתנועה לזכויות האזרח של ארה"ב. כאשר נשיאה של המעצמה החזקה בעולם מעניק במה ולגיטימיות לנרטיב כוזב שכזה, זהו סימן לפריצת דרך משמעותית לטובת אלו המבקשים לערוך דה-לגיטימציה לישראל.

יש לראות בנאומו של אובמה בקהיר חלק ממדיניותו המחושבת לפיוס העולם הערבי על-ידי הקשחת העמדות האמריקאיות מול ישראל. תגובתו למעשי הבריונות של השלטונות האכזריים באיראן כלפי עמם היתה מרוסנת מדי. הוא התקפל בפני הסעודים, חידש ללא תנאי את היחסים הדיפלומטיים של ארה"ב עם הסורים וכשל בכך שלא הגיב לניסוי הטילים חסר הבושה שביצעו הצפון-קוריאנים. קשריו הקרובים והלבביים עם משטרים מושחתים ורודניים במדינות ערב עומדים בניגוד בוטה לתכתיביו המחמירים כלפי ישראל. העימות עם ישראל כבר אינו נסוב סביב סוגיית ההתנחלויות, סוגייה שקושרה באופן בלתי מוצדק עם ריסון תכנית הגרעין האיראנית ונופחה מעבר לכל פרופורציה.

ישראל אימצה את מפת הדרכים וראש הממשלה נתניהו התחייב באופן חד משמעי להקפיא את הבניה בהתנחלויות, מלבד בגושי התיישבויות קיימים והאיזורים אשר ממשל בוש הסכים כי עליהם להשאר תחת ריבונות ישראלית. אף במקומות אלו נתניהו הדגיש כי הבניה תצומצם לכדי מתן "מענה  לניהול חיים נורמליים". אולם, בין אם בהתעלמות ובין אם בביטול ציני של ההבנות שהושגו עם הממשל הקודם, דרישותיו של אובמה עולות אף על אלו של ערפאת בשנת 1993 במהלך המשא ומתן על הסכמי אוסלו.

כיום אין עיר, מחוץ לעולם המוסלמי, המונעת מיהודים את הזכות למגורים . אך הנשיא אובמה דורש כי, בפעם הראשונה מאז 1967, יהודים לא יורשו לבנות אף לו בית אחד מעבר לקו שביתת הנשק ובכלל זה באיזורים יהודיים בירושלים ובישובים קרובים כגון מעלה אדומים. אף ממשלה ישראלית, מכל קצוות המפה הפוליטית, לא יכולה לקבל על דעתה דרישה שכזו. דרישה שאפילו דובר האופוזיציה מקדימה גינה כ"סחיטה".

יתרה מזאת, ההפצרתו של אובמה בישראל כי עליה לקבל ממשלת אחדות של הרשות הפלסטינית והחמאס כפרטנר לשלום מעידה כי האובססיה שלו להקמת מדינה פלסטינית "בתוך שנתיים" עלולה אף  להביאו להשלמה והתגמשות עם ישויות מסוג חמסטאן.

אין זה מפתיע כי הפלסטינים, והערבים בכלל, מאושרים מהשפלתה של ישראל על-ידי אובמה. סאיב עריקאת, המתווך הראשי של הרשות, הצהיר כי הפלסטינים לא מוכרחים לעשות וויתורים מפני שככל שהתהליך מתארך, כך ירוויחו מצעדים חד-צדדיים נוספים מצדם של הישראלים. ג'קסון דיהל, עיתונאי מה"וושינגטון פוסט", שאינו ידוע בעמדותיו הפרו-ישראליות, הבחין כי "אובמה החיה את הפנטזיה לפיה ארה"ב תכריח את ישראל לבצע ויתורים גורליים, בין אם תסכים לכך ממשלתה הדמוקרטית ובין אם לאו,  כאשר מנגד יתבוננו הערבים בפסיביות ויריעו".

המציאות היא שבעיני הערבים סוגיות ההתנחלויות והגבולות אינן העיקר. גם ערפאת וגם עבאס דחו הצעות ישראליות להחזרת כמעט כל האיזורים שסופחו במלחמת ששת הימים – מלחמה שיזמו הערבים ושמטרתה היתה השמדת המדינה היהודית. "הפערים היו גדולים" הצהיר מחמוד עבאס, לאחר שאולמרט הציע לו את המקבילה לכל השטחים שמעבר לקו הירוק, כולל ריבונות משותפת בהר הבית. הם דורשים בתקיפות את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, מהלך שמשמעותו, למעשה, סופה של המדינה היהודית. נראה כי, במידה שווה לחמאס, אין זו מטרתה העליונה של הרשות הפלסטינית להביא לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אלא להביא למהלך בשני שלבים שיוביל לקצה של המדינה היהודית. בשבועות האחרונים ראינו שטף של הצהרות מפעילי פת"ח ששודרו בערוצי המדיה הרשמיים של הרשות הפלסטינית ובהם תיאור המשא ומתן ככלי להשמדתה של מדינת ישראל. "שלום הוא אמצעי, לא מטרה. מטרתנו היא פלסטין כולה". דברים אלו נאמרו על-ידי פעילת הפת"ח כיפא רדיידה בערוץ הטלויזיה של הרשות הפלסטינית. רדיידה גם הצהירה כי "מאבק מזוין" נשאר בגדר האפשרות.

לו היה הנשיא אובמה חסר פניות באופן אמיתי, הוא היה מאיץ בפלסטינים "המתונים" להכיר בישראל כמדינה יהודית. הוא היה מבהיר כי ארה"ב לעולם לו תתמוך בזכות השיבה של צאצאי הפליטים הערבים לישראל. הוא היה דורש מעבאס לחדול מקידוש שמם של שהידים וקריאת שמות רחובות, קבוצות ונבחרות ספורט ופרוייקטים נוספים על-שמם של הרוצחים המתאבדים (שחלקם ממומנים על-ידי ארה"ב).  הוא היה עוקב אחר דברי ההסתה האנטי-שמים המקבלים במה בכלי התקשורת, במסגדים, בבתי-ספר ובגנים של הרשות הפלסטינית. וחשוב מכל, לפני הדרישה מישראל להסיר מחסומים ולצמצם בבטחון יהודה ושומרון, על ארה"ב להתעקש כי הרשות תרסן את זרועותיה הצבאיות ותחדול כליל מפעולות הטרור שלה.

נכון לעכשיו נדמה כי ניתן לתמצת את מדיניותו של אובמה לכך ש"הישראלים צריכים לתת והפלסטינים צריכים לקחת". מדיניות המסתכמת בפיוס העולם הערבי והשפלתה של ישראל, תוך-כדי ערעור בטחונה של המדינה היהודית.

ישראל איננה מעצמה והיא מוכרחת לשמר את תמיכתה של ארה"ב, תמיכה שבלעדיה האו"ם, האירופאים והקהילה הבינלאומית כולה יחברו נגד המדינה היהודית. אין זה מקרה שחוויאר סולנה, מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי היוצא, האיץ באו"ם להחליט בדבר גבולות קבע, מעמדה של ירושלים, ופתרון בעיית הפליטים ולכפות את החלטתם על הצדדים. הכרזתה של ממשלת בריטניה כי תטיל אמברגו נשק חלקי על ישראל הינה דוגמא נוספת.

נתניהו עושה כמיטב יכולתו להשיג פשרה, וכבר הציע להקפיא את הבניה בכל ההתנחלויות פרט לגושי ההתיישבות המרכזיים וירושלים, אותם מרבית הישראלים מסכימים כי יש לשמר. אך אם האמריקאים ישארו עיקשים ויסרבו להתפשר, נתניהו יעמוד מולם בנחישות בתמיכתם המכרעת של אלו המתקוממים אל מול המוסר הכפול  המופעל כלפיהם.

לבינתיים, הנזיפות הפומביות וההשפלה שכבר קיימת פוגעות ביחסי ישראל ארה"ב ומשפיעות על התמיכה האמריקנית הציבורית בישראל, שעל-פי הסקרים צונחת במהירות. אל ליהודי ארה"ב, שהצביעו ברוב מוחלט להיבחרותו של אובמה, לעמוד מנגד בשתיקה. זכותם לדרוש ממנו שידבוק בתחייבויותיו ושיפעל בהגינות כלפי המדינה היהודית. יחד עם חבריהם, תומכי ישראל האחרים, עליהם למנוע מנשיאם להקריב את ישראל על מזבח ההתפייסות עם אומות ערב. על-ידי דחיקה באובמה שלא ינטוש את ישראל הם גם יקדמו את האינטרס הלאומי האמריקני. ההיסטוריה אינה יכולה להצביע אף על דוגמא אחת בה ריצוי ג'יהדיסטים ורודנים נשא פירות.

קרא מאמר הבא יהודים אמריקנים: עימדו והשפיעו

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann