הקיטוב המתרחש בזירה הדתית של היהדות משתקף היטב הן בהיחלשותם הדרמטית של הזרמים האורתודוקסיים המודרניים, והן בהקצנה ההולכת ומתפשטת של העולם החרדי, ובתוכה חיזוק האלמנטים הקיצוניים ביותר שלו. אני נזכר בנוסטלגיה ברבנים האורתודוקסים שאותם הכרתי בגולה. מלבד החרדים ההונגרים שבודדו עצמם במכוון מן הקהילה הרחבה יותר והאנטי-ציונים הפנאטיים של חסידות סאטמר, הרבנים היו מחויבים כולם לרווחת הקהילה. אנשים מן המניין בקהילות החרדיות כללו רופאים, עורכי דין ואנשי עסקים, שהבטיחו כי מלבד חינוך בישיבה, ילדיהם ילמדו מצקוע או יזכו לחינוך אוניברסיטאי. ברם, רובם היו שותפים בקהילה הרחבה.

ההקצנה בעולם החרדי

Print This Post

The Radicalization of the Haredi World

הקיטוב המתרחש בזירה הדתית של היהדות משתקף היטב הן בהיחלשותם הדרמטית של הזרמים האורתודוקסיים המודרניים, והן בהקצנה ההולכת ומתפשטת של העולם החרדי, ובתוכה חיזוק האלמנטים הקיצוניים ביותר שלו.

אני נזכר בנוסטלגיה ברבנים האורתודוקסים שאותם הכרתי בגולה. מלבד החרדים ההונגרים שבודדו עצמם במכוון מן הקהילה הרחבה יותר והאנטי-ציונים הפנאטיים של חסידות סאטמר, הרבנים היו מחויבים כולם לרווחת הקהילה.

אנשים מן המניין בקהילות החרדיות כללו רופאים, עורכי דין ואנשי עסקים, שהבטיחו כי מלבד חינוך בישיבה, ילדיהם ילמדו מצקוע או יזכו לחינוך אוניברסיטאי. ברם, רובם היו שותפים בקהילה הרחבה.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, להוציא מובלעות קטנות של קיצונים, ה׳אגודה׳ וקבוצות חרדיות נוספות שימרו גישה מכבדת כלפי המדינה וגופיה.

ואולם, כאשר הייצוג החרדי בכנסת התרחב ואפשר להם להטות את מאזן הכוח, הם הצליחו למנף סכומי ענק מממשלות עוקבות לטובת הדיור והחינוך שלהם.

במקביל, רבני ישיבות חסרי חינוך חילוני ובעלי ממשקים מינימליים עם החברה, ביקשו לגייס תלמידי ישיבות רבים ככל האפשר, ללא קשר ליכולותיהם. זאת ועוד, הם דחקו בחסידיהם להקדיש את חייהם לטובת לימוד מלא, מבלי לעבוד למחייתם ותוך הסתמכות על רווחת המדינה.

לגישה זו אין כל תקדים בחיים היהודיים. רבים מהרבנים המוזכרים במשנה מזוהים למעשה ע״י מקצועם, והרמב״ם הדגיש: ״כל אדם האומר שיעסוק אך ורק בתורה, לא יעבוד ויתפרנס מצדקה – הריהו בבחינת אחד שחילל את השם״.

חוד החנית של ההקצנה התבטא בחטיפתם של החרדים את הרבנות הראשית – מוסד שאליו התייחסו קודם לכן בבוז.

בהמשך, הדבר ייצר דחף נחוש לכפיית פרשנויות הלכה נוקשות בכל התחומים על האומה כולה, וזאת בנישואים, גירושים, הפרדה מגדרית, גיור וכשרות.

בעבר, החכמים הגדולים נחלצו להקל על קשיים כלכליים חמורים באמצעות פרשנויות הלכתיות יצירתיות בנושאים כמו איסור גביית ריבית ושמירה על הלכות השמיטה לפיהם אין לגדל גידולים חקלאיים בארץ ישראל בכל שנה שביעית. בניגוד להם, הרבנים החרדיים של היום אוכפים את הפרשנויות הנוקשות ביותר לא כל התחשבות ברווחת האומה ככלל.

השילוב בין קיצוניות, בדלנות וכוח פוליטי הגיע לשיאו במאמצים ההיסטריים מצד החרדים למנוע את החלטת הממשלה להסיר חלקית את הפטור מגיוס לצבא או לשירות לאומי בעבור תלמידי ישיבות.

עם תמיכה ציבורית גורפת, הממשלה הצביעה לבטל את הפטורים אשר, בהינתן ההתרחבות הדמוגרפית המסיבית של המגזר החרדי, צמחו מה-400 שאישר בתחילה בן-גוריון ללמעלה מ-8,500 בשנה כיום.

תוך שהם נואשים לשמר את השליטה על חסידיהם ואת הבידוד החברתי שיצרו בין עולמם לבין החברה הכללית, הרבנים החרדיים יזמו הפגנות המוניות.

אין כל איסור הלכתי השולל שירות בצבא הישראלי. התנ״ך שלנו מלא בפעולות צבאיות ובמנהיגים כמו יהושע ודוד המלך שהובילו, לחמו והצילו את העם היהודי בקרב באופן אישי. ע״פ חז״ל, אנו מחויבים ללחום במטרה להגן על עצמנו (מלחמת מצווה).

הישראלים, ובמיוחד הדתיים הציוניים המתגאים מאוד בשירותם הצבאי, מתקוממים לשמע טענת החרדים לפיה הם תורמים להגנת ישראל באמצעות תפילה ולימוד תורה. הרב האשכנזי הראשי לשעבר – והמוכלם – מצגר אף השמיע טענה ביזארית לפיה ״בימים הרפויים, ערב חג וערב שבת, כשבתי המדרש קצת מדולדלים, ראינו יותר נפגעים ויותר הרוגים".

הממשלה עשתה כל מאמץ בכדי לבצע את השינויים באופן מוסכם. החוק ייושם רק באופן הדרגתי במשך שלוש שנים, ויופעל רק מגיל 24. הכלי המרכזי להשגת היעד הוא כלכלי, באמצעות הפחתה ואפילו ביטול של תקציבי המדינה לישיבות שתסרבנה לשתף פעולה.

למרבה הצער, יאיר לפיד, בתרגיל פופוליסטי, הצליח להניח הצעה ממשלתית לפיה יופעלו סנקציות פליליות על אלו שיסרבו להירשם. הדבר אינו ניתן ליישום שכן בתנאים אלו, מערכת בתי הכלא תקרוס או תהפוך, הלכה למעשה, למערכת ישיבות.

ואולם, הקיצונים הללו תפסו בציניות את ההזדמנות להקצין, לאחד ולדרבן את הקהילה החרדית כולה אל אחד העימותים המכוערים ביותר שלה עם המדינה. השפה שכוונה כנגד הממשלה הייתה בוטה ודוחה, כשחלק מ״גדולי הדור״ לכאורה מאשימים את הממשלה שהיא ״כולאת יהודים בעוון לימוד תורה״ ומשווים את המנהיגים הפוליטיים לעמלק ולנאצים. הרב אהרון לייב שטיינמן, המוגדר ע״י רבים כ״גדול הדור״ המתון של החרדים הליטאים, אמר לשרי הממשלה "שיירדו לגיהינום ויגיע להם צרות, שלא יישאר מהם שום זכר יימח שמם וזכרם".

כאשר מעמידים את השפה הוולגרית הזו מול האופן המכובד בו מוצגות מחלוקות במשנה, ניתן להעריך את המעמקים שאליהם שקעו ה״גדולים״ שלנו.

מטריד לא פחות היה האיחוד המוחלט של העולם החרדי כולו מאחורי מסע הצלב האכזרי והבזוי הזה. נהיר כי המתונים הושתקו והרדיקאלים – שרבים מהם הם אנטי-ציוניים תוקפניים המסרבים אפילו לומר את התפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה״ל – הם ששולטים כעת.

הרבנים הראשיים, שהם עובדי מדינה, נהגו כבובות בהשתתפותם בהפגנת החרדים – תוך שהם טוענים כי הם משתתפים ב״תפילות״. אלו הם אותם הרבנים שהוציאו קודם לכן פסק הלכה לפיו אסור לנשים לשרת בצה״ל, דבר שהכעיס ציונים דתיים רבים.

הקמפיין הזה הורחב גם לתפוצות. בניו יורק, התקיימה הפגנה גדולה נגד ממשלת ישראל שמסגרתה ׳אגודת ישראל של אמריקה׳, הממאנת בדרך כלל להשתתף בפעילויות אנטי-ישראליות, לקחה חלק. ׳מועצת הרבנים של אמריקה׳, בעבר מצודה גאה של האורתודוקסיה המודרנית, הגיבה בשתיקה רועמת.

במלבורן, אוסטרליה, שם התקיימה הפגנה דומה, התפרצה תגובה זועמת מצד הקהילה היהודית הרחבה, כך שהרבנות שבשליטת חב״ד נאלצה לפרסם מכתב התנצלות משפיל בו טענה כי היא לא הבינה כראוי את אופי ההתכנסות. ההפגנות הללו מוכיחות כי גם ההדיוטות יכולים לעמוד ולהתנגד לרבנים הקיצוניים, וכאשר הם נוהגים כך, הם בדרך כלל מצליחים.

שורשי הבעיה הם בכך שהרבנים המשפיעים הולכים והופכים לקיצוניים ולבוטים יותר בבידודם מן החברה ובמתקפותיהם על ההנהגה. האמת המרה היא כי אילו הרמב״ם היה חי כיום, יש להניח כי היה נמנע ממנו תפקיד חינוכי בישיבה חרדית, וזאת בשל ידיעותיו הרחבות וגישתו המדעית.

עצוב לחשוב כי רופא, עורך דין או איש עסקים חרדי המתיישב בארץ ושולח את ילדיו לישיבה חרדית מונע מהם בעצם את אותו החינוך ואת אותו משלח היד שלהם הוא זכה. גורלם הוא להצטרף לעדר הכובעים השחורים חסרי-החינוך הרודפים אחר לימודי התלמוד, אינם זוכים לידע גשמי ומבודדים מאלו שאינם חולקים את גישותיהם.

הרבנים החרדים טועים טעות מרה. במקום לשתף פעולה עם הממשלה המגלה נכונות להיות גמישה והדרגתית בביצוע השינויים, הם מקטבים את המצב ומובילים את חסידיהם לתהום של בורות ועוני. התנהגותם מזכירה את אותם הרבנים באירופה שדחקו בחסידיהם שלא להגר קודם לפרוץ השואה.

כוחם של הרבנים הרדיקאליים יופחת רק כאשר נפעיל את כוח ההמונים. עלינו להתעקש כי הנהגה רבנית ציונית ומתונה תזכה לשליטה בנושאים חיוניים המשפיעים על כלל האזרחים היהודיים. אם הרבנות הראשית שבשליטת החרדים תמשיך להוות מכשול, על המחנה האורתודקסי-מודרני והדתי-לאומי לייסד רבנות עצמאית משל עצמו.

בו בזמן, עלינו לגנות את ה׳חביטה׳ בחרדים. כל עוד החרדים אינם כופים את אורח חייהם על האומה כולה וממלאים את חובותיהם החברתיות, יש להתייחס אליהם בכבוד ולאפשר להם לחיות ע״פ אורחותיהם, הכוללים מרכיבים חיוביים רבים שייטב לנו אם נתחקה אחריהם.

אין פתרונות קסם. אך במידה וההקצנה תמשיך ואנו לא נצליח לשקם את המודרניזציה ואת עקרונות היסוד הציוניים, הנושא החרדי עלול להתפתח לעימות חברתי אלים ולגרום לנזק עצום, וזאת דווקא בזמן שהישראלים מתחברים לשורשיהם היהודיים והופכים מסורתיים יותר ויותר.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann