הגרמנים נוטים לכיוון האנטישמיות

Print This Post

Germans Lurching towards Anti-Semitism

בתקופה שלאחר השואה, ממשלות גרמניה השונות שימרו בקפדנות את מחוייביותיהן כלפי העם היהודי. לימודי השואה מהווים מרכיב חובה בתוכנית החינוך הממשלתית של גרמניה, הכחשת השואה הינה עבירה על החוק, ותשלומי הפיצויים כובדו מעל ומעבר להתחייבויות.

הקנצלרית אנגלה מרקל היא ידידת אמת של העם היהודי. למרות הלחצים הפוליטיים הכבדים ועל אף התנדנדויות מינוריות מזדמנות, היא תומכת באופן עקבי בישראל ומתארת את ביטחונה כ"חלק מ'טעם הקיום' של מדינתי".

אך בשנים האחרונות, כפי שקרה במדינות אירופאיות נוספות, דעת הקהל הגרמנית פנתה כנגד ישראל, ומתייחסת אליה כעת בתור האיום המרכזי בפני היציבות הגלובלית והשלום. עוינות זו הולכת ומאמצת לחיקה טונים אנטישמיים מוחצנים.

קיימת תרעומת הולכת וגוברת בקרב הגרמנים כלפי היהודים, שאותם הם מאשימים בכפיית דגש מוגזם על האחריות הלאומית הקולקטיבית שלהם ביחס לשואה. העוינות האנטי-יהודית מבוטאת לעיתים קרובות דרך הדמוניזציה ה"מכובדת" יותר של מדינת הלאום היהודית, כאשר זו, לכאורה, איננה קשורה לאנטישמיות. זאת על אף ש'האירגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה' (OSCE) מגדיר מפורשות כי התנהגות שכזו מהווה אנטישמיות.

השמאל הגרמני האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, בכיבוש ובגזענות. כמו כן, הוא עודד שימוש בדימויי שואה הפכיים, בגינויו הנמרץ את ישראל על כך שהתנהגה לכאורה כלפי הפלסטינים באופן דומה לזה שנהגו בו אבותיהם הנאציים כלפי היהודים.

כאשר ננזף על כך שהוא עוסק באנטישמיות, השמאל האשים את 'מכונת התעמולה הציונית הגלובאלית' בכך שהוא מבקש למנוע מן הגרמנים את הזכות לבקר את מדיניות הממשלה הישראלית.

המגמות הללו מוחרפות ע"י קהילת המהגרים האסלאמיים הגדולה- המונה כיום למעלה מארבעה מיליון חברים- אשר מסיתה באגריסיביות כנגד ישראל, תוך שימוש בכרזות גסות בהפגנותיה הקוראות "גז ליהודים" או "מוות ליהודים". המוסלמים עומדים בחזית האלימות המכוונת כלפי בעלי חזות יהודית במרכזים האורבניים, ובמיוחד בברלין- שם חלק ממנהיגי הקהילות היהודיות קוראים לבני הקהילה להימנע מחבישת כיפות באזורים ציבוריים, וזאת בכדי למנוע מתקפות.

עם זאת, הממשלה קיבלה בברכה את הגירתם של כ-200,000 יהודים מברית המועצות לשעבר, והשקיעה סכומים נכבדים על מנת לשקם את חיי הקהילה היהודיים השוקקים וכן את החינוך היהודי. למרות שהיא זוכה לסובסידות ממשלתיות, ההנהגה היהודית מפגינה את עצמאותה ומתבטאת לעיתים קרובות כנגד הממשלה, וזאת כאשר לדידה היא איננה ממלאת את מחויבותיה כלפי הקהילה היהודית או אינה נוהגת באופן שקול כלפי ישראל.

ואולם, מבול של אירועים שהתרחשו לאחרונה שטף את הקהילה היהודית בחרדה.

בשנה שעברה, היה זה הדיון הציבורי הלאומי הטראומטי אשר נצבע בגוונים של אנטישמיות לאחר שבית משפט בקלן פסק כי מילת גברים גורמת ל"נזק גופני", וכי המנהג איננו חוקי. העניין יושב רק לאחר התערבותה הישירה של הקנצלרית מרקל, אשר יזמה את החקיקה שקבעה כי המילה חוקית.

נרשמה גם התפרצותו הפובוקטיבית של חתן פרס הנובל גינטר גראס, בן 84, שהאשים בחומרה את ממשלת ישראל בכך שהיא מבקשת להשמיד את אוכלוסייתה של איראן. הוא הזהיר כי המדינה היהודית, שאותה הוא מחשיב לבלתי שפויה וחסרת מצפון, מהווה את המכשול העיקרי לשלום באזור. הוא קרא לממשלתו לבטל את אספקתה של צוללת ה'דולפין' האחרונה לישראל.

על אף שאיבד מאמונו לאחר שהסתיר את העובדה כי שירת כחבר ב'וואפן אס אס' הנאצי, מתקפתו האכזרית של גראס על ישראל, בעוד שגונתה ע"י אינספור פוליטיקאים ועיתונאים, זכתה לתמיכה נמרצת ממרבית הגרמנים.

זמן-מה לאחר מכן, המוזיאון היהודי בברלין- הממומן ע"י הממשלה- הזמין את ג'ודית באטלר, פעילה יהודית ידועה לשמצה המקדמת החרמה של ישראל, להעביר הרצאה במוזיאון. באטלר זכתה לתשואות רמות מ-700 הצופים כאשר, תוך תואנה של התנהגות בהתאם לערכי המוסר היהודיים הגבוהים ביותר, היא חידשה את הקריאות להחרמת ישראל ו'לביטול הציונות הפוליטית', וזאת במטרה להקים מדינה פלסטינית דו-לאומית.

מתן פלטפורמה לפעילה אנטי-ישראלית בוטה שכזו במוזיאון יהודי במימון-ממשלתי בברלין הוא מקומם ללא ספק, אך לא חסר תקדים. הקומוניסטית הישראלית-לשעבר פליציה לנגר, החיה בגרמניה ומגנה את הממשלה המקומית על תמיכתה בישראל, משווה ללא הרף את ישראל לנאצים, קוראת לשפיטתם של מנהיגי ישראל כפושעי מלחמה, מתארת את ישראל כמשטר אפרטהייד ואף מהללת את הנשיא האיראני אחמדיניג'אד. באוגוסט 2008, הנשיא הגרמני הורסט קוהלר, אשר נאם בכנסת ארבע שנים קודם לכן, הביא לזעזוע בקהילה היהודית כאשר העניק ללנגר את 'צלב המצוינות הפדרלי', הפרס היוקרתי ביותר בגרמניה.

ב-2010, על אף מחאותיה של השגרירות הישראלית, ראש עיריית פרנקפורט פטרה רות' הזמינה את אלפרד גרוסר, יהודי יליד גרמניה הידוע בעוינותו אחוזת-הטירוף לישראל, לשאת את נאום 'ליל הבדולח' השנתי בכנסיית פול. הוא ניצל את ההזדמנות על מנת להשוות בין התנהגותם של הישראלים לבין הנאצים, וזכה לשבחים בתקשורת.

היה גם הסקנדל הקשור ל'מרכז לחקר האנטישמיות' בברלין, הנחשב למוסד החשוב בגרמניה העוסק באנטישמיות. בראשו עמד עד לשנה שעברה הפרופסור וולפגנג בנץ, אשר קיבל את ה- PhDשלו מפרופסור קארל בוסל, חבר לשעבר בפלוגות הסער הנאציות המשמר קשר מתמשך עם קבוצות ימין קיצוני. עד היום, ממשיך בנץ להגן על המנטור שלו.

בנץ משווה בין אסלאמופוביה לבין האנטישמיות, וטוען כי מבקרי המנהגים האסלאמיים מזכירים את האנטישמים הנאציים שתקפו את התלמוד. לאחרונה, הוא קרא תיגר על העובדה כי לטרוריסטים המוסלמים בטולוז היה "ממד אנטישמי". הוא מתייחס בביטול לחששות המופנים כלפי 'האחים המוסלמים' וטוען כי אלו מזכירים את החרדות האנטישמיות כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. באופן ביזארי, הוא טוען כי הפניית תשומת הלב לעובדה שהמוסלמים מהווים 70% מן האסירים בבית הכלא בברלין דומה להתרעמותו של היטלר כלפי "העובדה ש-89% מרופאי הילדים בברלין של שנות ה-30 היו יהודים".

המרכז מתמקד בעיקר בקיצוניות מן הימין, ומתעלם או ממעיט לרוב מן האנטישמיות הנובעת מן השמאל ומטעם האסלאם. ואולם, למרות המחאות, לא נעשה כל מאמץ לכוון מחדש את פעילויותיו של המכון הזה, הזוכה גם הוא למימון ממשלתי.

המהומה האחרונה התעוררה בעקבות רשימה שהרכיב 'מרכז שמעון ויזנטל' האמריקני, שהתיימר להצביע על עשר ההצהרות האנטישמיות החמורות ביותר שהושמעו ב-2012. ברשימה נכללו הנשיא אחמדיניג'אד, האחים המוסלמים, מייסד ארגון 'אומת האסלאם', לואיס פרחאן, וכן אנטישמים אירופאיים. במקום התשיעי ברשימה הופיע ג'ייקוב אוגסטין, מו"ל השבועון 'דר פרייטג' התורם מאמרי דעה גם לשבועון החדשות המוביל בגרמניה, 'דר שפיגל', שאותו ייסד אביו.

יש לי סלידה לרשימות פשטניות המדרגות גזענים. ואולם, לאחר שסקרתי חלק מהתבטאויותיו של אוגסטין, ובעוד שאינני משווה אותו לאחמדיניג'אד או לפרחאן, הוא מצדיק את תיוגו כאנטישמי בכל קנה מידה.

אוגסטין טוען ש"כאשר ירושלים קוראת, ברלין סרה לבקשתה"; שנשיאים אמריקניים נאלצו "לעגן את תמיכתן של קבוצות שדולה יהודיות"; שהרפובליקנים האמריקניים וממשלת ישראל מפיקים רווחים מן האלימות בלוב, סודן ותימן. הוא טוען כי "ממשלת נתניהו מחזיקה את העולם ברצועה עם קריאות מלחמה הולכות ומתעצמות"; כי "ישראל דוגרת על יריביה בעזה"; כי סרטון הנביא מוחמד שפורסם לאחרונה ועורר מהומות נעשה ביוזמתה של ישראל; כי היהודים החרדים דומים לטרוריסטים האסלאמיים הפונדמנטליסטים, ו"נשמעים לחוקי הנקמה".

גם הפרשנות המקלה ביותר של הגדרות ה-OSCE תקטלג דמוניזציה שכזו של ישראל והתייחסות שכזו לכח היהודי הגלובאלי כאנטישמיות. ואולם, ג'וליאן ווטסל, חבר 'המרכז הגרמני לחקר האנטישמיות', קרא תיגר על קביעה זו ובא להגנתו של אוגסטין.

בתגובתו, אוגסטין טען ללא בושה כי מכיוון שהוא מתנגד לשנאת יהודים, הוא "מכבד עמוקות" את 'מרכז שמעון ויזנטל', ועל כן חש מצוקה על כך שהוכפש ותואר כאנטישמי.

בעל הטור הגרמני-יהודי הנריק ברודר כה התרעם עד שתיאר את אוגסטין בתור "אנטישמי טהור… אשר החמיץ את ההזדמנות לבניית הקריירה שלו בגסטפו רק משום שהוא נולד לאחר המלחמה". נשיא 'המועצה היהודית המרכזית בגרמניה', דיטר גראומן, בעוד שגינה את מאמריו "המזעזעים והמחרידים" בנוגע לישראל, מתח ביקורת על כך ששובץ ברשימה שכזו. סגנו, סולומון קורן, הרחיק לכת והגן בטיפשות על אוגסטין מפני האשמות באנטישמיות.

ג'וליאן ווטסל, חבר 'המרכז הגרמני לחקר האנטישמיות' היה בין אלו אשר דחו את הקביעות לפיהן אוגסטין עסק בשנאת יהודים או בהפצתה. מרבית התקשורת הגרמנית, כמו גם פוליטיקאים מן השמאל ומה-CDU, הגנו עליו והתעקשו כי הוא ביטא בסך הכל ביקורות לגיטימית כלפי ישראל.

הייתה חשיבות רבה בכך ששני נציגי שמאל בבונדאסטג נמצאו על סיפון ה'מרמרה' הטורקית, וכן לעובדה כי בפעם הראשונה, השמאל והימין התאחדו בפרלמנט בכדי לקבל החלטה גורפת המגנה את ישראל בפרשת המשט לעזה. מהלך זה לכשעצמו איננו מהווה אנטישמיות, אך הוא משקף את העוינות הגוברת המופנית כלפי ישראל, כזו אשר הייתה בלתי-נתפסת בגרמניה רק לפני כמה שנים. כעת, פוליטיקאים מן השמאל ומה-CDU כאחד יצאו גם הם להגנתו של אוגסטין.

בסביבה שכזו, בה הנאצים, המוסלמים ופעילי השמאל מתאחדים על מנת לקדם אנטישמיות ודמוניזציה של ישראל, ולמרות נוכחותם המורגשת של גרמנים פרו-ישראליים ואף פילושמיים, ישנו מקום אמתי לחשש בנוגע לעתידם של היהודים בגרמניה.

המצב צפוי להתדרדר ולהחמיר עוד יותר כאשר אנגלה מרקל תסיים לבסוף את תפקידה ותוחלף על ידי קנצלר חדש.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann