"מפגין" פלסטיני לפי סוֹכְנוּת יְדִיעוֹת מען

הגיע הזמן לשקול פעולה דרסטית

Print This Post

British-American Flag English

כמו רוב הישראלים, אני גאה בעובדה שאנו ממשיכים להוות את אחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם, וזאת למרות העובדה שאנו מוקפים בים של ברבריות ועומדים בפני איומים מתמשכים על קיומנו מצד אויבים עוינים.

אך כיום, האומה ניצבת מול איום חמור, שמקורו לא ביריבים חיצוניים אלא בגורמים בחברה הערבית-ישראלית אשר עברו הסתה ע"י בני עמם ברשות הפלסטינית ובחמאס לפתוח במתקפות אחוזות אמוק נגד שכניהם היהודים. רמות ההסתה והקריאות להפוך לשאהידים "בשם אללה" הגיעו לצלילים כה קודרים עד שבנוסף לזריקת אבנים, צעירים ערבים ישראליים נוחים להשפעה הוסתו כעת להצטרף ולקחת חלק בדקירות חסרות הבחנה ובמהומות נגד יהודים.

חשוב לציין שהמתקפות המתמשכות אינן מוגבלות לקהילות שמעבר לקו הירוק ומתרחשות בירושלים, יפו, פתח תקווה עפולה קריית גת ורעננה. ההסתה האנטי-ישראלית של הרשות איננה מבחינה בין ישראלים שגרים מאחורי או מעבר לקו הירוק.

הרמות השטניות של ההסתה משתקפות במסיבות הרחוב והחגיגות הציבוריות הספונטניות המתפרצות בכל פעם שאזרח חף מפשע נרצח. תמונותיהם של ישראלים שנרצחו משותפות ברשתות החברתיות, והוריהם הגאים של "שאהידים" מברכים את ילדיהם על יוזמתם למות מות קדושים בטלוויזיה הממלכתית שבמימון הרשות.

מרכיב מרכזי בליבוי ההיסטריה נובע מ"הפרטנר לשלום" שלנו, מחמוד עבאס, אשר מתכחש לכך שהיה בית מקדש יהודי בירושלים בכל זמן בעבר, ומאשים את הישראלים בכך שהם "מזהמים" ו-"מחללים את מסגד אל אקצא ברגליהם המטונפות" וכן זוממים להרוס אותו. עבאס סרב לגנות את המתקפות, הזרועות הצבאיות שלו לוקחות אחריות על מעשי הרצח והתקשורת של הרשות מתרברבת בדקירות וברציחות כמעשי גבורה המהווים ספתח לסיום הריבונות היהודית באזור. למעשה, עבאס עצמו הקדיש את הרוצחים, והצהיר "אנו מברכים כל טיפת דם שנשפכה למען ירושלים. שכן זהו דם נקי וטהור, דם שנשפך למען האל. ברצון אללה כל שהיד יגיע לגן עדן וכל פצוע יזכה בגמול".

לאחר דקירתו של נער בן 13 בשכונת פסגת זאב, דוברה הרשמי של הרשות האשים את הישראלים בהוצאה להורג של התוקף – אשר הולל כגיבור. בניסיון מכוון ומוצלח להסית למעשי טרור נוספים, הופצו תמונות בתקשורת הפלסטינית שבמימון הרשות שהשוו בין המחבל לבין מוחמד א-דורה, הילד הצעיר שנטען בכזב שנורה ע"י כוחות הביטחון הישראליים, תמונות שהיוו את המסד לאינתיפאדה השנייה.

ואולם, תוך שהוא מדבר בלשון מפוצלת, עבאס ממשיך לומר לתקשורת המערבית שהוא מבקש שלום. למרות האיומים שהשמיע, הוא לא פירק את מנגנוני הביטחון של הרשות – ביודעו שאם היה עושה כן וצה"ל היה נוסג, חמאס היה תופס באופן מידי את השליטה על האזור.

עם התפרצות הגל הנוכחי של האלימות ומותם של ישראלים חפים מפשע, התגובה – או העדרה – מצד מנהיגי העולם מכעיסה ביותר. ארה"ב, המתיימרת להיות בת ברית של ישראל, הייתה מאכזבת במיוחד. הנשיא אובמה תיאם שמזכיר המדינה קרי והשגרירה באו"ם סמנתה פאוור ייעדרו מהמליאה בזמן שראש הממשלה נתניהו נאם בפני העצרת הכללית של האו"ם – עלבון מחושב כלפי ישראל. מזכיר המדינה ג׳ון קרי סרב להטיל אשמה, אך ייחס את ה״תסכול״ הפלסטיני לבנייה המתמשכת של ישראל בהתנחלויות ודובר הבית הלבן השמיע גינוי נגד האלימות המכוונת נגד "אזרחים ישראלים ופלסטיניים", ובך רמז באופן מבחיל לשקילות מוסרית בין הטרוריסטים לבין הקורבנות הישראליים החפים מפשע.

למזכיר הכללי של האו״ם באן קי מון הייתה החוצפה לקרוא לישראל לבחון את ה״כוח המוגזם״ שלטענתו היא מפעילה נגד טרוריסטים. באופן דומה, הקוורטט קרא ל"כל הצדדים להפעיל איפוק, להימנע מפעולות ורטוריקה פרובוקטיביות, ולשמר את הסטטוס קוו הקיים במקומות הקדושים, הן במילים והן במעשים". שר החוץ הבריטי קרא לסיום הכיבוש. עמיתו הצרפתי הודיע על כוונתו לקדם החלטה בפגישה הבאה של מועצת הביטחון של האו"ם אשר תדרוש הקפאה של כל הבנייה ב"התנחלויות", כולל בירושלים ובגושי ההתנחלויות שאפילו עבאס הסכים בתחילה שישראל תשמור בידיה. נהיר שהדברים הללו מעודדים את הפלסטינים להחריף את פעולות הטרור.

המתקפות הללו אינן מהוות איום קיומי על ישראל, ואנו כבר התגברנו על איומי טרור גדולים בהרבה.

אך כיום, אנו ניצבים בפני תופעה חדשה ומסוכנת עם עלייתם של גורמים ערבים-ישראלים קיצוניים התומכים באויבי המדינה. בעבר, הכרזות והפגנות עוינות של ערביי ישראל זכו פחות או יותר להתעלמות. אך כיום, הדבר השתנה עם האלימות והרצח מצד ערבים ישראליים אחוזי טירוף השואפים להפוך לשאהידים, והמצב החדש מעורר מתיחויות גדולות לאין שיעור בתוך החברה – מתיחויות אשר לא ניתן יותר להתייחס אליהן בביטול.

לאור זאת, על הממשלה והמפלגות הציוניות להניח בצד באופן זמני את חילוקי הדעות הפוליטיים השגרתיים שלהם ולהגיע לקונצנזוס באשר לצעדים הנדרשים על מנת לעקור את האיום החדש של טרור ערבי ישראלי הולך וגדל.

בהקשר זה, תידרשנה הגבלות ופשרות בכל הקשור לחופש ביטוי חסר מעצורים, ויהיה צורך בפעולות שימנעו את ההסתה ויאפשרו לאזרחים הישראליים לחיות בביטחון.

בכדי להשיג מטרה זו באופן רציונלי ולהפחית למינימום את המתקפות ההיסטריות הבלתי נמנעות מצד הקהילה הבינלאומית וסוכנויות אנטי-ישראליות כגון האומות המאוחדות, יש להגיע לקונצנזוס רחב בכנסת בכדי להפגין שהדבר משקף נחישות לאומית לחיות בביטחון, ושאין לפרש את הפעולה כמזימה של הימין.

באופן אידיאלי, יש להגיע לתוצאה זו בעזרת ממשלת אחדות לאומית. אך במידה והמנהיגים הפוליטיים יסרבו לפעול בשם האינטרס הלאומי, יהיה זה נכון מצד הממשלה לשקול הקמה של תת-ועדה המורכבת מנציגים מרחבי הספקטרום הפוליטי הציוני אשר תתווה באופן מוסכם את המדיניות הביטחונית. אין כל ספק שרובם המוחלט של הישראלים יקבלו בברכה מצב שכזה.

המדיניות חייבת לכלול חקיקה האוסרת הסתה ומפעילה ענישה חמורה על כל ישראלי התומך או לוקח חלק בפעולות שכאלה.  המרכזים הערביים הגדולים במזרח ירושלים ובערים הערביות בגליל כמו אום אל פחם זכו להתעלמות כמעט מוחלטת מצד רשויות החוק, אשר הונחו במקרים רבים שלא להיכנס לאזורים האלו. מצב זה עודד דגירה של הסתה אנטי-ישראלית וטרור. כעת, הגיע הזמן שהרשויות ינקטו פעולה באזורים הללו – כולל סגרים, במידת הצורך – על מנת להבטיח שהחוק הישראלי נאכף ושההסתה נגד המדינה או נגד אזרחיה היהודים תיאסר.

אך מעבר לכך, ישנה חשיבות מכרעת לכך שתינקט פעולה למיגור ההסתה וההיסטריה המותססות ע"י גורמים במפלגת הרשימה המאוחדת הערבית-ישראלית בכנסת. התנהגותם של חלק מאלו המאמצים את קריאותיו הנתעבות של עבאס להציל את אל אקצא מחילול ע"י כופרים יהודים, או הקריאות של חנין זועבי להמונים הערביים לפתוח באינתיפאדה חדשה, מהווים ללא ספק מעשי בגידה.

ארגונים ערבים-ישראליים הלוקחים חלק בהסתה, כגון הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, צריכים היו להיות מוצאים מחוץ לחוק כבר מזמן. כמו כן, יש לאסור על פי חוק הפגנות שבהן ישנו אלמנט של הסתה או בהן מוצגים כרזות או דגלים התומכים באויביה של ישראל.

יש לנקוט בצעדים דרסטיים נוספים בכדי להרתיע את ה"שאהידים". הריסת בתיהן של משפחות מבצעי הפעולות היא רק צעד אחד. תחת תנאים מפורטים, יש להשהות או לבטל שילומי ביטוח לאומי או זכויות מדינה אחרות. ערבים-ישראליים אשר מאמינים שהדבר אינו קביל ומזדהים עם אלו המבקשים את חורבננו יוכלו לבחור לעבור בחופשיות לאזורים פלסטיניים מעבר לקו הירוק. כמובן שהדבר ייעשה בהתאם להתחייבות להפרדה ולהקמה, בסופו של דבר, של מדינה פלסטינית מפורזת ומבקשת שלום.

ייתכן ופעולות שכאלו ייתפסו כדרקוניות ע"י הקהילה הבינלאומית, אשר איננה מצליחה להבין כראוי את תרבות המוות והשנאה האסלאמית המוצאת אל הפועל ע"י הרשות והחמאס. אך הרוב המוחלט של הציבור היהודי בישראל יתמוך בצעדים הללו, אשר יאפשרו לו לחיות בשלום בתוך ישראל מבלי להתמודד עם מתקפות מצד ערבים ישראליים משולהבים שעברו שטיפת מוח והפכו למכונות רצח ע"י מוללות קיצוניים ואנטישמים פתולוגיים.

נהיר שכל דמוקרטיה מערבית אשר הייתה ניצבת מול איומים דומים מצד מיעוטים קיצוניים בתוך החברה שלה הייתה נוקטת בפעולה דומה. ואכן, הממשלות הבריטיות והאוסטרליות שוקלות כיום להעביר חקיקה לשלילת אזרחותם של אלו המורשעים בפעילות טרור. זאת ועוד, גם לאחר שתגביל פעילות שכזו, ישראל עדיין תהווה את אחת הדמוקרטיות השוקקות ביותר בעולם.

כמובן שיהיה זה הכרחי שאנו נעשה ככל האפשר בכדי להבטיח שערבים רודפי שלום בקרבנו יזכו למירב הזכויות וההטבות שלהן זוכה כל אזרח ישראלי. כמו כן, עלינו לעשות מאמצים בכדי לשפר את רמתם הסוציו אקונומית. המציאות היא שגם לערבים ישראליים עוינים אין כל רצון לשנות את מקומם או לחיות תחת ממשל הרשות המושחת והרודני. הדבר מומחש במיוחד בסקרי דעת קהל במזרח ירושלים, המצביעים על כך שרוב הערבים מתנגדים לחלוקתה של העיר.

אנו ניצבים בצומת דרכים, אך עלינו לנקוט בפעולות הקשות הנדרשות ולהפסיק לטמון את ראשינו בחול, גם אם חלק מהאנשים יחשיבו אותן כחורגות מהקורקטיות הפוליטית. הרוב המוחלט של הישראלים החליט שהגיעו מים עד נפש, ואם עלינו להגביל את חופש הביטוי ולהכעיס את יפי הנפש הגלובליים בכדי להציל חיים ישראליים – שכך יהיה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann