לפי כל הסימנים, הליך השלום הגווע התמוטט כעת רשמית. מעטים הישראלים שיופתעו מכך. ממשל אובמה הוזהר שוב ושוב כי הפעלת לחץ על ישראל וניסיון לרצות את הפלסטינים הסרבנים יובילו רק להטלת דרישות נוספות על ישראל. וזה בדיוק מה שקרה. לאחר שישראל נכנעה (בטיפשות, לדעתי) ללחצים של מזכיר המדינה ג׳ון קרי לשחרור 100 רוצחי המונים במטרה ״לשחד״ את הפלסטינים לגשת לשיחות ותו לא, מה אנו קיבלנו בתמורה?

האשמת ישראל בכישלון שיחות השלום

Print This Post
Flash 90

Flash 90

Blaming Israel for the Collapse of the Peace Negotiations

לפי כל הסימנים, הליך השלום הגווע התמוטט כעת רשמית.

מעטים הישראלים שיופתעו מכך. ממשל אובמה הוזהר שוב ושוב כי הפעלת לחץ על ישראל וניסיון לרצות את הפלסטינים הסרבנים יובילו רק להטלת דרישות נוספות על ישראל.

וזה בדיוק מה שקרה. לאחר שישראל נכנעה (בטיפשות, לדעתי) ללחצים של מזכיר המדינה ג׳ון קרי לשחרור 100 רוצחי המונים במטרה ״לשחד״ את הפלסטינים לגשת לשיחות ותו לא, מה אנו קיבלנו בתמורה?

הפלסטיניים דרשו מייד כי ישראל תחשיב את ההצעות הבלתי-מאושרות שהוצעו להם בעבר ע״י ראש הממשלה לשעבר אולמרט (שאותן הם דחו), כנקודת הפתיחה למשא ומתן.

במהלך כל תקופת ה״משא ומתן״, הפלסטינים סרבו להסכים ולו לוויתור אחד. אדרבא, הם הגבירו את ההסתה נגד ישראל באמצעות הילול הרוצחים המשוחררים כגיבורים לאומיים, תוך מתן פנסיות וקידוש מעשי הרצח האכזריים שלהם בטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית.

החודש, ממשלת ישראל איבדה את סבלנותה כאשר, לאחר שמיאנה להציע ויתורים כלשהם, הרשות הודיעה שהיא לא תאריך את המשא ומתן מעבר לחודש אפריל, ותפנה תחת זאת לאומות המאוחדות. תוך שהיא מזכירה ששחרור המחבלים נקבע כתהליך שיבוצע בשלבים במטרה להבטיח טובה תחת טובה והתקדמות במהלך השיחות, ישראל הודיעה כי אין בכוונתה לשחרר את המקבץ האחרון, אלא אם יתחייב יו״ר הרשות עבאס להמשיך במשא ומתן.

בניסיון נואש להציל את כבודו, קרי ניסה לשחד את הרשות בוויתורים נוספים, וזאת על מנת לשכנעה להמשיך ״לשאת ולתת״. ע״פ ההצעה, ישראל תשחרר עוד 400 אסירים (ללא דם על הידיים), ותתקיים הקפאת בנייה בלתי-מפורטת מעבר לקו הירוק (מלבד ירושלים). בכדי להקשות על חברי קואליציה מהימין להתנגד לעסקה, קרי כלל גם את שחרור פולארד בחבילה.

התגובה הפלסטינית הייתה הגשת מועמדות להצטרפות ל-15 קבוצות בינלאומיות, חלקן מקושרות לאו״ם – דבר המהווה הפרה בוטה של הסכמי אוסלו. הפצרותיו של קרי לחדול מן ההליכים הללו נענו בתשובתו של עבאס לפיה הוא מעדיף למות מות קדושים מאשר לעשות כן.

לאחר מכן, הרשות המשיכה ללעוג לארה״ב באמצעות הגברת דרישותיה בקנה מידה חריג. דרישות אלו כללו הכרה בקווי שביתת הנשק מ-1949 כגבולות סופיים – דבר שידרוש ויתור על הכותל המערבי ופרבריה היהודיים של מזרח ירושלים; שחרור 1200 מחבלים נוספים, וביניהם מרוואן ברגותי ואחמד סעדאת, רוצחו של השר רחבעם זאבי; מתן אזרחות ישראלית מיידית ל-15,000 משפחות הפליטים הפלסטיניים תחת זכות השיבה הערבית; זאת ועוד, הרשות דרשה את ״הסרת המצור מעל עזה״.

לראשונה בנושא שכזה, חברי ממשלת ישראל מימין ומשמאל השיבו בקול אחד.

ציפי לבני, נציגת ישראל בשיחות השלום, רחוקה מלהיחשב לנץ. עם זאת, היא האשימה את הרשות בהפרת מחוייבויותיה והטילה ספק ברצונה הטוב. לאחר פגישה סוערת בת שבע שעות עם סעיב עריקאת, שבשלב כלשהו אף איים לפנות להאג ולהאשים את ישראל בפשעי מלחמה, לבני הצהירה כי לא יהיה עוד על מה לדבר עד אשר הפלסטינים ייסוגו ממועמדותם לחברות ב-15 הארגונים הבינלאומיים. למרבה הצער, היא לא הצליחה להימנע בהמשך מהאשמת שר השיכון, אורי אריאל, בכך ש״חיבל״ בשיחות כאשר הוציא מחדש מכרזים לבניית 700 יחידות דיור בגילה, פרבר יהודי לחלוטין של מזרח ירושלים.

השר יאיר לפיד טען שעבאס הפעיל ״התגרות מכוונת שמטרתה לפוצץ את השיחות״ שלא איפשרה עוד להתקדם, ו״מעלה ספקות קשים האם הוא באמת מעוניין להגיע להסכם״.

התגובה האמריקנית הייתה פאטתית. בתחילה, קרי טען שהגשת המועמדות הפלסטינית לארגונים הבינלאומיים אינה מהווה בהכרח הפרה יסודית של הסכמי אוסלו.

אז, הוא הבין שעליו לגונן על עצמו מפני המפולת הקטסטרופלית של התערבותו הכושלת. הוא חזר להרגלו הישן והמפוקפק של הפעלת שקילות מוסרית למעשיהם של שני הצדדים.

על כן, הוא האשים את ישראל בפרובקציה מפני שאישרה את הבנייה בגילה – פרבר יהודי שאין כל ספק כי יישאר לעד בידי ישראל. הבית הלבן אף תיאר את העיכוב הישראלי בשחרור 26 האסירים האחרונים כ״בעייתי״.

עד כה, ראש הממשלה נתניהו נותר דומם, וזאת על מנת שלא יואשם בהחרפת המצב.

אך לאחר שיתברר כי לא תתקיימנה שיחות נוספות עם הפלסטינים, ישנו הכרח שראש הממשלה שלנו ישתמש בכל המשאבים שלנו כדי להבטיח שארצות הברית ומדינות דמוקרטיות אחרות יתעמתו עם העובדות.

משרד החוץ יידרש להוכיח את תעוזתו בגיבוש יוזמה גלובאלית משמעותית לקידום עמדת ישראל. יהיה עליו לוודא ששגרירינו משיקים קמפיין עוצמתי ומזמינים באופן פעיל את תמיכת הקהילות היהודיות וידידי ישראל בכל העולם.

יש להעביר את המסר לפיו רוב הישראלים מבקשים להיפרד מן הפלסטינים, והסכימו בעבר לוותר על למעלה מ-90% מהשטחים שנשלטו ע״י הירדנים קודם ל-1967. הישראלים כמהים לשלום ומוכנים לשאת ולתת עם פרטנר שקול, כזה שיהיה מוכן להגיע לפשרות ולקבל את דרישתה של ישראל לביטחון באזור הפכפך זה.

עלינו להמחיש את חוסר-מוכנותם של הפלסטינים לוותר בכל נושא – ובמיוחד את התעקשותם העיקשת שלא להתגמש בשלושה נושאים קריטיים המהווים בסיס לכל מערכת יחסים יציבה ודו-קיום אמתי: זכות השיבה לפליטים הערביים, מוכנות להגיע לסיום הסכסוך והכרה בישראל כמדינה יהודית.

יש לשוב ולהדגיש את המובן מאליו. לשלום נדרשים שני צדדים, ווויתורים חד-צדדיים נוספים פועלים רק כתמריץ לפלסטינים להפעלת דרישות חריגות יותר. לא מדובר רק בתגובתו של עבאס הדו-פרצופי, שהוא חלש, מושחת וחושש להרחיק עצמו מהפתח. מדובר בכך שסיום הריבונות היהודית תופס מקום חשוב הרבה יותר בסדר העדיפויות של הרשות מאשר עצמאותם המדינית. ואכן, עבאס הצהיר שוב ושוב כי אין לו כל כוונה לפרוש מתפקידו כבוגד ע״י ויתור על יעדים פלסטיניים מרכזיים כמו זכות השיבה.

הפלסטינים משוכנעים כעת שיעדם לפירוק ישראל בשלבים ניתן להשגה.

הם צפויים ליזום קמפיין גלובאלי עוצמתי לגינוי, הפללה, דה-לגיטמציה והחרמה כנגדנו. צירוף המדינות האסלאמיות, העולם השלישי ומדינות נבלות מבטיח שיתקיים רוב עוין תמידי נגד ישראל בכל מוסדות האו״ם. גינוי ישראל החודש במועצת זכויות האדם של האו״ם, וזאת בנושאים שכללו הפרה לכאורה של זכויות האדם של אזרחים ערביים בגולם (האירופאים נמנעו בהצבעה) אומר הכל.

אנו זקוקים לתמיכת הציבור האמריקני והקונגרס בכדי להניא את אובמה מנטישתנו ובמטרה להבטיח שהקמפיין הפסלטיני יוגבל להחלטות חסרות-תוכן. אנו מוכרחים להתעמת עם ההטייה, הדעות המוקדמות והקורקטיות הפוליטית ולעודד מנהיגים גלובאליים לנקוט בעמדה במקום לבחור בדרך הקלה ולהרחיק עצמם מאיתנו.

יש לנו סיבות אמתיות לחשוש שממשל אובמה עלול לעמוד מן הצד, להימנע מהפעלת זכות הווטו שלו במועצת הביטחון של האו״ם ולעודד באופן בלתי-רשמי את האירופאים לכפות עלינו להמשיך בוויתורים חד-צדדיים.

כיום, אנו מדברים בנושא זה בקול מאוחד הכולל את רוב רובם של הישראלים, ואנו קוראים למנהיגי העולם להיות אחראיים, להתעלות על מסורת ההטייה והדעות המוקדמות ולסטות מן הדרך הקלה של הפעלת אשמה זהה למשברים על שני הצדדים. לא רק שמדובר בחוסר צדק מוחלט, אלא שהדבר הופך את האפשרות להתקדם להסדר למרוחקת אף יותר.

באופן ספציפי, הדבר מהווה את האתגר החשוב ביותר העומד בפני ההנהגה היהודית אמריקנית. זו מוכרחת להחליט האם היא תעמוד ותשמיע את קולה, או תטמון את ראשה בחול. זהו לא זמן לדו-משמעות או להישענות מוחלטת על דיפלומטיה שקטה. יש לקוות שכיהודים אמריקניים גאים, הם לא יחששו לגלות את האומץ הדרוש ולהתעמת עם הממשל במידה וארה״ב תטיל אשמה שקולה על שני הצדדים או תאשים אותנו במשבר.

ומצידנו, עלינו להבהיר כי אין לנו כל כוונה להציע ויתורים נוספים במטרה לשחד את הרשות לשאת ולתת עימנו. אנו מוכנים להמשיך בשיחות להקמת מדינה פלסטינית ללא תנאים מוקדמים. כשהפלסטינים יאותתו על מוכנותם לנהל שיחות כנות אנו נשיב בחיוב ונחזור להפגין מוכנות להקרבת קורבנות בכדי להגיע לשלום אמת.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann