שפשפתי את עיניי בתדהמה השבוע כאשר קראתי מאמר שכותרתו "מרד גטו ורשה - לא היה כזה", שזכה לבמה בולטת באתר 'הארץ'. הכתבה קובעת כי מרד גטו ורשה, ההתקוממות הגדולה ביותר של יהודים תחת הכיבוש הנאצי, היה למעשה מצומצם ביותר בהיקפו ובמהלכו. ההיבט המגונה ביותר במאמר הינו הקביעה לפיה הלוחמים היו אחראיים למותם של 50,000 מיהודי הגטו שלא גורשו קודם לכן. הפרשנות המעוותת ללא ספק של האירועים מאפיינת את הרביזיוניזם ההיסטורי שבו דוגל 'הארץ', וזאת לא רק בהקשרים פוסט-ציוניים אלא כעת גם בכל הקשור להיסטוריה יהודית. העובדה שמאמר שכזה זוכה לבולטות ביומון ישראלי בעל תפוצה אינטרנטית רחבה באנגלית משקף את כולנו באור מזיק.

'הארץ' מפקפק במרד גטו ורשה

Print This Post

warsaw-ghetto-uprising

Haaretz Debases Warsaw Ghetto Uprising

שפשפתי את עיניי בתדהמה השבוע כאשר קראתי מאמר שכותרתו "מרד גטו ורשה – לא היה כזה", שזכה לבמה בולטת באתר 'הארץ'. הכתבה קובעת כי מרד גטו ורשה, ההתקוממות הגדולה ביותר של יהודים תחת הכיבוש הנאצי, היה למעשה מצומצם ביותר בהיקפו ובמהלכו. ההיבט המגונה ביותר במאמר הינו הקביעה לפיה הלוחמים היו אחראיים למותם של 50,000 מיהודי הגטו שלא גורשו קודם לכן.

הפרשנות המעוותת ללא ספק של האירועים מאפיינת את הרביזיוניזם ההיסטורי שבו דוגל 'הארץ', וזאת לא רק בהקשרים פוסט-ציוניים אלא כעת גם בכל הקשור להיסטוריה יהודית. העובדה שמאמר שכזה זוכה לבולטות ביומון ישראלי בעל תפוצה אינטרנטית רחבה באנגלית משקף את כולנו באור מזיק.

הכותב, עלי גת, הוא ניצול שואה שפרסם ב-2009 ספר מפוקפק בהוצאה פרטית, "לא עוד ספר על שואה". הספר מגולל את סבלו האישי ומרמז על דברי ההבל הרביזיוניסטים שמופיעים במאמרו הנוכחי. ספרו של גת זכה להתעלמות מוחלטת, ומעטים הכירו את שמו קודם לפרסום המאמר ב'הארץ'.

במאמר, גת מערער מכבודם של גיבורי מרד גטו ורשה ומפחית מחשיבותו ההיסטורית והסמלית. הוא מתעקש כי לקחו חלק במרי פחות מ-700 לוחמים, וכי ההתקוממות נמשכה בסך הכול יומיים, שלאחריהם נמלטו רבים מהמשתתפים בה. לגת ישנו העוז להפריך את העמדה המקובלת לפיה חלקו המשמעותי ביותר של המרד התרחש במשך חודש, והוא פוטר באופן ספציפי את הקביעה המאשרת זאת ע"י הפרופסור ישראל גוטמן ז"ל, היסטוריון שואה מכובד ואחד מלוחמי המרד.

ההיבט המגונה ביותר במאמר הינו ההאשמה לפיה לוחמי הגטו היו אחראיים למותם של 50,000 היהודים שנותרו בגטו ואשר הועסקו במפעלים שייצרו סחורות לטובת מאמץ המלחמה הנאצי. לטענתו, ייתכן ויהודים אלה היו שורדים לולא התרחש המרד. הוא מצדיק את המדיניות השגויה, הטרגית והכושלת של מרבית היודנרטים (ועדות יהודיות שמונו ע"י הנאצים לפיקוח על דיירי הגטו) שהתנגדו למחתרת והיו משוכנעים כי התקפלות בפני דרישות הנאצים עלולה להצילם. ואולם, האמת הבלתי-מעורערת היא שהנאצים לא הושפעו כהוא זה מהחלטתם של גיבורי גטו ורשה למות בכבוד במקום להיות מובלים כצאן לטבח; מחויבותם לתכנית ההשמדה הכוללת הייתה מוגמרת עוד קודם לכן.

מאמר זה מהווה דוגמה בודדת לעיתונאות הבלתי-אחראית והמוטית של עיתון הארץ. במהלך השנים האחרונות, העיתון משמש ככלי המרכזי לקידום פוסט-ציונות הרסנית. הוא לקח חלק בקמפיינים מכוונים לדמוניזציה של ישראל, ומפרסם לעיתים קרובות מאמרים המקדמים את תנועת החרם כנגד נגדה.

ואכן, הגרסה האינטרנטית של העיתון מהווה כיום את אחד ממקורות השמן העיקריים למדורת השנאה הבוערת נגד המדינה היהודית בתקשורת הבינלאומית העוינת ובקרב פוליטיקאים אנטי-ישראליים. הוא הסב בעבר וממשיך להסב נזק בל יתואר למדינה.

אחת הדוגמאות הבוטות ביותר לגישת השנאה-העצמית של 'הארץ' הורגשה בקמפיין הארסי שניהל כנגד צה"ל, במסגרתו פרסם אינספור דוגמאות לפשעי מלחמה לכאורה שבוצעו ע"י חיילים יחידניים. ההאשמות הללו התבררו בדיעבד כבלתי-מבוססות, אך הנזק כבר נעשה: הסיפורים פורסמו בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת הבולטים בעולם, וייצרו את האווירה העוינת שסללה את הדרך לדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה.

לעיתים, לא ניתן להבחין בין חלק מעיתונאי 'הארץ' לבין תעמלנים פלסטיניים. לדוגמה, באפריל השנה, לאחר אירוע שבו נפצעה באורח קשה מאוד ילדה ישראלית בת שלוש כאשר מכונית שנהגה בה אמה נרגמה באבנים, עמירה הס, הידועה לשמצה בהטייתה הפרו-פלסטינית, הצדיקה את המעשה ואף כתבה ש"יידוי אבנים הוא זכות וחובה מולדות של מי שנמצא תחת שלטון זר". מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, עמד מאחוריה והצהיר "לעיתים אלימות צריכה להיענות באלימות".

גדעון לוי, הכותב באופן קבוע מאמרים המצטטים מלה במלה את האשמות הפלסטיניים בנוגע לדיכוי והעבריינות הישראלית, פרסם באוקטובר של השנה שעברה מאמר שהופיע בעמוד הראשון בעיתון תחת הכותרת "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ". חמתם של הישראלים בערה, וכעבור חמישה ימים נאלץ העיתון לפרסם התנצלות. אך גם במקרה הזה, הנזק כבר נעשה, ועיתונים ברחבי העולם הפיצו את השקר בתפוצה רחובה.

ישנן אינסוף דוגמאות דומות להשמצות הארסיות הבלתי-פוסקות כנגד ישראל ולהאשמת המדינה כאחראית הבלעדית לאי-השגת הסדר שלום עם הפלסטינים. אך בשנים האחרונות, 'הארץ' הרחיב את הגישה הפוסט-ציונית שלו והחל לקדם נרטיב רביזיוניסטי המערער את ליבת ההמשכיות היהודית, מפקפק בקשרי העם היהודי של היום עם ימי התנ"ך, וקורא תיגר על תקפותה של המדינה היהודית.

בשנה שעברה, הוא פרסם מאמר המחייה מחדש את התיאוריה לפיה מרבית היהודים הינם צאצאי הכוזרים הטורקיים, שהמירו את דתם במאה השמינית ומהווים כיום את חלק הארי של יהדות אירופה. הגחמה האבסורדית הזו הופעלה בעבר ע"י אנטישמיים וכיום היא מקודמת בקדחתנות ע"י הערבים, וזאת במטרה להוכיח כי ליהודים של היום אין קשר לארץ ישראל התנכית.

חוסר המקצועיות של 'הארץ' הוא בלתי-נסלח. בקנאותו לערער את ליבת העקרונות של הציונות, הוא מסב נזק בלתי-הפיך. עיוות העובדות והשקרים הבוטים של העיתון סייעו לאויבינו ובלבלו את ידידינו, ובתוכם היהודים החיים בתפוצות שלהם הבנה מוגבלת של ההיסטוריה היהודית או הישראלית. מאמרו של גת ממחיש לאילו עומקים מוכן העיתון לשקוע, כאשר הוא מעוות עובדות – אפילו את היסטורית השואה – במטרה לגרות את קוראיו ולנשלם מן המידה המזערית ביותר של גאווה יהודית.

חופש העיתונות מאפשר ל'הארץ', כמו לכל עיתון אחר בישראל, את הזכות לפרסם ככל הישר בעיניו. ואולם, העיתונים תלויים בקוראיהם, ועל כן, על המנויים המעטים שעוד נותרו לעיתון לעשות את כל הדרוש ולנקוט בצעדים מועילים בכדי להשפיע על המו"ל ועל העורך כך שימנעו מעיתונם מלשמש ככן שיגור לאויבי המדינה והעם היהודי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann