האסון החרדי המגיח במלוא עָצמתו

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: The looming haredi disaster

עכשיו קיימת כבר הכרה שהיתה צריכה להתקבל לפני זמן רב: לשחיקת הזהות היהודית בתכניות הלימודים של מערכת החינוך החילונית השלטת ישנן השלכות הרסניות. בהתלהבות שלהם, היוצאת מגדרה, לקדם את האוניברסליזם, דיללו המחנכים החילוניים את המורשת היהודית למינימום האפשרי. אפילו התנ"ך, שתפס פעם מקום מרכזי בחינוך הציוני החילוני, נעלם כמעט לגמרי. בשילוב עם הנהנתנות הגוברת ועם הצרכנות, החל הדבר לערער את אמונתם של צעירים מסוימים בערכים המקודשים של האומה.

תופעה זו באה לידי ביטוי בבריחת המוחות הגוברת של ישראלים צעירים, המהגרים לכרי דשא ירוקים יותר. היא באה לידי ביטוי גם אצל מספר בדרנים פופולריים, המתגאים ללא בושה שהצליחו להתחמק משירות חובה.

על אפה ועל חמתה של שרת החינוך שלנו, השיכורה מפוסט-מודרניזם, מנהיגים ישראלים רבים נעשו עתה מודעים לצורך הדחוף לשקם את הערכים היהודיים והציוניים במערכת החינוך.

אלא שלמרבה הצער, בעיה זו בקרב החילונים מתגמדת נוכח משבר מידי יותר, הנובע מההתפוצצות הדמוגרפית של המגזר החרדי. יכולת ההשפעה הפוליטית של מגזר זה טיפסה לשיאים חדשים, בד בבד עם ממשלה כושלת המוכנה להקריב כמעט הכל, ולו רק כדי לשמור על כוחה.

ההוכחה לכך היתה קבלת חוק, זה לא כבר, המחייב את הרשויות המקומיות לספק מימון זהה לבתי-ספר חרדיים, לרבות כאלה הקשורים לתנועות קיצוניות יותר מש"ס ומהאגודה, המוציאות בעזות מצח נושאים מלימודי חובה חילוניים. איש לא נראה מודאג במיוחד מכך שהמדינה מממנת למעשה את גידולם של אזרחים שנועדו לחיי עוני ולתלות מוחלטת בתשלומי רווחה.

למרבה הפרדוקס, הילדים של היהודים החרדים במדינות המערב מחויבים, והם נוטלים חלק, בלימודים חילוניים עיקריים המוכתבים על-ידי הממשלות שלהם.

הסטטיסטיקה הקשורה לבעיה זו מאותתת על תופעה מדאיגה עוד יותר. שיעורי הלידה בקרב החרדים (הנחשבים לברכה למדינת ישראל) יצרו כיום מצב שבו ילדים ממשפחות חרדיות מהווים 22 אחוזים מכל הילדים הישראלים תלמידי כיתה א'. למעשה, זה שיעור כפול מהיחס שהיה קיים לפני 10 עד 15 שנים. שום מדינה שקרוב לרבע מאזרחיה נועדו להיות עול טפילי ולרושש את הרוב, לא תוכל לקיים את עצמה לנצח.

בהיסטוריה של העם היהודי לא שרר מעולם מצב מוזר כזה. בעבר, רבנים מחוננים במיוחד מומנו על-ידי נדבנים כדי שינהלו חיים של לימוד. אבל אפילו בשטעטל, שבה העוני התפשט כמגפה, השלימו היהודים הדתיים עם השתכרות לפרנסתם כתנאי מוקדם לרווחתם ולכבודם.

ויש לכך הקבלה מפחידה לא פחות. ב-1948, בעקבות מה שהוכח לימים כאחת השגיאות הגדולות ביותר שלו, הסכים דויד בן גוריון עם הרב אברהם ישעיה קארליץ, שנודע בכינויו "החזון איש", לפטור את כל תלמידי הישיבות מגיוס.

בזמנו חלה הוראה זו על 400 איש בלבד. השנה תפח המספר הזה – הכולל כמובן רבים שלעולם לא ייחשבו לתלמידים רציניים – ליותר מ-50 אלף, והוא ימשיך לגדול.

"חוק טל" נחקק במטרה ראויה לשבח לצמצום ההשתמטות של החרדים מגיוס, ולעודד את השתתפותם בכוח העבודה. החוק נכשל לחלוטין. בתקופה של ארבע שנים גויסו רק 400 תלמידי ישיבות, ומספרים זעירים בחרו בתעסוקה משפטית. אולם הממשלה טמנה את ראשה בחול פעם נוספת בלי לשקול את התוצאות, והאריכה את תוקף החוק לחמש שנים נוספות.

אולם הגרוע מכל עתיד עדיין לבוא. היום מונים החרדים 11 אחוזים מכלל המתגייסים. אולם אם השיטה לא תשתנה, כאשר תלמידי כיתה א' של החרדים כיום יגיעו לגיל 18, הם ימנו רבע בערך מכלל המתגייסים.

אם זה יקרה, לבד מהעול הפיזי הנוסף על אלה שגויסו. ההשלכות הפסיכולוגיות על האומה יהיו הרסניות. במקום לייצג עיטור של כבוד, השירות הצבאי ייתפס כאילו הוא חל רק על הפרייערים בישי המזל, או על "אנשים משכבות נמוכות".

מה שנחשב כיום לתופעה שולית אך הולכת וגדלה בקרב האליטות החילוניות, השתמטות מגיוס של ידוענים עלול להפוך למחלה מידבקת ולהוליך למאמצים רחבי-היקף להשתמט מגיוס. אין ספק שזה יהיה הרסני בשביל החזון הציוני.

מי אחראי למצב הזה, ומה אפשר לעשות?

אם נתעלם ממערכת פוליטית אומללה המעודדת פוליטיקאים להזנות את עצמם רק כדי להישאר במשרותיהם, האחריות העיקרית רובצת על הרבנים החרדים ועל ראשי הישיבות. רבים מהם צריכים עדיין להשלים עם החובות הכרוכות בחיים במדינה יהודית.

אין שום נימוקים הלכתיים אמיתיים המצדיקים השתמטות מגיוס. לא רק שהיהדות אינה מטפחת פציפיזם, אלא היא תומכת במפורש בחובה לתמוך במלחמה צודקת. הרמב"ם טען כי אפילו חתן ביום חופתו חייב להשתתף בהגנת האומה.

אולם הסיבה העיקרית לכך שהרבנים החרדים מתנגדים בתוקף רב כל-כך לגיוס היא החשש מפני חשיפת חסידיהם לעולם החיצוני. יש להם אפילו החוצפה להכריז כי תפקידם של החרדים הוא "להתפלל למען האומה" – ניסיון מחוכם למדי לנמק מדוע ישראלים שאינם שומרים מצוות וציונים דתיים (שגם הם מתפללים), צריכים ללחום ולהיהרג למענם. היחס שלהם מזכיר את הרבנים החרדים האירופיים לפני השואה שהפצירו בחסידיהם לא לצאת מאירופה. היחס שלהם כיום עלול להביא, בסופו של דבר, אסון היסטורי בהיקף דומה.

היחס השלילי כלפי הפרנסה מוזר לא פחות. חכמינו מתקופת המשנה תמכו בעקביות במעלותיה של העבודה ובפרנסת המשפחה.

קיים כמובן מיעוט לא מבוטל בקרב החרדים שמתפרנסים בכבוד, וגם אחדים ששירתו בצה"ל. חלק מהם יזמו מאמצים להקים מרכזי אימונים ומכללות להכשרת חרדים בתעשיות המחשבים והאלקטרוניקה. למרבה הצער, רק רבנים מעטים עודדו את חסידיהם לנצל את ההזדמנויות האלה.

יהודים דתיים מתונים, ששימשו בעבר כגשרים לישראלים חילונים, צריכים לקבל עליהם תפקיד מוביל בעניין זה. ילדיהם משרתים כולם בצה"ל, יש להם מוטיבציה עזה, והם ידועים בהתנהגות מופתית ובתרומותיהם – מעל ומעבר למספריהם – ביחידות לוחמות וכקצינים.

כשהם יובילו את המערכה הזאת, הם יוכלו להפגין שלא זו בלבד שהשירות בצבא אינו סותר את ההלכה, אלא שהתרומה להגנת האומה היא מצווה. הם יכולים להזכיר את יחידת הנח"ל החרדי שביצעה את משימותיה בצורה מעוררת הערצה, והיא מהווה הבטחה שצה"ל יוודא את כיבוד מצוות הדת.

הם יבטלו את גינוי החרדים מצד מפלגות אנטי-דתיות קנאיות, כמו מצד מפלגת "שינוי" שחדלה לפעול, יהיו קונסטרוקטיביים, ואפילו יבליטו את ההיבטים החיוביים של החיים החרדיים שהישראלים החילונים יוכלו לחקות.

יש לקוות שהם ישיגו גם את תמיכתם של החרדים השקטים עד כה, המודעים היטב לאסון שיפגע בהם ובאומה באופן בלתי נמנע, אלא אם המגמות האלה ישתנו.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann