האם על נתניהו להשהות את העימות של ישראל עם אובמה?

Print This Post

British-American Flag English

המתיחויות בין ישראל לבין ארה"ב, שהחריפו במהלך החודש האחרון בשל הנושא האיראני, הובילו לקיתונות של ביקורת המופנות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ואולם, במציאות, נתניהו הוכיח את עצמו כמדינאי מרשים. נאומו בפני המליאה המשותפת של שני בתי הקונגרס, שגרר גינויים קשים שלו, לא רק שלא הוליד אסון, אלא שהוא הוביל להגדרת הפרמטרים של הדיון. הצהרותיו שהופצו בצורה רחבה ביטאו את ההתנגדויות לעסקה הפנטזיונרית עם איראן וייצרו תהודה רבה בקרב הציבור האמריקני, ומגיע לו חלק גדול מהקרדיט על כך שחלק גדול מהאמריקנים שוכנעו להתנגד לכניעה ההרסנית בפני איראן.

אין ספק כי ישנו אבסורד גדול ברמיזה כי מתוך היענות לנשיא אמריקאי הוזה, על ראש ממשלת ישראל לפעול בעדינות בזמן שמדינתו ניצבת בפני איום קיומי, וזאת בזמן שארה"ב מספקת לשכנים הטרוריסטים האסלאמיים המסוכנים ביותר שלנו הסמכה להפוך למדינת סף גרעינית. לא כל שכן, כאשר חלק ממנהיגיה אף אינם נרתעים מההשמדה ההדדית המובטחת (MAD), וכעת אף שבים ומצהירים על נחישותם למחוק את ה"סרטן" הישראלי מעל פני האדמה.

המציאות הינה שהממשל האמריקני בא בברית עם מדינת טרור אשר מסורה באופן מפורש להשמדתה של ישראל. זאת ועוד, הוא ישחרר למעלה מ-150 מיליארד דולר לכספותיהם, כספים שהאיראנים מתגאים בפתיחות שיופעלו לטובת חיזוק פעילויות הטרור של גרורותיהם נגד ישראל. בעבור נתניהו, הימנעות מהתנגדות למדיניות שכזו, ללא קשר לתוצאותיה, הייתה מהווה מעשה בלתי מוסרי וזניחה של אחריותו כעומד בראשה של המדינה היהודית.

ככל שנחשפים פרטים מזעזעים נוספים בנוגע לגמלוניות נעדרת המוסר של הממשל במשא ומתן שלו עם איראן, חלק מתומכיו לשעבר הדמוקרטים של אובמה החלו לפקפק בפומבי באשר לרציונליות שלו. העובדה שארה"ב הסכימה לוותר לאיראנים הדו-פרצופיים ולהעניק להם את האחריות לביצוע בדיקות עצמיות של קיום ההסכם, וזאת בהיעדר גוף עצמאי, מעוררת פליאה, והיא מדגישה את אופיו ההזוי של הממשל. כמו כן, היא מפגינה שאובמה שיקר כאשר הוא הבטיח לעולם שמילוי הדרישות יזכה לפיקוח קפדני. היא מדגימה את הפרסה שבהסכם השפל הזה, אשר נכנע בפני טרוריסטים אסלאמיים רצחניים.

הבגידה של אובמה הועצמה אף יותר כאשר נחשף לאחרונה שהוא כבר הציע בחשאי ויתורים (שנדחו) למנהיג האיראני לשעבר, הנשיא אחמדינג'אד הרוצח השטני. הדברים הללו אירעו זמן רב לפני שרוחאני "המתון", שהאשים השבוע את ישראל את הישראלים ברצח ואונס של נשים וילדים, נכנס לתפקידו.

נהיר שהאסטרטגיה לטווח ארוך של אובמה הייתה מלכתחילה יצירה של היערכות מחדש במזרח התיכון, וזאת באמצעות הושטת יד אמריקנית למדינה האסלאמית העוינת המסוכנת ביותר וזניחה של ישראל, בת בריתה הדמוקרטית האמתית היחידה באזור.

על מחויבותו של אובמה לשיתוף פעולה צבאי והבטחותיו החוזרות והנשנות לפיה הוא "שומר על הגב" של ישראל לא ניתן לסמוך. זאת במיוחד לאחר הימנעותו מסיפוק תמיכה פוליטית לישראל במהלך המלחמה בעזה, שאותה הוא גינה שוב ושוב בשל חוסר בפרופורציה, תוך שהוא מפעיל שקילות מוסרית בין ישראל לחמאס ואף מונע אספקת נשק לישראל. לכך קדם דפוס התנהגות שבמסגרתו הוא התעלם באופן עקבי מהטרור וההסתה הפלסטיניים, התנער מהתמיכה של בוש בהחזקת גושי ההתנחלויות המרכזיים וגבולות ניתנים להגנה בידי ישראל, ואיים לבטל את הוטו האמריקני באו"ם ובכך לאפשר למועצת הביטחון להפעיל סנקציות על ישראל. כמו כן, היה זה מחפיר לחזות בנשיא אמריקני שמשפיל ומשמיץ את ראש ממשלת ישראל שוב ושוב, וזאת כשבאותו הזמן הוא מתרפס ונכנע בפני האייתוללות האיראניים המשיחיים.

היקף מאמציו ההזויים של אובמה לרצות את האייתוללות למרות קריאותיהם החוזרות והנשנות למוות לאמריקה – הומחשה במתקפות האישיות וההפחדה ההיסטוריות שהפעיל כלפי אלו בקונגרס שקראו לדחות את ההסכם. הוא היה אכזרי במיוחד כלפי מתנגדים יהודים, והוא הרחיק והאשים אותם בחרחור מלחמה, תוך שהוא מספק לגיטימציה להאשמות הוותיקות של נאמנויות כפולות שהושמעו בעבר ע"י אנטישמים מסורתיים.

הסנטור צ'אק שומר, מהדמוקרטים הבודדים האמיצים מספיק להתנגד לאובמה, הואשם בנאמנות כפולה ונחשף לארס אנטישמי חסר תקדים. ההיסטריה של אובמה הדהימה אפילו חלק מתומכיו הדמוקרטיים מבית, אשר דחקו בו לרסן את עצמו ולהימנע משימוש ב"הסתה אנטי יהודית" לטובת קידום עמדתו.

זו הייתה נקודת מפנה גם בעבור ההנהגה היהודית. למרבה הצער, עד לחודש שעבר, רוב רובם של הארגונים היהודים האמריקניים האיתנים בדרך כלל, חששו להתעמת עם אובמה ונותרו דוממים – וזאת להוציא את ארגון ציוני אמריקה ומספר קבוצות קטנות. אילו היו משמיעים את קולם לפני שנה, הם היו נמצאים כיום בעמדה חזקה הרבה יותר.

סוף כל סוף, כאשר ישראל ניצבת מול איום קיומי מצד מדינה הקוראת להשמדתה, הקבוצות הארגוניות המרכזיות הצטרפו לאיפא"ק בקריאה לקונגרס להתנגד להסכם במתכונתו הנוכחית. היוצאים מן הכלל הם הרפורמים אשר, לחרפתם, סרבו לאמץ כל עמדה.

אחוז היהודים האמריקנים המתנגדים להסכם עלה באופן דרמטי במהלך השבועות האחרונים, וזאת בעת שהם קלטו את גודל הבגידה של אובמה בישראל ואת השחיקה הגלובלית של ארצות הברית.

אך ישנם עדיין אלמנטים קולניים בקרב הקהילה היהודית התומכים באופן נמרץ במדיניות ההרסנית של אובמה, כולל לבושתם מחוקקים דמוקרטים יהודיים רבים שהתנהגותם מזכירה את זו של המנהיגים היהודים בראשות הרב סטיבן וייז, שביקש ב-1943 לרצות את הנשיא רוזוולט במקום לדרוש פעולה להצלת יהודים בזמן השואה.

תומכיו היהודים של אובמה מורכבים מקבוצות מגוונות. את האידיאולוגים הבלתי-מתפשרים ניתן לראות כיורשיהם של אנשי השמאל הקומוניסטי הנכחד, שהגנו על הרדיפה והרצח שביצע סטלין נגד יהודים ואף הריעו לה. הם זכו לתמיכתם של "שותפים לדרך", שהאמינו שבתמיכתם בברית המועצות, הם מפגינים את הפרוגרסיביות שלהם. עמיתיהם בקרב הליברלים של היום עוצמים את עיניהם כלפי האיומים הקיומיים שמדיניות אובמה מציבה בפני ישראל.

אחרים הם ליברלים בעלי כוונות טובות המסורים לאובמה ולמפלגה הדמוקרטית באופן עיוור ואינם מסוגלים באופן פסיכולוגי לכוון מחדש את נאמנותם, אפילו כאשר עתידה של המדינה היהודית מוצב על הפרק והם יודעים שרוב רובם של הישראלים, הן בממשלה והן באופוזיציה, מתנגדים נואשות להסכם הזה.

כמו כן, ניכרת התעוררות מהניכור לבדלנות או ללאומנות ששלטה בתנועה הרפורמית עד לשנות ה-40 של המאה ה-20. ישנם קבוצות של רבנים אשר, מתוך קנאותם להציג את האוניברסליזם שלהם, ייצרו צל מדולל של היהדות שבמסגרתו היחס לישראל מתבטא בהתעלמות או בדמוניזציה. מייסד תנועת היהדות המתחדשת, מרדכי קפלן, היה מתהפך בקברו למראה הגישה המבישה המופגנת כלפי ישראל ע"י רבים מחסידיו במאה ה-21.

חשוב מכך, ישנו מספר הולך וגדל של יהודים חילוניים שלהם אין למעשה כל קשר לחיים היהודיים המאורגנים ברמה קהילתית, תרבותית או דתית. לרבים מהם ישנם בני זוג לא-יהודיים, והם מקשרים באופן תת מודע בין היהדות לבין הליברליזם, וכך תומכים באופן אוטומטי במפלגה הדמוקרטית.

ואולם, הרוב המוחלט של היהודים המסורים – כולל רבנים לא-אורתודוקסים שאינם מקושרים ל-J Street – שלהם הבנה מינימלית של מה שמונח כעת על כף המאזניים במזרח התיכון, מתנגדים באופן נמרץ לכניעתו של אובמה בפני האיראנים הרצחניים, והסקרים מצביעים על כך ששני שליש מתנגדים כיום לעסקה האיראנית.

לאן כל זה מוביל? מבקריו היהודים של נתניהו מאשימים אותו בכך שהוא מערער לצמיתות את יחסי ישראל ארה"ב וחוזים שישראל תשלם מחיר יקר בעתיד, כשאובמה יעשה שימוש בשנה האחרונה שלו בתפקיד כדי לתת פורקן לנקמתו ויבקש באופן נקמני לכפות גבולות בלתי ניתנים להגנה על ישראל ולזנוח אותה באומות המאוחדות.

ייתכן מאוד שהדבר יקרה. אך התיעוב של אובמה לנתניהו קדם ללא ספק לנושא האיראני, וכפי הנראה היה ממשיך להתקיים גם אילו ישראל הייתה זונחת את התנגדותה. העובדה היא, וזאת במידה רבה בזכות נתניהו, שגם אם אובמה יצליח להטיל וטו על ההתנגדות בקונגרס, דעת הקהל פנתה נגדו.

ואכן, ישנה סבירות רבה שנתניהו הוא שיצר את האקלים שבמסגרתו יורשו של אובמה – דמוקרט או רפובליקאי – יהיה נתון תחת לחץ גובר להתנגד להגמוניה האיראנית באזור ולבקש לעכב את הפיכתה למדינת גרעין משגשגת.

בניגוד לטענות מבקריו של נתניהו, בהקשר של נשיא שהופך ל'ברווז צולע' באופן גובר ועם באופק, נוצרת אווירה שעלולה למעשה למנוע מאובמה לקדם את האג'נדה האנטי ישראלית שלו.

על כן, הקמפיין המתמשך נותר חשוב ביותר, והתכחשות הקונגרס לעסקה, גם אם יוטל עליה וטו נשיאותי בהמשך, צפויה לייצר אקלים שיעודד את הממשל שלאחר אובמה לסגת, לסקור מחדש את מדיניות החוץ האמריקנית ולהשיק חיים חדשים ביחסי ארה"ב ישראל החיוניים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann