איזי ליבלר

האם עלינו לעמוד מן הצד ביודענו שבכוונת חמאס להתקיף אותנו?

British-American Flag English [1]

מעטים יקנאו בהחלטות הכואבות שאותן ייאלץ ראש הממשלה נתניהו לקבל במהלך החודשים הבאים.

הוא ניצב מול אתגרים חמורים אשר צפויים להשפיע על חייהם ומותם של ישראלים. נדמה שהטרור הפלסטיני הנוכחי מסלים עכשיו מדקירות לפיגועי ירי, וישנו חשש משמעותי לפיו הרשות הפלסטינית אכן עלולה לקרוס, דבר שיוביל לכאוס חמור אף יותר.

חיזבאללה מחזיק באלפי רקטות המכוונים אלינו, אך לעת עתה, הוא מוסח ע"י קרבותיו המרים בסוריה שאותם הוא מנהל מטעמו של הפטרון האיראני שלו.

מבחינה דיפלומטית, לפחות עד לאחר הבחירות בארה"ב, אנו ניצבים מול סביבה עוינת כאשר ממשל אובמה מאותת על סלידתו כלפי הממשלה הישראלית ובזמן שנראה שהאירופאים מוכנים לנטוש אותנו ואף לכפות סנקציות נגדנו.

למרות התנהגותם הברברית של שכנינו והחברה הפלסטינית הפושעת ותוך שהם מודעים לכך שהפלסטינים נותרו מחויבים באופן מוחלט לסיום הריבונות היהודית, האירופאים ממשיכים להפעיל לחץ על ישראל לביצוע ויתורים חד צדדיים נוספים.

אך הנושא הדחוף ביותר כיום הוא השאלה כיצד להגיב לחמאס. זה, בשונה מהרשות הפלסטינית הדו פרצופית, משמיע בקול רם את מטרותיו הרצחניות. הוא התנגד תמיד מרות לכל משא ומתן והבהיר באופן ברור כשמש שהמשימה המהותית שלו – "לא משנה כמה זמן זה ייקח" – היא "להילחם ביהודים ולהרוג אותם" ולהחליף את המדינה היהודית בח'ליפות אסלאמית.

סעיף 7 באמנת החמאס קובע במפורש: "תנועת ההתנגדות האסלאמית שואפת להגשים את הבטחת אללה, ככל שהדבר יארך. הנביא, תפילת אללה ברכתו לשלום עליו, אמר: 'לא יבוא יום הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם, וכאשר יסתתרו היהודים מאחורי עצים ואבנים, כל עץ ואבן יאמרו: "הוי מוסלמי, הוי עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו". למעט עץ ה'רקד, שהוא עצם של היהודים'.

בחודשים האחרונים, חמאס שב והכריז שהוא משקם את צבאו מתוך כוונה לשחרר ולכפות חוקי שריעה על "פלסטין" כולה. מנהיגיו שבים ומעודדים את חסידיהם להרוג יהודים ולערוך חגיגות בכל פעם שאזרח ישראלי נהרג ע"י אחד מתומכיהם אחוזי הטירוף. הוא שוטף את מוחם של הילדים הצעירים שלו כך שיהפכו ל"שאהידים" במלחמות הקרבות נגד יהודים, תוך שהוא מדגיש שאלו אינן פעולות הגנה אלא הכנות לעימות צבאי חדש נגד ישראל בתזמון שאותו הוא יבחר.

חמאס ביקש באופן נואש לייבא ולייצר טילים בכדי לחדש את המלאי לאחר ההפסדים שנצברו במהלך המלחמה האחרונה. ישראל מתעקשת שהיא ערוכה ומוכנה להשמיד את הטילים הללו במידה ותידרש לכך.

אך מטרידים הרבה יותר הם המאמצים המוטרפים האחרונים של חמאס לבנות מחדש את המנהרות שנהרסו ע"י צה"ל במלחמה האחרונה בנוסף להקמת מנהרות חדשות. ניתן להבין מדוע מהלומת המקדחות, בזמן שהמנהרות מגיעות (ואולי אף חוצות את שטח ישראל), היא מדאיגה בעבור ישראלים החיים בסמוך לאזורים אלה.

אין כל דרך שבה ניתן לפרש את הווייתן של המנהרות המובילות לשטח ישראל ככזאת שנועדה להגנה. ואכן, מנהיגי חמאס אינם מסתירים את כוונותיהם. דובריהם הצהירו שמספר מנהרות כבר חדרו עמוק אל תוך הטריטוריה הישראלית, והם שבים ומתרברבים באופן פומבי שהמנהרות ישמשו בכדי לחדור לישראל ולכל הפחות, להרוג או לחטוף אזרחים שיהפכו לבני ערובה לצורך מיקוח על ויתורים דוגמת שחרור רוצחי המונים. הבטחות מזדמנות שהם משמיעים בהמשך לפיהן הם מבקשים לשמר את הפסקת האש עם ישראל ואינם מתכוננים למלחמה נוספת רחוקות מלשכנע.

מתוך הראיות שחמאס חשף, המנהרות החדשות הללו מתוחכמות ומתקדמות הרבה יותר מאלו שנהרסו בעבר ע"י ישראל. כמן כן, נהיר שחומרי הבניין שסופקו ע"י סיוע חוץ ושנדרשים נואשות על מנת לשקם את בתיהם של תושבי עזה נלקחו בעבר וממשיכים להילקח ע"י חמאס לטובת בניית מנהרות אלו. נדמה שישנה דחיפות מוטרפת המקדמת את סיום הפרויקט באופן מהיר, עובדה הנתמכת ע"י מספרם של מנהיגי ופעילי חמאס מובילים שנהרגו לאחרונה במהלך תאונות עבודה באתרי בניית המנהרות.

דבר זה מציב איום חמור במיוחד. ייתכן שחמאס הפיק לקחים ממאמציו הכושלים להסתנן לישראל דרך מנהרות במהלך המלחמה האחרונה. במידה והם יצליחו, חס וחלילה, בשיגור אלפי מחבלים אובדניים אל תוך ישראל דרך מנהרות, הם עלולים להסב נזק ושפיכות דמים עצומים לפני שינוטרלו ע"י צה"ל.

אינני חשוף למודיעין הצבאי, אך מכל הודעות ה"מרגיעות" מצד הממשלה, נראה שלמרות ההישגים הטכנולוגיים יוצאי הדופן שלנו, כולל כיפת ברזל, אנו עדיין לא פיתחנו את האמצעים לזיהוי או איתור המנהרות.

לאחר המלחמה האחרונה, צה"ל הכריז שהוא יתערב צבאית אם חמאס יחדש את פרויקט המנהרות. נהיר שמדובר במילים ריקות אשר כשלו מלהרתיע את חמאס, שלו יש את החוצפה לעסוק בבניית מנהרות במרחק 500 מטרים מהגבול ובאופן גלוי מול עיניו של צה"ל.

האם משמעות הדבר היא שעלינו לעמוד מן הצד ולהמתין למתקפה ממשמשת ובאה אשר תתרחש בזמן כלשהו ע"פ בחירתם של הטרוריסטים?

למרבה האירוניה, מנהיג האופוזיציה יצחק הרצוג בגיבוי הפרטנר שלו, ציפי לבני, הם שהתגלו כניצים בנושא הזה ונזפו בממשלה על כך שהיא נמנעת מלהגיב. הרצוג הזהיר, "למה מחכים? שיצאו מחבלים עם נשקים שלופים לתוך קיבוץ או מושב? …הדרג המדיני צריך להפסיק להסס… להורות לצה"ל לפוצץ את המנהרות ולחסל את האיום הזה… אנחנו נתעורר יום אחד ונגלה ששוב המעטנו בחומרתו של האיום. זה יעלה לנו בדם ובצער נורא".

הרצוג עומד על קרקע מוצקה בהשמיעו אזהרות שכאלו. איזו מדינה הייתה עומדת מן הצד בחוסר מעש בזמן ששכנתה בונה מנהרות שמיועדות לחדור לגבולותיה עם מחבלים אובדניים שמטרתם היא להרוג כמה שיותר אזרחים?

ראש הממשלה מודע לכך אך, בהתחשב במצב הבינלאומי והגינוי הכמעט ודאי מצד ארה"ב במידה וישראל תנקוט בפעולת מנע ותהרוס את המנהרות, הוא חושש שבאקלים הנוכחי, הדבר עלול להוביל לגינוי מצד מועצת הביטחון של האו"ם בליווי סנקציות שארה"ב תימנע בהצבעה עליהן.

בעוד שאנו מכירים בחששות הללו, עלינו להזכיר לעצמנו כיצד פעולת המנע שלנו היא שהובילה לניצחון המסחרר במלחמת ששת הימים ומנגד, כיצד הפחד מיצירת אנטגוניזם בקרב ידידינו באמצעות ירי הכדור הראשון הוא שהוביל לאסון של מלחמת יום הכיפורים.

אין כל ספק שאנו נגונה במידה וננקוט בפעולת מנע. אך אחריותה המרכזית של ממשלה היא להגן על אזרחיה. המתנה לרוצחים המוטרפים האלו שייצאו למסע רציחות כנגדנו קודם שאנו נגיב אינה נסבלת בשום פנים ואופן. ובכלל, למרות היללות הבלתי נמנעות שיופנו נגדנו על כך שהגנו על עצמנו, הכאוס הנוכחי במזרח התיכון והמלחמה נגד דאעש מייצרים מצב שבו לא בטוח שיהיה זמן טוב יותר להתמודד עם האיום.

מה שנדרש הוא קמפיין גלובלי קצר וחד שיכוון כלפי ממשלות, אשר ידגיש את האיום על אזרחינו בגיבוי ראיות והצהרות פומביות מצד חמאס. עלינו להצהיר בבירור שבמידה והמנהרות שנבנו בכוונה לחדור לגבולנו לא תיסגרנה ובניית מנהרות עתידיות לא תופסק, לישראל לא תהיה ברירה אלא לנקוט בצעדי מנע במטרה לשמור על גבולותינו ולהגן על חייהם של אזרחינו. יתר על כן, אנו יכולים להפנות לתקדימים אחרים. המצרים התגברו על בעיית מנהרות החמאס שלהם, אשר שימשו להברחת נשק לטרוריסטים אסלאמיים בחצי האי סיני, ע"י חפירת תעלות עמוקות והצפתם במי ים מפעם לפעם.

ישראל אינה מבקשת מלחמה נוספת, אך עמידה מן הצד בחוסר מעש בזמן שהאויב מתרברב בכוונותיו הרצחניות מהווה חוסר אחריות מוחלטת, והתמהמהות גרידא עלולה להוביל בהמשך לקורבנות רבים הרבה יותר.