Photo: Flash90/Marc Israel Sellem

האם זוהי שירת הברבור של נתניהו?

Print This Post

למרות שבנימין נתניהו הפך זה עתה לראש ממשלת ישראל בעל הכהונה הארוכה ביותר, התחזיות מצביעות על כך שחבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, צפוי להשיג את יעדו ולהביא לקצו הפוליטי של נתניהו. במידה ועמדותיו האנטי חרדיות הנוקשות של ליברמן תסייענה לו להשיג מנדטים נוספים, מה שנראה קרוב לוודאי, הוא ימשיך להחזיק במאזן הכוח. תפקידו זה זוכה לחיזוק בשל הסקרים המנבאים מבוי סתום נוסף, שבמסגרתו הן נתניהו והן יושב ראש כחול לבן, בני גנץ, לא יצליחו לקושש מספיק מנדטים בכדי להרכיב ממשלה.

זאת ועוד, במקרה שנתניהו יועמד לדין, קיימת סבירות שתתגלע מחלוקת בשורות הליכוד בנוגע לאפשרות שהוא יוכל להמשיך לכהן כמנהיג המפלגה.

באופן פרדוקסלי, נתניהו מצוי כיום בפסגת הישגיו. הוא התגבר באומץ על התקופה הסוערת ורוויית העימותים של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, כאשר האירועים שחלו מאז הוכיחו באופן מוחלט את צדקתו. הוא הצליח להרחיב את הברית עם ארצות הברית לשיא של כל הזמנים, בעוד הוא מטפח במקביל מערכת יחסים חיובית חסרת תקדים עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין (וזאת למרות תמיכתו בסוריה). הוא קידם את היחסים עם הודו, והפיל במיומנות מחסומים וקונן יחסים בדרום אמריקה, אפריקה ואסיה, כולל סין. כמו כן, הוא התגבר על מחסומים שנראו בלתי אפשריים לפתרון וטיפח קשרים חסויים, ולעיתים גם לא כל כך חסויים, עם סעודיה ומדיניות סוניות מתונות. כיום, במידה רבה בזכות הדיפלומטיה של נתניהו, ישראל נהנית מיחסים טובים יותר עם הקהילה הבינלאומית מאשר בכל זמן אחר הקמתה.

בנוסף, הוא יכול לנקוף לעצמו חלק גדול מהקרדיט על הכלכלה הפורחת של ישראל ועל כך שהמדינה מדורגת כאחת מחדשניות ההייטק המצליחות בעולם. תחת הנהגתו, צה"ל הגיע לשיאים חדשים, והוא מסוגל לנטרל כל איום מצד אויביה של ישראל.

אך לאחר 13 שנות כהונה של נתניהו – ותק יוצא דופן עבור כל מנהיג נפרד – ישראלים רבים מבקשים שינוי. גישה זו מוחרפת ע"י התקשורת, שעשתה לו דמוניזציה אישית כמו גם פוליטית באופן בלתי פוסק וחסר תקדים בכל מדינה דמוקרטית. אורח החיים ההדוניסטי שלו, שאותו בית המשפט אינו צפוי להגדיר כפשע, העצים את ההתנגדות הציבורית.

התרפסותו התמידית בפני דרישות החרדים הקיצונים, והוויתורים בנוגע לפטורים מגיוס שהרתיחו במיוחד את הישראלים, יצרו תגובת נגד אשר, לפי הסקרים, הסיתה מצביעים רבים למפלגתו של ליברמן. זאת, משום שהוא נתפס כאדם היחיד שמתייצב מול הסחטנות החרדית. אלא אם כן האיחוד עם הימין החדש בהובלת איילת שקד יוכל לשנות את התמונה, ממשלה בראשות נתניהו שתכלול את החרדים תבטיח שהקיצוניות הדתית תלך ותחריף, וזאת מעבר למאמציהם לכפיית הפרדה מגדרית מוחלטת והצבת מכשולים בפני גיור. נושא קריטי עוד יותר הוא הסרת כל הנושאים החילוניים מתכנית חינוך הליבה שלהם, דבר שהוביל לכך שמרבית בוגרי המערכת כשירים לעבוד רק בעבודות הפשוטות ביותר. אוכלוסייתם המתרחבת תמיד תוביל להשלכות קשות כאשר מסיבות כלכליות, המדינה לא תוכל עוד לממן את הדרישה הגוברת לשירותים חברתיים עבור אלו שאינם יכולים או אינם מוכנים לקחת חלק בעבודה יצרנית.

מה שמחמיר את המצב עוד יותר זו העובדה שהציונות הדתית, שהייתה מתונה בעבר, נשלטת כיום ברובה ע"י "חרדים לאומיים" – חרד"ל – אשר, למרות תמיכתם המלאה במטרות הלאומיות, מתייצבים לצד החרדים הקיצונים בשאלות הנוגעות לאמונה דתית.

כמו כן, נתניהו הואשם בכך שהוא מחסל את כל מי שיש לו פוטנציאל להחליפו כראש המפלגה. התקרבות לראש הממשלה נמשלת לעש הנמשך ללהבה שמשמידה אותו. דוגמה מובהקת להתנהלותו הקטנונית הייתה החלטתו לפטר שקד ונפתלי בנט מתפקידיהם בקבינט, ומאמציו אחוזי הטירוף לחסל אותם פוליטית.

בתנאים הקיימים, גם הליכוד ישיג יותר מנדטים מכחול לבן ונתניהו יתגבר על בעיותיו המשפטיות, במידה והוא לא יצליח לפתות אף מפלגת אופוזיציה או מספיק ח"כים בודדים להצטרף אליו, אנו עלולים לעמוד מול מבוי סתום נוסף. במקרה שכזה, ייתכן ואף אחד מהצדדים לא יוכל להשיג רוב. ישראל ביתנו, מפלגתו של ליברמן, עשויה להכפיל את כוחה האלקטורלי הקודם בשל המשיכה של העמדות האנטי חרדית שלה, והיא תמשיך לאחוז במאזן הכוח.

הפתרון היחיד הוא שהליכוד תיזום ממשלת אחדות לאומית, ותציע לגנץ ראשות ממשלה ברוטציה, כאשר נתניהו מבטיח לפרוש עם סיום הקדנציה שלו. אך הדבר צפוי להיכשל במידה וכחול לבן תהיה נאמנה להבטחתה שלא לשקול לשרת תחת נתניהו בשום תנאי.

אם כך יהיה המצב, הנשיא יוכל להתערב ולהזמין את גנץ להקים ממשלה. לליכוד לא תהיה ברירה אלא לדרוש מנתניהו לוותר על ראשות המפלגה. לאחר שיעשה זאת, הליכוד ומנהיגה החדש יוכלו לשאת ולתת עם כחול לבן בנוגע להקמת ממשלת אחדות – עם או בלי הכללתה של יש עתיד של יאיר לפיד. במקרה שכזה, לא צפויים מכשולים רבים משום שגנץ מחזיק באותם קווי המדיניות הכלליים של הממשלה הנוכחית בנושאי ביטחון והגנה.

רוב הישראלים יקבלו בהקלה תוצאה שכזו, אשר תסייע לאחד את האומה ולהביא לסופה של הסחטנות החרדית. כמו כן, איחוד שכזה יוכל להפריך את התפיסה המעוותת הקיימת לפיה בישראל מושלת ממשלת ימין "קיצוני" אשר זוכה לתמיכה הגורפת של רוב הציבור הישראלי.

פתרון שכזה מותיר לנו בעיה אחת: האם גנץ מחזיק בתכונות הנדרשות בכדי להוביל את המדינה? האם הוא, כמו נתניהו, יוכל להלך על החבל הדק הפוליטי בין טראמפ לפוטין? גנץ אינו מפגין כריזמה ולא תדמית מנהיגותית חזקה. סימן שאלה גדול מרחף מעל ליכולתו להוביל את המדינה באופן אפקטיבי במהלך 12 החודשים הקרובים, כאשר יהיה צורך בקבלת החלטות קריטיות.

ואם לא גנץ, מי מאנשי שתי המפלגות הוא בעל כישורים להנהגה? האמת המרה היא – אף אחד!

על כן, למרות העובדה שנתניהו אינו זוכה לחיבתם של רוב הישראלים, בה בעת הסקרים מצביעים על כך שגם כיום, רבים מחשיבים אותו כמועמד הכשיר היחיד לתפקיד ראש הממשלה. ואכן, ישנם רבים המתעבים אותו אך עדיין היו בוחרים שהוא ישמור על מושכות ההנהגה במהלך השנה המכריעה הקרובה.

לכן, בעוד שרבים חוזים שזוהי שירת הברבור של נתניהו, ייתכן והם טועים. כיום הסיכויים הם נגדו, אך בעבר הוא השתמש בכישוריו הפוליטיים יוצאי הדופן והתגבר על מצבים שנראו חסרי תקווה. אל תזלזלו בו!



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann