האם הנהגת יהודי אמריקה מפוחדת?

Print This Post

Is American Jewish leadership intimidated?

אלמלא שמשתי בעבר כמנהיג יהודי ארצי שניצב מול דילמות דומות לאלו שאיתם מתעמתים כיום מנהיגי יהדות ארה"ב, שעם רבים מהם שיתפתי פעולה בקרבות שונים כנגד אויבי העם היהודי וישראל, הייתי מתלבט אם עלי לכתוב את הטור הזה.

ואולם, עם חרטה רבה ועל אף היוצאים מן הכלל הראויים לציון, אני מאמין שכיום, רוב המנהיגים בקרב הממסד היהודי האמריקני אינם עומדים על שלהם ומשמיעים את קולם. זאת למרות המסרים המצמררים לפיהם בכוונת ממשל ארצות הברית לזנוח את ישראל, ובכך לבטל למעשה את הברית בין ארה"ב לישראל שעליה אנו מסתמכים עמוקות. ישנם אפילו רמזים לפיהם הנשיא אובמה עשוי לוותר על הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו"ם, הווטו שמגן על ישראל מגינויים ומסנקציות – דבר שעלול להוביל לתוצאות הרסניות. הדבר מתרחש בזמן שחלק גדול מן העולם מגיב כלפינו באופן דומה לתגובה לה זכתה צ'כוסלובקיה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

בנוסף, אובמה שב והפר התחייבות רשמיות, ונראה שהוא מתכוון להוציא לפועל עסקה עם האיראנים שתאפשר להם להשיג סטטוס גרעיני.

המתיחויות החריפו במהלך 12 החודשים האחרונים, והאופן שבו ממשל אובמה התייחס לישראל, לכאורה בת בריתו והדמוקרטיה היחידה באזור, הוא חסר תקדים. הגינוי של הממשל את ה"תגובה הבלתי פרופורציונאלית" של ישראל, כמו גם ההנחיה לעכב את חידוש מלאי הנשק במהלך הלחימה בעזה, רחוקות מלהוות התנהגות של בת ברית אמתית.

מאידך, ממשל אובמה מתחנף לאיראן ולקטאר המקדמות טרור גלובאלי, מתרפס בפני סעודיה למרות ההפרה המזוויעה שלה של זכויות אדם, ומחבק את נשיאה האנטישמי של טורקיה, ארדואן.

הנשיא מחמוד עבאס לא הסכים ולו לוויתור אחד, ובחר במקום זאת להתאחד עם חמאס הרצחני. הוא מסית במכוון לשנאת ישראלים, ורק השבוע הוא הילל את הרוצח של תינוקת ישראלית בת שלושה חודשים כשאהיד ושיגר תנחומים למשפחתו של האדם שניסה להתנקש בחייו של יהודה גליק, שעליו אמר ש"עלה השמיימה כחלל למען ההגנה על זכויות העם הפלסטיני והמקומות הקדושים״. יועצו של עבאס, סולטאן אבו אל-עינין, אמר שהכדורים שנורו בניסיון ההתנקשות "היוו משואה שתמשיך לדלוק לשנים רבות". ואולם, ממשל אובמה ממשיך לכבד את עבאס בצורה שקולה, בעוד נתניהו זוכה ליחס של לעג ובוז.

מרגיזה במיוחד היא העובדה שתוך כדי התהפוכה האזורית שבמסגרתה מיליוני אנשים הופכים לפליטים, מאות אלפים נטבחים והעולם מתעמת מול האיום שהופך לכדור שלג של ברבריות אסלאמית מצד דאעש וקבוצות טרור נוספות, הנשיא אובמה ממשיך להיות אובססיבי בנוגע לצורך של ישראל לבצע ויתורים שיערערו את ביטחונה וייצרו איומים קיומיים ארוכי טווח. העובדה שהוא מבלה יותר זמן בגינוי ישראל על בניית בתים בשכונותיה היהודיות של ירושלים מאשר בטיפול בהרג שמתרחש באזור היא ביזארית.

עם זאת, ולמרות כל האמור לעיל, נדמה שההנהגה היהודית נכנסה לתרדמת חורף. הקולות היחידים שמביעים מחאה עקבית כנגד ההטיה והגינויים המכוונים כלפי ישראל הן אלו של ארגון ציוני אמריקה ומרכז שמעון ויזנטל המבוסס בלוס אנג'לס, שהיה הראשון להגיב במטח הוגן להתבטאות ה"פחדן", תוך דרישת התנצלות והתכחשות לדברים.

ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית, בביקורת נדירה כלפי הבית הלבן, דרשה שהבכיר האנונימי שדבריו היו "בלתי ראויים" ו"פוגעניים" יידרש "לתת את הדין". אך אייב פוקסמן, המנהל הלאומי של הליגה נגד השמצה, הפך בפועל את המקרה לטריוויאלי כשאמר ש"הצהרת הבית הלבן [שהרחיק עצמו מהדברים מבלי לגנות אותם] אמורה להביא את הנושא לסיומו".

למרבה הפלא, המועצה היהודית הדמוקרטית הלאומית גינתה את ההתבטאות במושגים חמורים יותר מאלו של הממסד היהודי, כשביטאה "אכזבה מפתיעה מהשפה הבוטה והבלתי הולמת" שנעשה בה שימוש.

הנושאים שנמצאים על כף המאזניים גדולים לאין שיעור מהשפה הוולגרית וחילופי הדברים העוינים בין הנשיא אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו. הם מתקשרים ליסודותיה של הברית ארה"ב – ישראל.

אלו הם בדיוק הזמנים שבהם ניתן היה לצפות מאיפא"ק (שתכלית קיומו היא להגיב למצבים שכאלו) ומן ההנהגה היהודית האמריקנית למחות על היחס שלו זוכה ישראל.

שמירה על שתיקה והסתמכות על ארגון ציוני אמריקה וקבוצות קטנות אחרות להגן על ישראל מעבירות את המסר לפיו הקהילה היהודית האמריקנית התרחקה מישראל, ומעדיפה לעמוד מן הצד בזמן שממשל אובמה חובט במדינה היהודית.

מרבית המנהיגים היהודיים שאיתם אני מתקשר מודים כי הם מחשיבים את התנהגותו של הנשיא אובמה כלפי ישראל כמגונה.

רבים מבקשים להצדיק את התנהגותם ע"י הדגשת העובדה שהם משתדלים באופן נמרץ מאחורי הקלעים, והם גורסים שביקורת ציבורית של אובמה רק תעודד אותו להפוך קיצוני עוד יותר.

זוהי הגישה הגלותית הקלאסית של ה"עבריים המפוחדים". היא הוכחה כשגוייה בעבר, והמנהיגים היהודיים האמריקנים, ייאמר לזכותם, היו תמיד נמרצים ואיתנים בהפעלת זכותם הדמוקרטית לקידום עמדתם היהודית. אנו למדנו במשך השנים שבעוד שהשתדלנות (או הדיפלומטיה החרישית) היא אכן חשובה, היא יכולה להיות אפקטיבית רק כאשר היא מגובה בקמפיין ציבורי.

בנקודת המפנה הקריטית הזו ביחסים עם ישראל, חששי האמתי הוא שהמנהיגים היהודיים בארה"ב פשוט מפחדים מעימות ישיר עם הנשיא, ושהשדולה היהודית העוצמתית לכאורה חסרה למעשה את עמוד השדרה הנחוץ בכדי להשמיע את קולה ולהיספר.

היעדר ההכוונה והמנהיגות כבר הובילו לשחיקה נוספת, כפי שהומחש ע"י גרי רוזנבלט, העורך המכובד של הג'ואיש וויק של ניו יורק, שפרסם מאמר מערכת שכותרתו "ביבי נגד העולם". המאמר תקף את נתניהו על כך שהתעמת עם "מנהיג העולם החופשי" ובכך "סיכן את יחסיה של ישראל עם בנות בריתה החשובות ביותר" מסיבות אלקטורליות.

רוזנבלט הוא ציוני ועיתונאי אמיץ וישיר. רק שבועיים קודם לכן, הוא חיבר מאמר מערכת, "האשמת ישראל אינה התשובה", בו התרעם על הצונאמי האנטי-ישראלי הגלובאלי.

אך מאמרו האחרון היה בלתי הוגן ומזיק במיוחד. הג'ואיש וויק נוסד ע"י הפדרציות היהודיות, ורוזנבלט הודה בפני ג'פרי גולדברג מהאלטנטיק (שחשף את אמירת ה"פחדן") שבעבר, היה "צריך לשלם ביוקר בקהילה" על מאמר שכזה בנושא ישראל, אך כיום "זה כבר לא המקרה".

גולדברג ציטט את מאמר המערכת כעדות לכך שהמנהיגים היהודים "חשים אי נוחות" בנוגע לכיוונה של ישראל. הוא התייחס לדיונים של בכירים יהודים עלומי שם שפקפקו במדיניות של נתניהו. הוא המשיך והצהיר שעל ישראל לנסות "לשאת ולתת בתום לב" עם עבאס הדו-פרצופי, ולכפות הקפאת בנייה בירושלים ובגושי ההתנחלויות עד אשר המשא ומתן עם הפלסטינים יבהיר אילו שטחים יישארו בתוך ישראל. למותר לציין שסביר שלסבתא יהיו גלגלים קודם שהפלסטינים יסכימו להסדר שכזה.

זוהי הגישה שממשל אובמה יאמץ במאמציו הממשמשים ובאים לחידוש המשא ומתן לאחר בחירות הביניים. בעוד שרוב הישראלים מרגישים שמוטב יהיה שראש הממשלה יפסיק לשחרר הודעות לציבור בנוגע לבנייה, הקונצנזוס הרחב הוא שאין להסכים להקפאת בנייה בגושי ההתנחלויות, ובטח שלא בשכונותיה היהודיות של ירושלים.

יש לסלק מיתוסים ושקרים מסוימים. ישראל אינה בונה התנחלויות חדשות. להיפך, השינוי האמתי היחידי שנעשה על הקרקע בעשור האחרון היה פירוק ההתנחלויות בעזה, שהוסבו לאזורי שיגור רקטות. כמו כן, אף ערבי אינו מועבר מביתו ואדמה פלסטינית אינה מסופחת. סך השטח הקשור כיום להתנחלויות מהווה כ-3% מהשטחים שנשלטו בעבר ע"י ירדן. הסכמי אוסלו מעולם לא הטילו מגבלות על גידול בהתנחלויות, ובוודאי שלא על גידול טבעי של קהילות קיימות.

זהו המסר שעל איפא"ק והמנהיגים היהודיים לקדם. כמו כן, עליהם לגנות באופן פומבי ותקיף את המדיניות המוטית שאומצו כנגד ישראל ע"י אובמה וממשלו, ולעודד את הקונגרס לבקש למנוע מהנשיא אובמה לזנוח את ישראל במהלך השנתיים האחרונות שלו בתפקיד.

כישלון של ההנהגה היהודית בנקיטת פעולה מידית תערער באופן חזק את הקהילה היהודית כולה ככוח פוליטי באמריקה, ותשגר מסר לאומה האמריקנית ולקונגרס לפיו יהודי ארה"ב מרחיקים עצמם מישראל. התרחשות שכזו תשפיע בוודאי על רמות התמיכה הגבוהות ביותר שלהן זוכה ישראל כיום.

כמו כן, היא תחליש את הסטודנטים היהודים מעמידה על שלהם ולחימה על מקומם בקמפוסים, שרבים מהם הפכו לבורות שופכין אנטי-ישראליים ואנטישמיים.

להנהגה היהודית ישנה אחריות כבירה לספק הכוונה. יש לקוות שהם ינועו בכיוון הנכון, ובכך יימנעו מאנלוגיות בין הממסד היהודי האמריקני של היום לבין העידן ההרסני של הרב סטיבן וייז ועמיתיו, שנמנעו מלהתייצב כנגד אדישותו של הנשיא רוזוולט למצוקת היהודים במהלך השואה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann