אנו עדים בימים אלה לתגובות סותרות ומבולבלות של ממשל אובמה להפיכות הסוחפות את העולם הערבי. התגובות הללו שופכות אור על כישלונן של ממשלות ארה"ב הקודמות להפעלת לחץ ולהאצת בנות בריתן הערביות האוטוקרטיות להצגת רפורמות פנימיות ולמתן חירויות נוספות לאזרחיהן. הממשל מקדם, בתמיכתה של התקשורת, דימוי מטעה של "אביב ערבי" המובל על ידי ערבים חילוניים שוחרי שלום אשר מתקוממים כנגד העריצות ומבקשים לקדם את הדמוקרטיה.

"האביב הערבי"- המצאה דימיונית

Print This Post

האביב הערבי

Arab Spring – an illusion

אנו עדים בימים אלה לתגובות סותרות ומבולבלות של ממשל אובמה להפיכות הסוחפות את העולם הערבי. התגובות הללו שופכות אור על כישלונן של ממשלות ארה"ב הקודמות להפעלת לחץ ולהאצת בנות בריתן הערביות האוטוקרטיות להצגת רפורמות פנימיות ולמתן חירויות נוספות לאזרחיהן.

הממשל מקדם, בתמיכתה של התקשורת, דימוי מטעה של "אביב ערבי" המובל על ידי ערבים חילוניים שוחרי שלום אשר מתקוממים כנגד העריצות ומבקשים לקדם את הדמוקרטיה.

כך, במאמציה אחוזי הדיבוק להעניק ספין אידיאליסטי להפיכה במצרים, מחלקת המדינה הרחיקה לכת וטענה כי ארגון האחים המוסלמים אינו מהווה איום כיוון שהוא אימץ "פרופיל נמוך" ועובר תהליך של "חילון".

למעשה, המפגינים הצעירים והליבראליים- אשר תוארו בתחילה על ידי התקשורת כמובילי המהפכה- הורחקו הצידה ונעלמו מפני השטח. כעת נראה כי התוצאה החיובית ביותר של המרי תהיה החלפת משטרו המושחת והאוטוקרטי של חוסני מובארק בשלטון של הצבא המצרי. אך קיימת גם אפשרות כי משטר ג'יהאדיסטי הוא שיתפוס את השלטון במדינה. אפילו בנסיבות החיוביות ביותר תהיה הממשלה החדשה נתונה להשפעה חזקה מצד האחים המוסלמים הקיצוניים, מייסדיו של החמאס, אשר תומכים בטרור הגלובאלי ונחושים לאיין את הסכמי השלום עם ישראל. אחד מאנשי הדת הבולטים בארגון, האנטישמי הכריזמטי יוסוף אל קרדאווי, אשר הוגלה בעבר על ידי מובארק, שב לאחרונה לקהיר כשהוא עטור בתהילה והטיף לשנאת ישראל ארסית אל מול קהל ענק של מפגינים מריעים.

במידה וייערכו בחירות, סביר מאוד כי המנהיג הנבחר יהיה מזכיר הליגה הערבית לשעבר, עמר מוסא. יש לציין כי מובארק, אשר בעצמו אינו חבר טוב של ישראל, פיטר אותו מתפקידו כשר החוץ עקב חוסר יכולתו, לכאורה, לרסן את שנאתו הפנאטית למדינה היהודית. המועמד השני, מוחמד אל-בראדעי, התחייב כי באם ייבחר, ובהינתן מצב עתידי של עימות בין ישראל לבין החמאס, הוא יכריז על מלחמה.

שר החוץ המצרי החדש כבר הצהיר על כוונתו לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם איראן-  יחסים אשר נותקו ב-1979. הוא הדגיש כי מצרים אינה מתייחסת עוד לאיראן כאויב, והתיר לספינות-קרב איראניות לשוט דרך תעלת סואץ.

מעטים מאתנו הזילו דמעה על לכתו של מובארק. אך אין ספק כי הוא היה בן-בריתה הערבי החזק ביותר של ארה"ב, התנגד לאיראן, נשאר מחויב לתהליך השלום, הכיר בחמאס כאיום ונלחם בעקשנות כנגד האסלאם הפונדמנטליסטי.

על כן אין ספק כי האיראנים שמחו כאשר האמריקאים נטשו את מובארק, כיוון שהוא היווה מכשול משמעותי לשאיפה האיראנית להגמוניה אזורית. בכך שסירב לאפשר לו אפילו את האפשרות לפרוש בכבוד, העביר אובאמה מסר מצמרר למדינות ערביות פרו-אמריקאיות אחרות. באשר אלינו- זה עלול להוביל להתמוטטות הסכמי השלום שלנו עם מצרים ויכול אפילו לסלול את הדרך למלחמה אזורית עתידית.

ואולם, הריאל-פוליטיקה- נפט- הכריחה את אובמה להתנהג בצורה זהירה יותר כלפי ערב הסעודית. זאת על אף העובדה שמצרים האוטוקרטית והמושחתת של מובארק הייתה יכולה להיחשב לגן עדן ביחס למשטר הסעודי הברוטאלי, שאף מייצא קיצוניות אסלאמית. העובדה שבחריין מארחת את הצי החמישי של אמריקה הייתה, ככל הנראה, הסיבה לכך שארה"ב נמנעה מגינוי הרג המפגינים הברוטאלי בידי המלך בשיתוף פעולה עם כוחות סעודיים.

אובמה סירב בתחילה גם לקריאה לסילוקו של המנהיג התימני העריץ, עלי סלח, כיוון שזה התנגד נמרצות לאל-קאעידה. אך כעת החליט אובמה להניס גם אותו, ועכשיו קיימת סבירות גבוהה כי תימן, אשר נודעה בעבר כבית גידול משמעותי עבור אל-קאעידה, תוכל להתגלות מחדש כזירת היערכות עיקרית עבור הטרור הגלובאלי.

אך מדיניותה של ארה"ב בלוב היא שהדגישה את הכאוס והיעדרה של אסטרטגיה משמעותית כלשהי מצדם של האמריקאים.

אין ספק כי קדאפי הוא בריון אלים ורוצח סדרתי. ואולם, בניגוד לאיראנים ולסורים, הוא כן פירק את נשקו הגרעיני. למעשה, מחלקת המדינה האמריקאית אפילו תיארה אותו כ"פרטנר בעל חשיבות הולכת וגוברת כנגד הטרור וכנגד אל-קאעידה". הילארי קלינטון הצהירה ב-2009 כי ארה"ב "מעריכה מאוד" את מערכת היחסים שלה עם לוב, ומבקשת "להעמיק ולהרחיב את שיתוף הפעולה שלנו".

התערבות צבאית במלחמת אזרחים לובית, החלטה שנתקבלה בין לילה וללא התייעצות עם הקונגרס, סותרת לחלוטין את מדיניות ה-"הידברות" שאימץ אובמה כלפי מדינות עוינות אחרות כמו איראן או סוריה.

הצדקתו של אובמה לכך הייתה כי הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על ארונות הקבורה שיהיה צורך בהן בהיעדר התערבות צבאית. ואולם, ארה"ב ומעצמות אירופאיות נוספות לא הציגו חרדה דומה לקדושת החיים כאשר הן עמדו מן הצד במשך שנים בזמן שממשלת סודן ביצעה רצח עם וטבחה במאות אלפי לא-אסלאמיים בדרום המדינה.

גרוע מכך, האזור ה"משוחרר" במזרחה של לוב ידוע לשמצה בכך שהשריץ את המספר הגדול ביותר של מתנדבים ג'יהאדיסטים למלחמה בארה"ב בעיראק. ואכן, פעילי אל-קאעידה וטרוריסטים לשעבר אשר לחמו למען סדאם חוסיין כבר זוהו בקרב גייסות המורדים.

על כן, ייתכן ואנו מחליפים פסיכופט מוטרף אשר פרש מן הטרור בכוחות אל-קאעידה. ובמידה וקדאפי ישרוד, אין ספק כי הוא יבקש לנקום את הפגיעה בו בכך שישוב לדרכיו המרושעות.

תקוותנו היא כי ההכרה במה שקדאפי היה מסוגל לו כיום- לו היה בידיו נשק גרעיני- תזעזע את ארה"ב ומדינות מערביות נוספות, ותגרום להן לנקוט פעולות נחושות יותר על מנת שלא נעמוד בעתיד מול איראן מחומשת גרעינית.

נוסף לכל זאת, ישנו טיפול עדין יחסית בנשיא הסורי בשאר אסאד. בניגוד למובארק, אסאד הרג מפגינים. אבל הנשיא אובמה לא קרא להתפטרותו ומזכירת המדינה, הילארי קלינטון, אפילו הגדירה אותו לאחרונה כ"רפורמיסט".

ואולם, אסאד הוא בן-בריתה של איראן, אפשר לפעילי טרור של אל-קאעידה להשתמש בסוריה כבסיס בזמן מלחמתה של ארה"ב בסדאם חוסיין, מספק נשק לחיזבאללה, מעניק מקלט לראשי החמאס וארגוני טרור נוספים ועמד מאחורי רצח ראש ממשלת לבנון. הוא גם משתף פעולה עם צפון קוריאה על מנת להשיג מעמד גרעיני. התמוטטות משטרו תהווה צעד משמעותי לאחור עבור איראן והחיזבאללה.

ברור כי המדיניות האמריקאית הכאוטית והבלתי ניתנת להבנה מובילה לערעורם של משטרים אוטוריטאריים אשר היו בני בריתה המסורתיים של ארה"ב, בעוד מדינות אסלאמיות נבלות כגון סוריה זוכות לטיפול מאופק.

למרבה הצער, במרבית המדינות העוברות תהפוכות, הנהנים העיקריים מהשינויים יהיו כנראה האסלאמיים הרדיקאליים אשר, במקרה הטוב, יתפסו תפקידים משמעותיים הרבה יותר מאשר תחת קודמיהם בתפקיד.

עלינו לזכור את התמיכה הנלהבת שלנו במוג'הידין באפגניסטן, אשר היללנו בזמנו כ"לוחמי חופש" בתקופה בה נלחמו בברית המועצות. כיום, אנו מבינים כי סיפקנו את האינקובטורים שבהם גדלו אל-קאעידה, הטליבן וקבוצות טרור אסלאמיות נוספות. ייתכן ואנו חוזרים כיום שוב על אותה הטעות.

וכמובן, הלקח העצוב עבורנו ועבור שאר בני בריתה של ארה"ב: כאשר צץ משבר, אל תסמכו על ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות בציפייה שיעמדו לצדנו. הן לא יעשו זאת.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann