Kobi Gideon GPO

דרושה הנהגה דתית חדשה

Print This Post

New Religious Leadership Needed

לאחר שהרב הראשי לשעבר מצגר נעצר בפעם השניה והושם תחת מעצר בית בחשד להלבנת כספים, שוחד ושיבוש מהלך חקירה, כמעט ולא הורגשה תגובה כלשהי. חוסר העניין בארוע שערורייתי שכזה משקף את מעמקי התהום שאליה שקע מוסד הרבנות הישראלי. ואולם, בו בזמן ועל אף היעדרה המצער של הנהגה רוחנית ממשית, מורגשת בשנים האחרונות התעוררות יוצאת דופן בעניין המופגן ע״י החברה הישראלית כלפי ערכים יהודיים דתיים.

בשנותיה הראשונות, המדינה נשלטה ע"י חילוניות אגרסיבית. יהודים שומרי מסורת זכו ליחס של בוז, ונשמעו סיפורים מצמררים על מהגרים צעירים ממשפחות דתיות מצפון אפריקה שנשלחו למוסדות חינוך חילוניים שמטרתם לגמול אותם מן "האמונות הטפלות הדתיות".

בשנים שלאחר מכן, נצפתה מגמה מצערת, במסגרתה ציונים דתיים לשעבר החלו לרדוף אחר חזון משיחי של שימור ארץ ישראל השלמה, וזאת תוך הזנחת נושאים דתיים רחבים יותר המשפיעים על החברה כולה. על הרקע הזה, ההסתה החרדית כנגד הציונות הלכה והחריפה, והגדילה את הקיטוב שבין הדתיים לחילונים.

אך למרות המגמות הללו ובהינתן ההגירה ההמונית של יהודים חילונים ברובם מברית המועצות לשעבר בשני העשורים האחרונים, ישראלים מן הזרם המרכזי ממשיכים לחפש אחר יהדות בעלת משמעות ורלוונטיות. הדבר משתקף בצמיחתם של מוסדות ללימוד היהדות ובמספרם ההולך וגדל של ח"כים שומרי מסורת בקרב מרבית המפלגות בכנסת.

שני מרכיבים עיקריים תרמו למגמה זו. ראשית, בשונה מן האשכנזים, היהודים מרקע ספרדי שהתחלנו חונכו ע"י משפחותיהם לכיבוד המוסרת היהודית ולשימור טקסים משפחתיים ומחזוריים רבים. היהודי הספרדי שאינו שומר מסורת יבקר תכופות בבית הכנסת בשבתות על מנת לומר קדיש על אחד מהוריו, גם אם לאחר מכן ילך למשחק כדורגל, והוא ידבק באופן סלקטיבי בטקסים יהודיים כגון צום ביום כיפור ואכילת מצות בפסח.

המרכיב השני הינו עלייתן של מפלגות פוליטיות לאומיות שהתייחסו בכבוד למסורת היהודית, וזאת בניגוד להתנגדות הנמרצת לדת שהציגו סוציאליסטים רבים.

ואולם, ההנהגה הדתית במדינה לא רק שלא הגיבה כראוי למגמות הללו, אלא ששטף בלתי פוסק של סקנדלים אתיים וחברתיים הכוללים רבנים הביא אותה לשפל של כל הזמנים, והקשה על זיהוי יותר מקומץ רבנים הראוי להתייחסות כמנהיגים רוחניים מעוררי השראה.

הרבנות הראשית והמועצות הדתיות נשלטות כיום ע"י החרדים, רבים מהם אנטי-ציוניים אגרסיביים המסרבים לומר אפילו את התפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל בבתי הכנסת שלהם. הם חסרים הן את הרצון והן הכישורים לתקשר עם הישראלי הממוצע, והם מתנהגים כבדלנים המתייחסים ללימודים כלליים כאל חלק מתהליך התבוללות. הרמב"ם, המוכר כדוגמה האידאלית ליהודי אדוק השרוי בתורה ובידע כללי, לא היה זוכה לתפקיד הוראה במרבית מוסדות החינוך החרדיים של היום.

הרבנים הללו הצמיחו קהילות שערכיהם נוגדים את האינטרס הלאומי בשני נושאים מרכזיים: כלכלה ושרות צבאי. הצו של הישיבות החרדיות לתלמידיהן, לפיו עליהם להקדיש את חייהם ללימוד תורה ותו לא, וזאת על חשבון השגת מקצוע או משלח יד, הוליד תלות ברווחת המדינה המהווה חריגה בוטה בהיסטוריה היהודית. הדבר סותר באופן בוטה את אמרתו של הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם".

חוסר מוכנותם למלא את חובותיהם האזרחיות ע"י שירות בצה"ל, או לכל הפחות בהשתתפות בסוג כלשהו של שירות לאומי, מביא לנידויים מן החוויה הישראלית של הזרם המרכזי. דוגמה למעמקים המבישים שאליהם התדרדרה ההתנגדות לגיוס באה לידי ביטוי בהתפרצות הפרימיטיבית של הרב הראשי לשעבר, שטען "הימים הרפויים כמו ערב חג, ערב שבת, כאשר בתי המדרש קצת הידלדלו, ראינו כי היו יותר נפגעים, יותר הרוגים".

הרבנות הראשית מכתיבה את הטון של הדת במדינה. בעוד שהיא יכולה הייתה לעמוד בראש החץ של משימה דתית חדשה, במקום זאת החרדים – אשר עד לאחרונה התייחסו בבוז למוסד – חטפו את הרבנות הראשית. הם ניצלו אותה ככלי לקידום האינטרסים שלהם ולכפיית הפרשנויות ההלכתיות המופרזות שלהם בנוגע לנושאים מרכזיים, כמו נישואים, גירושים, גיור, קבורה, כשרות ועוד. בעת האחרונה, הם הפכו כמעט אובססיביים בנוגע להפרדה מגדרית ונושאי "צניעות".

הגישה הנוקשה שלהם הובילה לכך שאלפי ישראלים נוסעים לחו"ל בכל שנה על מנת להתחתן בנישואים אזרחיים, וזאת בכדי להימנע מהתעסקות עם הרבנות. לאחרונה, אישה שגוירה ע"י הרב עדין שטיינזלץ, מבין תלמידי התורה המובילים בעולם, חויבה להינשא בחו"ל מכיוון שהגיור שלה לא נחשב לחוקי בישראל.

כיום, ישנם כ-350,000 ישראלים, ובתוכם חיילים צעירים המשרתים בצה"ל, אשר אינם נחשבים ליהודים ע"פ ההלכה ואשר הונעו באופן אקטיבי ע"י בתי הדין לענייני גיור של הרבנות מהפיכה ליהודים. ואבוי, אין כיום בנמצא כל רב אשכנזי או ספרדי בשיעור קומתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, אשר סרב להיות מאוים והתייחס באומץ לבעיות ההלכתיות ביהדותה של העלייה האתיופית.

ההנהגה הנוכחית של הרבנות הראשית מייצגת בעצמה את התדרדרותו של המוסד. בעבר, עמדו בראשו רבנים ציוניים מכובדים כמו הרב הרצוג והרב גורן, אשר היו בוודאי מלומדים יותר ואדוקים לא פחות מבעלי התפקידים המכהנים.

הרב דוד לאו, בנו החרדי של הרב הראשי לשעבר ישראל לאו, נבחר לאחרונה כרב הראשי האשכנזי. לאחר מכן נחשף כי הוא בא בברית עם החרדי הקיצוני הרב שרמן, ונתן בידו את הזכות להטיל וטו על כל שינוי בעמדת הרבנות בנושאי גיור, נישואים או גירושים. הרב שרמן נודע בעבר לשמצה בשל פסילתו הרטרואקטיבית של אלפי גיורים שהוכרו ע"י הרבנות הראשית – מהלך חסר תקדים בהיסטוריה היהודית.

אך הבעיות הללו מרחיקות אל מעבר למחנות החרדיים והאנטי-ציוניים, וכוללות בתוכן גם אלמנטים "חרד"ליים" בקרב פלג 'תקומה' של המפלגה הדתית-ציונית הבית יהודי. פלג זה, בעוד שהוא מסור לחלוטין לציונות ולמצוינות בשירות הצבאי, חולק גישות דומות לאלו של החרדים בנושאים של דקדקנות הלכתית ותפיסות עולם. המודל לחיקוי שלהם הוא הרב דב ליאור, רבה הראשי של קריית ארבע, אשר תיאר את רוצח ההמונים ברוך גודלשטיין, מבצע הטבח במערת המכפלה בחברון ב-1994, כ"קדוש כמו קדושי השואה".

למרות הבטחותיהם לבצע רפורמות משמעותיות בזירה הרבנית, אנשי הבית היהודי נותרו דוממים למדי בנושאים אלו. תחת לחץ מצד גורמי הימין במפלגתו, נדמה שהשר נפתלי בנט נסוג מהתחייבותו לשתף את החרדים בכוח העבודה ולהשתתף בגיוס או בשירות לאומי. זאת ועוד, במידה ותיושם, היוזמה מטעמם של חלק מהגורמים ה"חרד"ליים" להקמת מקבילה ציונית למועצת חכמי התורה של ש"ס תהווה את פעמון המוות של התנועה הדתית-ציונית המסורתית, אשר עמדה על כך שהרבנים לא יהיו בעמדת כוח שתאפשר להם להטיל וטו או להשפיע על החלטות פוליטיות.

שינוי חיובי אחד נרשם בהעברתו של "חוק צהר", המאפשר לזוגות להירשם לנישואים עם רבנים לפי בחירתם.

צהר הוא ארגון חשוב ומועיל מאין כמותו, המורכב מרבנים מסורים המושיטים יד להמונים הבלתי מיוצגים במאמציהם להשיב את החמלה וההבנה ולנטרל את התדמית השלילית השלטת של הרבנים. ארגונים דינמיים אחרים, כמו 'בית מורשה' ו'עיתים', מבקשים גם הם לבנות גשרים ולטפל באופן אקטיבי בנושאים משמעותיים כמו גיור, אשר הוזנחו באופן מאכזב ואף זכו להתנגדות אלימה.

במידה ויישמר הסטטוס קוו, אנו נסבול מקיטוב נוסף. כאשר המפלגות החרדיות חסרות כעת את המינוף הפוליטי הנחוץ לכפיית רצונם על האומה, ישנה הזדמנות להצגת רפורמות משמעותיות ולעקיפת המנהלה הרבנית הבירוקרטית והמושחתת.

יש לבזר את הרבנות הראשית. פעולה שכזו תמנע מינוי קרובים ופרוטקציה, תאפשר רפורמה של המבנה הנוכחי של המועצות הדתיות והשכר המנופח שלהן ותאפשר לקהילות יהודיות עצמאיות להקים בתי דין רבניים משל עצמן. יש לאפשר לחרדים לחיות ע"פ אורחות חייהם, אך לא לכפות את אמות המידה שלהם על האומה כולה. היהדות האורתודוקסית שרדה אלפי שנות גלות, מפוזרת בכל קצוות תבל, ללא רבנות בשליטה מרכזית.

כיום, עומדת לנו ההזדמנות להקים רבנות ציונית רחומה אשר תהה בקיאה בעניינים גשמיים כמו גם בכתבי הקודש, ותספק מענה לצרכי האומה כולה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann