די לפוליטיקה הנבזית

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Enough of political perfidy

זה היה רק לאחרונה, כאשר נאמתי בפני אסיפה יהודית בחוץ-לארץ שהיבתי את היקף הבושה שלנו בעקבות ההתנהגות הבלתי מוסרית של מנהיגינו הנבחרים. ,. הכל נראה כמו חלום רע, וניסיתי להעטות ברק חיובי על המציאות המדכאת שלנו.

מפלגת העבודה וש"ס שוב לא עמדו בהתחייבותיהם לכפות על ראש-הממשלה הכושל והלא מתפקד שלנו ללכת הביתה. יחד עם מפלגת השלטון, "קדימה", הן בגדו פעם נוספת במחויבויות הלאומיות שלנו. למרות שחזרו והצהירו פעם אחר פעם שאולמרט אינו מסוגל להוביל את האומה, הם האריכו את החיים הפוליטיים של ראש-הממשלה בעוד שישה חודשים לפחות, ותוך כך, אהוד ברק הפגין שבמבחן האינטרסים האישיים על חשבון ההמחויביות הלאומיות, הוא מהיג לא פחות "ראוי" מאולמרט ("Birds of a feather").

בעוד שפעם, אפילו מנהיגים שנכשלו הונעו על-ידי מה שנראה בעיניהם האינטרס הלאומי, כיום סוחרי הספינים הפאתטיים נגועים בדיבוק של שמירה על כוחם, ומקדמים בלי בושה את סדר היום האישי שלהם. הם מפגינים בוז לאנשים, ולא מעניין אותם הנזק לטווח הארוך שהם גורמים.

בעבר, ישראל הייתה ידועה כאומה אמיצה, בעלת נחישות ותחכום. ההרתעה הייתה סימן ההיכר של ההגנה שלנו, ואויבינו היו מודעים היטב שהם יקבלו תגובה נמרצת ומהירה אם יגרמו לשפיכת דם יהודי חף מפשע. כיום, האויבים שלנו מודעים היטב שאיומים ריקים מתוכן הם צו השעה. חוסר האונים של הממשלה שלנו באה לידי ביטוי כאשר היא זנחה את תושבי הדרום, והפכה אותם לפליטים בארצם שלהם.

כיום, על אף שיש לנו הצבא החזק ביותר באזור, גם אולמרט וגם ברק הפרו את המנטרה שחזרה על עצמה: "לא תהיה שום שביתת-נשק עם טרוריסטים"; תקיעות הכף הרבות החלו להשתרע גם על הקבינט וגם על משפחת שליט, שלא יהיה שום הסכם עם החמאס בלי להבטיח את שחרורו של גלעד. הם סיכמו שביתת-נשק עם מיליציה טרוריסטית, שהכריזה בפומבי שאין לה שום כוונה לאכוף את שיתוף-הפעולה על קבוצות אחרות. החמאס הבהיר היטב שהוא מתכוון לנצל את הרגיעה כדי להתארגן מחדש, לקבל כלי נשק קטלניים יותר מאירן, ולחדש את התקפותיהם עלינו, בזמן שהם יבחרו.

אחרי שדרשנו מהעולם לדחות כל יחסים עם החמאס, ממשלתנו העניקה עכשיו אור ירוק לכל מדינות העולם להכיר בחמאס ולעסוק ישירות איתו. עצם העובדה כי המיליציה הטרוריסטית הצליחה לכפות מצב של תיקו צבאי עלינו, מהווה בושה לאומית יותר מהביזיון עם החיזבאללה בלבנון. "שביתת-הנשק" סותרת גם ההתעקשות החוזרת ונשנית שלנו שפיוס טרוריסטים היא מרשם בטוח לאסון, שיחזק את הג'יהאדיסטים בכלל רחבי העולם.

פיוס וויתורים חד-צדדיים נמצאים עכשיו ב"בישול" בחזית דיפלומטית רחבה יותר. ראש-הממשלה שלנו עסוק במשא-ומתן חשאי מאחורי דלתות סגורות, במאמצים קדחתניים להגיע להסכם עם הנציג חסר האונים מחמוד עבאס, לפני סוף השנה. המשך המו"מ תמוה שאנחנו למודעים לסבירות הגבוהה שהרשות הפלשתינאית תתמזג לבסוף, או שהחמאס ישתלט עליה, ויגרוף את הטבות הנדיבות שלנו. מה שעוד יותר לא יאומן, שהוויתורים שהציע אולמרט לפלשתינאים בהנייןירושלים ונכסים לאומיים חיוניים אחרים, עדיין לא נתגלו לחברי הממשלה או לכנסת.

אכן, יש משא-ומתן עם הסורים, שהוחל על-ידי ראש-הממשלה ללא כלאישור של הממשלה, ומאותת על נכונותנו לוותר על רמת הגולן. אולמרט עשה זאת כאשר הבין שהסדר עם הסורים, שמחופרים היטב עם האירנים, כיום, למעשה איננה אפשרית. כשעשינו זאת, הכעסנו את האמריקנים וטיהרנו את אסד, שעד היום נחשב למצורע בינלאומי. הנציג של האו"ם בלבנון, טריה לארסן – שרחוק מלהיות ידיד של ישראל – גינה את הממשלה שלנו על "שנתנה לסוריה מתנה ענקית, ועד עכשיו לא קיבלה שום דבר בתמורה". ואם לא די בכך, אותתנו ללבנונים המהססים, שאנחנו מוכנים להעביר להם את חוות שבעא, על אף העובדה שעד כה דחה האו"ם עצמו את התביעות הטריטוריאליות של הלבנונים לאדמה אסטרטגית זו, בנימוקים שהיא שייכת לסוריה.

ובתוך כל זה, ראש-הממשלה וסוחרי הספינים שלו, טיפלו בצורה השגויה ביותר את המשא-ומתן האכזרי לגבי החיילים הנעדרים שלנו. הם פרסמו הודעות סותרות מדי יום ביומו, גרמו לסבל לא יתואר למשפחות, ערערו את המוראל של האומה, וסיפקו קמח למכונות התעמולה של החיזבאללה ושל אויבינו.

במקביל לתוהו ובוהו הזה היה זרם בלתי פוסק של התפרצויות לא אחראיות של שרים שניסו לקדם את עצמם. חיים רמון, סגן ראש-הממשלה, זועק כי הרגיעה עם החמאס היא תבוסה לישראל, שאוך מופז, שכם הוא משמש כסגן ראש הממשלה מכריז שישראל תפציץ את אירן. גם שרת החוץ וגם שר הביטחון, במישרין או במשתמע, קוראים לראש-הממשלה להתפטר בגלל התנהגותו הבלתי מוסרית. מתן וילנאי, סגן שר הביטחון, אומר לתושבי שדרות להפסיק לקטר על הטילים שמשוגרים כלפיהם. אבי דיכטר, שר הפנים, מגנה את הממשלה שאינה נוקטת פעולה צבאית נגד החמאס. דניאל פרידמן, שר המשפטים, מתאר את שביתת-הנשק עם החמאס כמעשה טירוף. הרשימה יכולה להתארך עוד ועוד, וניתן להקדיש פרק שלם לחוסר אמונה פוליטי ("Political Perfidy"), ולתפניות ושינויי העמדות של אהוד ברק, שר הביטחון.

ומעל לכל, ראש-הממשלה שלנו, הנמצא בחקירה בחשד למעשי שחיתות, מסרב להשעות את עצמו, וממשיך לקבל החלטות של חיים ומוות, שרוב האנשים משוכנעים שהם מושפעים על-ידי צרותיו האישיות. אף כי ימיו של אולמרט ספורים, אפשר רק להזדעזע אלו מכירות דיפלומטיות של שרפות(diplomatic fire sale""), או יזמות אחרות, שהוא חושב עליהן בשלביו האחרונים, כדי להציל את עצמו או ליצור מורשת היסטורית מלאכותית.

אולם מפלגות הקואליציה ושרי הממשלה, שרובם מגנים אותו בפומבי, חסר להם האומץ לדרוש ממנו אחריות, מתנהגים כאילו לא חלה עליהם כל אחריות כחברי הממשלה. הם נשארים דבוקים לכיסאותיהם ומסרבים לפעול, מחשש שיעמדו בפני יום הדין של הבוחר.

שורש הבעיה נעוץ ב"קדימה" עצמה. החל מהיום הראשון – עם כמה חריגים ראויים לציון – והיא מורכבת מתערובת של פוליטיקאים מתוסכלים בעלי השקפות עולם שונות, המאוחדים רק בקידום האינטרסים האישיים שלהם. הם אימצו לעצמם את האמונה בחזון המשיחי המדומה שאריאל שרון יחולל נסים איכשהו. אולם פולחן האישיות התפורר כאשר העסקאות הפרטיות המפוקפקות של שרון נחשפו, והשלכות הוויתור ההרסניות של ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה הכינו את הרקע למחלה הנוכחית, שכבר אי-אפשר להסתיר אותה.

"קדימה" תיזכר מפני ששחקה את ערכי הליבה של הציונות. היא יזמה אמונות מזויפות של ויתורים חד-צדדיים, פיוס והירתעות מלהפגין הרתעה ועצמה צבאית. ההיסטוריה תרשום את עידן "קדימה" כמו זה שדומה למדיניות הפיוס של נוויל צ'מברליין, שהוליכה לכיבוי האורות בכל רחבי אירופה.

הכשל המתמשך של כל מפלגות הקואליציה להשפיע על אולמרט להתפטר, הוא כשל מפלצתי. הן יירשמו בהיסטוריה כאופורטוניסטיים מביישים, המעדיפים להקריב את טובת האומה לטובת השאיפות האנוכיות שלהם.

העם זועם ומתוסכל. ההפגנות ההמוניות שאורגנו אחרי מלחמת לבנון השנייה וקראו לממשלה, ובעיקר לראש-הממשלה, להתפטר, נדחו בבוז. רוב האנשים סבורים עכשיו שהפגנות מחאה לא ישיגו דבר.

לכל אורך התקופה האומללה הזאת, האומה שלנו הפגינה אומץ וכושר התאוששות. תחת הנהגה חדשה היא תתעלה על עצמה. צה"ל נמצא בידיים טובות, והוא שודרג בצורה דרמטית. כאשר ממשלה חדשה תסמיך את הצבא להפגין הרתעה אמיתית, היא יכולה לשנות את המצב בן-לילה. כך גם יכולה שיטת החירות חדשה שתשים קץ, אחת ולתמיד, לסחר הסוסים שנעשה סימן ההיכר של הכנסת המבישה הזאת.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann