דה ז'ה וו: יהודים בוגדים מפיצים ארס נגד בני עמם

Print This Post

Déjà vu: Jewish renegades spewing vitriol against their people

מתחילתו של מבצע צוק איתן, יהודים בוגדים מושמים באופן הולך גובר תחת אור הזרקורים. דוגמה אחת היא מכתב שפורסם לאחרונה כמודעה בניו יורק טיימס בחתימתם של 300 צאצאים של ניצולי שואה מכל העולם. המכתב גינה את "טבח הפלסטינים בעזה" שמבצעת ישראל, שמסתכם ב"רצח-עם של העם הפלסטיני". כמו כן, המכתב ביכה את ה"דה-הומניזציה הגזענית הקיצונית של הפלסטינים בחברה הישראלית, שהגיעה למצב של תוהו ובוהו", וקרא לחרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות שיכוונו נגד המדינה היהודית.

היוזמה היא דוגמה מאפיינת למאמציהם של קבוצות קטנות של יהודים פנאטיים שוטים המפוזרים ברחבי העולם ומבקשים לבצע דמוניזציה של ישראל. אין זו תופעה חדשה בהיסטוריה היהודית, ומקורה עוד בימי הגלות המוקדמים. היא הגיעה לשיאה במהלך ימי הביניים, אז היהודים נחשבו למנודים והכנסייה האשימה אותם בכל תלאות המין האנושי, ובתוכן מגפות, בצורות ואסונות טבע מכל סוג.

ההיסטוריה מלמדת שבתקופה זו, מספר קטן של בוגדים יהודים ביקשו להתחנף לקהילותיהם המארחות שלהם באמצעות קידום עיוותים זדוניים וסטריאוטיפים שטניים של בני עמם, וכך חיזקו האשמות שווא כמו עלילות הדם. בהיעדרן של מערכות הדפוס המודרניות והתקשורת האלקטרונית, השפעתם הייתה שולית, וזאת על אף שהכנסייה ואנטישמים אחרים נהנו לספק להם בימות להפצת השנאה שהובילה לעיתים קרובות לפוגרומים.

עם האמנציפציה של היהודים במאות ה-18 וה-19, רבים בחרו להתרחק מהגטו ונעמדו בראש התנועות הרדיקאליות והלאומיות. בחוד החנית של האנטישמיות הרדיקאלית של התנועה הסוציאליסטית המוקדמת עמדו לעיתים קרובות אישים ממוצא יהודי. כל שצריך הוא לסקור את דברי ההוקעה של קרל מרקס בכדי להכיר בעוצמת הרעל ששימש להצגת הסטריאוטיפים האנטישמיים הקלאסיים.

במזרח אירופה, חלק מהמהפכנים החברתיים היהודיים אף הצדיקו את הפוגרומים נגד בני עמם ככלי שיקדם מודעות מהפכנית.

כשהבולשביקים עלו לשלטון הם הקימו את היבסקציה, שם ניתנה לקדרים יהודיים המשימה לעקור מהשורש את התרבות והדת היהודית – משימה שהם ביצעו במרץ רב לאין שיעור לעומת עמיתיהם הלא-יהודיים. השמצת היהדות שהם הובילו הייתה לא פחותה מהתעמולה הנאצית.

ב-1948, כשסטלין השיק את השנים השחורות של האנטישמיות, שכללו את רציחתם של אינטלקטואלים יהודיים וקמפיינים אנטישמיים במימון המדינה שהגיעו לשיאם ב"משפטי הרופאים" האנטי-יהודיים המפוברקים במוסקבה, הוא החזיק מספר יהודים בתפקידי מפתח על מנת להסוות את האנטישמיות הקנאית שלו.

באירופה ובאמריקה, קהילות יהודיות ושותפים לדרך עמדו בחזית הקמפיינים להצדקת האנטישמיות הסובייטית בחסות המדינה, והכפישו את אלו שניסו לקדם את זכויות יהדות בריה"מ כקיצונים בעלי מניעים נסתרים. חלקם אף הריעו לסובייטים בשנות ה-60, כשיהודים סומנו ונגזרו עליהם דיני מוות על כך שעסקו לכאורה בפעילות כלכלית פלילית.

כיום, היהודים הבוגדים משמיצים את ישראל, מאשימים אותה בפשעי מלחמה ובהתנהגות נאצית, ובכך הם ממשיכים במסורת ארוכת השנים של בגידה.

למרבה האירוניה ובניגוד לטענות החוזרות ונשנות בתקשורת הליבראלית – לפיהן יהודי התפוצות מפולגים יותר ויותר בכל הקשור לישראל – היהודים המסורים מאוחדים כיום בתמיכתם בישראל יותר מבכל זמן מאז מלחמת ששת הימים. מלבד היצמדותם לטיעון המוסרי בהצדקת זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני מתקפות טילים וטרוריסטים רצחניים, היהודים נדהמו מההתפרצות הנפיצה של רגשות אנטי-ישראליים שלוו ע"י אנטישמיות בוטה.

אם כך המצב, כיצד הצליח קומץ היהודים האנטי-ציוניים לתפוס תפקיד כה בולט בזירה הציבורית?

התשובה נמצאת ביכולתם לנצל את טכניקות האינטרנט והרשתות החברתיות ליצירת קשרים גלובאליים וחיפוש אחר סוטים בעלי דעות דומות. זהו כלי שלא עמד לרשותם של היהודים הבוגדים בימי הביניים ובתקופת הנאצים.

גורם נוסף הפועל לטובתם הוא העובדה ששנאת ישראל מספקת כעת פתח למקובלות בחוגים שמאלניים ואפילו ליבראליים, דבר שהופך את היהודים הבוגדים למרתקים במיוחד בעבור כלי התקשורת האלקטרוניים והמודפסים שלהם.

בחזית הקמפיין ניצבים יהודים אנטי-ציוניים פנאטיים שהם פעילי שמאל רדיקאלי מנוכרים, רבים מהם כאלו שניתן להחשיב כממשיכי דרכם של הקומוניסטים היהודים, שהצדיקו בקנאות כה רבה את האנטישמיות הסובייטית. אחרים הם פובליציסטים חדורי אמביציה המנצלים את האנטי-ציוניות שלהם בכדי לזכות בקידום במסגרת התקשורת הליבראלית.

הפעילים של היום מפעילים את אותן הטכניקות שהפעילו קודמיהם הקומוניסטיים בכדי לגייס שותפים לדרך. הם מרכזים את מאמציהם בקרב יהודים ליבראליים בעלי בורות אימתנית בכל הקשור לתרבות היהודית, כאלו שחסרים כל מעורבות בחיים היהודיים. בעבור רבים מ"היהודים" הללו, האנטי-ציונות מהווה טבילת האש ראשונה בפעילות ציבורית יהודית כלשהי. הם חולקים שאיפה משותפת להצטרף לאופנה האנטי-ציונית על מנת להפגין את הליבראליות שלהם בהתעלותם מעל ללאומיות היהודית צרת האופקים. ואכן, רבים מהחתומים על העצומות האנטי-ציוניות מעולם לא הזדהו בעבר כיהודים.

ההיבט המחליא ביותר בקבוצות הללו הוא הפעלת היפוך השואה באמצעות הצגת התנהגותם של הישראלים כמקבילה לזו הנאצית.

הם כה שקועים בדמוניזציה של ישראל עד שהם אינם קולטים את הנלוזות שבהגנה על ברבארים רצחניים שאמנתם דורשת את חורבן המדינה היהודית, אלו אשר קוראים לאנשיהם לרצוח יהודים בכל מקום. הם כורתים ברית עם מקדמיה של אנטישמיות פראית, רבים מהם כאלו המצדיקים את היטלר. אלו שאבותיהם נספו בשואה אינם רגישים מספיק כדי להכיר באבסורד שבהשוואה בין הנאצים לבין המדינה היהודית, מדינה שלו הייתה קיימת בשנות ה-30 של המאה הקודמת הייתה מצילה את חייהם של מיליוני יהודים.

ה"שותפים לדרך" יפי הנפש הנאיביים יותר מציגים גרסה רכה יותר של האנטי-ישראליות, מתעלמים מהפליליות שבפנאטיות האסלאמית ומדגישים שהם מונעים ע"י הומניות ופועלים לטובת האינטרס של העם היהודי. ההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה רבה אף יותר מאשר הליבראליים שאימצו את סטלין וסרבו להכיר במציאות של האימפריה המרושעת שייצגה ברית המועצות. כיום, רבים מהם הם גם אקדמאים, כמו קודמיהם שקידמו את "מחנה השלום" במהלך המלחמה הקרה, דבר שהסתכם בפועל בקידום יעדי מטרות החוץ הסובייטיים.

התקשורת השמאלנית ה"ליבראלית", המיוצגת ע"י הניו יורק טיימס והגארדיאן הבריטי, המספקת כיסוי מורחב ותמיכה מערכתית בעמדות המוטרפות הללו, יישפטו בחומרה רבה יותר על כך מאשר על התמיכה הבלתי-מוסרית הקודמת שלהם בברית המועצות. למרות שכתבת הניו יורק טיימס בירושלים, ג'ודי רודורן, רחוקה מלהיות בוגדת אנטי-ציונית, חלק מדיווחיה בנוגע לעזה מזכירים את דיווחיו של וולטר דורנטי במהלך שנות ה-30 באותו עיתון, במסגרתם הוא הפחית מהתנהגותו הפלילית של סטלין.

לסיכום, התגלמות היהודים הבוגדניים בזמננו מהווה דה ז'ה וו, ונתפסת כגדולה מהמציאות רק בשל השפעתן של התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות. עלינו להזכיר לעצמנו שאנו חיים בחברות דמוקרטיות שבהן לאנשים ישנו החופש לרמות. מקור הצער הלגיטימי שלנו הוא בכך שהאנטישמים היהודיים החד-ממדיים הללו זוכים לחשיפה תקשורתית כה רבה.

עלינו לקרוא עליהם תיגר ללא הרף בעת שהם מציגים עצמם כיהודים מן הזרם המרכזי, ולהדגיש שהם מהווים מרכיב מזערי של העולם היהודי – אשר מתעב אותם.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann