ההכרזה על "שלום בזמננו" ניתנה ע"י נוויל צ'יימברלין בשנת 1938, וזאת בכדי להגן על הסכם מינכן הרה האסון שעליו חתם עם היטלר. ההיסטוריה מעידה על כך שמדיניות הריצוי שנקט והימנעותו מעימות עם הברבארים הנאצים התוקפניים הפכה בפועל את מלחמת העולם השנייה לבלתי-נמנעת. היה זה באוגוסט 1993, רק לפני 20 שנים, כאשר ראש הממשלה יצחק רבין, תחת לחץ כבד מצד שר החוץ דאז שמעון פרס, פצח במה שהוא תיאר בזמנו כ"הימור על השלום" והוציא לפועל את הסכמי אוסלו עם אש"ף, מעשה שפילג את העם באופן אקוטי. דיונים להוטים התעוררו בהמשך. אך בכמיהתנו הנואשת לשלום, עד לאחרונה רבים מאתנו השלנו את עצמנו כי אנו נמצאים במהלכו של תהליך שלום "בלתי הפיך". חלק מאתנו אף הפנטו עצמם אל תוך האמונה לפיה יאסר ערפאת ויורשו, מחמוד עבאס, היו פרטנרים אמתיים לשלום. זאת למרות הראיות החותכות הטמונות בהצהרותיהם-שלהם, לפיהם כאשר הם מתייחסים לשלום, הם עושים זאת בלשון מפוצלת, ומטרתם האמתית הינה סיום הריבונות היהודית.

דֶּזָ'ה ווּ: "שלום בזמננו"

Print This Post

peace-illusions

Déjà Vu: "Peace in Our Time"

ההכרזה על "שלום בזמננו" ניתנה ע"י נוויל צ'יימברלין בשנת 1938, וזאת בכדי להגן על הסכם מינכן הרה האסון שעליו חתם עם היטלר. ההיסטוריה מעידה על כך שמדיניות הריצוי שנקט והימנעותו מעימות עם הברבארים הנאצים התוקפניים הפכה בפועל את מלחמת העולם השנייה לבלתי-נמנעת.

היה זה באוגוסט 1993, רק לפני 20 שנים, כאשר ראש הממשלה יצחק רבין, תחת לחץ כבד מצד שר החוץ דאז שמעון פרס, פצח במה שהוא תיאר בזמנו כ"הימור על השלום" והוציא לפועל את הסכמי אוסלו עם אש"ף, מעשה שפילג את העם באופן אקוטי.

דיונים להוטים התעוררו בהמשך. אך בכמיהתנו הנואשת לשלום, עד לאחרונה רבים מאתנו השלנו את עצמנו כי אנו נמצאים במהלכו של תהליך שלום "בלתי הפיך". חלק מאתנו אף הפנטו עצמם אל תוך האמונה לפיה יאסר ערפאת ויורשו, מחמוד עבאס, היו פרטנרים אמתיים לשלום. זאת למרות הראיות החותכות הטמונות בהצהרותיהם-שלהם, לפיהם כאשר הם מתייחסים לשלום, הם עושים זאת בלשון מפוצלת, ומטרתם האמתית הינה סיום הריבונות היהודית.

בשנים האחרונות, רוב רובנו הסיקו בצער כי "ההימור על השלום" נחל כישלון וכי, בהיעדר הנהגה פלסטינית המחויבת באופן אמתי ועמוק לדו-קיום, כל סיכוי לשלום אמתי הוא בגדר אשליה. מסקנה זו הפכה ברורה במיוחד בעת שהמנהיגים הפלסטיניים מסרבים אפילו לפתוח במשא ומתן ללא תנאים מוקדמים.

ואולם, רובם המוחלט של הישראלים עדיין היו מוכנים לקבל כעת ויתורים משמעותיים כלפי הפלסטינים, במידה והיו משוכנעים כי הדבר יוביל לשלום אמתי.

למרבה הצער, רבים- כולל כמה מידידינו הטובים- אינם מעריכים זאת נכונה. הם ממשיכים לדחוק בישראל לנהוג באופן פתוח יותר בכל הקשור לתהליך השלום.

הנשיא אובמה הפך את עמדתו המתעמתת הקודמת כלפי ישראל, וכעת, אפילו בפומבי, הוא תומך בזכותה של ישראל לנקוט בפעולה צבאית מניעתית על מנת להגן על עצמה. אף על פי כן, אווירה של עליזה בארץ הפלאות עדיין שלטת במדיניות המזרח התיכון של ארה"ב.

על כן, מזכיר המדינה ג'ון קרי מדבר גבוהה גבוהה בנוגע לגרסה מחודשת ומשופרת כביכול של 'יוזמת הליגה הערבית לשלום' לכאורה.

החובה המוחלטת לרצות את ארה"ב מחייבת את ממשלתנו שלא לדחות על פיה את היוזמה. היוזמה "מסכימה" לקבל חילופי שטחים מינוריים מקווי שביתת הנשק מ-1949, אך עדיין משלבת בתוכה את זכות השיבה לפליטים הערביים, אשר תוצאתה תהיה סופה של המדינה היהודית.

בהמשך, הרשות הצהירה כי היא דוחה אפילו את עקרונות החילופים, אלא אם כן תקבל ישראל את קווי טרום-67 כבסיס לפתרון שתי המדינות.

יתר על כן, החמאס הרצחני- שעמו מבקשת הרשות להתאחד- גינה את היוזמה הזו וחזר בעקשנות על עמדתו לפיה לעולם לא יקדם כל פשרה.

אף ממשלה ישראלית לא תוכל לשקול באופן מתקבל על הדעת הסכמה לנוסחה אשר במסגרתה נקודת הפתיחה למשא ומתן דורשת קבלה של קווי שביתת הנשק מ-1949. הדבר יחייב כי מזרח ירושלים, כולל הר הבית, כמו גם גושי ההתנחלויות העיקריים, יהפכו הלכה למעשה לשטח פלסטיני עד שיתגבש הסכם להחלפת שטחים. התקדימים מצביעים על כך שאין זה סביר כי ניתן יהיה להגיע להסכם בנוגע לחילופים עם המנהיגים הפלסטיניים הבלתי-מתפשרים הנוכחיים.

בהקשר זה, אל לנו להתעלם מן המציאות שלפיה הן ערפאת והן עבאס סרבו- ואף נמנעו מלהשיב בהצעה נגדית- כאשר ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט הציעו להם 97% מן השטחים שמעבר לקו הירוק.

כמו כן, איננו יכולים להתייחס בביטול לאופי הפלילי של החברה הפלסטינית ולעובדה שהרשות, לא פחות מחמאס, משרישה בילדים מגיל הגן כי עליהם להרוג יהודים ולהפוך ל"שהידים". כמו כן, היא מקדשת רוצחי המונים ומקציבה גמלות מדינה למשפחות המחבלים המתאבדים והטרוריסטים הכלואים בבתי הכלא הישראליים.

ואכן, אפילו אתרי אינטרנט פלסטיניים "מכובדים" כמו מיפתח של חנאן עשראווי פרסמו לאחרונה מאמר המקים לתחייה את עלילות הדם מימי הביניים, והאשימו מפורשות את היהודים בכך שהם שותים דם של גויים בחג הפסח.

שטיפת המוחות האנטישמית הפלסטינית במימון המדינה בתקשורת, במסגדים ובבתי הספר היא למעשה קטלנית בדיוק כמו התעמולה הנאצית, שהפכה את הגרמנים לשותפים מרצון לרצח עם.

על כן, אין זה מפתיע לגלות שסקרי דעת קהל שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שהפלסטינים הינם האומה המוסלמית התומכת ביותר בפיגועי התאבדות בעולם, כשלמעלה מ-40% מהם מצדיקים אותם.

אלו המקדמים את המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס כ"פרטנר לשלום" או כ"מתון" יאלצו לעבוד קשה בכדי לצטט הצהרה חיובית בודדת שניתנה על ידו לעמו שלו בכל הקשור לישראל. ייתכן והוא הגיע למסקנה הטקטית לפיה הדיפלומטיה הינה אמצעי יעיל יותר לקידום המטרות הפלסטיניות מאשר הטרור. אך בעוד שהוא מדגיש באופן עקבי כי מדובר בגישה אסטרטגית פרגמטית, פלג הפת"ח שלו ממשיך לעסוק במעשי טרור, והרשות ממשיכה לאיים כי תשוב ל"מאבק המזויין" במידה ולא תנחל הצלחה בהשגת מטרותיה באמצעים דיפלומטיים.

ע"פ ארגון 'מבט לתקשורת פלסטינית', רק בחודש האחרון סולטאן אבו אלעינין, בכיר באש"ף, "הצדיע ללוחם הגיבור" שדקר אזרח ישראלי למוות. באותו הזמן, ג'יבריל רג'וב, אחד החתומים על הסכמי אוסלו וסגן מזכ"ל הוועד המרכזי של פת"ח, הצהיר כי "ההתנגדות העממית- וכל המשתמע ממנה- נותרת על סדר היום שלנו" וכי "אילו הייתה לנו פצצת אטום, היינו משתמשים בה [נגד ישראל] הבוקר".

על אף העובדה שעבאס הפר את הסכמי אוסלו ע"י השגה חד-צדדית של הכרה דיפלומטית באו"ם, ולמרות שהוא מאיים ללא הרף להאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי לצדק, העולם ממשיך כיום להפעיל עלינו לחץ להמשיך בהצגה השקרית ביסודה של הידברות עם פרטנר לשלום שאינו קיים.

זאת ועוד, "אנשי השלום" ותומכיהם במערב, ובתוכם כמה יהודים וישראליים תועים, עדיין דורשים כי הממשלה הישראלית תנהג בנדיבות רבה יותר בכל הקשור לוויתורים.

קוראים לנו לנקוט בצעדים "בוני אמון" נוספים ולשחרר מחבלים, אשר רבים מבינם צפויים לשוב לפעילויותיהם הקודמות; לבצע וויתורים טריטוריאליים נוספים למרות ניסיוננו ההרסני בנסיגה החד-צדדית מעזה; להקפיא את הבנייה בהתנחלויות על אף שכבר עשינו זאת במשך תקופה של 10 חודשים, דבר שאפילו לא הביא את הפלסטיניים לשולחן המשא ומתן.

דוחקים בנו לפרט את הגבולות שאנו רוצים, כאילו הדבר יכול להיעשות בניתוק משאלות הביטחון ומגורמים אחרים. ובכלל, בכל פעם שישנה כל רמיזה לוויתור נוסף, הפלסטינים מתעקשים כי הדבר יהווה את נקודת הפתיחה החדשה לכל משא ומתן עתידי.

אנו ביצענו וויתורים משמעותיים אך לא זכינו לכל הדדיות בכך. זאת משום שנהיר כי הרשות איננה יכולה ואינה מתכוונת לוותר על דבר. אנו ניצבים בפני אסטרטגיה מחושבת להריסת ישראל בשלבים, אשר במסגרתה מבקשים יריבינו להשיג ולקלוט וויתורים ללא הדדיות. בכוונתם להמשיך ולדרוש עוד ועוד עד שיתישו אותנו.

עלינו לשוב ולהצהיר כלפי ידידינו כי אנו נכונים ומעוניינים להיפרד מן הפלסטינים. אך אסור לנו לשוב ולסכן את ביטחוננו ואת חיינו ע"י כניסה נוספת ל"הימור על השלום", כאשר הסיכויים כולם נגדנו.

אילו היה לנו פרטנר אמתי לשלום, יכולים היינו להגיע להסכם שלום ולהקים בסיס לדו-קיום ארוך טווח בתוך מספר ימים. אך עד אותו זמן, אל לחברינו לבקש לכפות עלינו נוסחת "שלום בזמננו" בסגנון צ'יימברלין.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann