בכל יום שחולף, אנו שומעים עוד סיפורים שוברי לב המתארים את מצוקתם הקשה של קשישים ניצולי שואה חסרי-כל, שמהם נמנעים צרכים יסודיים כמו מזון, תרופות ושירותים בסיסיים נוספים- שיאפשרו להם לחיות את שארית ימיהם בכבוד. ואולם, למרות הזעקה הציבורית, 'הוועידה לתביעות יהודיות חומריות נגד גרמניה' (ועידת התביעות) התעלמה עד כה מהעתירות לשקול הקפאה זמנית של מספר פרויקטים, ולהסית את התקציבים לניצולים הזקוקים נואשות לתמיכה. בנוסף, השערורייה סביב 57 מיליון הדולרים שמעלו עובדי ועידת התביעות מסרבת לשכוח.

בעוד הניצולים נמקים, סוגיות ועידת התביעות אינן נפתרות

Print This Post

ניצולי שואה

Survivors Languish as Claims Conference issues Unresolved

בכל יום שחולף, אנו שומעים עוד סיפורים שוברי לב המתארים את מצוקתם הקשה של קשישים ניצולי שואה חסרי-כל, שמהם נמנעים צרכים יסודיים כמו מזון, תרופות ושירותים בסיסיים נוספים- שיאפשרו להם לחיות את שארית ימיהם בכבוד.

ואולם, למרות הזעקה הציבורית, 'הוועידה לתביעות יהודיות חומריות נגד גרמניה' (ועידת התביעות) התעלמה עד כה מהעתירות לשקול הקפאה זמנית של מספר פרויקטים, ולהסית את התקציבים לניצולים הזקוקים נואשות לתמיכה.

בנוסף, השערורייה סביב 57 מיליון הדולרים שמעלו עובדי ועידת התביעות מסרבת לשכוח.

חלק מהפושעים נמצאו אשמים בגניבה, ונגזרו עליהם עונשי מאסר. אך דובריהם של מספר קבוצות ניצולים, אשר עקבו אחר המשפטים המתמשכים, נדהמו לגלות שהתובע הכללי הפדרלי של מחוז מנהטן ביקש להשתיק את שאלותיהם של פרקליטי ההגנה- אשר התייחסו לרשלנות ולחוסר פיקוח לכאורה מטעם הנהלת ועידת התביעות. מן השאלות השתמע כי אילו הייתה ההנהלה ממלאת את תפקידה כראוי ומפעילה איזונים ובלמים ואמצעים אחרים כנדרש, ייתכן וניתן היה למנוע את ההונאה.

כעת, ישנם חששות לפיהם ייתכן וכספים נוספים נגנבו, וכי סכום ההונאה הגדולה בהיסטוריה המוסדית היהודית אף עולה על 57 מיליון דולר. כאשר הסקנדל התגלה לראשונה, ועידת התביעות טענה כי מדובר ב-350,000$ ותו לא.

הגניבה הוצאה לפועל במשך תקופה של 15 שנים ע"י עובדי ועידת התביעות, וביניהם מנהל בכיר ושישה אנשי צוות מרכזיים מהמשרד הראשי בניו יורק.

קודם לכן, ובעקבות סדרה של סקנדלים מוקדמים יותר ותשלומים מפוקפקים ביותר ליועצים וארגונים שונים, נשמעו קריאות ציבוריות לפיקוח רב יותר על טיפולו של המיזם בשווי מיליארדי הדולרים בכספי הציבור. אך הקריאות הללו נדחו בבוז, וההנהלה המשיכה להסתמך על מבקר-פנים יחידי במשרה חלקית בכדי לפקח על קרן המחלקת מיליארדי דולרים, וזאת עד שנחשפה ההונאה.

יתר על כן, אלו האחראים לפיקוח על המיזם- וביניהם יושב הראש וסגן הנשיא הבכיר שתחת אפיהם התרחשו הגניבות- במקום לכונן ביקורת עצמאית לגילוי העובדות, הייתה להם החוצפה לברך את עצמם על תפקודם בפרשה. אכן, הם "עוררו השראה" והובילו להחלטה של הוועד המנהל, שביטא ללא בושה "אמון מלא בהנהגה ובהנהלה של ועידת התביעות ובמחויבותה כלפי עקרונות השקיפות (כולל הצגת מידע הוגן, מדויק ומקיף בנוגע לפעילויותיה); הטיפול ההוגן בתביעות במסגרת התכניות השונות שתחת הנהלתה; עקרונות היושרה, ההגינות, האחריותיות, הדיאלוג והשירות בהפעלת תכניותיה ותפעולה הכללי; והדביקה בסטנדרטים האתיים הגבוהים ביותר".

מדהים לגלות שהיו"ר ג'וליוס ברמן וסגן הנשיא הבכיר שלו, גראג שניידר, הצליחו לתזמר ללא בושה החלטה סטליניסטית שכזו, וזאת בתגובה לקריאות לאחריותיות ובהמשך למעילה של למעלה מ-57 מיליון דולר שארעה במשמרת שלהם.

דחייה מלאת בוז שכזו של כל אחריותיות ניהולית לאחר הונאה בהיקפים שכאלו הייתה בלתי נתפסת בכל חברה ציבורית או גוף ממשלתי, שבהם התפטרות או פיטורין היו מחויבי המציאות.

ובאותו הקשר, הקריאות לסקירה וביקורת כלכלית עצמאית אמתית של האגפים האחרים על מנת להבטיח כי אלו הופעלו בצורה מקצועית- זכו אף הם להתעלמות מוחלטת. תחת זאת, ההנהלה הבטיחה לוועד המנהל כי היא בדקה את עצמה!

מדובר בלא פחות מסקנדל שנציגי הוועד- אשר מתיימרים לייצג את הקהילה היהודית הגלובאלית- נמנעו מדחיית ההחלטות הללו, ואף לא אחד מהם התעקש כי בנסיבות שכאלו, נדרשת סקירה, ביקורת וחקירה עצמאית.

כישלון זה של חברי הוועד להפעיל את חובות הנאמנות שלהם עומד במרכזן של הבעיות בגופה של ועידת התביעות. ההרכב הארגוני של הוועד המנהל נותר בסה"כ ללא שינוי מאז ייסודו לפני למעלה מ-60 שנה, והוא כיום בלתי מסונכרן לגמרי עם השינויים שהתרחשו מאז בחיים היהודיים.

חברי הוועד נפגשים אחת לשנה, והם מהווים, באופן כללי, חותמת גומי להחלטות מורכבות והמלצות המועלות ע"י חורשי המזימות הפנימיים. רובם, כולל היו"ר, שולטים בארגון מזה זמן רב מדי, וזאת ללא כל מגבלה על אורך הקדנציה שלהם. העובדה שהוועד לא דחה במשך כל שנות קיומו כל הצעת הקצאה, מדגישה את החוסר במעורבות פעילה או אמתית כלשהי של הוועד. היעדר ההגבלות האפקטיביות מעניק אמינות להאשמות לפיהן ההנהלה מתייחסת לארגון כרכושה הפרטי, ולא ככלי שניתן בידה בנאמנות ע"י העם היהודי על מנת לחלק את כספי הפיצוי הקדושים.

העניינים מסתבכים אף יותר משום שחלק מחברי הוועד המנהל ניצבים בפני ניגודי אינטרסים ישירים, וזאת משום שהארגונים אותם הם מייצגים מקבלים הקצבות מן הוועידה.

בפגישתו השנתית האחרונה, לאחר שהופעל עליו לחץ, הוועד הסכים לבסוף למנות אומבודסמן- בקשה שאותה נמנע מלמלא במשך שנים רבות. ואולם, בזמן הנוכחי אין כל וודאות כי התפקיד מיושם באופן משמעותי.

בתחילה, ההנהלה אף "דחתה" את המלצותיו של תחקיר עצמאי שסקר נכסים גרמניים ללא יורשים, וזאת מטעם פרקליט בכיר שמונה על ידי 'ועד שליחי הקהילות של יהדות בריטניה' (דו"ח גרודר). תחקיר זה מתח ביקורת על התנהלותה המוסרית של ועידת התביעות, בשל מאמציה למנוע מיורשים השבת נכסים שנגזלו ממשפחותיהם. כמו כן, דרש התחקיר שקיפות רבה יותר מן הוועידה. בהמשך לביטויי התרעומת הציבוריים והחקירות הממשלתיות ההולכים ומתרבים, ועידת התביעות שחררה לבסוף רשימות של הנכסים הרלוונטיים- אך בשלב זה רובם כבר נמכרו בסתר בשוק החופשי.

השינויים השטחיים הללו אינם מסתירים את העובדה כי אותה חבורה מצומצמת ממשיכה לשלוט בארגון ובמשאביו, בעוד שחברי הוועד המנהל ממשיכים להימנע מהבנת החשיבות שבתפקידי הנאמנות שלהם, וחסרים את האומץ להתעמת עם ההנהלה.

מלבד היעדר האחריותיות בנוגע ל-57 מיליון הדולר שנגנבו, היעדר שקיפות ממשיך להיות מורגש בכל הקשור להקצאות הכספים. סכומי כסף אדירים מחולקים למטרות נעלות ללא ספק, אך כאלו שאינן קשורות בעליל לניצולי השואה- כמו בתי חולים, בתי אבות, תשתית ישראלית, ישיבות ואפילו פרויקט 'תגלית'. תגובת הארגון, לפיה ניצולי השואה נהנים מכל אלו, היא תלושה לחלוטין, ובאותה מידה ניתן היה לייחס את הדברים לקווי רכבת או לכל אמצעי רווחה חברתי אחר הנגיש לכל. הדברים הובילו לקריאות לכינון וועדה עצמאית אמתית, אשר תבחן את הליכי ההקצאות- קריאות אשר זכו אף הן לדחייה.

הרשויות הגרמניות התנהגו ללא רבב, אפילו כאשר קרוב ל-60 מיליון דולר מכספי משלם המיסים שלהן נגנבו תחת אחריותה של ועידת התביעות. ניתן להבין מדוע הגרמנים אינם חושקים להתערב במריבות הפנימיות של הקהילה היהודית. למעשה, עם מספרם ההולך ופוחת במהירות של ניצולי שואה הזכאים לתמיכה, הגרמנים השתמשו בכספים העודפים בתקציביהם על מנת להרחיב את זכאותם של מקבלי התמיכה.

האתגר הדחוף והחשוב ביותר כיום- כפי שהודגש השבוע בדיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת- הוא לספק תמיכה לניצולי השואה הקשישים שאינם יכולים להרשות לעצמם מזון, תרופות וצרכים בסיסיים אחרים. הדבר מהווה את השערורייה הגדולה ביותר בחיים היהודיים מאז העידן שלאחר המלחמה, וזוהי חובתנו להבטיח כי הם יזכו לחיות את שארית ימיהם עם מידה מזערית של כבוד.

עלינו לדרוש כי ועידת התביעות תקפיא את כל הקצאות הכספים הנתונים לשיקול דעתה, ותכוון את ההקצאות לניצולי השואה בלבד. יתר על כן, יש לצפות ממנה למאמץ לנהוג כמו ארגונים אחראיים אחרים בעתות מצוקה כלכלית, ולהפחית באופן דרסטי את הוצאותיה הכלכליות. מעטים מודעים לשכר האסטרונומי המשולם למנהלים בכירים בוועידת התביעות. לדוגמה, המנכ"ל, האחראי לסכומים הזעומים המשולמים לניצולים קשי היום, אותו מנכ"ל שסרב לקבל כל מידה של אחריותיות בנוגע ל-57 מיליון הדולר שנגנבו תחת משמרתו, זוכה לשכר מקביל לשכרו של יו"ר קרן המטבע הבינלאומי.

הימנעותם של נציגי הארגונים היהודיים המקושרים לוועידת התביעות מהשמעת קולותיהם במחאה בכל הקשור לנושאים הללו היא בלתי מוסרית.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann