איזי ליבלר

בכדי לשרוד, על נתניהו להרחיב את ממשלתו

British-American Flag English [1]

לאחר שבועות של סחר מכר סר טעם, איומים וסחיטות, בצירוף רשעות בין-אישית, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח סוף סוף לצרף קואליציה רעועה בת רוב של כיסא אחד – שאותה יוכל כל חבר כנסת מהקואליציה למוטט. בכדי לשרוד, יהיה עליו להרחיב אותה.

רוב הישראלים מאוכזבים מכך שלא ניתן היה להקים ממשלת אחדות לאומית בתקופה שבה אנחנו ניצבים מול אתגרים פוליטיים ודיפלומטיים מאיימים, ובמיוחד אל מול מתיחויות נוספות עם ממשל אובמה.

ואולם, עדיין שוררת ספקולציה נרחבת לפיה, למרות המחאות הפומביות מנגד, הן נתניהו והן יצחק הרצוג יעדיפו להקים ממשלת אחדות ושבשלב מאוחר יותר, הקואליציה תורחב כך שתכלול את המחנה הציוני או כברירת מחדל אחרונה, אפילו את יש עתיד.

מתיחת ביקורת על נתניהו על כך שנכנע בפני הדרישות הבלתי הגיוניות המנוגדות לרצון העם מצד מפלגות מינוריות מותרת למבקרים הפופוליסטיים החובבנים. אך האחריות לכך מוטלת על המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו ועל אותם מצביעים שתמכו במפלגות הקטנות. אילו היה הרצוג בנעליו של נתניהו, הוא היה נוהג באותו האופן בדיוק.

בכדי להקים ממשלה, נתניהו נאלץ לוותר על המועמדים הטובים ביותר לתפקידים מיניסטריאליים ואף למנות שרים בלתי הולמים לחלוטין. בנוסף, הוא אולץ להסכים לדרישותיהן של מפלגות קטנות וחד ממדיות – תוך אימוץ קווי מדיניות שהליכוד ורובם המוחלט של הישראלים מתנגדים להם בתוקף.

למרבה האירוניה, על אף שהוא הגביל את נתניהו לרוב מצומצם, החלטתו המחושבת של אביגדור ליברמן לערער את נתניהו ולהצטרף לאופוזיציה דווקא תשמח את רוב הישראלים. ליברמן היווה את האנטיתזה למה שהיה דרוש לישראל מאדם המחזיק בתפקיד שר החוץ. טענתו הצינית לפיה הוא מונע ע"י עקרונות אידאולוגיים הייתה פתטית מצדו של ליברמן, הידוע לשמצה בשל הזיגזוג הפוליטי שלו. וממילא, מלבד נטייתו להשמיע הצהרות גסות שייתכן וקסמו לבוחריו אך ייצרו ניכור בקרב שאר העולם – לדוגמה קריאתו ""להוריד את הראש" לערבים ישראליים בלתי נאמנים וגינויו הפומבי את ממשלתו במהלך מלחמת עזה – ליברמן היה כפי הנראה שר החוץ הבלתי מוצלח ביותר שידעה ישראל.

נפתלי בנט והבית היהודי זכו ליחס מזלזל מצד נתניהו, שנכנע לש"ס על חשבונם. אף על פי כן, אילו הוא היה מסכים לדרישת בנט להתמנות כשר החוץ, גם זה היה הרסני. בנט הוא רהוט וכריזמטי, אך הוא השמיע הצהרות פומביות חוזרות ונשנות לפיהן הוא לעולם לא ישקול מדינה פלסטינית וכי הוא מעדיף את סיפוח השטחים, דבר שהיה מספק לאובמה את כל התחמושת הנחוצה לתזמור קמפיין אנטי ישראלי גלובלי ענק.

העובדה שבנט זלזל בתחילה בהצעה לקבלת משרד החינוך היא מצערת. החינוך צריך להוות את הנושא החשוב ביותר של הבית היהודי. לבנט ישנו חזון של ישראל ושל ערכים יהודיים שמתרחבים מעבר לזירה הדתית, והוא מבין כיצד להציג מחדש את הערכים היהודיים בזרם החינוך החילוני ללא כפייה דתית. האומץ שהוא הפגין ביוזמותיו הפוליטיות הקודמות מרמז כי הוא יוכל להיות שר חינוך יוצא מן הכלל ולהציג לרפורמות משמעותיות במערכת החינוך.

המינוי ברגע האחרון של איילת שקד למשרד המשפטים היווה את התגמול של הבית היהודי על היחס העלוב שלו זכו. למרות שאין לה רקע משפטי, שקד היא בעלת כשירויות רבות במיוחד, ומלבד לייצר מתיחות באמצעות הניסיון להפחית מעוצמתו המוגזמת של בית המשפט העליון, יש לקוות שהיא תוכל לקצץ בשליטה ברבנות שאותה מבקשת ש"ס להשיג.

ישנה תחושת גועל לא מועטה מההשלכות המוסריות השליליות שבמינוי מנהיג ש"ס אריה דרעי, עבריין מורשע, כשר בממשלה. למרבה המזל, הזעם הציבורי והעצומות מנעו ממנו מלקבל את משרד הפנים שאותו הוא חמד ושבראשו הוא עמד בזמן שהועמד לדין. אך העובדה שאדם שכזה יכול להתמנות כשר לשירותי דת ושר הכלכלה עדיין מביישת אותנו.

באשר למדיניות עצמה, רוב הזעם המופנה כלפי נתניהו עוסק בנושאים הקשורים לדת ומדינה. משיכת ההחלטה להטיל סנקציות פליליות ולכלוא חרדים המסרבים להשתתף בגיוס עד 2017 ראויה לשבח, שכן כפייה מסוג זה מהווה מכשול בפני הקדמה, ואילו הייתה מיושמת, הייתה הופכת את בתי הכלא שלנו לישיבות ומקצינה את ההתנגדות החרדית לגיוס.

עם זאת, נתניהו נכנע בפני דרישות חרדיות נוספות ולמעשה, החליף באופן מלא את מפלגת הבית היהודי הציונית עם החרדים בזירה הדתית והרבנית. בהתעלם מהיתרונות והחסרונות שבגידול עצום במימון מוסדות חרדיים, ביטול העונשים הכלכליים לישיבות שלא ימלאו את המכסות לגיוס רק תעודד בטלה נוספת.

ההחלטה לפיה מוסדות חינוך חרדיים במימון המדינה לא יידרשו יותר לשלב תכנית ליבה – מרכיב חיוני המאפשר לבוגרי הישיבות להשיג תעסוקה – מהווה גם היא צעד גדול לאחור.

עוד צעד הרסני, אשר יחריף את המתיחויות עם יהודי התפוצות וירחיק עוד יותר את כל הישראלים שאינם חרדים, הוא ביטול החקיקה המאפשרת לישראלים לבחור רבנים לנישואים, גירושים וגיור. החלטה זו תשלול מקבוצות רבניות אורתודוקסיות מתונות כמו צהר את היכולת לפעול באותם תחומים, ותמנע מהרבנים העירוניים הראשיים את האפשרות לייסד בתי דין עצמאיים לגיור. שירותי הדת הבסיסיים הללו יישלטו באופן בלעדי ע"י הרבנות הראשית, אשר נחטפה ע"י הגורמים החרדיים המחמירים ביותר.

ריכוז השליטה בידי החרדים הוא חסר תקדים, וכופה את הפרשנויות המחמירות ביותר בכל תחומי היהדות על האומה כולה. בטווח הארוך, למרות תחייה יוצאת דופן בערכים היהודיים ובמיוחד בישראל, הדבר יוציא לרבנות ולחיים היהודיים שם רע.

כמו כן, ישנו חשש בכל הקשור לכלכלה. ראוי מאוד לשבח שלשר האוצר הנכנס משה כחלון ישנן תכניות להציג רפורמות שיקלו על הסקטורים החלשים יותר – ובמיוחד בתחום הדיור. ואולם, ישנו הבדל גדול בין הובלת רפורמה בשוק הסלולר – שבה אין להכחיש את הצלחתו – לבין ביצוע מהפכה בכלכלה הלאומית. בזמן הנוכחי, ישראל נהנית מאחת הכלכלות היציבות ומעוררות הקנאה ביותר בעולם, אך הדבר עלול להשתנות בין לילה עם יישום מדיניות פופוליסטיות. נתניהו יצטרך לעבוד לצדו באופן קרוב על מנת להבטיח שהרפורמות הפנימיות הנחוצות לא ימיטו אסון על הכלכלה החזקה בכללותה.

עם רוב דק-כתער שכזה, עוד חסרון משמעותי של הממשלה הוא שהאפשרות ליזום תהיה מוגבלת ביותר ושעל כל מדיניות קונסטרוקטיבית ניתן יהיה להטיל וטו. זאת, לא רק בהיעדר תמיכתן פה-אחד של כל המפלגות הקטנות, אלא אפילו ע"י כל חבר כנסת יחידני. כמו בעבר, היעדר אחריות של הקבינט וחוסר יכולתו של נתניהו לכפות משמעת במידה ושריו ינהגו כשליטים בממלכות עצמאיות וימשיכו במנהגם לבקר באופן פומבי את ממשלתו, צפויים להימשך.

בחודשים הקרובים אנו נעמוד מול לחצים כבירים. לא רק מצד האירופאים, אלא גם מצד הממשל האמריקני. ברגע שאובמה יחדל לכוון את כל מאמציו אל עבר השגת הסכם איראן, תוך שהוא הופך אותה למעשה למעצמת סף גרעיני, הוא צפוי לשוב ולהפנות את תשומת ליבו לישראל. לפי כל האינדיקטורים, הוא מתכוון להוציא לפועל את איומו שלפיהם אם ישראל לא תישמע לדבריו, ארה"ב תחדל להפעיל את הווטו שלה באומות המאוחדות.

המדיניות שלו, שעליה הצהיר באופן ברור, היא שגבולותיה של ישראל צריכים להיות מבוססים על קווי שביתת הנשק מ-1949 (שאינם ברי הגנה) עם חילופי שטחים הדדיים (שאותם לעולם לא ניתן יהיה לממש עם הפלסטינים הבלתי מתפשרים), חלוקה של ירושלים, והקפאה ממושכת של כל הבנייה בהתנחלויות אשר, בהקשר זה, כוללות את גושי ההתנחלויות ואת מזרח ירושלים היהודית.

למותר לציין שישראל לא תוכל לבצע וויתורים שכאלה ותיאלץ להפגין חזית מאוחדת בכדי להבטיח שדעת הקהל האמריקנית והקונגרס ירסנו את היוזמות השליליות של אובמה. הרבה יהיה תלוי באופוזיציה. המחנה הציוני נהג באופן ראוי לשבח מאז הבחירות בכל הקשור לנושא האיראני. יש לקוות שהמפלגה תמשיך להימנע מדמגוגיה ומפופוליזם ותאמץ את מדיניות הממשלה הנוגעת לאינטרס הלאומי שלנו.

ואכן, רוב הישראלים מקווים שאפילו אם הדבר יוביל לעריקה של מעטים מחבריו השמאלניים הקיצוניים יושבי הספסלים האחוריים, המחנה הציוני יהפוך לבסוף לשותף בממשלת אחדות לאומית. ממשלה שכזו חייבת להוביל בדחיפות לרפורמות אלקטורליות שעבר זמנן על מנת למנוע שידור חוזר של המצב הנוכחי הבלתי נסבל.