בעוד שאספקטים מסוימים בביקור האפיפיור פרנציסקוס באזור הטרידו את מנוחתי, אני חולק נחרצות על אלו שהאשימו אותו בזניחת ישראל. אכן, האפיפיור סיפק דלק לתעמולה הפלסטינית כשצולם מנשק את גדר ההפרדה ומתפלל בסמוך לה בזמן שעליה מופיעות כתובות גרפיטי מגונות הכוללת דברי היפוך שואה (״בית לחם דומה לוורשה״) וקריאות ״לשחרר את פלסטין״. עוזריו בוותיקן היו צריכים לתדרך אותו שגדר הביטחון הוקמה רק בכדי להציל ישראלים מפיגועי ההתאבדות הרצחניים והטרור שגבו מחיר מזוויע בחיי חפים מפשע. כמו כן, הוא אימץ לחיקו את המופתי של ירושלים, השייח מוחמד חוסיין, אנטישמי חסר-רסן המחשיב את היהודים לאויבי אללה, מצדיק פיגועי התאבדות ומאשים שוב ושוב את ישראל בכך שבכוונתה להרוס את מסגד אל-אקצא.

ביקור האפיפיור והמופע האחרון של הנשיא פרס בוותיקן

Print This Post

netanyahu-francis

The Visit of the Pontiff and President Peres's Last Hurrah at the Vatican

בעוד שאספקטים מסוימים בביקור האפיפיור פרנציסקוס באזור הטרידו את מנוחתי, אני חולק נחרצות על אלו שהאשימו אותו בזניחת ישראל.

אכן, האפיפיור סיפק דלק לתעמולה הפלסטינית כשצולם מנשק את גדר ההפרדה ומתפלל בסמוך לה בזמן שעליה מופיעות כתובות גרפיטי מגונות הכוללת דברי היפוך שואה (״בית לחם דומה לוורשה״) וקריאות ״לשחרר את פלסטין״. עוזריו בוותיקן היו צריכים לתדרך אותו שגדר הביטחון הוקמה רק בכדי להציל ישראלים מפיגועי ההתאבדות הרצחניים והטרור שגבו מחיר מזוויע בחיי חפים מפשע.

כמו כן, הוא אימץ לחיקו את המופתי של ירושלים, השייח מוחמד חוסיין, אנטישמי חסר-רסן המחשיב את היהודים לאויבי אללה, מצדיק פיגועי התאבדות ומאשים שוב ושוב את ישראל בכך שבכוונתה להרוס את מסגד אל-אקצא.

בבית לחם, האפיפיור פרציסקוס נפגש עם מחמוד עבאס ותיאר אותו כ״איש של שלום״. אך הוא לא אמר דבר כאשר הפטריארך הלטיני, פואד טוואל, השווה בין הישראלים לבין המלך הורדוס.

אין זה סביר כי במהלך פגישתם הפרטית, האפיפיור דחק בעבאס לחדול מן ההסתה האנטישמית החריפה שלו או קרא תיגר על כוונתו להוציא בקרוב לפועל את האיחוד עם ארגון החמאס הרצחני. כמו כן, ספק אם הוא התעמת עם טענותיו של עבאס לפיהן ישו היה פלסטיני ולא יהודי, או השתתף איתו בדיאלוג בנוגע לקשרים היהודיים לארץ הקודש.

השמטת הדברים הללו היא אכן שערורייתית. ואולם, אימוץ עבאס המושחת והדו-פרצופי כאיש של שלום הוא לבטח לא אקט פורץ גבולות, והוא עומד בקנה אחד עם התנהגותם של מרבית המנהיגים המערביים. למעשה, עד לאחרונה, אפילו ראש הממשלה שלנו הרגיש מחוייב לשנן את המנטרות המגוחכות האלו.

בעוד שהאפיפיור פרציסקוס בוודאי אינו מהווה מועמד למחנה הציוני-לאומי, את מדיניות הוותיקן כלפי ישראל יש לבחון בהקשר של אסטרטגיה רחבה וכושלת.

הוויתקן מסרב לקבל את העובדה שהאסלאם הפונמנטליסטי מהווה איום גלובאלי על מערב – ובמיוחד על הנצרות – ושפיוס הברבארים העומדים בשעריהם יהיה הרסני לא פחות מאשר מאמציה המחליאים של הכנסיה לריצוי הנאצים.

למרבה האירוניה, בנדיקטוס ה-16 ניסה דווקא לתקן עוולה זו כשציטט קיסר ביזנטי אורתודוקסי בן המאה ה-14, שטען שהנביא מוחמד קידם ״רק דברים רעים ובלתי-אנושיים, כמו הציווי שלו להפיץ את האסלאם בחרב על פי האמונה״. אך לנוכח התגובות החריפות שהציתו דבריו, לפיהם האלימות מפרידה בין האמונה לבין ההיגיון והג׳יהאד או אלימות המונעת ע״י הדת מנוגדים לרצון האלוהים, הוותיקן מיהר לסגת ונמנע מכל הצהרה פומבית נוספת שניתן לפרשה כביקורתית כלפי כל ביטוי של האסלאם.

על כן, הוותיקן נמנע מלהשמיע את קולו כנגד אפלייתם, רדיפתם ורציחתם השטניות של נוצרים המתקיימות כמעט בכל המדינות האסלאמיות. ההיסטוריה תשפוט את הכנסיה בחומרה על כך שנותרה דוממת בעוד שאנשיה שלה נרדפים באופן כה אכזרי. הוותיקן ממשיך לקבל את הטיעון המוצג ע״י משתפי פעולה ערבים-נוצריים קתולים ואחרים, הטוענים שעדיף יהיה להעלים עין לרדיפת אחיהם מאשר למחות כנגדה, דבר שעלול להוביל לרדיפה מוגברת ואף לשפיכות דמים.

יש לבחון את גישת הוותיקן כלפי ישראל בהקשר הזה. אם אין בכוונת האפיפיור להשמיע את קולו כנגד טבח הנוצרים במדינות אסלאמיות, אין זה מפתיע שהוא בוחר לפייס את הפלסטינים.

יש להתייחס לדברים בפרספקטיבה הראויה. במשך רוב שנות גלותנו, הכנסיה הקתולית היא שעמדה בחזית רדיפת היהודים. היא עוררה אנטישמיות עם האשמות של רצח-אל שהובילו למחזורים בלתי-פוסקים של פוגרומים, המרות דת כפויות ומות קדושים.

אך באוקטובר 1965, לפני כ-50 שנה, עם פרסום ה׳נוסטרה אטאטה׳, האפיפיור פאולוס השישי הביא לשינוי אדיר בגישת הכנסיה כלפי העם היהודי. בין השאר, הוא הפריך את טענת רצח-האל, הדגיש את הקשר הדתי והמורשת הרוחנית המשותפת עם היהודים, דחה את ״תיאולוגיית התחליף״, גינה את האנטישמיות והפסיק את הפעילות המיסיונרית.

האתגר התיאולוגי הקשה ביותר שעמד בפני הכנסיה היה להשלים עם העובדה שהיהודי, ש״מחוייב לנדוד לנצח עד שיקבל את המשיח האמתי״, זכה כעת למעשה לריבונות בארץ-הקודש.

ואולם, האפיפיור יוחנן פאולוס השני יישב את הדברים כאשר כונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הוא הגיע לביקור צלייני בלתי-נשכח בישראל בשנת 2000, וביקר בכותל המערבי וביד ושם, שם ביקש מחילה על הפשעים שבוצעו כנגד העם היהודי.

לשינוי הגישה הדרמטי הזה מצד הוותיקן הייתה השפעה עצומה על המלחמה באנטישמיות. כל שצריך הוא להשוות את גישת הקתולים כלפי היהודים וכלפי ישראל לעוינות המרה שמציגים הפרסביטריאנים ומרבית הקבוצות הפרוטסטנטיות (להוציא את האוונגליסטים) המקבלים את ״תיאולוגיית התחליף״. מצבם העולמי של היהודים היה היום חמור הרבה יותר אילו השמאל, האסלאם והאנטישמים הפאשיסטיים היו זוכים לחיזוק מצד אנטישמים קתוליים.

על כן, למרות האכזבה מאספקטים מסוימים של ביקורו, אל לנו לתאר את האפיפיור פרנציסקוס כעוכר ישראל. תיאור שכזה לא רק שעושה לו עוול, אלא שהוא פוגע גם במטרותינו. עלינו לבחון את המצב בהקשר הראוי, ולהכיר בכך שמדיניות הוותיקן באזור זה פוגעות למעשה בנוצרים יותר מאשר בנו.

כן כן, יש לציין שבנוסף לביקוריו בכותל המערבי וביד ושם, האפיפיור פרנציסקוס חלק כבוד לזכרון הישראלים הרבים שנהרגו בפעולות טרור, והרכין ראשו בתפילה חרישית.

אך האקט הסימבולי החשוב ביותר של פרנציסקוס היה בביקורו בקברו של בנימין זאב הרצל, האיש שנחשב ע״י רבים לפני 114 כאחוז טירוף כאשר ביקש לסלול את היסודות הפוליטיים להקמתה של המדינה היהודית הפורחת כיום. למרבה ההפתעה, הביקור לא קיבל דגש בתקשורת הישראלית או הגלובאלית. אך בעיניי, היה זה שיאו של הביקור, ואין לי ספק שקודמיו בתפקיד היו מתהפכים בקברם למראה אפיפיור החולק כבוד למייסד הציונות הפוליטית. זאת במיוחד בהקשר של האפיפיור פיוס העשירי, שדחה לפני מאה שנים באכזריות את בקשותיו של הרצל לתמיכת הוותיקן.

אך ההיבט הביזארי ביותר בביקור היה בהצעת הנשיא הפרס, ביוזמתו שלו, להצטרף לאפיפיור ולמחמוד עבאס בוותיקן ולהשתתף בטקס ״תפילה משותפת לשלום״. למעשה, מדובר במופע האחרון של הנשיא פרס קודם לפרישתו, מופע שיאפשר לו לשוב ולהביע את מחויבותו ל״תהליך השלום הבלתי-הפיך״ ולהסכם אוסלו המיותר שאליו הוא ממשיך לדבוק ללא סיבה. ייתכן והוא יביע צער על היעדרו של ידידו-לשעבר יאסר ערפאת המנוח, וישוב ויחבק את ה״פרטנר לשלום״ הדו-פרצופי שלנו, עבאס.

מדוע שחילוני מושבע, המסרב לדרוך בבית הכנסת הצמוד למשכן הנשיא, ייצג אותנו במפגש תפילה בין-דתי? אין ספק שההצגה תגרוף לפרס כותרות חיוביות ברחבי העולם. אך היא גם תאפשר לעבאס הסרבן להמשיך ולהתחפש לאיש שלום בזמן שהוא מתאחד עם החמאס הרצחני. אם נשיא מדינת ישראל יסייע לו להשיג את מבוקשו, עלינו לבחון את עצמנו במקום להתעסק ללא הרף באפיפיור. הוא, למרות המגבלות של תפקידו, הוא איש הגון, שבמפגשו הראשון עם יהודים בוותיקן, שב והדגיש ש״נוצרי אמתי אינו יכול להיות אנטישמי״.

עלינו להתפלל שהקב״ה ינחה את האפיפיור פרנציסקוס אל עבר ההבנה שהעימות עם האסלאם הפונדמנטליסטי הוא רלוונטי לכנסיה בדיוק כפי שהוא בשבילנו, ויעודד אותו להמשיך במסע הפיוס והתשובה על הפשעים שביצעה הכנסיה כנגד העם היהודי קודם להכרזת ה׳נוסטרה אטאטה׳.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann