הישראלים יקבלו בברכה את הנשיא אובמה במהלך ביקורו הראשון במדינה היהודית מאז היבחרו לנשיאות. עם זאת, הם יעקבו מקרוב אחר הצהרותיו, תוך תקווה נואשת כי פגישותיו יובילו לחיזוק יחסי ארה"ב-ישראל. הוא מגיע לישראל בתקופה בה השפעתה הפוליטית של יהדות ארה"ב- קהילת התפוצות העשירה והעוצמתית בהיסטוריה שלנו- נמצאת בירידה. תופעה זו מודגמת ביתר שאת בכישלון הקהילה להשפיע על ממשלים עוקבים להמתיק את עונשו של ג'ונתן פולארד, שהיחס הבלתי-אנושי חסר התקדים לו זכה אף מעלה לאחרונה האשמות מכוערות בדעות קדומות מפלות. שחיקת הכוח הפוליטי היהודי נובעת משילוב השפעתן של העוינות הגלובאלית המתפתחת כלפי ישראל, הבדלנות הגוברת של ממשל אובמה, והיציאה מהארון של קבוצות מיעוט יהודיות רועשות במיוחד המנהלות קמפיינים אגרסיביים ללחץ על ממשלת ישראל.

ביקור אובמה ויהדות ארה"ב

Print This Post

obama-arrival

The Obama Visit and American Jewry

הישראלים יקבלו בברכה את הנשיא אובמה במהלך ביקורו הראשון במדינה היהודית מאז היבחרו לנשיאות. עם זאת, הם יעקבו מקרוב אחר הצהרותיו, תוך תקווה נואשת כי פגישותיו יובילו לחיזוק יחסי ארה"ב-ישראל.

הוא מגיע לישראל בתקופה בה השפעתה הפוליטית של יהדות ארה"ב- קהילת התפוצות העשירה והעוצמתית בהיסטוריה שלנו- נמצאת בירידה. תופעה זו מודגמת ביתר שאת בכישלון הקהילה להשפיע על ממשלים עוקבים להמתיק את עונשו של ג'ונתן פולארד, שהיחס הבלתי-אנושי חסר התקדים לו זכה אף מעלה לאחרונה האשמות מכוערות בדעות קדומות מפלות.

שחיקת הכוח הפוליטי היהודי נובעת משילוב השפעתן של העוינות הגלובאלית המתפתחת כלפי ישראל, הבדלנות הגוברת של ממשל אובמה, והיציאה מהארון של קבוצות מיעוט יהודיות רועשות במיוחד המנהלות קמפיינים אגרסיביים ללחץ על ממשלת ישראל.

כיום, הממסד היהודי מקבל לשורותיו יהודים המשדלים ללא בושה את הממשל האמריקני להפעיל לחץ על הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל, וזאת בכדי שתאמץ מדיניות אשר עלולה לדידה לערער את ביטחון המדינה ואף לאיים על קיומה בטווח הארוך.

חומרת המצב מודגמת לא רק ע"י קבוצות שוליות כמו 'J Street', אלא גם בהתפרצויות המטרידות מצד בתי כנסת ורבנים המשמיצים את ישראל באופן שלא היה מתקבל על הדעת רק לפני מספר שנים.

האווירה בקמפוס מדכאת אף היא, כאשר חלק ממנהלי 'הלל' מקבלים לשורותיהם קבוצות יהודיות אנטי-ישראליות, וזאת במטרה להיחשב כ"כוללניים". הדבר משקף את העימותים בקרב הארגונים היהודיים מן הזרם המרכזי בנוגע לשאלה האם להתיר במסגרת "האוהל הגדול" גם את חברותם של יהודים הקוראים להימנעות מהשקעות והחרמה של מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק.

הבעיה הופכת מורכבת אף יותר מכיוון שמרבית היהודים ממשיכים לתמוך במפלגה הדמוקרטית. כך, נוצר לחץ המנהיגים היהודיים לחדול מניכור מממניהם ע"י עימות אגרסיבי עם הממשל, וזאת בנוגע למדיניות הנחשבת לעוינת או מוטה כנגד ישראל.

כמו כן, ניכר שחלק מהמנהיגים היהודיים מהססים לנהוג בגילוי לב בביקורתם, וזאת מחשש ליצירת אנטגוניזם מצד הממשל ומניעת גישתם לבית הלבן.

זאת ועוד, ישנו חשש בקרב חלק מהיהודים האמריקניים מתגובת-נגד אנטישמית כנגד הכוח היהודי. מנהיג היהדות הרפורמית האמריקנית, הרב אריק יופה, זיהה את המגמה ולזכותו, הצהיר כי "השגת כוח יהודי היא ברכה ולא אסון". הוא דחק באחיו היהודיים "לעולם לא להמעיט בערכו, להתנצל או להיות דק-רגש בנוגע לכוח היהודי".

הגורמים הללו מסבירים את התגובות היהודיות הרופסות לנטיותיו השליליות של הממשל כלפי ישראל, כמו גם למדיניות הפיוס שהוא נוקט כלפי אסלאמיסטים אלימים.

התגובות החלושות אינן נוגעות רק בנושאים הקשורים לישראל, והן משתקפות גם בהנמכת הפרופיל היהודי האמריקני, גם בכל הקשור לאנטישמיות גלובלית.

לשם הדגמה, שקלו את הצהרתו של נשיא מצרים מורסי אשר התייחס ליהודים כצאצאי קופים וחזירים; את התבטאות המבחילה של הנשיא הטורקי ר'גפ ארדואן, אשר תיאר את הציונות כ"פשע כנגד האנושות" בכינוס של האו"ם; את בגידת ממשלת ארגנטינה באזרחיה היהודים בעסקת השטן שסגרה עם איראן, וההאשמה המגונה שהטיחה הנשיאה כריסטיניה קירשנר במנהיגים היהודיים, לפיה הם עוסקים בריגול וקושרים קשרים עם אויבי המדינה. כל התקריות האנטישמיות הללו- אשר לפני כמה שנים היו מובילות לשטף מחאות וקריאות לממשל לדרישת משיכה והתנצלות- הפיקו לא יותר מאשר גינויים דוממים חד-פעמיים.

בתקופת הבחירות, קמפיין הקסם שניהל הנשיא אובמה כלפי הקהילה היהודית הקל על המתיחויות. האופטימיים טענו כי מלבד הניסיון לזכות בתמיכה יהודית, גישתו החיובית יותר כלפי ישראל מונעת ע"י ההבנה כי מאמציו הקודמים לכפיית הסדר במזרח התיכון היו בלתי-מועילים.

ואולם, בחירותיו האישיות של אובמה לתפקידי מפתח בקבינט, ובמיוחד מינוי צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה, הדליקו נורות אזהרה והשיבו לחיים את הספקות באשר להתחייבויותיו החוזרות והנשנות לפיהן איראן לעולם לא תהפוך למעצמת גרעין במשמרתו.

ואולם, להוציא את 'ארגון ציוני אמריקה' של מורט קליין, לא נערך כל קמפיין יהודי משמעותי כנגד מינוי הייגל.

כאשר מנהיגים נמנעים מעימותים במצבים שכאלו, האינסטינקטים שלי רומזים כי הם יאבדו מכבודם ויחלו להתדרדר במדרון החלקלק אל עבר אימפוטנציה פוליטית.

ואולם, אני נמנע מלהיות דוגמטי בהערכתי את העמדה שננקטה בנושא זה מכיוון שלא נחשפתי לדיונים ולהבנות שייתכן וגובשו מאחורי הקלעים.

המנהיגים היהודיים מציינים שהם היו מודעים מלכתחילה כי מיניו של הייגל צפוי להיות מאושר. הם טוענים כי בתור מהלך אסטרטגי, הם ביקשו להימנע מקיטוב המצב ערב ביקורו של אובמה בישראל. הם מזכירים כי גם במהלך העימותים הפוליטיים החמורים ביותר, אובמה שימר את קשרי הביטחון עם ישראל באופן מופתי. כמו כן, הם חששו כי עימות בזמן זה עלול להמשיך ולערער את התמיכה העל-מפלגתית בקונגרס החיונית לישראל.

'איפא"ק', הארגון העיקרי המקדם את ישראל, שבכינוסו האחרון השתתפו למעלה מ-13,000 איש, לא ביטא את דעתו בנוגע להייגל בשום שלב. זאת למרות הרקורד המוכר שלו של עימות אגרסיבי עם מועמדים פוליטיים אנטי-ישראליים.

אייב פוקסמן מ'הליגה נגד השמצה' ודיוויד האריס מ'הוועד היהודי האמריקני' אכן ביטאו את חששותיהם במספר אירועים, אך הם נמנעו מהשקת קמפיינים ציבוריים.

אך ללא קשר לשאלה אם הטקטיקות הללו יוכחו כמוצדקות בסופו של דבר, אין ספק כי תמיכתם האלקטורלית של מרבית יהודי ארה"ב לא הרתיעה את אובמה ממינוי הייגל, וזאת על אף מודעותו לכך שהדבר יגרום למועקה אצל רבים מבוחריו. למעשה, ייתכן והדבר מסמן כי התמיכה המתמשכת של היהודים עודדה את הדמוקרטים לקחת אותם כמובנים מאליהם, מה שמפחית את השפעתם הפוליטית באופן ניכר.

ואולם, הזרקור מופנה כעת לנשיא אובמה ולביקורו בישראל. בעבר, כל נשיאי ארה"ב שביקרו בישראל נאמו בכנסת. סירובו של אובמה לעשות כן עלול להתפרש ע"י ישראלים רבים כדחייה סמלית.

ואולם, מבחן הלקמוס האמתי באשר לכוונותיו של הנשיא ישתקף באופן בו הוא מגיב לנושאים המהותיים המשפיעים על ביטחונה ועל עתידה של ישראל.

כיצד הוא ינהג ביחס לאיראן? האם בכוונתו לשוב ולהפעיל לחץ על ישראל לביצוע ויתורים חד-צדדיים נוספים לפלסטינים על בסיס מדה-כנגד-מדה בהקשר האיראני? האם הוא ישוב לקדם את קווי שביתת הנשק מ-1949 כנקודת הפתיחה לחידוש המשא ומתן? האם הוא ימשיך בפיוס האסלאמיסטים- המצרים, הטורקים?

בנוסף, יש להבהיר כי במידה ויימנע אובמה מהפעלת לחץ אמריקני על האירופאים למניעת הטלת סנקציות על ישראל, או במידה וידיר עצמו מהפעלת וטו על החלטות אנטי-ישראליות במועצת הביטחון של האו"ם, הוא למעשה יזנח באופן בלתי-ישיר את המדינה היהודית לאנחות.

אם המנהיגים היהודיים-אמריקניים שימרו את כוחם לנושאים החיוניים הללו ויצליחו להבטיח כי הקונגרס העל-מפלגתי ימשיך לתמוך באיתנות בישראל ולשמר את דרישות הביטחון שלנו, האיפוק שהפגינו יוכח לבסוף כמוצדק.

בהקשר זה, גם ליהדות אמריקנית מוחלשת ישנו כוח עצום, ותמיכתה בישראל עודנה חיונית. על המנהיגים היהודיים לגבש אסטרטגיה לקמפיין האופטימלי לחיזוק ביטחונה של המדינה היהודית ולעידוד הממשל האמריקני לדביקה בהתחייבויותיו ובהבטחותיו. בטווח הארוך, הדבר ישפיע עמוקות גם על מעמדה ורווחתה של יהדות אמריקה, שגורלה קשור ישירות בגורלה של ישראל- גם אם חלק מחבריה מסרבים להכיר בכך.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann