הכרזת הרבנות הראשית כי גלידות האגן-דאז אינן כשרות עוד, וזאת מכיוון שהן אינן מבוססות על חלב ישראל- חלב המופק תחת פיקוח יהודי מוסמך- מהווה כפייה של הפרשנות הנוקשה ביותר לחוקי הכשרות על הישראלים כולם. מעולם לא היה תקדים רבני בו נכפה צו שכזה על קהילה בכללותה. ככל שעניין זה מקומם באופן סמלי, הוא אינו משפיע באופן דרמטי על העם הישראלי ועל אורח חיינו. מאידך, אילו לא היה מונע בית המשפט העליון את ביטול התר המכירה, אשר אושר לפני למעלה ממאה שנים על ידי הרבנים הראשיים ואפשר לחקלאים לעבוד במהלך שנת השמיטה- חלק גדול מן המגזר החקלאי היה סובל מפשיטת רגל. אין ספק, הממסד החרדי נחוש להזיז את מחוגי השעון לאחור ולאכוף את אמות המידה המחמירות ביותר לשמירת מצוות על האומה כולה, וזאת ללא כל התחשבות בתוצאות.

בין גלידה לגיור

Print This Post

Rabbi Amar and Rabbi Metzger

Ice cream and conversion

הכרזת הרבנות הראשית כי גלידות האגן-דאז אינן כשרות עוד, וזאת מכיוון שהן אינן מבוססות על חלב ישראל– חלב המופק תחת פיקוח יהודי מוסמך- מהווה כפייה של הפרשנות הנוקשה ביותר לחוקי הכשרות על הישראלים כולם. מעולם לא היה תקדים רבני בו נכפה צו שכזה על קהילה בכללותה.

ככל שעניין זה מקומם באופן סמלי, הוא אינו משפיע באופן דרמטי על העם הישראלי ועל אורח חיינו. מאידך, אילו לא היה מונע בית המשפט העליון את ביטול התר המכירה, אשר אושר לפני למעלה ממאה שנים על ידי הרבנים הראשיים ואפשר לחקלאים לעבוד במהלך שנת השמיטה- חלק גדול מן המגזר החקלאי היה סובל מפשיטת רגל.

אין ספק, הממסד החרדי נחוש להזיז את מחוגי השעון לאחור ולאכוף את אמות המידה המחמירות ביותר לשמירת מצוות על האומה כולה, וזאת ללא כל התחשבות בתוצאות.

ההיבט ההרסני ביותר שבשליטה החרדית ברבנות הינו גישתה קצרת הראיה בנושא הגיור, שאותו הפכה למסלול מכשולים בו נכפים לעיתים דרישות העוקפות בחומרתן את התלמוד, הרמב"ם ואפילו ה-'שולחן ערוך'.

המונח סחיטה הלכתית מוצא את ביטויו החמור ביותר בתחום זה- בו כל רב המעז לקרוא תיגר על הגישה הנוקשה וחסרת הרגישות מוכרז באופן מידי כאפיקורס ונחשף לרצח אופי אכזרי. כך לדוגמה, ההתעללות המשמיצה שכוונה כלפי רבנים מכובדים כגון הרב חיים אמסלם, לשעבר מש"ס, והרב דרוקמן הדתי- לאומי כאשר אלו סטו מן הגישה ההלכתית של הממסד החרדי.

כיום, הרבנות הראשית אינה מסתפקת רק בהגבלת זכותם של רבנים יחידים לערוך גיורים. הרבנות אף אימצה את פסיקתו של הרב החרדי אברהם שרמן מבית הדין הרבני הגדול, המאפשרת ביטול רטרואקטיבי של אלפי גיורים שנערכו על ידי הרב דרוקמן- מקרה חסר תקדים בהיסטוריה היהודית. הרמב"ם, אחד מחכמיה הגדולים של היהדות, פסק כי אפילו אם חזר ועבד עבודה זרה- ייחשב הגר ליהודי.

בהקשר זה התפרסם לאחרונה ספר יוצא דופן, אשר כתבו דיוויד אלנסון, נשיא היברו יוניון קולג' (האקדמיה הרפורמית בארה"ב) ודניאל גורדיס, רב קונסרבטיבי אשר עלה לארץ ומכהן כיום כנשיא קרן שלם.

יהודים אורתודוקסים רבים יתייחסו בביטול באופן אינסטינקטיבי לכל פרסום המוצא לאור על ידי מלומד שאינו אורתודוקסי. ואולם, הסופרים העומדים מאחורי יצירה מרתקת זו נמנעים מביטוי דעותיהם ומקידום השקפותיהם האישיות כלפי ההלכה. הם מסתפקים בציטוט שאלות ותשובות (שו"ת) שמקורם מן המאה ה-18 ועד ימינו. שו"ת אלה נכתבו על ידי ענקי הפסיקה המכובדים ביותר של עולם הרבנות האורתודוקסי, מכל קצוות תבל- כולל ישראל. הם מבליטים את המגוון הרחב של גישות אשר הופגנו על ידי הרבנים בנושא הגיור, מן המחמירות ביותר ועד הליבראליות שבהן. בין האחרונות, ניתן למצוא רבנים אשר גרסו כי גם מניעים נסתרים מלכתחילה אינם צריכים להוות מכשול בפני גיור. מן השו"ת ניתן ללמוד ללא צל של ספק כי בדומה למנהגם בנושאים הלכתיים אחרים, הרבנים לקחו בחשבון את המגמות התרבותיות והדתיות של התקופה.

באותו הקשר, אני ממליץ על הכרך הנוכחי של "Ideas" (רעיונות), בטאון אורתודוקסי רבעוני היוצא לאור בני יורק המוקדש לחיבורים של הרב הספרדי- אורתודוקסי האמריקני הנכבד מארק אנג'ל, וכולל סקירות מקיפות של הגישות השונות של רבנים מכובדים במהלך הדורות בנוגע לגיור.

ישנם בנמצא אינספור שו"ת אשר יכולים להוות תקדימים לגישה ליבראלית יותר. הבולט שבהם, הרב הספרדי הראשי לשעבר עוזיאל (1880-1953), ראה בקבלת גרים כמצווה, וזאת אף אם מלכתחילה בלתי סביר כי הם יקפידו באופן מלא על שמירת מצוות. הוא מצטט את הרמב"ם, אשר פסק כי הגר אינו מחויב לקיים את כל טקסי היהדות, וכי זו מצווה לקבל גרים מתוך התקווה שיהפכו לשומרי מצוות בעתיד.

הרב עוזיאל הפגין אמפטיות מיוחדת בנוגע לצורך לגייר זוגות אשר נישאו בנישואי תערובת, וזאת בגלל מחויבותנו כלפי הילדים אשר ייוולדו במסגרת אותם נישואים. הוא כתב: וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על- ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו: "את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם" (יחזקאל לד, ד).

הרב אנג'ל מעמת בין הגישות המנוגדות לגיור של שני רבנים ראשיים נערצים לשעבר- הרב קוק והרב עוזיאל. הוא אינו עושה זאת במטרה להציג מי צודק ומי טועה, אלא על מנת להדגיש את העובדה שלעיתים קרובות ישנן פרשנויות מנוגדות של ההלכה, אשר במסגרתן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", כלומר שתי העמדות מקובלות בעיניו של הקדוש ברוך הוא.

כמו כן, הרב הרצוג, רבה הראשי האשכנזי לשעבר של ישראל, פסק כי "לשם שמיים" הינו הצדקה לגיור נשים גויות אשר הצילו את בעליהן היהודיים באמצעות סירוב לפקודות הנאציים להתגרש מהם. הוא הגדיר גם את העלייה, הצטרפות לאומה היהודית, בתור "קיום לשם שמיים" וגורם המזכה בגיור.

הרב הראשי גורן גרס כי הגיור לא היה נראה בעין יפה בגלות, אך מתקבל בברכה בישראל. באותו אופן, הרב הראשי אונטרמן התנגד לגיור בבריטניה אך תמך בגישה סובלנית במיוחד כלפי הרוסים בישראל- אשר גם אם בתחילה יתגיירו ממניעים נסתרים, עלולים בשלב מאוחר יותר לקבל על עצמם את אמונות היהדות.

באופן כללי, ברור כי קודם לחטיפת הרבנות הראשית ומוסדות הדת של המדינה בידי החרדים, הגישה כלפי הגיור בישראל הייתה גמישה הרבה יותר.

הרב אמסלם פרסם מספר ספרים מלומדים המספקים הצדקה הלכתית ליישום גישה רחומה וכוללנית יותר בכל הנוגע לגיורים, וקרא להקלות מיוחדות כלפי יהודים מברית המועצות לשעבר שנישאו בנישואי תערובת ואשר בניהם משרתים בצה"ל.

ישנם יסודות הלכתיים להפעלת גמישות מקסימלית במקרה של 350,000 אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה וחיים במדינה יהודית. יש להתחשב בעובדה שנישואי התערובת בברית המועצות היו פועל יוצא של ניכור כפוי של היהודים ממורשתם במשך 70 שנים על ידי משטר עוין. יש לראות בעובדה שמיליונים מהם עלו לישראל או הצטרפו לקהילות יהודיות אחרות בתפוצות כנס יוצא דופן. ואולם, עקשנותה של הרבנות החרדית הנוכחית מהווה פצצה מתקתקת אשר עלולה לגרום לטרגדיות אישיות בחייהם של דורות עתידיים של ישראלים, וכן בעלת פוטנציאל לערעור היציבות והלכידות החברתית בקרב האומה.

אלו המקדמים גישה נוקשה יותר טוענים כי ישנו צורך לשמר את המכנה המשותף הגבוה ביותר, וזאת על מנת להבטיח כי כל היהודים יכירו בתקפות הגיורים. אך המציאות הינה כי על אף שפרשנויות הלכתיות שונות שלטו במהלך ההיסטוריה שלנו, עד היום חרדים רבים שוללים את התוקף של גיורים אשר לא נערכו תחת חסות רבניהם שלהם.

ישנם, כמובן, הבדלים הלכתיים גדולים ביחס לזהות היהודית של עולים מרוסיה ומאתיופיה. ואולם, מה שנדרש כיום הינה הנהגה דתית בעלת שיעור קומה כמו זה של הרב עובדיה יוסף, אשר סרב להיות מאוים על ידי עלו השוללים את יהדותה של העלייה האתיופית. הרב פסק כי אלו יהודים על פי ההלכה והם אינם מחויבים לעבור תהליך של גיור. העובדה כי עד היום, חלק מן הפלגים היהודים דתיים ממשיכים לסרב להכיר בהם כיהודים אינה מפריעה לו.

נושא זה הינו בעל חשיבות כה רבה, עד שהוא לבדו מצדיק את פירוקה של הרבנות הראשית הנוכחית, או לכל הפחות- הקמתו של בית דין אלטרנטיבי בידי הדתיים הלאומיים. יהיה עליו לעסוק במגוון רחב של נושאים מעבר לגיור, ביניהם נישואים וגירושין, הפרדה מגדרית, כשרות וכיו"ב, וזאת בהתאם להלכה אך באופן רחום ומודרני המתאים לצרכיה של מדינת לאום מודרנית.

יהודים דתיים רבים, העומדים מיואשים מול נחישותה של הרבנות החרדית לכפיית אורח חייה הנוקשה על האומה כולה, יקבלו בברכה את הקמתו של בית דין שכזה.

ישנם כיום ארגונים כמו בית מורשה ועיתים, הנתמכים בידי קומץ רבנים אמיצים כמו חיים אמסלם, בני לאו, שלמה ריסקין וסת' פרבר- רבנים אשר אדיקותם ורמת למדנותם הינם מעל לכל ביקורת, העומדים אל מול הקיצונים. עליהם לשלב כוחות ולעודד רבנים אחרים להצטרף אליהם במטרה להציל את היהדות משליטתו של המיעוט החרדי, אשר מנצל את המינוף הפוליטי המוגזם שלו על מנת לכפות את דרכיו על העם, ובעשותו כן- מרחיק את היהדות מן המדינה.

הרב בני לאו אינו בורר במילים, ומבחין כי "אין הגיון בכך שנתיר לחרדים לנהל את בתי הדין הרבניים. ישנם רבנים רבים בישראל המשרתים בצבא, שולחים את ילדיהם לצבא ומהווים שותפים מלאים לכל אתגרי החברה הישראלית. מגיע למדינה שיהיו לה שופטים בבתי הדין אשר מחויבים לעתידה ולגורלה, ולשחרר עצמה מן השופטים המנוכרים מן הציבור".

ניתן לפנות אליו במייל  ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann