כעת, כשאבק העימות הדרמטי שבין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא אובמה מתחיל לשקוע, ניתן לבצע שקלול מחושב של השלכות העימות. האמבוש שעשה אובמה לנתניהו היה בלתי מועיל בעליל. לאחר שנתניהו עומת בצורה זו רק מספר שבועות לאחר האיחוד בין הרשות הפלסטינית לחמאס הרצחני, ואחרי שהבין כי המאמצים הרבים שהשקיע ימים ספורים קודם לכן על מנת לרצות את אובמה עלו בתוהו, הסיק רה"מ כי עליו להפסיק לקחת חלק בסיפורי עליסה בארץ הפלאות הללו ולהגן על צרכיה של ישראל על ידי אמירת האמת- אפילו אמת אשר תוביל לעימות פומבי עם נשיא ארה"ב. תגובתו המכובדת, התקיפה אך המאופקת של ראש הממשלה לא רק שהפריכה את דימויו כמנהיג חלש ללא כושר קבלת החלטות, אלא אף סתרה את מה שחלק גדול מן התקשורת קבעה, והביאה לעלייה מטאורית בתמיכתו הציבורית בקרב הישראלים.

ביום שאחרי עימות אובמה-נתניהו

Print This Post

Netanyahu at AIPAC

After the Obama- Netanyahu falling out

כעת, כשאבק העימות הדרמטי שבין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא אובמה מתחיל לשקוע, ניתן לבצע שקלול מחושב של השלכות העימות.

האמבוש שעשה אובמה לנתניהו היה בלתי מועיל בעליל.

לאחר שנתניהו עומת בצורה זו רק מספר שבועות לאחר האיחוד בין הרשות הפלסטינית לחמאס הרצחני, ואחרי שהבין כי המאמצים הרבים שהשקיע ימים ספורים קודם לכן על מנת לרצות את אובמה עלו בתוהו, הסיק רה"מ כי עליו להפסיק לקחת חלק בסיפורי עליסה בארץ הפלאות הללו ולהגן על צרכיה של ישראל על ידי אמירת האמת- אפילו אמת אשר תוביל לעימות פומבי עם נשיא ארה"ב.

תגובתו המכובדת, התקיפה אך המאופקת של ראש הממשלה לא רק שהפריכה את דימויו כמנהיג חלש ללא כושר קבלת החלטות, אלא אף סתרה את מה שחלק גדול מן התקשורת קבעה, והביאה לעלייה מטאורית בתמיכתו הציבורית בקרב הישראלים.

ואולם, היה זה הימור מחושב. לו הדמוקרטים לא היו תומכים בצורה כה נלהבת בנתניהו, הוא וודאי היה מואשם בכך שערער את התמיכה הדו-מפלגתית המסורתית הקיימת לישראל בקונגרס ואשר מהווה נדבך קריטי בשימור התמיכה הציבורית למדינה היהודית.

ברור אפוא כי האסטרטגיה שלו נחלה הצלחה. אכן, השגריר באו"ם לשעבר, ג'ון בולטון, תיאר את קבלת הפנים של נתניהו בקונגרס כבשורה של "דינמיקה פוליטית חדשה ומשמעותית בארה"ב". על אף שאובמה סירב לתמוך בהתחייבותו של ממשל בוש לדחיית זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לישראל, לפחות הוא חזר בו באופן משמעותי כאשר "הבהיר" ל-AIPAC כי הוא לא הציע לשוב לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה של 1949.

בסביבתו של הנשיא התעקשו כי נתניהו עיוות במכוון את אמירותיו הראשונות של אובמה. אך הם לא טרחו לציין כי מה שהוגדר על ידי אובמה כ-"גבלות '67" לא היה גבול מעולם, אלא רק קו שביתת הנשק. יתר על כן, אמירותיו הראשונות של אובמה כשלו בחוסר עקביות עם החלטת האו"ם 242 ועם התחייבותו של ממשל בוש לתמיכה בקליטת גושי ההתנחלויות העיקריים על ידי ישראל.

כמו כן, אובמה התעלם מהעובדה שמחמוד עבאס שב והתעקש כי חילופי שטחים יהיו בהיקף מינימאלי, וכי במידה ולא יתקבל "הסכם הדדי" באשר לחילופים, קווי '67 הבלתי ניתנים להגנה יהוו את הבסיס להסכמים. בנוסף, נראה כי תומכיו של אובמה כשלו בהבנת האיומים הביטחוניים המשמעותיים שהציב אובמה על ידי קריאה למדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי (אשר תוביל, למעשה, לחצייתה של ישראל לשני חלקים) ובסירוב לנוכחות צבאית ישראלית ארוכת טווח בבקעת הירדן.

לאחר שזכה לקבלת פנים של כוכב בקונגרס, ועל אף ההוקעה הצווחנית מפיה של ציפי לבני- אשר המוניטין שלה צנח לשפל חסר תקדים לאחר שהאשימה את נתניהו בפגיעה ביחסים עם ארה"ב- ממשלת נתניהו נמצאת לעת עתה בעמדת חוזקה.

בנוסף, אף נשיא אמריקאי אינו יכול להרשות לעצמו פוליטית לנטוש את ישראל, בהתחשב בתמיכה העצומה שממנה נהנית ישראל בקונגרס ובקרב הציבור האמריקאי. אפילו בעיצומו של העימות עם נתניהו, אובמה חזר והדגיש את מחויבותה של ארה"ב לסיפוק סיוע צבאי לישראל, והתנגד להכרה גלובאלית חד-צדדית במדינה פלסטינית.

אף על פי כן, ימים מסוכנים עומדים בפנינו. אנו נותרנו מבודדים, ומלבד ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, העולם מאשים אותנו באופן אוטומטי- במקום את הפלסטינים הבלתי מתפשרים- בכישלון לנוע קדימה.

נתניהו מודע גם לעובדה שבמערכת האמריקאית, הנשיא, ולא המחוקק, הוא שמכוון את יוזמות מדיניות החוץ. עליו להיות מודע גם לכך שאם הרפובליקנים לא יתאפסו על עצמם בקרוב, ישנה סבירות גבוהה כי אובמה עלול להיבחר מחדש.

ישנן אינדיקציות חזקות לכך שממשל אובמה נותר מחויב לגישת העולם השלישי כלפי ישראל, אשר מתבטאת בביטולן של ההתחייבויות שקיבל על עצמו ממשל בוש הקודם. אך החדשות הטובות הן שכאשר מופעל עליו לחץ על ידי עמיתיו ומפלגתו, אובמה כבר הפגין גמישות מרבית ונכונות לחזור בו מדבריו.

על כן, יש לנקוט במאמץ דו-ראשי על מנת לחזק את עמדתנו. בנסיבות אידיאליות, היה עלינו להקים ממשלת אחדות. אך זוהי רחוקה מן המציאות כל עוד לבני ממשיכה להנהיג את קדימה. ואולם, אפילו ללא ממשלה שכזו, ממשל אובמה מבין כעת כי העם הישראלי עומד באחדות מאחורי ראש ממשלתו.

בו זמנית, עלינו לשמר ולחזק באופן אקטיבי את התמיכה הציבורית בישראל בקרב האמריקאים.

הגורם החזק ביותר המשחק לטובת ישראל הוא AIPAC. זהו ארגון אשר פועל מאחורי הקלעים ומבטיח בצורה מקצועית שההסברה הישראלית תקודם בקונגרס באופן אפקטיבי וברמה חוצה מפלגות. הצלחתם זכתה להבלטה לאחר קבלת הפנים חסרת התקדים שלה זכה נתניהו בקונגרס, למרות העימות שלו עם המנהיג החזק ביותר במדינה.

ואולם, אני חשתי בחוסר נינוחות הולך וגובר בקרב המנהיגים ומובילי הדעה היהודיים, אשר מגיע כיום לדרגות הגבוהות ביותר והפרו-ישראליות המסורתיות בהנהגה.

מנהיג יהודי בכיר אמר לי ש"עבור היהודי הליבראלי הפרו-ישראלי, הסיוט האולטימטיבי היה תמיד עימות בנוגע למדינה היהודית עם נשיא ליבראלי. כעת הופך הסיוט הזה למציאות בצורה טראומתית הרבה יותר מאשר בעימותים בין ממשלת שמיר לבין ג'ורג' בוש האב, אשר עמד בראשות ממשל רפובליקני".

אפילו עיתונאי יהודי פרו-ישראלי כמו ג'פרי גולדברג מחה בהיסטריה כי נתניהו "מתעמר" בנשיאו, ומתנהג כמו הנשיא הנבל צ'אבז מוונצואלה. פרקליט המדינה לשעבר של ניו יורק, אליוט ספיצר, אשר התפטר מתפקידו בבושת פנים ומנסה כעת לבצע קאמבק פוליטי, האשים את נתניהו כי "פישל" בכך שעורר ויכוח "מטופש", "מיותר" ו"שגוי" עם הנשיא. ג'יי ג'יי גולדברג מהעיתון 'פורוורד' הנוטה לשמאל, הזהיר את נתניהו לבל יכריח את יהודי ארצות הברית לבחור בינו לבין נשיאם.

מטרידה עוד יותר הייתה ההאשמה שהוטחה בנתניהו על ידי גארי רוזנבלט, עורכו המכובד ביותר של השבועון המשפיע 'Jewish Week' המתפרסם בניו-יורק. רוזנבלט האשים את נתניהו כי 'איבד את זה', וטען כי תגובתו של נתניהו להצהרה המקורית של אובמה הייתה "אסון הסברתי מוחלט עבור ירושלים", אשר הפכה אותו ל-"מר לא של המזרח התיכון" כיוון שהוא לא הצהיר אז- כפי שעשה בסופו של דבר ב-AIPAC- שאובמה "הוכיח את מחויבותו לביטחון ישראל הן במילים והן במעשים". רוזנבלט רמז- באופן שגוי לטעמי- כי הערותיו של נתניהו כוונו באופן עיקרי לבוחריו מבית. הוא כן הכיר בכך שהערותיו של אובמה באשר לגבולות ולפליטים היו בעייתיות, אך הרגיש כי הן לא הצדיקו פנייה לביקורת פתוחה בזמן שעל נתניהו היה להתרכז בהערות החיוביות.

באותה נימה, אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה ודיוויד האריס מהוועד היהודי האמריקאי שיבחו בתחילה את ההיבטים החיוביים בנאומו של הנשיא, על אף ששניהם חלקו חששות באשר להערותיו האחרות. וועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית נותרה דוממת באופן לא אופייני.

בטוחני כי נתניהו ינוקה מכל ההאשמות הללו לבסוף. המנהיגים היהודים האמריקאים נמצאים בעיצומו של תהליך אשר בו הם מבינים כי הם אינם יכולים להתרפס ללא סוף בפני אובמה בעת שישראל עומדת מושפלת והממשל מתחנף לערבים הבלתי מתפשרים, המסרבים לנוע קדימה או להתפשר על אף אחד מהנושאים שעל הפרק.

על ישראל להמשיך ולדבוק באמת, ללא יצירת קיטוב בקרב הציבור האמריקאי ובקונגרס. במידה ונתניהו יחזור לדרכיו הקודמות, יתנהג כאילו הכול בסדר וייכשל בשמירה עוצמתית על דרישות הביטחון המכריעות שלנו- ההשלכות תהיינה הרסניות. על נתניהו להמשיך להתנהג בתקיפות, ובו בזמן להמשיך ולהפעיל את כישוריו הדיפלומטיים על מנת לשמר את היחסים המתמשכים עם הממשל האמריקאי. אין ספק כי בזמן הנוכחי, ראש הממשלה שלנו מבצע את תפקידו בצורה מיטבית, משקף את הקונצנזוס הלאומי וזוכה לתמיכתו של רוב רובו של העם הישראלי.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann