בחירות עכשיו!

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: We must have elections now

בתבוסה משפילה לראש הממשלה, קיבלה הכנסת שלוש החלטות אי-אמון בממשלה. החלטות אלה, מבחינה טכנית, אינן מחייבות את שרון להתפטר, ואולם ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת ואיש "ליכוד" בעצמו יצא בקריאה פומבית לשרון לעשות כן וללכת לבחירות.
האומה ניצבת בפני נקודת מיפנה מכרעת. פעם אחר פעם הוטעינו, והלעיטו אותנו בחצאי אמיתות. אולם ראש הממשלה ממשיך להתעקש, והוא מסרב לקיים שיג ושיח רציני בקשר למדיניותו השנויה במחלוקת. על הפרק אינן עומדות סוגיות של שלטון על פלשתינים או המשך קיומן של התנחלויות מבודדות. הוויכוח הזה הסתיים לפני זמן מה, ובקרב רוב תושבי ישראל שוררת עכשיו הסכמה כללית רחבה, שהמטרה הסופית שלנו צריכה להיות היפרדות מהפלשתינים. גם תוכנית הנסיגה מרצועת עזה איננה עוד הסוגייה המרכזית.
עיקרו של העניין הוא היעדים האסטרטגיים ויעדי הביטחון הלאומי של האומה. ישראלים רבים, מכל גווני הקשת הפוליטית כולל השמאל הקיצוני, מזהירים כי מדיניותו הנוכחית של שרון, עלולה לחולל אסון בממדים היסטוריים.
נוסף על האזהרה המפחידה ששמענו לאחרונה מהרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, ישנם מומחים צבאיים וביטחוניים רבים ומגוונים, החוזים תרחישי אסון. עליהם נמנים ראשי המוסד לשעבר אפרים הלוי ושבתאי שביט, ראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית, סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף (מיל') עוזי דיין, ומפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (מיל') איתן בן-אליהו.
בנסיבות אלה, עקשנותו האווילית וההתנהגות הרודנית של אריאל שרון מותירה אותנו מוכי תדהמה.

שרון לחוד, והמציאות לחוד

עלינו להביא בחשבון גם את הגילויים החדשים בספרם של רביב דרוקר ועופר שלח, "בומרנג". הם דוחים את ההנחה שיוזמת העקירה נבעה מדיונים אסטרטגיים בדרגים הבכירים ביותר, וטוענים כי דב וייסגלס, פרקליטו של שרון ויועצו הנוכחי, שכנע את ראש הממשלה שרק צעד דרמטי וקיצוני, בממדי העקירה, יסיר ממנו את ההאשמות הפליליות העלולות לנבוע מפרשיית האי היווני. הם טוענים כי וייסגלס עצמו "מכר" את רעיון ההתנתקות למימשל בוש. אפשר להניח שאילו היו האשמות אלה בלתי מבוססות, הן היו משמשות כבר נושא לתביעה על הוצאת דיבה. ראש הממשלה ועו"ד וייסגלס לא הגישו, עד כה, תביעה כזאת.
אין ספק כי העובדות בשטח תומכות בביקורת הצופה שהמדיניות הנוכחית מובילה לאסון. בשטח, התקפות טרור, ניסיונות לפיגועי התאבדות ושיגור טילי "קסאם" נמשכים ללא הפרעה. ישראלים נהרגים, וצה"ל מקבל פעם נוספת הוראה להתאפק כדי לא לערער את ה"שקט".
מחמוד עבאס (אבו מאזן) חוזר ואומר שאין לו כל כוונה לצמצם את תשתיות הטרור או להגביל את פעילותו. למעשה, הוא מכריז בגאווה שהזמין את אנשי החמאס, בני השטן, להצטרף לממשלתו, והוא מגייס ללא כל בושה טרוריסטים למשטרת הרשות הפלשתינית, שישראל נדרשת לחמש אותה!
עבאס, כמו ערפאת, מתעקש ש"זכות השיבה" של הערבים אינה עומדת כלל למשא ומתן. הוא מסרב לנקוט צעד משמעותי כלשהו, בכדי לרסן את ההסתה הנמשכת ללא הפרעה בבתי הספר, במסגדים ובאמצעי התקשורת. כשהאמריקנים והישראלים מציגים לו דרישות, הוא מיילל שהוא "חלש" מכדי לחולל שינויים קיצוניים, ודורש מישראל ויתורים נוספים לפני שיפעל.
קיימת הסכמה כללית כי החמאס נערך להשתלטות על השטחים שיעברו לשליטה פלשתינית בעתיד הקרוב.
שרי הרשות הפלשתינית איימו במפורש לפתוח ב"אינתיפאדה השלישית", אלא אם כן ישראל תעשה ויתורים חד-צדדיים נוספים אחרי הנסיגה.

מהלכים מפחידים

הזירה הבינלאומית מדאיגה לא פחות. לפני יישום העקירה, ובעוד ארצות הברית והאירופים "מפגינים איפוק", כביכול, כדי לא להקשות על שרון הנאבק בחזית הפנימית שלו, מחדשים האירופים את הקשרים עם הזרוע "הפוליטית" של החמאס.
קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה האמריקנית כמו גם המימשל האמריקני חזרו, כנראה, לגישה המאוזנת מבית מדרשו של קלינטון, הדוגלת בשוויון מוסרי כלפי ישראל והפלשתינים. ארצות הברית גם לוחצת על ישראל לשחרר אסירים נוספים, חרף העובדה כי בין 900 האסירים ששוחררו עד כה, יש כאלה שכבר חזרו לפעילות טרוריסטית.
רייס גם חוזרת ואומרת כי בניגוד למה שאמר שרון לתושבי ישראל, התחייבותו של הנשיא בוש לתמוך בהחזקת גושי התיישבות גדולים (ביהודה ושומרון) היא רק מחווה, מפני שהיא מלווה באזהרה כי כל סטייה מקווי שביתת הנשק של 1949, טעונה הסכמה של הפלשתינים!
המימשל האמריקני ממשיך להרעיף שירי מזמור ותהילה על מחמוד עבאס, חרף סירובו המפורש לפרק את תשתיות הטרור או להפריע להן, בעוד אפילו יחידות הפת"ח שלו עצמו, ממשיכות לעסוק בפיגועי התאבדות ובמעשי טרור נוספים.
ובכל זאת, למרות כל ההתפתחויות הללו, המבשרות רע, שרון ממשיך לעשות ויתורים מרחיקי לכת לפלשתינים, המשפיעים על ביטחוננו ויהיו הפיכים רק במחיר שפיכות דמים נוספת של יהודים.
הוויתור המפחיד ביותר ששרון מתכנן הוא להעביר למצרים, בקבלנות מישנה, את שמירת הגבול עם רצועת עזה מרשם בטוח לעימות בעתיד. אין ספק שזו אשליה שאין דומה לה, אם נניח שהסכם כלשהו עם המצרים למנוע הברחת נשק לטרוריסטים, יקוים ויכובד.
מקובל לחשוב שהממשלה תיפול מיד לאחר השלמת העקירה. לפיכך, גם אם בחירות כלליות לא יהיו תרופה כוללת לכל בעיותינו, הן לפחות, יאפשרו לתושבי ישראל לעיין באפשרויות העומדות לרשותם לפני הנסיגה, ולא אחריה. הבחירות גם יאפשרו לציבור לבטא את זעמו על כישלונם של הפוליטיקאים לרסן את השחיתות, ואת נטיותיהם לקדם אינטרסים אישיים או מיגזריים, מעבר לאינטרסים של האומה.
ומעל לכל, בחירות יאותתו כי נמאס לנו להיות מובלים על ידי אנשים השוגים באשליות נפוליאוניות, ואנחנו דורשים ששום מנהיג לא יוכל לפתוח בעתיד בלי התייעצות ודיון ציבורי במהלך שעלול להביא להשלכות מרחיקות לכת על הדורות הבאים, ואף להשפיע על קיום המדינה עצמה.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לשעבר יו"ר חבר הנגידים של הקונגרס היהודי העולמי

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann