בחודשים האחרונים, נשמעים דברי ביקורת גוברים ובלתי מובחנים כלפי מדיניות ראש הממשלה נתניהו מצד גורמים רשמיים בממשלה. על אף שזוהי התנהגות אופיינית לפוליטיקה הישראלית מאז עידן בגין, שלאחריה חלה שחיקה באחריות הקבינט, המלחמות הפנימיות הבלתי פוסקות מונעות מאתנו כעת להתנהג באופן ברור בבימה הפוליטית העולמית, ותורמות לתפיסה לפיה ישראל היא רפובליקת בננות. כמו כן, הדבר מאפשר לפלסטינים להסית את תשומת הלב מחוסר מוכנותם שלהם לפשרות, וכך להציג את עצמם כקורבנות בעלי מוסריות גבוהה. הסכסוך הפנימי עלול להוביל בסופו של דבר להתמוטטותה של הממשלה. יש לתקן את המצב עכשיו, קודם לפתיחת השיחות הדיפלומטיות הקרבות. על הממשלה לשים בצד את כל השיקולים הפוליטיים הפנימיים, לגבש אסטרטגיה המושתתת על האינטרסים המיטביים של ישראל בלבד, ולדבר בקול צלול ואחיד. ולא, חוסר הלכידות שלנו תפגע ביחסינו עם ארה"ב ותגביר את מאמצי הקהילה הבינלאומית לכפות פתרונות על גבינו. בכל בחינה אובייקטיבית של המצב הנוכחי ובהינתן העובדה שאין פרטנר אמתי, ברור כי לא ניתן להשיג דבר עם הפלסטיניים בשלב הנוכחי, גם במידה ונגיע לשולחן המשא ומתן. המנהיגים הפלסטינים אינם מעוניינים ואינם יכולים לקבל על עצמם ויתורים כלשהם. ההסתה המתמשכת שלהם לשנאה והכרזותיהם החוזרות ונשנות באשר לכוונתם להתאחד עם החמאס הרצחני אינם מותירים מקום לאשליות.

בדרך להפוך לרפובליקת בננות

Print This Post

knesset

En Route to Becoming a Banana Republic

בחודשים האחרונים, נשמעים דברי ביקורת גוברים ובלתי מובחנים כלפי מדיניות ראש הממשלה נתניהו מצד גורמים רשמיים בממשלה. על אף שזוהי התנהגות אופיינית לפוליטיקה הישראלית מאז עידן בגין, שלאחריה חלה שחיקה באחריות הקבינט, המלחמות הפנימיות הבלתי פוסקות מונעות מאתנו כעת להתנהג באופן ברור בבימה הפוליטית העולמית, ותורמות לתפיסה לפיה ישראל היא רפובליקת בננות. כמו כן, הדבר מאפשר לפלסטינים להסית את תשומת הלב מחוסר מוכנותם שלהם לפשרות, וכך להציג את עצמם כקורבנות בעלי מוסריות גבוהה. הסכסוך הפנימי עלול להוביל בסופו של דבר להתמוטטותה של הממשלה.

יש לתקן את המצב עכשיו, קודם לפתיחת השיחות הדיפלומטיות הקרבות. על הממשלה לשים בצד את כל השיקולים הפוליטיים הפנימיים, לגבש אסטרטגיה המושתתת על האינטרסים המיטביים של ישראל בלבד, ולדבר בקול צלול ואחיד. ולא, חוסר הלכידות שלנו תפגע ביחסינו עם ארה"ב ותגביר את מאמצי הקהילה הבינלאומית לכפות פתרונות על גבינו.

בכל בחינה אובייקטיבית של המצב הנוכחי ובהינתן העובדה שאין פרטנר אמתי, ברור כי לא ניתן להשיג דבר עם הפלסטיניים בשלב הנוכחי, גם במידה ונגיע לשולחן המשא ומתן. המנהיגים הפלסטינים אינם מעוניינים ואינם יכולים לקבל על עצמם ויתורים כלשהם. ההסתה המתמשכת שלהם לשנאה והכרזותיהם החוזרות ונשנות באשר לכוונתם להתאחד עם החמאס הרצחני אינם מותירים מקום לאשליות.

למרבה האירוניה, ישנו כעת קונצנזוס רחב יותר בקרב הישראלים מאשר בכל זמן מאז הקרע האדיר שנפער בעקבות אימוץ הסכמי אוסלו. רוב הישראלים מסכימים כי, בתנאים הנוכחיים, הסטטוס קוו עדיף על נסיגות חד-צדדיות. אנו ספגנו את הלקחים של ההתנתקות מעזה, ומודעים לאיומים החריפים שיועמדו בפנינו במידה והטרוריסטים הסמוכים לנו יאפסו את כוונותיהם על ליבתה של ישראל, כולל עריה הגדולות ביותר.

למרות הקריאות הצווחניות מצד הימין הקיצוני לסיפוח הגדה המערבית, רוב רובם של הישראלים ממשיכים להתנגד למהלך שכזה. כבר היום, אנו ניצבים מול אתגרים משמעותיים בשילוב הערבים אזרחי ישראל ההולכים ומקצינים, ואנו מסתייגים מקליטת מספר גבוה של ערבים נוספים. אנו מכירים בעובדה שעל מנת להמשיך ולהיות מדינה דמוקרטית, לערבים החיים בתחום השיפוט של ישראל חייבת להינתן הזכות להצביע. ואף אם היהודים ימשיכו להוות את אוכלוסיית הרוב, עלייה משמעותית במספר האזרחים הערביים תהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית. רובנו מכירים בחוסר הסבירות של גחמות כמו אוטונומיה ערבית או אזרחות כפולה, ובו בזמן- הרעיון של טרנספר הוא בלתי נתפס בעינינו.

ואולם, בתוך הממשלה, הקריאות לסיפוח הולכות וגוברות, כאשר שרים בולטים מפריכים בפומבי את מדיניות הממשלה המשקפת את הקונצנזוס הציבורי. סגן שר החוץ זאב אלקין הוא מהתומכים הקולניים בסיפוח השטחים שבמחלוקת. במידה ואביגדור ליברמן יתגבר על בעיותיו המשפטיות ויחזור לתפקידו כשר החוץ, אין ספק כי הוא ישוב להתבטאויותיו הסותרות את מדיניות ראש הממשלה. שר התעשייה והמסחר, נפתלי בנט, וסגן שר הביטחון, דני דנון, שבים ומתייחסים בביטול או בלעג לגישת שתי המדינות שזכתה לאישור הממשלה.

חלק גדול מכך נובע ממניעים אולטרה-לאומיים, אך חלק אחר נובע מניסיון לשדל בוחרים ותו לא, וזאת ללא כל התחשבות בהשלכות הפוליטיות.

המצב הולך ומחריף בעקבות תעלוליה ועידת הליכוד, מיעוט מאורגן במיוחד בקרב 3,600 חברי הליכוד, אשר נוהג להשפיל באופן פומבי את ראש הממשלה. דנון, שנבחר לאחרונה ליושב ראש מרכז המפלגה, הכריז כי כל היוזמות הדיפלומטיות העתידיות תדרושנה את אישור מרכז המפלגה קודם ליישומן. ואולם, רוב הישראלים, ובתוכם מרבית בוחרי הליכוד, יתנגדו נמרצות למתן זכות וטו על פעולות הממשלה לקבוצות מיעוט חסרות פנים.

בשנים האחרונות, האווירה הפוליטית המשתנה במהירות יצרה מצב שבו נדמה כי הממשלה תומכת בזכותם של השרים לבקר באופן פתוח את מדיניותה. על מנת לקושש קואליציה, ראש הממשלה נתניהו נאלץ למנות שרים בעלי עמדות מנוגדות לשלו. ייתכן והוא אף עשה זאת באופן מכוון, וזאת על מנת למנוע מארה"ב ומממשלות זרות אחרות מלנחול הצלחה בהפעלת לחץ עלינו לנקיטת ויתורים חד-צדדיים מיותרים. כך, הוא מזכיר להם כי במידה וממשלתו תופל, יקום ממשל ניצי בהרבה במקומו. סגן שר החוץ אלקין אף הצהיר בפומבי כי המאבקים הפנימיים הם חיוביים, משום שהם מציגים את מגוון הדעות בקרב המפלגה שבהן חייב ראש הממשלה להתחשב בכדי לשמר את כוחו.

חלק מגורמי הימין מריעים להתנגדות ה"נמרצת" בתוך הממשלה. אך בעשותם כן, הם מספקים שלא במודע דלק לאמוציות שלהן היו תוצאות פוליטיות חמורות בעבר. הימין הרדיקלי הביא לקריסתן של ממשלות המחנה הלאומי הקודמות, מה שהביא לעלייתן של ממשלות שמאל. התנהגותם הנוכחית מזכירה את עמיתיהם בעבר, קודם להקמתה של קדימה וההתנתקות ההרסנית מרצועת עזה.

הימין ה"חזק" ממשיך להשלות את עצמו גם כיום. בעוד שהוא מנסה להציג את עצמו כאחר, הוא מייצג את שוליו הצרים של ציבור הבוחרים. רוב רובם של הישראלים תומכים ביישום פתרון שתי המדינות- וזאת במידה ויעלו לשלטון מנהיגים פלסטינים המהווים פרטנרים אמתיים לשלום ואשר מוכנים להבטיח את ביטחונה של ישראל. ובעוד שהימין הקיצוני רוצה שנאמין כי ראש הממשלה נתניהו איננו מסוגל להוביל את הדרך, הוא ממשיך להיות משכמו ומעלה בהשוואה לכל מועמד אחר מהליכוד, וזאת על אף מגרעותיו.

בהתעלם מהשיקולים בעד ונגד בכל אחד מהנושאים הקשורים, העובדה היא כי ממשלה דמוקרטית אחראית איננה יכולה להרשות לשריה לבקר את מדיניותה באופן ציבורי. (חופש פעולה שכזה לא היה נתפס באירופה או בארה"ב.) ביקורת חסרת עכבות מצד גורמים רשמיים בקרב הממשלה- בין אם היא נובעת משמאל או מימין- משקפת היפר-דמוקרטיה אשר גובלת באנרכיה. היא מדגישה חוסר אחדות, אם לא חוסר תפקוד, ועלולה להוביל לפליטות פה מצד אישים אימפולסיביים ולכאוס שיוכל להוביל לקריסה באחריותיות כלפי הבוחרים. במידה ולא תעקר מהשורש, אין ספק כי היא תוביל להשלכות חמורות בישראל ומחוצה לה, בין השאר בפגיעה באמינותנו בקרב חברינו בקונגרס ובציבור האמריקני.

שיחות השלום הקרבות והכאוס הנוכחי באזור דורשים כי הממשלה תהדק את שורותיה ותדרוש כי השרים ינהגו כחברים אחראיים בממשל פוליטי אחיד, ולא כראשי ממלכה עצמאיים. במידה והשרים מרגישים כי נושאים מסוימים דורשים את שבירת השורות והשמעת ביקורת ציבורית כלפי הממשלה, עליהם להתפטר ולהצטרף לאופוזיציה. כך מתנהלות דמוקרטיות אמתיות, ולכך מצפים מרבית הישראלים מנציגיהם הנבחרים.

במידה והממשלה תימנע מריסון אנשיה ומדיבור בקול אחיד, היא תמשיך לערער את אמינותה של ישראל, תייצר ספק באשר למחויבותנו האמתית להסדר שלום ותספק ניצחון הסברתי נוסף לפלסטינים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann