לאחרונה, התקשורת המערבית העניקה חשיבות מופרזת לארגוני שוליים כגון J Street וההעתק האירופאי שלו - JCall. ארגונים אלו מכנים את עצמם "ליברלים" ו"בעד השלום" אך פעילותם מתמקדת בעיקר בביקורת ונזיפות המופנות כלפי ממשלת ישראל וחתירה נגד ארגוני מיינסטרים פרו-ישראלים של יהדות התפוצות. על גופים אלו שולטים בעיקר פעילים אנטי-ישראלים, אך חברים בהם גם מספר לא מבוטל של ליברלים מבולבלים אך בעלי כוונות טובות. ארגונים אלו מושכים אליהם הן יהודים שאינם מכירים את העובדות והן כאלו המשתייכים ל"טרנד" האנטי-ציוני, אשר מושפע מהאור השלילי בו ישראל מוצגת באופן תמידי באמצעי התקשורת. המסר המרכזי של תנועות אלו הינו שהממסד היהודי מרחיק ומנכר יהודים רבים מן השורה על-ידי תמיכה עיוורת במדיניותה של ממשלה ישראלית ימנית-קיצונית, וכן על-ידי התנהלות "מקארתיסטית" המחרימה כל אדם המעז לבקר את המדיניות הישראלית.

ארגוני "שלום" החותרים נגד המדינה

Print This Post

יהודיים צעירים תומכים בישראל

Bogus 'pro-peace' organizations undermine Israel

לאחרונה, התקשורת המערבית העניקה חשיבות מופרזת לארגוני שוליים כגון J Street וההעתק האירופאי שלו – JCall. ארגונים אלו מכנים את עצמם "ליברלים" ו"בעד השלום" אך פעילותם מתמקדת בעיקר בביקורת ונזיפות המופנות כלפי ממשלת ישראל וחתירה נגד ארגוני מיינסטרים פרו-ישראלים של יהדות התפוצות.

על גופים אלו שולטים בעיקר פעילים אנטי-ישראלים, אך חברים בהם גם מספר לא מבוטל של ליברלים מבולבלים אך בעלי כוונות טובות. ארגונים אלו מושכים אליהם הן יהודים שאינם מכירים את העובדות והן כאלו המשתייכים ל"טרנד" האנטי-ציוני, אשר מושפע מהאור השלילי בו ישראל מוצגת באופן תמידי באמצעי התקשורת.

המסר המרכזי של תנועות אלו הינו שהממסד היהודי מרחיק ומנכר יהודים רבים מן השורה על-ידי תמיכה עיוורת במדיניותה של ממשלה ישראלית ימנית-קיצונית, וכן על-ידי התנהלות "מקארתיסטית" המחרימה כל אדם המעז לבקר את המדיניות הישראלית.

גופים לא מייצגים אלו זוכים לחשיפה רחבה ואוהדת באמצעי התקשורת אשר מתענגים על כל ציטוט של יהודים התוקפים את ישראל. בכל פעם שסופרים ואקדמאים יהודים מגנים את ישראל, או נוזפים בקהילות שלהם, הם מוצגים כקולו ההרואי של המצפון המתנגד למנהיגות היהודית צרת האופקים והנוקשה. להמחשת העניין מספיקה ההשוואה בין הסיקור האדיר שזכתה לו עצומת JCall האירופאי שגינתה את ישראל, לבין ההתעלמות התקשורתית מהעצומה הנגדית שיזמה חברת הפרלמנט האיטלקי פיאמה נירנשטיין אשר כללה מספר גדול בהרבה של חתומים.

דבר זה בא לידי ביטוי גם בארה"ב. פיטר ביינרט, לשעבר עורך ה"ניו ריפבליק", זכה לכיסוי רחב ביותר בתקשורת האמריקנית לאחר שכתב מאמר שכותרתו "כשלון הממסד היהודי האמריקאי" ואשר פורסם ב"ניו יורק רוויו אוף בוקס" – כתב-עת הידוע בעוינותו כלפי ממשלות ישראל. ביינרט בחר באופן סלקטיבי הערות קיצוניות מפיהם של ישראלים נציים ואף הציג טענת כזב על-פיה ראש הממשלה נתניהו התכחש להסכמי אוסלו. בנוסף, ביינרט ציטט את הפרופסור ה"מפורסם" מהאוניברסיטה העברית זאב שטרנהל, פוסט-ציוני מובהק, שטען כי לישראל ישנם "מאפיינים פשיסטיים." שטרנהל אף האשים את ממשלת ישראל וההנהגה היהודית בכך שהם מנכרים את הדור הצעיר של הליברלים היהודים.

ישנו דמיון מפליא בין הארגונים הללו, אשר מצהירים כי הינם "בעד השלום", לבין מועצות השלום המזוייפות שפעלו בחסות ברית-המועצות במהלך המלחמה הקרה. מועצות אלו טענו כי הן חותרות לשלום והצליחו להטעות ולרמות אנשים רבים שכתוצאה מכך תמכו בהן ובעצם הפכו לשותפים לדבר עבירה בקידום יעדיה של "אימפריית הרשע".

כיום, ארגוני הפסאודו-"שלום" הללו שואפים לערער את יציבותה של הדמוקרטיה הליברלית היחידה באיזורנו ולהסית את עיני הציבור מההתנהגות הראויה לגינוי ומהפרות זכויות האדם המתבצעות על-ידי אויבי ישראל.

במסגרת הקרב על דעת הקהל העולמית, תמונות שמציגות את סבלו של האנדרדוג ומופצות במדיה האלקטרונית מטשטשות שיקולים מוסריים ומתעלמות ממקורם של סכסוכים. בקרב זה, אותם ארגונים מעוותים את העמדה הפרו-ישראלית ומערערים את יציבותו של הנרטיב הציוני.

גופים אלו קוראים לקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לעשות ויתורים חד-צדדיים נוספים. הם מתעקשים על-כך כי עיקר הבעיה הוא בעניין ההתנחלויות, נושא שאכן מעורר מחלוקת בקרב ישראלים. עם זאת, ההנחה כי שלום ודו-קיום יושגו במידה וישראל תיסוג באופן חד-צדדי מהשטחים שמעבר לקו הירוק היא שטות גמורה. יתר-כל-כן, הנחה זו אף מסיתה את תשומת ליבנו מהמכשול האמיתי לשלום שהוא העדרו של פרטנר פלסטיני אמיתי לשלום והאובססיה הערבית המתמשכת להביא לקיצה של הריבונות היהודית.

ארגוני "השלום" מתעלמים מהעובדה שראש הממשלה נתניהו הנהיג את ממשלתו לעבר עמדת מרכז מתונה והשיג קונצנזוס רחב לכך שישראל תוותר על שטחים, מלבד גושי ההתנחלויות העיקריים, בעבור שלום וביטחון אמיתיים. מוכנות זו לוויתורים ממשיכה להתקיים על-אף המודעות לכך שעד היום הוויתורים על שטחים הביאו רק להתגברות הטרור והתוקפנות.

היבבות החוזרות ונשנות מצד ארגוני "השלום" הללו, הטוענים כי הם נתקלים במקארתיזם ושנשללת מהם הזכות להתבטא, לא רק מטעות אלא גם צבועות. צביעות זו באה לידי ביטוי בכך שהם עצמם אינם מהססים להכפיש את מבקריהם ולנסות להפעיל עליהם איומים. מאז ומעולם היו חילוקי דעות משמעותיים בין יהודים בכל הנוגע לסוגיות פוליטיות. אולם, דוקא בשנים הפורמטיביות של המדינה, כשמפא"י הסוציאל-דמוקרטית היתה בשלטון, היה קונצנזוס. ההסכמה הכללית היתה שיהודי התפוצות, שאינם מתמודדים עם ההשלכות הרות הגורל העולות מהחלטות הנוגעות לביטחון המדינה, מחוייבים מוסרית לאפשר לישראלים להכריע בסוגיות אלו באמצעות ממשלתם שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. כיום, אותם גורמים "בעד השלום" מביטים בבוז על תפיסה שכזו וטוענים כי הם יודעים טוב יותר מהישראלים מה טוב לישראל. למעשה, מנסחי המדיניות הללו, שמינו עצמם לתפקיד, מבטאים דעות שלעתים קיצוניות אף מאלו של מרצ – מפלגת השמאל הקיצונית ביותר בכנסת שזכתה רק ב-3 מנדטים מתוך 120 בכנסת ישראל.

לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים כי הדור היהודי הצעיר החדש מתחיל לנטות בדעותיו נגד ישראל. זוהי הטעיה ועיוות של המציאות. ברור כי הלהט והתשוקה כלפי ישראל של הדור היהודי הצעיר פחותים מאלו של הדור שחווה את השואה ואת המאבק להקמת המדינה. אולם חשוב לזכור כי מאז ומעולם היו אלו רק 25-30% מחברי הקהילות היהודיות שהוו את הגרעין האקטיביסטי והיו בחזית הפעילות הציונית והפרו-ישראלית. מובן מאליו שיהודים מתבוללים ואחרים היו פחות מעורבים ואף אדישים. אלו קיבלו תמריץ להתערבות ופעילות רק בתקופות משבר חמורות כגון מלחמת ששת הימים.

עם מעט שינויים, דבר זה נכון גם כיום. צעירים יהודים המשתתפים באופן פעיל בחיים יהודיים תומכים בישראל באופן גורף. אלו האדישים והבורים ליהדותם פגיעים יותר להשפעות הגורמים העוינים שסביבם, בייחוד בקמפוסים של האוניברסיטאות, ולכן רבים מהם נרתעים ממעורבות בענייני ישראל.

למרות זאת, תגובתם הדרמטית של האקטיביסטים מהקהילות היהודיות של ארה"ב ליחס השלילי שהפגין ממשל אובמה כלפי ישראל היה מעורר השתאות. על-אף העובדה ש-78% אחוז מהם תמכו באובמה, יהודים דמוקרטים רבים הביעו את כעסם ותסכולם כלפי הממשל לנוכח הפרת התחייבויותיו של אובמה מתקופת הבחירות בנוגע לישראל.

עם-זאת, אל לנו להמעיט בערך הנזק שמספר קטן של יהודים נחושים ואנטי-ישראלים מסוגלים להסב. המסר שגורמים אלו מנסים להעביר הוא שישראל נשלטת על-ידי קנאים ימניים-קיצוניים ושתמיכה במשטר מסוג זה מנוגדת לערכיהם של ליברלים. את זאת הם עושים הן ישירות והן במרומז על-ידי מתן אמינות למעשיות המאשימות את תומכי ישראל בנאמנות כפולה וכן על-ידי האשמת ישראל בסיכון חייהם של אמריקאים. למעשה ישנם כבר סממנים מדאיגים לכך שהתמיכה הדו-מפלגתית המסורתית בישראל נשחקת ושדמוקרטים מרגישים מחוייבות פחותה כלפי ישראל מאשר רפובליקנים.

מיותר לציין שתופעה זו דורשת תשומת לב מיידית. על הממשלה יחד עם הסוכנות היהודית לתכנן אסטרטגיה שתכלול הערכה של הנזק העצום שקבוצות אלו מסוגלות להסב במידה ולא יידחקו לשוליים. אחד האמצעים האפקטיביים ביותר הינו מפגש סולידריות גלובלי בחסות המדינה בהשתתפות מנהיגים יהודים, אינטלקטואלים ואנשי מפתח. מפגש שכזה יוכיח כי רובם המכריע של היהודים המסורים נותרים מחוייבים לחלוטין בתמיכתם במדינה היהודית. על ישראל לשמור על יכולתה לסמוך על תמיכתם המתמשכת של יהודי העולם.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann