"אני מתחנן בפניכם"… ישראל רוצה "להיאנס"

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: "I implore you"… Israel wants "to be raped"

ב-10 בספטמבר, במהלך ביקורה של קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה של ארצות-הברית, הוזמנו אל השגריר האמריקני ריצ'רד ג'ונס כעשרים מראשי מאגרי החשיבה הבכירים ביותר בישראל ומראשי התקשורת, לארוחת-ערב במגוריו הפרטיים, כדי לקבל תדרוך סודי ממזכירת המדינה. האירוע התרחש ב-10 בספטמבר.

בכנס הזה התרחשו חילופי דברים מוזרים בין אחד המשתתפים לבין מזכירת המדינה. תחילה שודרו הדברים בערוץ 2 של הטלוויזיה הישראלית על-ידי אהוד יערי, אחד הפרשנים המכובדים ביותר בישראל, שלא השתתף בארוחת-הערב, אבל אימת את הפרטים עם עמיתים שנכחו שם. הציבור לא העריך את רצינות התקרית, מפני שיערי לא טרח להזכיר שהאדם שהיה מעורב בה היה לא אחר מעורך הארץ, דוד לנדאו.

וידאתי בכוחות עצמי את פרטי מה שהתרחש שם, ובתגובה לשאלות שהוצגו ליערי בריאיון עם גארי רוזנבלט, עורך ה-New York Jewish Week, אישר לנדאו עצמו את אמיתות האירועים המתוארים להלן (ראו: Haaretz editor urged Rice to "Rape" Israel).

אחרי התדרוך, מר לנדאו – שישב קרוב למזכירת המדינה – פנה אל המזכירה רייס, ואמר מה שאמר ל-Jewish Week: "אמרתי [לרייס] שתמיד היה לי חלום רטוב לדבר עם מזכירת המדינה" כיצד לפעול ביחס לישראל.

לנדאו פתח את הערותיו בהתייחסות לישראל כ"מדינה כושלת" מבחינה פוליטית. הוא אמר שהדרך היחידה שבה תוכל ישראל להינצל תהיה אם ארצות-הברית תכפה הסדר. לנדאו אמר לרייס: "אני מתחנן בפניך" שתתערבו, והוסיף שממשלת ישראל רוצה "להיאנס".

קונדוליסה רייס השיבה שהיא מעריכה אמנם את הדילמות הניצבות בפני ישראל, אבל ארצות-הברית לעולם לא תכפה את השקפותיה על המדינה היהודית בצורה כזאת. לנדאו אמר ל- Jewish Weekשמזכירת המדינה לא היתה מוטרדת כלל מהערותיו.

העובדה שמזכירת המדינה נטלה חלק בחילופי דברים כאלה עם עורך עיתון ישראלי חשוב, מטריפה את הדעת. אמנם מרת רייס דחתה את תחינותיו של לנדאו שארצות-הברית תאלץ את ישראל לפעול לפי מה שהיו, לדעתו, מיטב האינטרסים של ישראל, אבל מעטים הספקות שהערותיו קיבלו אחר כך פרסומת בחוגי מזכירות המדינה של ארצות-הברית.

כל מי שבקי בהיסטוריה הדיפלומטית של ישראל יהיה ער לכך שהחרדה הגרועה ביותר של ממשלה אחרי ממשלה בישראל, היתה האפשרות שארצות-הברית לבדה, או בשילוב עם מעצמה אחרת, תשתדל לכפות הסדר שיפגע בישראל מבחינה פוליטית, או יסכן את האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה.

על-פי כל אמת-מידה, התנהגותו של לנדאו כאזרח ישראלי היא התנהגות שאינה עולה על הדעת. אבל ברור שאין זה סביר שעורך אחד העיתונים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בישראל, עיתון שמופיע גם באנגלית וגם בגרסת אינטרנט גלובלית, יפציר במזכירת המדינה האמריקנית "לאנוס" את ממשלתו. אם היתה אי-פעם חציית קו אדום במושגים של נימוסים מקובלים, יושרה לאומית ואחריות אזרחית, ההתערבות היוצאת מגדר הרגיל הזאת עולה על כולן. ברור שזו אינה התנהגות המתאימה לעורך של עיתון חשוב. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם עורך של אמצעי תקשורת אירופי חשוב המתנהג בצורה כזאת כלפי ארצו?

מה שמוציא מהכלים עוד יותר שלא זו בלבד שהוא לא התחרט על התנהגותו, אלא שלנדאו אמר ל-Jewish Week ש"הוא לא התחרט כלל, ואדרבא, הוא היה מרוצה; הוא הוסיף שלאחר מכן בירכו אותו כמה פרופסורים בחדר שהרגישו ש'אני הבעתי מה שישראלים רבים חשים'".

ב-6 בנובמבר כתבתי טור בג'רוזלם פוסט המגנה את לנדאו בחריפות בגלל מה שהיתה, לדעתי, הפרה בסיסית של הקוד האתי של מועצת העיתונות הישראלית (ראו "הארץ מבייש את התקשורת").

התייחסתי בעיקר להצהרות שבהן התרברב מר לנדאו, כדי לקדם את מה שקרוי "אג'נדת השלום" שלו, וניצל במתכוון את סמכותו כעורך כדי "לרכך" מעשי שחיתות על-ידי פוליטיקאים בכירים, וראשי-הממשלה שרון ואולמרט בכלל זה. לנדאו חזר ואמר שהוא מתכוון לנקוט באותו מסלול פעולה גם בעתיד.

כן ציינתי שמר לנדאו הורה לאנשיו לא להגיב על בקשות לתיקון כזבים מוכחים בעיתון שלו, אם מקור התלונה הוא CAMERA, הארגון שהוא כלב השמירה של התקשורת היהודית באמריקה, המעיר על כל הביקורות שלו. מר לנדאו הצדיק את המהלך הזה בכך ש- CAMERAהוא ארגון "מק'קארתיסטי".

אף-על-פי שהתערבות מועצת העיתונות הישראלית בסוגיות אלה היא נדירה, אני מבין שהיא חוקרת את הפרת הקוד האתי שלה – לכאורה.

אבל מכל מקום, התקרית האחרונה מרחיקה לכת מעבר לאתיקה של עיתונות. היא כרוכה בסוגיה מוסרית עמוקה, הנוגעת בליבת הכבוד וההערכה העצמית שלנו כאומה, ואי-אפשר לפטור אותה כלאחר יד כדוגמה נוספת לפוסט-ציונות או כרדיקליזם ילדותי. בעוד שגופים ימניים ושמאליים פנו כבר בעבר – לבושתם – לדעת הקהל הבינלאומית כדי שתתמוך בדעותיהם נגד מדיניותן של ממשלות מסוימות, יש כאן קפיצת מדרגה מפעולה כזאת לאישיות תקשורתית ישראלית בכירה, המבקשת את התערבותה הישירה של מזכירת המדינה.

כמובן שלנדאו זכאי לדעותיו האישיות. אבל אין ספק שזה מהלך מפוקפק של שחצנות פוחזת ודעות של בוז מוחלט כלפי התהליך הדמוקרטי כאשר עורך עיתון הארץ, בהזדמנות כזאת, מעביר בהתלהבות השקפות כאלה למזכירת המדינה האמריקנית בצומת דיפלומטי רגיש כל-כך. אין לי ספק שרובם המכריע של הישראלים, מכל גוני הקשת הפוליטית, יגנו את מעשיו כבלתי אחראים ובלתי מוסריים.

מר לנדאו צריך להתנצל, או להתפטר.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann