איזי ליבלר

אנחנו לא מטורפים

גירסת מאמר זה באנגלית: Be strong and of good courage [1]

השבוע יתכנסו בירושלים יותר ממאה מנהיגים ופעילים יהודים מישראל ומהתפוצות, כדי להשתתף ב'פורום הגלובלי על האנטישמיות' שמכנס משרד החוץ. הוועידה עשויה להפוך לכַּן השיגור של מאמץ גלובלי חדש במלחמת הרעיונות.

כמעט לכל אסון בהיסטוריה היהודית קדמה תקופה של השמצות. זה קרה לפני מסעי הצלב, לפני גירוש ספרד, לפני הפוגרומים וגם לפני "הפתרון הסופי". וזה קורה שוב היום, כאשר היהודים מואשמים באחריות לכל פגעי המין האנושי. ההבדל הוא שכיום שנאת המדינה היהודית הפכה לתחליף לאנטישמיות אישית. אך ישראל כבר אינה רק מושמצת: גוברות הקריאות, גם מפי "ליברלים" במערב, לפרק את המדינה היהודית כמפעל שכשל. חלק ניכר מהעולם הנאור רואה בישראל את האיום המרכזי על השלום, איום אפילו גדול מזה שיוצרות מדינות כמו איראן או צפון-קוריאה.

השנאה המשתוללת כלפי ישראל מאחדת גם יריבים. נוצרים ומוסלמים, שמאלנים וליברלים, גלוחי ראש, שיעים וסונים, ואבוי – גם יהודים, משמיצים יחד את ישראל תחת הכותרת "כולנו חיזבאללה". ישנם אפילו קורבנות של הטרור האיסלאמי הטוענים כי אילולא ישראל, לא היו נתקלים במוסלמים המסוכנים האלה.

לאחרונה נוסף גם האיום מצד הפנאטים האיראנים, שגמרו אומר להצטייד בנשק גרעיני. הללו מנצלים את האווירה העולמית המורעלת כדי ליצור את הנימוק להשמדתנו. לצד הדיבורים על שואה שנייה, נשמעות בישראל תחזיות קודרות שלפיהן ישראלים רבים יברחו מהמדינה כדי להינצל מאסון גרעיני.

מכיוון שכך, אחת המטרות העיקריות של הכנס שמקיים משרד החוץ צריכה להיות הקשחת כושר העמידה של הקהילות היהודיות, והבלטת הניגודים בין מצב היהודים בימינו לבין מצבם ערב השואה. היום איננו חסרי ישע. ישראל מחזיקה עדיין באחד הצבאות החזקים בעולם, והיא מסוגלת להביס את כל שכנותיה, ביחד ולחוד. בנוסף, שום קהילה יהודית בתפוצות לא היתה מעולם חזקה ואמידה מזו של אמריקה בימינו. יש לנו משאבים, יש לנו אנשים ויש לנו כוח הרתעה צבאי.

החולשה שלנו נובעת, מאז הסכמי אוסלו, מכישלוננו לגייס את משאבינו כדי להיאבק בתדמית השלילית המודבקת לישראל. כשמנהיגים ישראלים אימצו פרופיל נמוך של הציונות כדי לקדם את האוסלואיזם, זו היתה מדיניות מחושבת. עכשיו עלינו להשיב על כנו את הנרטיב המקורי של הסכסוך הערבי-ישראלי, ולשנות את דימויה של ישראל כמדינה מטורפת.

בשנים האחרונות גדל והולך גם מספרם של היהודים התומכים בפירוקה של ישראל כמדינה יהודית. התקשורת הליברלית, מצדה, מעניקה לדעות האלה הילה של מכובדות. אייב פוקסמן (הליגה נגד השמצה) ודיוויד הריס (הקונגרס היהודי האמריקני), שגינו את הסופרים היהודים טוני ג'וד וטוני קושנר על שתמכו בפירוק מדינת היהודים, ספגו ביקורת משתמעת במאמרים ב'ניו-יורק טיימס'. אם פירוקה של ישראל הפך להשקפת עולם מכובדת ומקובלת בקרב המעמדות המשכילים, פעמוני האזעקה צריכים לצלצל בקול רם.

הכנס חייב לעסוק גם בהשלכות השליליות הגוברות של אמצעי התקשורת האלקטרוניים, בייחוד נוכח השקת ערוץ אל-ג'זירה בשפה האנגלית. יש גם לשקול פעם נוספת הקמת תחנת טלוויזיה גלובלית לוויינית. בעיות אלה מבליטות את הצורך בהשקעת משאבים פיננסיים נוספים, ובהקמת גוף מרכזי שינסח אסטרטגיות ויָזמות גלובליות.

האתגר הנוסף צריך להיות החרפת המאבק לבידודה של איראן. יש לשכנע את העולם כי האיום שבאיראן גרעינית אינו מכוון דווקא כלפי ישראל, ושהמוּלוֹת המטורפים עלולים לחולל שואה עולמית. במקום לקונן ולטפח ייאוש, אנו צריכים להבהיר שהישראלים לא יהיו מאוימים. אם אחמדינג'אד וכמה מהאימאמים שלו רוצים באמת להיכנס לגן עדן בטרם עת, אין זה אומר שרוב האיראנים רוצים להצטרף אליהם. הגיע הזמן לחזור על הדוקטרינה של בגין בקול רם וברור: כל מדינה המאיימת להפעיל נגדנו נשק גרעיני, תגלה שהתגובה שלנו תהיה הרסנית.

ברור לי שההיסטוריה תגנה את הדור שלנו אם לא נפעל עכשיו. עדיין לא מאוחר לנטרל את השנאה הגלובלית הנמרצת המאיימת להציף אותנו.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק.