אנו שולחים לצעירים שלנו אותות לא נכונים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Sending our youth the wrong signals

פעמוני האזעקה צריכים לצלצל כמענה לממצאי סקר שנעשה לאחרונה על היחס של יהודי אמריקה כלפי ישראל, שנערך על-ידי הפרופסורים סטיבן מ' כהן וארי קלמן, מטעם קרן אנדריאה וצ'רלס ברונפמן. על סמך שאלון שהוגש ל-1,700 יהודים אמריקנים מכל הגילים, הדוח הוציא מכלל חשבון את הדתיים (שנוטים כלפי ישראל בצורה חיובית יותר מאשר אי-פעם), אבל כולל זוגות שנישאו בנישואי תערובת, אשר מגלים באופן מסורתי אהדה קטנה כלפי המדינה היהודית.

הממצאים מביכים מאוד. רק 54 אחוזים מאלה שהיו פחות מגיל 35 חשים "בנוח" עם התפיסה של "מדינה יהודית", בניגוד ל-81 אחוזים מאלה שהם מעל גיל 65. אך מטריד עוד יותר, שיותר ממחצית אלה שהיו בני פחות מ-35 אפילו לא נוטים להתייחס להשמדתה של מדינת ישראל כאל "טרגדיה אישית". הממצאים מוכיחים כי יהודים אמריקנים שאינם דתיים והם בני פחות מ-35, נעים בין אדישות לניכור מוחלט בכל הנוגע ליחסם כלפי המדינה היהודית. הדוח קורא תיגר על כושר החיות של קיום מערכות-יחסים משמעותיות ארוכות טווח בין התפוצה לישראל.

במבט לאחור, שחיקה מסוימת היתה צפויה. זכר השואה התרחק מהמודעות הציבורית, ויהודים צעירים פשוט חסרי כל הערכה להשלכות של חוסר האונים ששרר בין היהודים לפני שהוקמה המדינה.

גם הדור הנוכחי אינו שותף לקשרים הרגשיים לישראל שהיו להורים שלהם, שהיו עדים למאבק הציוני ולקרבות על ההישרדות, שהגיעו לשיאם בהתרוממות הרוח של מלחמת ששת הימים והטראומה של מלחמת יום כיפור. נוסף על כך, החיבור בין השמצות של התקשורת והאנטישמיות הגואה, השפיעו על צעירים רבים להעתיק את תמיכתם בישראלים כמקופחים אצילים, ולהגביר את ההזדהות עם מה שמקובל לכנות כ"סגנון אנטי-ציוני מעודן".

אמנם היינו ערים לכך שזוהי האווירה השוררת באירופה, אבל קיווינו שאמריקה, ביתה של קהילת התפוצה הגדולה ביותר, האמידה ביותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי, תהיה שונה. מלבד זאת, בניגוד להתגברות השנאה כלפי ישראל באירופה, בעשור האחרון הגיעה תמיכת הציבור האמריקני לישראל לרמה גבוהה יותר מאשר אי-פעם בעבר. הדוח טוען גם כי בהעדר זכות הלידה של המבקרים בישראל, המצב היה גרוע הרבה יותר.

ובכל זאת, מעבר לשמירה על מצוות הדת, הקשר לישראל נשאר עד היום המרכיב החשוב ביותר בזהות היהודית. לפיכך, אם הגישות השליליות כלפי ישראל לא ישתנו, אין להימנע מהשלכה נוספת, הולכת וגדלה, על ההתבוללות.

כיצד אנו צריכים לשאוף לשנות את המגמות השליליות האלה? ראשית, ממשלת ישראל צריכה להיות מעורבת יותר. מאז תחילת הסכמי אוסלו, ממשלות ישראליות בזו אחר זו הרחיקו את עצמן מהתפוצות, בנימוקים כוזבים כי כאשר "תהליך השלום שאינו הפיך" הוא מציאות, ההתגייסות של יהודי התפוצות למען ישראל מיותרת, ואפילו מזיקה.

במאמצים שעשו לאחר מכן הרב מלכיור ונתן שרנסקי, בהתאמה, כדי לשנות את המצב, כשרים לענייני התפוצות, בסך הכל גילו העומדים בראש ממשלות ישראל עניין מועט בקהילות היהודיות שמעבר לים, מעבר לתשבחות לתורמים פוטנציאליים.

למעשה, היום כמעט שום ישראלי או יהודי בתפוצות מודע בכלל שיצחק הרצוג מחזיק את תיק ענייני התפוצות, מפני שכל משאביו והמרץ שלו מכוונים למשרד הרווחה החברתית שלו.

בדומה לכך, ההסתדרות הציונית העולמית היתה צריכה למלא את החלל הריק, אבל עד לאחרונה דאגה יותר לקידום שכר מוגזם לפקידיה הישראלים הבכירים מאשר לתמוך בארגונים ציוניים בתפוצות. כתוצאה מכך, הפדרציות הציוניות ברוב הקהילות פשוט נמוגו מהחיים היהודיים.

גם המנהיגים היהודים של התפוצות ראויים לגינוי. בשנים האחרונות נעשו רבים יותר פסיביים בתגובות לפעילות של משמיצים יהודים של ישראל שהיו בתוכם. היו כאלה, שבשם חופש הביטוי והפלורליזם, הציעו אפילו בימות ציבוריות ליהודים המשמיצים את מדינת היהודים.

בבריטניה, למשל, מארגני תכנית הלימודים המצליחה "לימוד" הזמינו את ז'קלין רוז, המחברת של מסה אנטי-ישראלית עזה, כדי להציג את השקפתה. השנה, הדובר הראשי הוא אברהם בורג, לשעבר יו"ר הכנסת ולשעבר ראש הסוכנות היהודית, שזעזע אפילו את עמיתיו השמאלנים כאשר טען המדינה היהודית מתנהגת כמו גרמניה הנאצית, והפציר בישראלים להשיג דרכונים זרים.

דוגמה נוספת הוא מנהל "מאגר החשיבה" העיקרי של יהדות אנגליה, יהודי שמטיף בלי בושה למדינה דו-לאומית ולא למדינה יהודית.

הרב מיכאל לרנר בארצות-הברית, עורך כתב-העת הקיצוני תיקון, המפרסם תעמולה אנטי-ישראלית ארסית, ממשיך לקבל הזמנות להרצות בפני קהל יהודי בבתי-כנסת ובמרכזים קהילתיים.

ל"קרן החדשה לישראל", המגייסת יותר מ-25 מיליון דולר מיהודי אמריקה, יש חוצפה לתאר את עצמה כארגון "ציוני" ה"אוהב את ישראל". אולם סוכנות הטלגרף היהודית (JTA) מדווחת כי היא אירחה לאחרונה ערבי ישראלי שהכריז בפומבי כי יום ההולדת השישים של ישראל מהווה נכבה (אסון), והביע חרטה על שערביי ישראל "לא נלחמו בכיבוש ברצינות".

אותו הארגון קידם את מיכאל קאראיאני, פרופסור למשפטים ערבי-ישראלי באוניברסיטה העברית, שהפציר בקהל מאזינים יהודי אמריקני לתמוך בהחלפת הדגל וההמנון שנכפו על הערבים הישראלים ב-1948. אולם "הקרן החדשה לישראל" עדיין ממשיכה לקבל מימון מפדרציות יהודיות.

ואחר כך קיים גם "פורום המדיניות של ישראל", הנחשב לחלק מהממסד היהודי האמריקני ונתמך על-ידי כמה שרים ישראלים (המשנה לראש-הממשלה, חיים רמון, ישא דברים בפני קבוצה זו בחודש הבא). אולם הגוף הזה מנהל שדולה חסרת בושה בבית הלבן כדי ללחוץ על ממשלתנו להציע לפלשתינאים ויתורים חד-צדדיים נוספים, ותוקף בלי הרף את אייפא"ק על שהוא מקדם מדיניות פרו-ישראלית.

היקף הדעיכה של הערכים הציוניים הודגמה במחלוקות אשר סערו לאחרונה בקמפוסים האמריקנים בשאלה אם זה ראוי ש"הילל" וגופים יהודים אחרים יספקו בימות למשתמטי גיוס מישראל, כדי שיפנו לסטודנטים האמריקנים ויצדיקו את הסירוב לפקודות צה"ל לשרת בשטחים.

יהודים נגד ציון אינה תופעה חדשה כלל בהיסטוריה של העם היהודי. הם הולכים בעקבות המסורת של המשומדים היהודים שפנו נגד עמם בימי הביניים, של שונאי יהודים כמו קרל מרקס, ולאחרונה קומוניסטים יהודים שמחאו כף לפשעיו של סטאלין נגד העם היהודי, והגנו על האנטישמיות הסובייטית. ההבדל הוא, שבעבר היו אנשים כאלה נדחקים לשוליים של החיים היהודים, ושום ארגון יהודי המכבד את עצמו לא היה מעלה על דעתו להציע להם בימות כדי להשמיץ את עמם שלהם.

אנחנו חייבים להפסיק את הטירוף הזה, על-ידי פתיחה במערכות חינוך גלובליות שיעניקו לצעירים שלנו הערכה כיצד היו החיים היהודים לפני שהוקמה מדינת היהודים, ויספקו להם הבנה בסיפר האמיתי של ישראל ובמוסריות של העניין שלנו.

שלא יהיו לנו שום אשליות, אם תהליך הניכור ממדינת היהודים לא יתהפך, ייגזר גורלה של יהדות התפוצות.

הכותב היה יו"ר הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann