אנו נתגבר על השחיתות

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: The End of Corruption

לאחרונה הזהירו רבים מאתנו שהשחיתות מהווה איום על עתידנו – איום גדול יותר מאויבינו החיצוניים, ושאם לא יושם לה קץ, היא תקטול בסופו של דבר את החלום הציוני, כמו סרטן.

אך אבוי; צחנתה של השחיתות עולה מכל עבר. כולנו טובעים בים של מעשי נבלה מוסריים. גם כשאנו מקפידים לציית לעקרון חזקת החפות עד שהאדם יורשע בבית-משפט, יותר מדי מתרחש מכדי שלא נחוש תיעוב בגלל אווירת השחיתות האופפת אותנו. בכל פעם שאנו חושבים שכבר הגענו לשפל המדרגה, נחשפת שכבת זוהמה נוספת. הכעס, הבוז וההתפכחות שלנו מאשליות גוברים מדי יום, והמורל הגיע לשפל של כל הזמנים.

הממשלה, השירות הציבורי, המגזר העסקי וכל מגזרי החברה שלנו הושפלו ובוזו על-ידי מנהיגים המוכנים לוותר על נורמות אתיות והגינות, בגלל תאוות בצע ושאיפה אנוכית להגשים את סדר-היום האישי שלהם. התמוטטות המוסר הציבורי בשילוב עם הבלמים והאיזונים החיוניים לקיומה של חברה בריאה, היו ללא ספק בין הגורמים העיקריים שתרמו לכשלי הממשלה וצה"ל בימי מלחמת לבנון השנייה הכושלת.

הנשיא שלנו, שקודמו נאלץ לפרוש מכהונתו בטרם זמן בגלל ענן שריחף מעל לראשו, הואשם גם הוא בעברות מין ובהענקת חנינות בצורה בלתי חוקית. גם ראש-הממשלה לשעבר, שרון (ובני משפחתו) ואם ראש-הממשלה הנוכחי שלנו, נחקרו במשטרה בחשד לסדרה של עברות שנטענו כלפיהם. בנו של שרון הקריב את עצמו כדי להגן על אביו, ונדון למאסר בגלל התנהגות פלילית. שרים ופקידים בכירים מכל קצות הקשת הפוליטית, למעשה, הואשמו בעברות שונות.

הזעזוע שאין בלתו היה כאשר הממונה על רשות המסים וכמה מעמיתיו הבכירים הואשמו בקבלת שוחד והתמכרו למעשי רמאות. אם בתי-המשפט יאשרו שהשחיתות אכן חדרה למוסד מקודש כזה, יהיו לכך תגובות הרסניות.

יש לנו גם בעיות עם רשויות אכיפת החוק. ברגע שמגיע למשטרה מידע מפליל לכאורה, הם נוטים להדליף את הפרטים לתקשורת עוד לפני שהחשוד מועמד בכלל לדין. היו מקרים שאחרי ה"הדלפות" מהמשטרה הואשמו אנשים בהתנהגות עבריינית, אבל לאחר מכן לא הועמדו כלל לדין. מכיוון שלא יכלו לטהר את עצמם מאשמה, שמם הטוב הוכתם ללא תקנה.

האשמה רובצת על היועץ המשפטי לממשלה. הוא חייב להניח שחזקת החפות מפשע עד שהנאשם יורשע היתה ונשארה גושפנקת הטוהר המקודשת של המשטר הדמוקרטי. הוא חייב לעמוד על כך שההדלפות מהמשטרה לאמצעי התקשורת יגרמו לפעולה משמעתית חמורה.

אולם מצד אחר, יש סיבות לאמונה שאנו עומדים להיטהר מן הביצה המבישה הזאת. אנו חייבים לזכור כי גם אם השחיתות הציבורית הגסה הגיעה כנראה לשיאה בישראל, זו ודאי אינה תופעה חדשה.

אפשר לומר שבימי ההגמוניה של מפא"י, האידיאולוגים הסוציאליסטים היו רחוקים מלהיות טהורים ונקיים. "ויטמין פ'", הקיצור של "פרוטקציה", היה פקודת היום. הג'ובים בשביל "החבר'ה" היו תלויים בקשרים עם חברי מפלגה בעלי השפעה. אנשי האצ"ל הגיעו למשרות בכירות בשירות הציבורי רק לעתים נדירות, מפני שראש-הממשלה בן-גוריון עצמו הטיל עליהם "חגורה סניטרית".

פנחס ספיר, שר האוצר של מפא"י, ציוני מושבע, סלל את הדרך להפרות החוק, מכיוון שאישר לעתים תכופות מעשים לא ראויים הנוגעים לגיוס כספים למפלגה. משה דיין בזז אתרים ארכיאולוגיים למען רווח אישי והיה פטור מעונש. הרפתקאותיו המיניות שהתפרסמו לעתים קרובות זכו להערצה יותר מאשר לביקורת.

אבל בכל זאת, רמת השחיתות בתחום הציבורי היתה נמוכה הרבה יותר מאשר כיום. רוב חברי הכנסת דאגו עדיין לרווחת האומה יותר מאשר לאינטרסים האישיים שלהם. החשיפה להתנהגות לא אתית ייצגה קלון שאין בלתו ואת סיום הקריירה הציבורית. כך, למשל, כאשר אברהם עופר, שר השיכון, הואשם בפעילויות בלתי חוקיות (שהועילו למפלגתו), הבושה שאחזה בו היתה גדולה כל-כך עד שהתאבד. וכשלאה רבין נחשפה בגלל חשבון קטן במטבע חוץ שהחזיקה בחוץ-לארץ, בעלה חש צורך להתפטר מתפקידו כראש-הממשלה – רחוק כרחוק מזרח ממערב מתגובותיהם של הפוליטיקאים בימינו. אורח-החיים הצנוע של המנהיגים, מבן-גוריון ועד בגין (ושל רוב השרים שלהם), עמד בניגוד גמור לאורח-החיים של יורשיהם, מקבלי השוחד.

שני אירועים עיקריים סללו את הדרך להתמוטטות הגוברת והולכת של אמות-המידה המוסריות בתחום הציבורי. יצחק רבין, שעשה מאמצים כבירים להשיג רוב בכנסת שיאשר את הסכמי אוסלו, השתמש מתוך בוז בחסות פוליטית כדי לשחד ולהשחית חברי אופוזיציה נטולי עקרונות, וביניהם גונן שגב, שלאחר מכן הורשע בפשע הקשור בסמים. מעשה שחיתות חסר בושה זה על-ידי ראש-הממשלה הקהה את רגישות הציבור וסלל את הדרך להתפשטותן של שערוריות פוליטיות אחרות.

העניין האחר היה הארגון מחדש של מרכז הליכוד בידי אביגדור ליברמן, שאפשר לגוף מורחב של 1,000 חברים לבחור את מועמדי המפלגה לכנסת. הרוויזיוניסטים הוותיקים, שהיו מחויבים ל"הדר" – קוד קפדני של התנהגות מוסרית וכבוד – הוחלפו על-ידי אנשים חדשים זה מקרוב באו, וביניהם יסודות לא מתוחכמים שמעולם עוד לא התענגו על כוח ועָצמה. עמרי שרון גייס לאחר מכן כמה אנשים שנטען כי יש להם קשרים לעולם הפשע. הזָן המפא"יי, של שחיתות סוציאליסטית "אריסטוקרטית" המבוססת על "פרוטקציה" וג'ובים ל"חבר'ה", הוחלפה בליכודניקים "פלבֶּיים" קולניים וחסרי ליטוש שזה עתה קיבלו סמכויות, שחילקו ביניהם את השלל בגסות. כמה מועמדים היו אפילו חסרי בושה עד כדי לשלם לתומכיהם במזומנים.

גם הבחירות המוקדמות (ה"פריימריס") במפלגת העבודה נעשו מושחתות, כפי שאפשר להיווכח מביטול ההתמודדות על המנהיגות בין אברהם בורג לבנימין בן-אליעזר: מספר המצביעים הדרוזים שתמכו בבורג היה גדול יותר מאלה שנרשמו כחברי המפלגה. שיטות מושחתות אלה בתחום הציבורי שימשו אור ירוק לפוליטיקאים אחרים לגייס כספים בשביל עצמם.

אולם על אף זאת, החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות שאבה המשטרה עוז, כשהיא רוכבת על גל השערוריות הלאומיות והתקשורתיות. המשטרה החלה לחקור ולהאשים בתקיפות פוליטיקאים מובילים ואת אנשי הממסד החשודים בעברות על החוק – פעולות שהמשטרה מעולם לא היתה מעזה ליזום בימי מפא"י. למעשה, חשיפות השחיתות שלא ייאמנו המתגלות היום הן כנראה השתקפות של המאמצים הנחושים לאכוף את החוק בתקיפות, נוכח שפע המקרים החדשים.

יש כמה סיבות אמיתיות לתקווה שעד מהרה נהיה עדים לקצה של הזוהמה. לאחר שהממשלה הכושלת הזאת תודח, שזה רק עניין של זמן, כל מי שיהיה ראש-הממשלה הבא יהיה חייב להציב את חיסול השחיתות כמטרה מרכזית. האחריות שלנו, כאזרחים מודאגים, היא להמשיך ולהפעיל לחץ כדי להשיג פיקוח ובקרה, שקיפות פיננסית ואמון, כדי להבטיח שישראל תישאר מדינה דמוקרטית המסוגלת להתקיים.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann