אל תערבבו דו-שיח בין-דתי עם התרפסות

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Don't confuse interfaith dialogue with groveling

ועידה עולמית המקדמת דו-שיח בין-דתי, בחסותו של המשטר הנוכחי בערב הסעודית, נשמע כמו חסידי האפרטהייד של דרום אפריקה העורכים כנס עולמי המשבח את מעלות השוויון בין הגזעים.

זה לא אומר שהמלך עבדאללה פרץ דרך חדשה ואירח ועידה בין-דתית, ושזו הפעם הראשונה שהוא הזמין יהודים כדי להשתתף באירוע בחסותה של ערב הסעודית. הרב דויד רוזן, יו"ר "הוועדה היהודית הבינלאומית להתייעצויות בין-דתיות" (IJCIC), שיבח אותו בהתלהבות רבה כ"אירוע היסטורי", וכמבוא "לפתיחת החברה הסעודית", אף כי הזהיר כי "ימים יגידו אם זו התחלה חדשה, או רק אירוע נוסף שאין לו תוצאות".

למרבה הצער, כאשר האירוע נערך על-ידי המלך עבדאללה הייתה לו השפעה משכרת על כמה משתתפים יהודים, עד כדי כך שהם איבדו את הכיוון שלהם, ועסקו בתשבחות מוגזמות למארחם, שהידרדרו עד כדי התרפסות. הרב בראד הירשפלד, יו"ר "המרכז הלאומי ללימוד ולמנהיגות" (CLAL), שהדגיש שהוא אינו תמים, הכריז מיד לאחר מכן שהוא מברך את המלך עבדאללה "שעמו האל שותף לתהילה אלוהית", והוא ראה את עיני המלך כשהן מתמלאות דמעות. הרב מיכאל לרנר, ראש קבוצת "התיקון" הקיצונית, טען ש"אלה מאתנו שנואשו מהנצרות ומהיהדות סטו מן הדרך… והרעיון שהאסלאם יהיה הניצוץ שיצית תחייה דתית חדשה המבוססת על כבוד הדדי ועצמה רוחנית, ויוכל להרחיב בצורה דרמטית את ההבנה שלנו על הפוטנציאל האינסופי של האל כדי שיפתיע אותנו". וולטר רובי, מ"הקרן להבנה אתנית", השווה את יזמתו של המלך עבדאללה ל"פרסטרויקה" של גורבצ'וב, אבל הוא רק שכח שהרפורמטור הסובייטי יזם רפורמות דרמטיות בתוך ארצו, בעוד שערב הסעודית מייצגת עדיין את הדוגמה הקיצונית ביותר את הקיצוניות הקנאית הווהאבית ביותר של הסגנון האסלאמי.

למעשה, המדינה פרסה את חסותה על יצוא הווהאביזם, והקימה בתי-ספר אסלאמיים ג'יהאדיסטים ומוסדות המקדשים את האלימות. הדבר הזה הוביל להקמת מרכזים, בכל רחבי העולם, המטפחים סגל טרוריסטי, ומשמשים חממות לשאהידים ולמפגעים מתאבדים, שניצבים היום בחזית של פעילויות הטרור.

ערב הסעודית מונעת מיהודים להיכנס לתוכה, ואוסרת על כל הדתות, מלבד האסלאם, כדי להקים בתי-תפילה משלהן. האימאמים הסעודים מקדמים בגלוי אנטישמיות ארסית, מתארים את היהודים במסגדים שלהם ובטלוויזיה כצאצאים של קופים וחזירים, שיש להרוג אותם. מערכת החינוך הסעודית ממשיכה לקדם, עד היום, טקסטים אנטישמיים גסים. אין ספק שהמלך עבדאללה, בגילו המופלג, לא הפך לפתע פתאום לליברל, אבל ברור לו היטב כדי להבין שארצו נמצאת תחת איום רציני מצד החרמש האיראני, הנשלט בידי כת השיעה, והוא משתדל נואשות לחזק את מעמדו העלוב של המשטר שלו כלפי ארצות-הברית ואירופה. זאת הייתה הכוונה, ללא ספק, את הוועידה הבין-דתית של עבדאללה.

אין להתפלא אפוא, שהוועידה התקיימה במדריד, ולא בג'דה או במכה.

תחילה, "הרב" ישרואל דוויד וייס, שהיה התמהוני הניו-יורקי שהצטרף קודם לכן לוועידה האיראנית של הכחשת השואה, נבחר ליהודי היחיד שידבר מעל בימת הנואמים. אחרי מחאות מצד האימאם המוסלמי האמריקני שעסק בדו-שיח הבין-דתי, הסעודים נרתעו, ולא הזמינו את וייס. הוא הוחלף על-ידי הרב ארתור שנייר, הגורו הבין-דתי האמריקני, שאירח את האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בבית הכנסת של פארק אווניו, ובזמן ביקורו בניו-יורק.

היו גם סוגיות אחרות. שום רב ישראלי לא הוזמן. הרב דויד רוזן, שהחזיק בנתינות כפולה, תואר כאמריקני. למעשה, מלבד חילופי דברים קצרים, ישראל הוחזקה מחוץ לסדר היום. וחשוב יותר, בעוד שהמלך עבדאללה שיבח את השלום וגינה את הטרור, הובא לידיעת המשתתפים שרק בוועידה הבאה יוגדר מה זה "טרור". עד כה, המוסלמים הכחישו שההתקפות על ישראל הן מעשי טרור, ותיארו אותן כהתנגדות לגיטימית.

בהקשר זה, לא ברור מדוע המשתתפים היהודים חסרו את האומץ לדבר, ולהעלות את הסוגיות החיוניות שלא יהדהדו אצל מארחיהם. כיצד יכלו מנהיגים יהודים להשתתף באירוע מסוג זה בלי להתייחס אפילו להסתה האנטישמית המגונה בחסות המדינה המארחת, שקידמה בגלוי את המדינה שפרסה את חסותה על האירוע? כיצד יכלו להישאר אילמים כאשר סגן שר התרבות הסעודי הכריז ש"האסלאם הוא מדיניות תרבותית מתונה, ושהוא נחוש החלטה כדי למנוע את חטיפת האסלאם"? אין ספק שהייתה להם חובה להצביע על כך שבעוד שלוש הדתות המונותיאיסטיות כוללות בתוכן צדקנות מיליטנטית ואלימות, האסלאם, עם סניפיו הג'יהאדיסטים השליטים, מייצג כיום את הדוקטרינה האלימה ביותר. כדי להישאר אילמים בסוגיות אלה, אפשר לסעודים לנצל את הדו-שיח הבין-דתי ככלי להתעטפות באצטלה של הגינות, ולכסות של הקיצוניות שלהם.

הנציגים היהודים גם לא הצליחו למחות, כאשר המסמך המסכם של הוועידה קרא "לארגונים בינלאומיים שיפעלו לפרסם מסמך המכריז על אמון בין הדתות, ועל סמלים דתיים המפלילים את אלה המעליבים בהם". זוהי לכאורה הצהרה תמימה, הקוראת להפעיל בצורה משפטית את הרדיפה האסלאמית נגד כל הגורמים המבקרים או מפקפקים באמונות האסלאמיות או בהתנהגות, כפי שהודגמה באלימות ובמערכה הזדונית נגד הקריקטורות הדניות של הנביא מוחמד. יהודים שרגישים להשמצות של מנהגים דתיים, חייבים לכל הפחות להתנגד להן.

הכישלון להתנגד ליזמות כאלה, מקביל למנהיגים היהודים הליברלים האמריקנים התומכים להוציא אל מחוץ לחוק בדיקות ביטחוניות, אף-על-פי ש-95% מהטרור הגלובלי מקורו בקבוצה הזאת.

אנו עושים לעצמנו שירות רע מאוד אם נתמוך בטענה הכוזבת ששנאת האסלאם נפוצה מאוד. אם למעשה, זו תכונה של סובלנות מערבית שעל אף האלימות והאיומים הנובעים מהצד המוסלמי, האלימות הגלויה או האפליה נגדם הייתה מוגבלת ביותר. למעשה, בניגוד לבתי-כנסת, המסגדים זקוקים רק לעתים נדירות לשומרים מזוינים עליהם, ובאירופה, חלק ניכר מהאלימות המכוונת כלפי יהודים נובעת בעיקרה ממוסלמים.

אנו צריכים לדרוש הדדיות. הסובלנות והזכויות כלפי המוסלמים במדינות מערביות, צריכות להשתוות על-ידי סובלנות ללא מוסלמים במדינות אסלאמיות.

שום דבר מזה לא צריך להסיט אותנו מחובתנו להרים את קולנו נגד אלה המגנים דת שלמה בגלל התנהגות פלילית של אנשים יחידים. אולם זו חוצפה שבזירה המוסלמית אין שום גינויים כאלה כלפי ישראל, היהודים או אפילו ארצות-הברית.

השורה התחתונה: הדו-שיח עם הכנסייה הקתולית הצליח רק בגלל הפתיחות והרצון להתקדם בשני הצדדים. ארגונים יהודיים מכובדים צריכים להבין שהדו-שיח עם המוסלמים משיג את האפקט ההפוך, כשהם מגנים את הטיעון היהודי מפני הפחד של פגיעה בצד השני, או משפילים את עצמם בהתרפסות כדי לפייס או להחניף למארחיהם. כל מה שיושג שם הוא חזות חיצונית של רצון טוב, שבסופו של דבר רק יחזק את הקיצונים על חשבון המתונים המעטים האמיתיים של הקהילה האסלאמית.

זה היה שערורייתי ביותר ומביש, שוועידה שבראשה ישבו ערבים סעודים מלמלה על סובלנות ורצון טוב, ושהנציגים היהודים לא התעקשו על סוגיית האנטישמיות בחסות המדינה המארחת, שהיא מחלת המדינה שאירחה אותם.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann